מנסח עצמי לדעת –
הרהורים, תהיות, תובנות, קטעים

מתואם לצפייה ב- Chrome וב- Firefox

בשל עומס התכנים לחיפוש באתר פוסט יש להקליד מלות מפתח:

בקשות

• דבעאילדמי"ל (- דיקמן, באמאש'ך עזוב אותי, יש לי דברים מעניינים יותר לעשות),
• הפסקתי לקרוא בפסקה ה ..., דבעאילמי"ל,
• מצאתי את השגיאות הבאות ...
• הניסוח שלך ל... לא תקין.
• לא הבנתי את ...
• לא הסכמתי עם ...
• או כל תגובה אחרת תתקבל בברכה ותודה.

(ול)תהיות

1. הגדרה

   • היא תפישה מילולית של מהות
   • באופן שמהות זהה תיכלל בהגדרה
   • ומהות שונה תודר,
   • וזאת בחתירה למינימליזם מילולי וליעילות מקסימליסטית.

2. דימיון וזיקנה

   הייתי אומר לאבי ש
   "המשפט שאמרת לא בלתי נכון."
   
   
   לא-זוכר-מי-אמר-ש
   "זיקנה, זה שמישהו רואה את הדימיון שלו להוריו."
   
   
   כן, אני מתמחה בהנפקת משפטים לא בלתי נכונים, ומתעמק בשכלול היכולת.

3. מנוד ראש

   אם נעשית פנייה המכוונת לשרת חיובית את הנמען,
   והנמען מסתפק במנאד רוש-
   לא מוצא לנכון להגיב,
   כלומר מוצא לנכון לא להגיב,
   אני רואה בכך סימפטום מצוקתי
   במובן, שמשהו,
   במערכת הערכים
   או בהתנהלות
   משובש.
   
   יתירה מזו- לתפישתי,
   התעלמות מודעת, חוסר מענה מכוון לפנייה אישית,
   נמצאת במרחב המשולש בין,
   
   
   1. עלגות תקשורתית-
      חשיפת מצוקת מי שפנו אליו, ברוב המקרים,
   2. כאוטיות התנהלותית-
      הבנה שיש לענות, אבל יש דחיית התעוקה לטיפול אחרי החגים, דחיית הניג'וס לעתיד שלא יגיע,
   3. אלימות אימננטית,
      שכן יש כאן (העדר) מעשה פוגעני, במהותו המכוונת.

4. שאיילת דיקמן

   1. שאלה חופרת:
      • לא עוסקות במופע בודד,
      • אלא במתווה של התנהלות מאפיינת,
      • נוגעת ביותר מזוית אחיזה אחת ויותר מזוית הסתכלות בודדת,
      • העיסוק בשאלה מטפל בתוכן ומעיד על הבנת/ ערכי העונה.
   2. שאלת ניירוסטה,
      • סטרילית, אינה מכילה תשובה או ציפייה לתשובה מסוג מסויים,
      • בטח לא ניסיון לקלוע לדעת השואייל,
   3. לא מחייבת תשובה לשואייל
      • התשובה היא לנשאל, למתמלל לעצמו,
      • על בסיס זמן ארוך,
      • רצוי דינמית ומשתנה, ככל שהחפירה מתמשכת.

   אישית

   • תשובת העונים מעניינת אותי לסוגיה שנשאלה.
     • הבנה מחדדת של התשובה,
     • רפרנס היכן אני נמצא ביחס לעונים.
   • הסוגיות ממוענות למי שיש לי עניין אישי בהם, בתשובתם.
     כלומר זה מדגם מייצג אך ורק את הנשאלים.
   • על מנעד 1 - 5,
     יוצא מנקודת הנחה ששמחת המענה לנשאלים היא שלוש נקודה קצת.
     כאשר
     1. 1 זו תעוקה המובילה להתאבדות
     2. ו- 5 זו שמחה מרפאת דיכאון קליני,
   • כלומר, בפתטיותי מניח שהשאלה היא טיפת אנרגיה חיובית לכיוון הנשאל.
   • מרבה לטעות.
     • כשטועה זה לצד ששמחת הנשאל פחותה מ- 3.
     • אם השאלה גורמת אי-נוחות למישהו, טעיתי.
       • מראש לא חזיתי שכך יהיה.
       • הטעות משמחת- למידה.
       • חיווי אי-נוחות הנשאל, אם במלל פעיל או בשתיקה מדהימה אותי.
       • בדרך כלל קשורה (אני קושר) ומיוחסת (אני מייחס) לתפישה עצמית שמאויימת על ידי השאלה באופן שאני לא חזיתי.
     • לא שולח יותר למי שטעיתי;
       העקתי יותר משהתכוונתי, התענגתי על מאובחנות התשובה.
     • מיוחס לי רוגז על מי שלא ענה.
       • טעות- לא מתרגז על.
       • לוקח בחשבון שיש מי שלא יענה לי.
       • מצר על מיקום מי שלא עונה במרחב אי-המענה.
       • אם הייתי יודע שלא יענה- לא הייתי שואל.
       • כמה באמת יכול להתרגז על מי שלא עונה על סוגיה ערטילאית כמו זו שהעליתי?
       • מייחס למי שמייחס לי 'רוגז', שזו דרכו להתמודד עם החיווי שמקבל ממני,
         שחוסר המענה נמצא היכן שהוא במרחב משולש אי-המענה:
         1. עלגות תקשורתית- לא מצא את המלים,
         2. מחסור אנרגטי- אין לו את התשומות למענה,
         3. אלימות- עצירה של התקשורת באמצעות (אי) מעשה.
       • שמח לחיווי האם לשאלה היה ערך או משמעות,
       • שמח אם הנשאל רוצה לשתף בהתייחסויות
         ממליץ לא בצימוד זמנים לשאלת השאלה.
       • לא דחוף לי אישית לענות על השאלה.
       • אם נשאל, אענה את דעתי.
       • בפועל- נשאל מעט מאד.

5. מרחב אי-המענה

   נתקל במצבי אי מענה- מנאד רוש קורא לזה.
   
   מעניין.
   
   מנסה להסביר גנרית, על מה, מתי ולמה.
   
   להלן מודל, לא מוצלח, לא טוב, לא מכיל את הכל- בעיקר לא את מי שהיה מעדיף לא להתפש כנמצא בו:
   חוסר מענה של פרסונה לפניה אליה נמצא היכן שהוא במרחב המשולש:
   1. עלגות תקשורתית- לא מצא את המלים,
   2. מחסור אנרגטי- אין לו את התשומות למענה,
   3. אלימות- עצירה של התקשורת באמצעות (אי) מעשה.
   
   ככה. פשוט.
   
   התוכלו ילדים-
   1. למצוא עצמכם בתמונה?
   2. לתת לי מודל טוב יותר לתיאור אי-מענה לפנייה?

6. תקשורת אינטנסיבית

   • בחתימת המייל יותר שורות מהתוכן.
   • מנאד רוש כתשובה רציונלית, מנומקת ומנוסחת היטב.
   • מי שמקדים לשאלה בבקשת מחילה א-פריורית על שאילת השאלה, כמה באמת ההמשך הוא באמת שאלה, ולא אמירה?

7. נימוק וריהוט ממוטב

   אמי האהובה, כך חשבתי, היתה היחידה,
   שהחשיבה טראומה כרציונל מנומק היטב.
   
   בהמשך, פגשתי מי שהחשיב
   מנוד ראש, או כמו שקורא לזה 'מנאד רוש', משיכת כתף, גם בשיחת טלפון או כמענה למייל,
   או אף שתיקה מלאה,
   כתשובה מלאה, סדורה, הגיונית ורהוטה.
   
   זה מקבל התשובה שלא היה קשוב לעומק רבדיה.

8. אלימות

   פעולה שאינה רוטינה,
   ולא קדמה לה מחשבה מתומללת,
   היא גם גרסה של אלימות.

9. תוצרינו הסוציו-מנטליים

   נחלקים לשניים:
   1. חלק אחד אנו מקצים לחקיקת חוקים וכלילת כללים,
   2. בחלק האחר אנחנו מחריגים עצמנו כיוצאי דופן מהחוקים שזה עתה כוללנו.
   סלוואדור דאלי:
   
   The only difference between me and the surrealists is that I am a surrealist"
   "ההבדל היחיד בין הסוריאליסטים לביני הוא שאני סוריאליסט."

10. נחמה

    ומה הנחמה האולטימטיבית מצרה שנחתה על מישהו?
    שצפה אותה; האישוש שנזק קרה, אך מנטלית, אולי אף התחזק.

11. הכללות

    הבעיה בהכללות היא לא בניסוחן ובשימושן, אלא, ביישום שגוי:
    • בקטיגוריזציה לא נכונה ו/או
    • בשיוך מוטעה של פריט לקטיגוריה.

12. צניעות, כאילו

    "צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית."
    
    2007.
    
    בני מצא בעיתון הארץ 17/4/2013
    
    "בלי היהירות שבענווה הכוזבת
    ובלי שפלות הרוח הכוזבת שבענווה."
    
    ("הדוב", William Faulkner, בתרגום אמציה פורת.)

13. התנשאות אותנטית

    "'התנשאות' היא אחד החיוויים האותנטיים ביותר.
    לתחושת מי שמחווה שמתנשאים עליו.
    כדאי לרחוש אמון לתפישתו את נחיתותו,
    הוא יודע למה."

14. גחמות ואינטימיות

    שיתוף בגחמות בנהזוג הן ביטוי לאינטימיות.
    • האם השיכחה היא זרות?
    • האם מה שמשך אותנו בעבר ירחיק אותנו בעתיד?

15. תעוקה-אידיאולוגיה

    האם אנחנו מתמירים תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית,
    ובתהליך חושבים שאנחנו בעצם משרתים את היקום?"

16. רגש

    חיווי תודעתי מתומלל האם לשנות מצב או להישאר בו.

17. אהבה

    זיהוי אובייקט כמי/ה שמקדם רצון.
    • מידת האהבה המתועלת על ידי הסובייקט
      תלויה בחשיבות שהאוהב מייחס לרצונותיו שמזהה, נכון או שגוי - לא משנה, או שיסופקו על ידי הנאהב:
      • ככל שמייחסים לרצון קונקרטי חשיבות גדולה יותר, כן אהבתנו גוברת למי שמספק אותו.
      • המורכבות המיוחסת לאהבה טמונה ב
        • מיפוי, הבנת, תמלול התיעוד של הרצונות המסופקים,
        • ביחס לאלה שלא יסופקו,
        • ייחוס חשיבות למידת החשיבות לרצונות פרטיקולריים ביחס לאחרים.
        • התכנות זיהוי שגוי.
        • אינסופיות רצונות הסובייקט.
        • דינמיות השתנות רצונות על ציר זמן.
        • ריבוי האובייקטים הנתפשים כמספקים רצונות.
        • גיוון תצורות האובייקטים המזוהים כמספקי רצונות,
          • בני אנוש,
          • חי,
          • צומח,
          • חפץ,
          • אידיאה.
    • אהבה נחשבת כרגש נאצל, בלתי הגיוני, בשל ההמנעות מתמלול הרצונות המסופקים.
    • תמלול הרצונות המסופקים נחשב כהנמכת הנאצלות.

18. הומניות

    הומניות זו אהדה להיבטים אנושיים אבסטרקטיים, חסרי תכליתיות קיומית.

19. שיעור סוציולוגיה

    את השיעור הראשון קיבלתי בסוף 69' אצל המורה זיוה מקוגון בשנקר חולון, כשגערה, לא זוכר במי-
    
    "הראה לי את חברך ואדע מי אתה."

20. קלישאות

    • הבעיה איתן שהן לא בלתי נכונות.
21. מערכות יחסים בין-אישיות הינן ביטוי-קצה להתנהלות היצע וביקוש
    • תצורה קיצונית של קפיטליזם ריאקציונרי נוסח המאה ה- י"ט.
      • מפגש רצונות,
      • טהור.
      • כשלא מתקיים הצד האגרסיבי מגייס את כוחו,
      • לאו דווקא להסכמה.

22. קפיטליזם סוציאלי

    באייטיז, M חשף אותי לקונספט שותפות:
    שותפות שווה.
    כלומר אין שותפות עסקית אם אין שיוויון מלא.
    שניים וחצי עשורים אחרי, את הרעיון של בעלות משותפת על נכס פאן:
    האחריות על נזק איננה 'אצל מי קרה' או 'מי התרשל.'
    אם אין אמון כולל שהתקלה אינה התרשלות - אין שותפות.
    אמצתי בהערכה.

23. יושר אינטלקטואלי

    "יושר אינטלקטואלי הוא מחצב בנדירות,
    לא בשל מחסור בו,
    אלא, כי אין לו ביקוש."
    
    
    יכולת ניסוח תפישת מציאות בעיקר ערכיות, במנותק מהשלכות אישיות.
    
    מצרך בנדירות-
    • לא בשל היותו מועט,
    • הביקוש לו נמוך.
    
    על אף התפישה הערכית המיוחסת לו,
    יושר אינטלקטואלי הוא ערך נדיר שכן חסר תועלת פרקטית נתפשת לטווח הקצר,
    ולא חי בשלום עם ערכים מקדמים אחרים.
    
    הסיבות לאי שימוש בו:
    • החשש, ששימוש בו יגרע את הטובין שניתן יהיה להפיק מהיעדרו,
    • הסובייקט לא סומך על מחוסנו הריגשי מהמסקנות שאולי יגיע אליהן, אם באבחון הסיטואציה ינתק עצמו.

24. הכללה

    אינה דבר רע.
    הכללה גרועה- רעה.
    הכללה אינה מתיימרת לאחוז את כל המקרים, אלא את רוחם, 'בכללותם', כדי לסייע בתפישת מציאות ולגזור פעולות מתבקשות.
    הכללות זכו למוניטין רע
    • הן בשל מקרים שלא תאמו את ההכללה והתייחסו אליהם כאל מקרים שכן.
    • והן בשל בעלי עניין שלא רצו להיות מוכללים בסביבה אליה שוייכו.
    למעשה לא ייתכנו חיים ללא ההכללות. תהליך אינטלקטואלי משייך ומפריד בין אלמנטים שנקלטו על ידי החושים, כדי לאפשר התנהלות יעילה, וההכללה חוסכת את הניתוח המעמיק הראשוני כל פעם מחדש.

25. בין יושר לחוסר יושר אינטלקטואלי

    לפני שאני משקר אחרים,
    אני רוצה לקבל החלטה האם אני משקר את עצמי.
    
    בעוד שאני עשוי לשקר לאחרים בניסיבות שונות ומשתנות,
    את עצמי, אינני רוצה לשקר בשום סיטואציה או תנאי, מקום או זמן.
    
    מהו הקו המפריד בין יושר אישי לבין חוסר יושר אינטלקטואלי?

    יושר	יושר אינטלקטואלי
    תיווך מציאות מפרסונה אחת לאחרת כאשר הפרסונה הנותנת מתכוונת להעביר את התייחסותה למציאות נתפשת באופן שהפרסונה המקבלת עשויה לזהות את אותה מציאות גם עצמאית.	תיווך עיבוד מציאות מתודעת פרסונה אחת לאחרת כאשר הפרסונה הנותנת מעבירה את התייחסותה לתוצרי עיבוד המידע על המציאות, באופן שפרסונה אחרת, שאינה קשורה להווייה הייתה מעבדת את המידע ומגיעה לתוצר דומה.

    מהו קו ההפרדה?
    איזה קו?
    
    אני לא רואה קו.
    
    אולי,
    שחוסר יושר אינטלקטואלי, מכיוון שעיקרו הוא עיבוד תודעתי פנימי,
    נעשה  עם רמת מודעות מופחתת, ולכן נסלחת?

26. סבירות

    • אם אחר, מנותק רגשית ותועלתנית מהסיטואציה, וכן מנותק משינוי טעמים, היה נוהג רציונלית, באופן דומה בהיותו חשוף לאותם תנאים ומידע.
      ועם זאת, [אוקסימורוני ככל שיישמע] ממד הסבירות לא יכול להיות שלם בלא ממשק עם מימד שאינו היגיון:
      המעשה יהיה סביר, בעיקרו, לאור הנאמר במשפט הראשון,
      אך יוערך גם על רקע קידום ערכים חיוביים נתפשים בחברה בה המעשה קורה ונשפט. 

27. סבירות ונורמטיביות

    'אין הדבר חדל להיות אמת רק משום שלא מתקבל על דעת הרבים.'
    
    נאמר, ובבורותי איני יודע היכן.
    • אם אינדיבידואל יישאל, ל-מה החתירה האנושית יותר מובהקת ל'סבירות' או ל-'נורמטיביות'?
      • מניח שיענה 'נורמטיביות'.
    • ומה יעיד, בדרך כלל, על התנהלותו, האם מוכוונת 'סבירות' או ל-'נורמטיביות'?
      • שהיא סבירה, או לפחות יעדיף שתהיה, וכן שתיתפש בסביבתו ככזו.
    • למה רוב הנורמטיביים מעדיפים להיתפש כסבירים כשניתנת להם הבחירה להיות נורמטיביים?
    • אם כך, היכן ומתי מתחולל ההיפוך הטרנספורמטיבי?
    • האם ניתן לומר ש-
      • הדבר הסביר לעשות זה להתכנס לנורמטיביות, אך,
      • זה לא נורמטיבי להתכנס לסבירות אם איננה נורמטיבית?
    
    עריכת ברית מילה היא התכנסות לנורמטיביות או לסבירות?
    
    על מה החוק מעניש על חריגה מנורמטיביות (כפוייה) או מסבירות?
    
    על מה הממסד מתגמל כהירואי, על פעולות משמרות נורמטיביות או משמרות סבירות?

28. חתירה לנורמטיביות

    • ווידוא מחשבתי התנהגותי של אינדיבידואל, שקבוצת ההתייחסות האנושית המקיפה אותו והוא שותפים לאותם ערכי ליבה.
    • נורמטיביות רדיקאלית נשמעת כאוקסימורון, ולמעשה זוהי חתירה לאימוץ ערכים של קבוצת התייחסות שונה מקודמתה.
    • שמרנות נורמטיבית היא חתירה לשמירת ערכים שהוטמעו בעבר, לאו דווקא שהערכים שמרניים.

29. ציני? אני?!

    תיאור מילולי, מפחית לועג, למצב.
    • במקור, ביוון העתיקה, אסכולה פילוסופית השואפת לחיים טובים באמצעות הרמוניה עם הטבע, מידות טובות והטלת ספק.
    • 'מאחורי כל אמירה צינית מסתתר כשל'.
    • 'מקלטם של חסרי ההומור'.
    • 'חיגוג הכשל'.
      • הציניות היא ההתייחסות אליו.
    
    לי, תודעתית, אין חתירה או רצון לקבל דבר כמובן מאליו.
    גם אם לא מבטא זאת חיצונית.
    
    נתפש כ'מרדן'. לא מגוייס, מתגייס.
    לא בטוח שזו 'מרדנות'.
    מניח שזו הנטייה, אולי ההתנייה, להרים כל אבן תודעתית, הנחתית, שנתקל בה.
    זה שרוצה, חייב, להבין, לתמלל, במילותי שלי,
    בשאיפה, להיות
    • נקי מהתכנסויות נעימות הגולשות במורדות נעימים לעבר מחזות סוציולוגיים חמימים, נעימים, מכנסים, ומכניסים,
    • חף מהתנגדויות אינסטינקטיביות מתפישות שפרדיגמות ואינסטינקטים מרחיקים.
    
    לכן, שונא שמשקפים אותי. כהיפר וורבאלי, מתכוון ל-מה ואיך שאמרתי, לא מתכוון ל-מה שלא.תמלול מחדש של דברי, עלי ידי (בעדינות-) מי שלא ערך אתי סטנדרטיזציה של המושגים, זו כבר ווריאציה של מה שבטאתי. לא כוונתי.

30. תרבות

    מערך ערכים אסתטים, טעמים, משותפים לקהילה.

31. אינטליגנציה

    יכולת לבחור בין חלופות באופן מתומלל.

32. אינטואיציה

    - תהליך בחירה בין חלופות
    תוך העדפה לנטיה הרגשית הנוחה,
    ודילוג על תמלול המרכיבים.

33. הטיות פרדיגמתיות

    • מאורע, בהתרחשותו, מהווה אישוש להנחות מקדמיות שאומצו טרם קרות האירוע,
    • הנובעות מתפישות עולם שהוטמעו בעבר.
    • המעניין, שאותו אירוע יכול לאושש פרדיגמות שונות ואף מנוגדות.

34. משולש האגרסיה

    • פרדוקס-
      1. האגרסור פועל מול אחר,
      2. האחר מתגונן מפעולת האגרסור,
      3. האגרסור נפגע מההתגוננת,
    • מנסח רציונל לפגיעה המקדמית.
    • ופוגע את הבאה.
    ידידי הנערץ מקיים מערכות יחסים. רבות. מגוונות. לאחרונה היו לו כמה שנשאו את אותו שם. מ'. נתן בהן שמות וסימנים לפי,
    1. מוצאה האתני ושם משפחתה הזהה לשלו, שברה את ליבו, באמת, בעיקר בשל הרגולציות הנשיות שהציבה לו,
    2. ה'ישנה', שכן הייתה צעירה, יפהפייה, ממצוקה ורב גונית, עליה טבע את המפשט ש'לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס'
    3. ה'חדשה', שהייתה המבוגרת מכולן, קשוחה, תובענית, עצמאית, לא מחפשת את דובשו המטריאלי.
    ביום סתווי יפהפה שולח לו סמס, יומיים אחרי שבילינו צהריים כייפי יחד, שלחתי לו 'רוצה צהריים?' הגרסה של 'ערה?' ל-1 בצהריים.
    לא ענה. כעבור שעתיים וחצי שולח לו סמס שבו אני מפציר בו שמעתה יקרא לי 'מ. האשכנזי השמן'. הוא לא מבין. מבהיר לו שנכנסתי למעגל חברותיו, הוא לא חש מחויב להשיב לי.
    1. מתנצל- נדחה.
    2. מסביר את הסיבות לכשל- נדחה.
    3. נעלב, שאני עושה דגרדציה לחברותיו. פאסיב אגרסיב.
    
    
    זה לא משולש? דוגמא לא מספיק אחת לאחת לעקרון? ההקשר לא נראה? לא נורא.

35. איכות אנושית

    • נראה, שמי שנצמד לפרוטוקול התנהגותי קבוע, מאובחן, נתפש כפרסונה איכותית יותר ממי שלפני צומת החלטה, מקבל החלטה איך להתנהל, בכל אירוע מחדש.

36. עלבון

    • הפקרת תפישת ערכו העצמי של הנעלב,
    • על ידי הפקעתו מעצמו,
    • באמצעות הפקדתה ברשות האחר- המעליב.
    • הנעלב, וולונטרית, בוחר לשתף פעולה עם תפישת המעליב,
    • ולהפחית בתחושת הערך העצמי שלו.
    
    אחמדינג'ד במקרה קיצון של עלבון, החליט לא להתייחס להיעדר כוונת הפחתת הערך של האחר. 'שמר על זכותו להיעלב, להוריד לעצמו ערך וולונטארית'.

37. מי שמך?

    לתהיה 'מי אתה ש...' ,תעליב, תוריד ערך או סתם תפגע, מתבקשת התשובה, שהשואל הוא שהסמיך.

38. פתטיות

    • הפער בין האופן בו פרסונה תופשת את עצמה לבין תפישת סביבתה אותה,
    • כאשר תפישת הסביבה נמוכה יותר.

39. רדיקליות

    1. בחינת תפישות, עמדות או ערכים קיימים,
    2. האם להמירם באחרים, שונים מהותית מהקודמים,
    3. והמרת הערכים הקודמים בחדשים,
    4. הנתפשים כקיצוניים.

40. בעיניי המתבונן

    רגולציית טובין:
    • חסכנות- מניעת נתינה, התואמת את תפישת הבוחן.
    • קמצנות- מניעת נתינה שאינה תואמת את תפישת הבוחן.
    • נדיבות- נתינה, התואמת את תפישת הבוחן.
    • פזרנות- נתינה שאינה תואמת את תפישת הבוחן.

41. נדיבות מתגמלת

    נחשפתי למי שלא שלט על הוצאות כספיו,
    ראה בהתנהלותו נדיבות,
    והתבאס שלא קודם בשל כך
    1. לא בתגמול כלכלי,
    2. ולא בהכרה התייחסותית.

42. נדיבות

    הקצאת תשומות לאחר, בידיעת המקצה, הנותן, הנדיב, ש-
    • לא נעשתה התחשבנות האם התגמול משתווה בערכו לתשומות שניתנו,
    • או בידיעה מקדמית שהתשומות יקרות מהתגמול,
    כשלפחות חלק מהתגמול על הנתינה זו תחושה נעימה מפעולת הנתינה.
    תשומות עשויות להיות-
    • טובין ריאלי:
      • כסף או חפצים בעלי ערך כלכלי,
      • זמן,
    • טוביני תודעה:
      • אנרגיה רגשית,
      • ידע.

43. יוקר הזמן

    האם המעיד על זמנו כ"יקר" בעצם לא מעוניין להקצותו לאחר?
    • כלומר, לא בחינם?
    • לעתים, גם הכרה בהקצאת התשומה עשוייה לשמש כתשלום מספק.

44. השתכשכות באחווה

    • האם מסת מפגינים כפול האנרציה עושה את דרישתם צודקת יותר בעיני
      • עצמם?
      • אחרים?
    • האם התנהלות הביחד מעצימה את מחשבתו העצמאית של האינדיבידואל המשתתף?

45. פסימיזם

    ייחול החוזה שתחזיתו לא תתממש.

46. תשומות אינטלקטואליות

    האם משלב מסוים,
    עיקר תשומותינו האינטלקטואליות
    מופנות לגיוס המאורעות שאנחנו חווים
    לאישוש הפרדיגמות המוטמעות בנו?

47. הרהורים ספורטיביים

    באבחנה באהבת הספורט באהדה, ההזדהות, אני
    • לצערי, ספורט אני לא עושה. אהבתי לשחק, הייתי לא רע בכדורגל, פחות בכדורסל, חזק בטניס שולחן. משחקי כדור. שנאתי לרוץ.
    • אהדתי כילד היתה נתונה למכבי תל אביב בכדורגל. חלש, מתון, כאמצעי זיהוי. הלך, נחלש, והתפוגג לחלוטין.
    • מבחינתי, אהדה, מקומית. ללא השלכה או הזדהות, כנהנה מסיפור טוב, כמו מעפיפונים של רומן גארי, לא כאירוע מכונן המשפיע על מצב רוח.
    • הפייר פליי האנגלי, של קלוזה, מרגש אותי.
    • לא מעריך את האוטומציה שאוהדי הקבוצה מגנים על מהלכים שלטובת הקבוצה, ואוהדי היריבה תוקפים.
      • מה המטרה? ניצחון?
      • ומה עם יושר?
    • סולד מהכנסת אלמנט טריק חוסר היושר הארגנטינאי.
      לא ביד האלוהים של מרדונה, בתרבות האהדתית. הרי אין לזה קשר לספורט. 
    • כשהייתי באילת ב-1977, ומכבי תל אביב זכתה בגביע אירופה בכדורסל, השמחה הספונטנית החזקה, האירה לי את מה שלא רוצה ומוכן להיות בו.
    • לא חושב שמישהו מתאמץ בשבילי, מתחרה עבורי.
      • גם ממש לא רוצה שייצג אותי.
      • ולא לתמוך בו.
      • מי יחליט באיזה ענף לתמוך יותר מאשר פחות?
      • לאומנות דוחה.
    • אהדה
      • אין לי קבוצת כדורגל מועדפת באמת.
      • יש לי חוסר אהדה לאוהדי בית"ר ירושלים ואלה של מכבי תל אביב כארכיטיפ נתפש.
      • סימון הפרסונה לעצמה ולסביבתה שהיא מזדהה עם קבוצה אחרת.
      • רוצה להיתפש כדומה ושייכת אליה.
      • היה לי קשה- אולי בעייה שלי, להאמין לתנודות מצבי רוח בשל הצלחת/ כשל קבוצה אהודה: עד כדי כך היציבות הרגשית נידפת?
      • לצפייתי, בדיכוטומיית גילוי האהדה (לא האמפליטודה, ההזדהות והיפוכה):
        1. מצד אחד, האולטראס למיניהם, אוהדי היציע המזרחי, ג' ודומיהם,
        2. ובצד האחר, מזהה אלמנטים הזדהותיים ואנטי למצבים- נניח אהדה/ טינה לנבחרת.
      • לגבי, אירוע ספורט מסונתז, לא טעון בהשלכות לאומיות, אישיות.
      • נבחרת ישראל
        • שתנצח. רוצה מתונות. מכיר אותם. לא חזק, לא עמוק, לא מתאבד עליהם.
        • מתפלא על מי ששונא אותם.
          • מבחינתי דומים יותר באנטיתז(יות)ם ליושבי יציעי המזרח מאשר לי, לאוהדים פנאטים המזדהים עם עמיתיהם האוהדים מאשר לאוהדי ספורט.
        • לא חושב שחי קורזיץ או אלכס שטילוב חייבים לי משהו.
        • אבל גם אני לא להם- לא חושב שאני צריך לממן וועדים אולימפיים או משלחות אולימפיות או פאראלימפיות על רקע לאומי- ארכאי, פאסה, מיותר, אפילו היות המפעל במה נפלאה לתענוגות ודרמות בעת המשחקים, כאולימפיאדת לונדון המוצלחת.
      • למה אנחנו טולרנטיים למעבר של שחקן, מאמן, מקבוצה אחת ליריבתה?
        • אם שחקן לא נאמן לקבוצתו שהאוהד יהיה נאמן לה?
        • כך זה צריך להיות. הם אמורים כמו כל אחד אחר למקסם את כשרונותיהם וההזדמנויות.
        • יש אוהדים שכועסים על מעבר שחקן. אין לי טיפת הערכה אליהם.
    • מכבי תל אביב, מכביזם כתופעה
      • מעורר את סלידתי.
      • אופייני לאנשים מסויימים- חתירה לתוצאה, מחיר לא חשוב, פשטנות, בתחומי חיים אחרים. משתקף בכדורגל.
      • לטעמי מכבי תל אביב בכדורסל מזיקה לכדורסל, לספורט המקומי. וכשהם משחקים בחוץ, מעדיף, במתינות שינצחו במתינות- מכיר אותם. ממש לא שונא. אחרת נהיה כמו האוהדים שאוהבים אותם, או האוהדים ששונאים אותם, ההשתכשכות בסוציולוגיה.
    • אינדיבידואלים שעשו לי את זה
      • ראובן עטר עשה לי את זה. גם טל בנין. ומלמיליאן.
      • מבין שמסי גאון. מחוץ לספקטרום.
        מתבאס ממנו על הרגולציה האנרגטית. על האישיות המחוקה.
      • רונלדו זו הקצנה של הנשאף בתוך הספקטרום.
        הוא נותן את מה שיש לו. מחוץ למגרש, שחצנותו? בקטנה. מוסיף צבע.
      • פרנץ בקנבאואר, אנדריאה פירלו, טיירי הנרי, וזינאדין זידן ריגשו אותי יותר. אפילו פויול.
      • ו-גם אלברטו חואנטורנה שהיה מתחיל מאחור וגומר ראשון.
      • יוסיין בולט פחות. הקצנה, חיוך, שיא, צחוקיאדה. יופי.
      • סקוטי פיפן ככדורסלן, והבאים בשל הישגיהם עוד יותר, אמירותיהם ואישיותם- מוחמד עלי, צ'ארלס בארקלי, ומג'יק הרטיטו אותי.
      • ג'ורדן הרבה פחות. מין רונלדו כזה. יכולות על. מעריך, פחות מרגש.
      • מג'יק שמבחינתי הוא המנהל האולטימטיבי- כשהיה קולע יותר מ- 20 נק' קבוצתו הפסידה- זה אומר שהאחרים- ביירון סקוט, ג'יימס וורת'י, איי סי גרין ועבדול ג'אבאר לא קלעו.
      • צ'ארלס ברקלי, I am not a role model בפרסומת הנפלאה של נייקי, מתייחס בטוויסט להזדהות הפרסונלית עם הספורטאים.
    • פרשנות
      • הפרשנים האוהדים- פיחס.
      • מי שמאיר לי בתחום הביצוע- יבורך.
      • מי שמאיר את עיני בידע כללי בתחום, כייף.
      • מי שעושה הקשרים לתחומים אחרים- נפלא בעיניי. 

48. אמונה

    • הליך שבו התודעה מתייחסת לקיום רעיון ללא הוכחה אמפירית.
    • תפישה, שלתודעה כוח המפעיל השפעה חיצונית, השפעה נתפשת אמפירית- שיכולה להיות מובחנת על ידי חושי אחר.
      • כלומר, מחשבה, רצון, קיווי, שנמצאים בין אוזני אחד משפיע על מציאות נתפשת גם בין אוזני אחר.
    • הסטארט-אפ הזה הצמיח אמונות, דתות אלוהיות, כמו גם נטולות אל.
      לכן,
      • כהריון, לאמונה, תצורות ועוצמות שונות,
      • וחוסר האמונה, אם קיימת, מוחלטת.
      • בשונה מהריון, שרק כחצי מהאוכלוסיה יכול לחוות,
        • וגם חצי זה, אם חווה, נמצא בו חלק מזערי מחייו,
      • רובה המכריע של האוכלוסיה, מכיל בתפישת עולמו מרכיבים אמונתיים, כולל מי שרואה עצמו כרציונליסט גם אם רואה, מצהיר על עצמו כחילוני אדוק.
        • מי שבמודע לא מאפשר לכלול ממד אמונתי בתפישתו את המציאות.
        • אחד הסממנים שמפרידים בין אמונה להעדרה, הוא כלילת מרכיב טקסי, בו יש ייחוס להסמלה ערך אמונתי, שחורג מרציונל.

49. כיבוד אמונה ליברלית

    מאמינים, בשמירת מצוות, במלואן או חלקן, מצפים מסביבתם לכבד את פרקטיקת אמונתם.
    1. הסביבה נותנת לגיטימיציה לדרישה בשל-
       • האמפטיה- המעמסה, הקושי, לקיים את הפרקטיקה,
       • הרציונל- המעשה נעשה 'לשם שמיים' לא להפקת ערך או תועלת אישית מקדמת.
    2. למאמין חשוב הכיבוד-
       • הן בשל עצם ההקלה שבפרקטיקת היישום,
       • והן בשל החיזוק שמקבל לאמונה.
         • אמונה מצריכה חיזוק מתמיד למאמיניה, אחרת תתרופף, שכן המציאות הלוגית, בהגדרה, לא תומכת בה.
         אמונה מכילה מרכיב אינהרנטי של מיסיונריות- שאיפת המאמין שסביבתו לא רק תקבל את אמונתו ותקל עליו את קיומה, אלא תתן לו תמיכה בהיות מאמינים נוספים מקבלים את האמונה.
         • תפקיד המיסיונריות היא לחזק את המאמינים בהגדלת כמות החולקים איתם את אמונתם, ונתינת לגיטימציה לאמונה.
         • היהדות, היא דת כאילו לא מיסיונרית;
           • מי שאינו יהודי- חלק מתחכום מרשים, אין ליהדות עניין בלגיירו,
           • אך בהחלט מיסיונרית כלפי מי שנתפש כיהודי אך לא מאמין.
    3. אישית-
    • אינני מאמין למאמין שמצהיר ש"איש באמונתו יחיה", זה אוקסימורון.
    • מכבד יותר את המאמין שמבקש לגייס את סביבתו לאמונתו מאשר את מי שעוטה על עצמו את ארשת הליברל ובעצם מסתיר את רצונו.

50. דת

    • אוסף ציוויים.
    • שגרת ציוויים המתווכת למאמינים באמצעות מבנה רציונלי המונח על הסמלות לקידום ערכים פרקטיים.
    • תפקידה-
      1. ניפוק אמצעים מנטליים, הסברים, להבנת חיוויי מציאות נתפשת,
      2. גזירת התנהלויות תואמות,
      3. לטובת שימור סדר חברתי,
         כפי שנתפש על ידי מחוללי הדת והממסד המקיים אותה.
    • כך, על דת להכיל
      1. הכלה של התכנות לא רציונלית- הכרה תודעתית משפיעה על יקום אונטולוגי,
      2. מימד 'ציווי', שאין לערער עליו, ועל מקור הסמכות,
      3. מימד 'הסמלה'- הסמלה הוא ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת.
      4. וכן 'ערך' קונקרטי לקידום של סוכני הדת, המתווכים בין המאמין לאידיאה.
    • לעתים מכילים ל- ומדירים מ- 'דת' באופן שגוי:
      • יש מי שמודר מהדת, עצמאית או על ידי אחרים ומתוייג כ'חילוני' בשל העובדה שאינו ממלא חלק או את כל המצוות-
        • הוא עדיין יכול להיות דתי. בגרסה העצלה.
      • כדורגל, אהדה לקבוצה, זה לא 'דת', שכן אין מימד ציווי.
        • אין להחליף רצון חזק, או אפילו התמכרות בציווי מילולי.

51. מבטחינו באל

    עבדתי בחברת פורקס- עיסוק בתפר שבין השקעות להימורים חוקיים.
    במיקרו אנווירונמנט, ישראל מעצמת פורקס, התפעלתי מהתופעה הרווחת בין אנשי המכירות, של ריבוי הדתיים, מתנועת ההתחזקות כלפי פרקטיקת הדת במהלך העבודה, חבישת כיפות שחורות, התכנסות יומית לתפילה משותפת.
    
    ההסברים האפשריים לעובדת קיום פרקטיקת הדת בסיטואציה המסויימת, שחורגת מהמצופה לעובדים בחברות הטרוגניות דומה, ואופיינית לפעילות פורקס:
    
    • העיסוק בפורקס דומה ליהדות-
      • נשען על אקסיומה בלתי ניתנת להוכחה,
      • ויש עליו תלי תלים של הנחות מורכבות, התפלפלויות לעתים סותרות.
    • גיוס האל להצלחה נגד הסטטיסטיקה-
      • סיכוי להצלחה בשיחת המכירה הבאה הוא פחות מ- 1 ל- 30. כדי לגייס אנרגיה את האנרגיה והאופטימיות יש לפנות לכוח עליון חיצוני, שיעזור, פרילאנסר הזמין והנכון לקריאה,
      • ההבנה שהצלחה תלויה בגורמים בלתי תלויים בו, במזל, גורל, מפנה לאל.
    • אי-נוחות מול הסמכות המוסרית העליונה-
      • לעוסקים במכירת הפורקס יש תחושה של מעשה שמשיק לחוסר הגינות. הם מתמודדים עם חוסר ההגינות המקומית על ידי ריצוי ישירה של הסמכות העליונה- האל.

52. גשר בין דתיים לחילונייים

    • השאיפה, לגשר והדברות בין חילוניים ודתיים תמוהה בעיניי. כלומר-
      • כחילוני אין לי צורך ב'גישור'.
      • מבחינתי, איש באמונתו, בסמליו ובמנהגיו יחיה.
      • אין לי עניין לצרף את המאמין להיעדר אמונתי.
      • למה למאמין יש עניין להדבר עם חסר האמונה?
      • יכול להיות שהמאמין רוצה לצרף את חסר האמונה לאמונתו, או לפחות לקבל תמיכה לתחזוק אמונתו?
      • מפני שכך מתחזק את אמונתו?
      אין לי עניין לעזור למאמין להתמודד עם חיזוק אמונתו בכך שאגלה גמישות, פתיחות להיעדר אמונתי.
    • מעלה את האפשרות שה''חילוניים' המשתתפים בגישור הם בעצם 'דתיים עצלים'-
      • פרט לתחזוק הפרקטי של מכלול המצוות הם מקיימים תודעתית את שאר דרישות הדת.

53. הסמלה

    • ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו הבסיסית, ו-
    • קשירתו להוויה אחרת.

54. נבואה

    "הנבואה ניתנה לנבונים,
    אני, כשוטה, לא אתנבא.
    having said that להערכתי, מה שיקרה הוא..."

55. דה-פרגמנטציה

    קורות חיים, כמבחני בגרות,
    כגורמים ממיינים מחד ומנבאים השתלבות פרודוקטיבית במקום הלימודים או העבודה
    זה סוג של מדיה הולכת ונמוגה.
    
    למה?
    
    ההסבר פחות חשוב, ולא בהכרח מתקף או מפריך את האמירה.
    
    אבל יותר מעניין- הארכיטפיות התמוססה.
    שכן ישנה
    • העצמת
      • נגישות למידע,
      • השחלוף הפיוז'ני
    • הפחתת ערך
      • הניסיון,
      • הכישורים,
      • ייחוד הדיסציפלינות מוגדרות,
    וכך ניבוי יכול ההתאמה פרסונה-פרופסיה-פוזציה מתמוססת.
    כך מתעצמת השפעת
    • המקריות
    • והיוזמה ככלי להתמודד איתה.

56. טקס

    פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה לצרכים תודעתיים.
    • כדי שפעולה תיחשב כטקסית עליה לכלול מימד הסמלה.
      • הסמלה- התמרת חפץ או פעולה לרעיון מופשט.
    • בטקסים עם מרכיב אמונתי, יש 'חסינות' תוצר ההסמלה מפני בחינת תקפות על ידי הכתרתו כבעל ערך בלתי תלוי- 'מקודש'.
      כך, טקס הוא פעולה פרקטית שמתייחסת לממד מופשט.
    • ממד ההסמלה מכיל מרכיב לא רציונלי,
      • תהליך בו יש התמרה של אלמנט קונקרטי למהות אחרת
        במטרה לתת לו משמעות שונה לאלמנט המקורי
        הוא תהליך תודעתי.
        
        התהליך - לעתים, לא בהכרח - נעשה על ידי גירוי חיצוני, אך הוא אוטונומי בתודעת הפרסונה שעשתה זאת.
        ההתמרה היא תודעתית ולכן לא אמפירית. הרציונל להיות מעשה זה נועדה ליצור תוצר שונה מהותית מהמהות הראשונית ממנו הגיעה.
    • לחלק מהטקסים מאפיין מחזורי.
      • לכן, יש הקוראים, בטעות, לפעולות רוטיניות 'טקס'
        שכן, אם ממד ההסמלה לא כלול ברוטינה הפעולה איננה טקסית.
      • מחזוריות איננה תנאי לפעולה טקסית,
      • ועם זאת, ההתנייה לחפש וליצור את המחזוריות בטקס עשויה להתבטא בפרקטיקה טקסית דומה החוזרת על עצמה.
        - עריכת ברית מילה היא פעולה חד-פעמית, כשהרוטינה מתבטאת בעריכתה בכל תינוק זכר בן 8 ימים, פעולה דומה עם מרכיבי טקס זהים.
    • לטקס חשיבות באבחנה סוציולוגית, הכלה והדרה:
      • ליצירת מרכיב חִבְרות לנוטלים בו חלק:
        • התייחסות המשתתפים בטקס למי שלא נוטל בו חלק,
        • התייחסות מי שלא נוטל בו חלק כלפי אלה שכן.

57. טקס- וויקיפדיה

    טקס הוא פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה.
    
    טקס נבדל מפעולה אחרת שאיננה טקס בכך שבטקס נעשית פעולה שתכליתה הוא סימול- הדלקת נר, נשיאת לפיד כדוגמה, אין לפעולות אלה תכלית מעשית משל עצמם.
    
    בשל ערטילאיות (אבסטרקטיות) הרעיון, הצורך בתודעה אנושית לקיומו, טקסים הם מביטויי תרבות.
    
    ישנם פעולות ועזרים סמליים להמחשת ההמרה. תכלית המרה זו היא לשנות מצב רגשי, בעקבות התניה שהסימול מעורר או בשל חזרה על הפעולות שמפתחות את ההתניה הרצויה. על ההתניה להיות תואמת את ההווייה על פי כוונת, פרשנות ויכולת הביצוע של יוזמי, עורכי, משתתפי או צופי הטקס.
    אירוע טקסי כולל שלושה מרכיבים:
    1. פעולה מסמלת,
    2. ביצוע על ידי אדם,
    3. רוטינה- לא כתנאי אלא כמאפיין.
    
    
    1. פעולה מסמלת
       אחת או כמה פעולות, המייצגות רעיון שהוא מושא הטקס.
       הרעיון שאליו הטקס מכוון הוא רעיון נעלה, שמקיימי הטקס מבטאים את ייחוס העל שמייחסים לו- קדושה, ומבקשים באמצעות הטקס להחצין את הסכמתם עם קיומו. על לפחות אלמנט אחד בטקס, בדרך כלל האלמנט המרכזי, להיות מרכיב אבסטרקטי המסמל מהות. הסמלה היא ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת.
       דמות אדם עומד המוארת באדום על עמוד בצומת, מסמלת סכנה בחציית כביש ומנחה עמידה, בעוד שירוקה פוסעת מבטאת הנחיה למעבר, וזאת בשל סימולי עצירה המופעלים סימולטנית על תנועה מוטורית מסכנת. ככאלה, אלה סימולים נטולי טקסיות. אריג מעוטר בצבעים מסוימים מתנפנף על תורן מסמל סמכות שלטונית על טריטוריה מסוימת. ככזה, תכלית יישומו של האובייקט המסמל איננה פרקטית או תועלתנית במהותו הראשונית, אלא בייחוס התודעתי אליו. [- אם תכלית פעולת הסרת עורלה היא קידום בריאות הנימול, הפעולה הייתה נעשית ללא תפילות המתווכות את הפעולה לרעיונות טקסיים מקודשים. כך, בהיעדר הגורם המסמל, זה המקשר את פעולת ההסרה היישומית עם אידאה-על, במקרה זה ברית הנימול עם מי שעבר פעולה דומה, ואלה עם רעיון הבורא המסויים, הפעולה איננה בבחינת טקס, אלא, ניתוח מטעמי בריאות או אסתטיקה],
    2. ביצוע הפעולות
       המסמלות ייעשה על ידי אדם (אחד לפחות).
       בהיעדר אדם מהפעולה, מרכיב ה'פעולה המסמלת' שמחייבת תיווך תודעה אנושית איננו. במקרה כזה הפעולה לא תהיה טקסית. (- הדלקת נר נשמה, גם אם הוא חשמלי היא פעולה טקסית, וזאת בשל כוונת המדליק, ההתייחסות, סימול ההקשר לנשמת הנפטר.)
       אם ישנם צופים בטקס יהיו חשובים כנוטלים בו חלק אם יש להם התייחסות תודעתית לסימול.
    3. רוטינה
       תתקיים בביצוע טקס במועדים קבועים או בעקבות מאורעות חד-פעמיים.
       הרוטינה הטקסית מופעלת על מי שנמנה עם קבוצה מסוימת שקבלה על עצמה פרוצדורה קבועה, שיש בה לפחות מרכיב מסמל אחד ומבוצעת על ידי לפחות אדם אחד. (- טקס לוויה נערך פעם אחת לנפטר, באותו אופן – רוטינה, אופיינית לקהילות בעלות מכנה טקסי משותף). בשל דומיננטיות מרכיב הרפטטיביות של טקס, יש הנוטים לייחס לפעילויות חזרתיות טקסיות. פעילות אלה, אם תהיינה מבוצעות על ידי אדם, אך ללא ממד הסמלה לא תהיינה בחזקת טקס.
    
    המרת רעיון גשמי לסמל ה נעשית על ידי פעולות שתכליתן הטקסית היא חיזוק הקשר בין הפרטים המשתתפים להווייה, בעקבות זאת בין הפרטים לבין עצמם, וזאת בשל ההתייחסות המשותפת להווייה.
    
    תכלית חשובה, נוספת, לקיום הטקס היא העצמת יוזמי, עורכי, מושאי, משתתפי הטקס, כולם או חלקם בתפישת המשתתפים, שיכולים לקחת חלק פעיל בטקס או להיות צופים.
    לעורכי ומשתתפי הטקס יש כוונה להעצים את ההתייחסות הרגשית להווייה, במטרה להעמיק את השפעת קיום הטקס בתודעת משתתפיו, וזאת כדי להחליף את המהות המעשית הנעדרת.
    
    
    טקס חגיגת יום העצמאות, חתונה והלוויה, הם ביטויים סמליים לפעולות של הקמת מדינה במועד מסוים, החלטה של זוג על חיים משותפים או מוות של אישיות. טקסי יום עצמאות וחתונה אמורים לשמח, וככאלה נעזרים במוזיקה זיקוקים או אלכוהול וכדומה, שמקומם ייפקד בטקס כלווייה שתכליתו להעצים תחושת עצבות. טקסים הנחשבים כמוצלחים הם אלה שמהווים השראה להחצנת ביטויי רגש.
    לעתים קרובות טקסים כוללים ביצוע תהליכים קבועים מראש כשרבים מהטקסים חוזרים על עצמם על בסיס זמן או אירוע קבוע. התהליכים הקבועים והחזרתיות עוזרים להטמעת ההתניה של משתתפי הטקס למצב תודעתי שיוזמי הטקס התכוונו אליו. עם זאת, בניואנסים של טקסים יש שינוי, בכוונה להתאימם למרחב וזמן בו הוא נערך, ולמקד את עניין משתתפיו.
    
    תכלית הטקס היא חיזוק המכנה המשותף של הקבוצה המתייחסת לטקס, מתוך כך למנהיגיה או ליוזמי הטקס וזאת על ידי העצמת תחושת הערך למשתתפי הטקס.
    
    דתות וארגונים חברתיים כמדינות ותנועות עממיות עושים שימוש נרחב בטקסים לחיזוק המכנה המשותף של המשתתפים בהם ולבידולם מהשונים מהם.
    
    טקסים מקושרים לפרקטיקה של דת, שהיא מקרה פרטי של אמונה, שהיא מקרה פרטי של מחשבה המכילה אלמנטים לא רציונליים המשפיעים על התודעה. ככזה, טקס מקבל משמעות מסויימת ממקיימיו, מאלה שלא הטקס סופח משמעויות אחרות אחרות בהתייחסותם לקיומו, לדרכי ניהולו, ולעתים אף להתנגדות לעצם היותו בשל הערכים שהוא מקדם או שולל. התגובות שטקס עשוי לעורר משמעותיות למקיימי הטקסים, אם מעודדות, מאיזה טעמים, אם שוללות אותן ערכית או מונעות אותן מעשית.

58. אחיזה

    בעזרת מלים אוחזים תודעתית במציאות, מנסחים פעולות ומניעים לביצוען.
    לא בוראים מציאות.
    יצירת מציאות באמצעות מלים, גם עם מבנה תחבירי מעולה וחריזה ממושקלת היטב היא שגויה במקרה הקל ומניפולציה שקרית בקשה.

59. מציאות תפישתית

    • מה שנתפש בתודעה כגירוי באמצעות חוש אחד או יותר,
      מעובד עצמאית,
      ויכול להתפש באופן
      דומה על ידי לפחות תודעה נוספת אחרת.

60. הומור

    היכולת לבחון ולהגיב למצב ביותר מ
    • זווית הסתכלות אחת מתבקשת,
    • ממד, רובד, נדבך צפוי אחד,
    • מגָון מונוכרומטי חד ערכי.
    
    הקישור המקובל בין הומור לבין תגובה פיזיולוגית של פיסוק שפתיים לחיוך, או של הסרעפת לצחוק, הם ביטוי, הפגנה, מקומיים להנאה או שמחה. לעתים, אך ממש לא בהכרח כתגובה להומור.
    
    בין אינדיבידואלים יש שוני בין סוגי הומור. טריוויאלי.
    המעניין שתרבויות, מכני תוכן משותפים מאבחנים דפוסי 'הומור' שונים האופיינים לתתי קהילות.
    
    להומור, כדיבור, לבוש, מחוות גופניות, ארוחה משותפת עם שני מימדים:
    1. פנימי- הנאה מהליך מחשבתי, פיזיולוגי
    2. חיצוני- ביטוי תקשורתי, פעולה סוציולוגית, בין אינדיבידואל יוצר הומור לאחר, שבוחר להתייחס בצורה כזו או אחרת לגירוי.

61. סיכויים

    ברבע המאה האחרון,
    עידן ה- 0/1,
    הריאליטי מחד, סטיב ג'ובס וחסרי ההשכלה מאותו חד רק מצידו האחר,
    נראה שסיכויי הפרט לתת ת'מכה גדלו.
    
    אז זהו, שלא באמת:
    הנגישות גדלה- של הכל לכולם,
    הצורך באיכות ירד- עובד לא עובד,
    כשאמפליטודת התגמול על הצלחות האמירה דרמטית,
    מסך התגמול נשאר פחות לחלק ליותר שרוצים.

62. תפישה פוזיציונית

    בכמה מהמקרים, כשאנחנו פותחים ב אני חושב,
    בעצם אנחנו מדברים מתוך הפוזיציה, האינטרס, הפרדיגמה, הרצון, שהכתיבו דעה?
63. איך אמרה אמי על...-
    'חוב חדש מחכים שיתיישן,
    וחוב שהתיישן הרי לא צריך להחזיר.'
64. אב שכול ביכה את התאבדות בנו.
    מדכא.
    דבר על אחריות הורית לחיי הילדים.
    
    לי נראה, שאחריות כוללת על חיי אינדיבידואל אחר- רחבה מדיי,
    אך ההשפעה ההורית, ומכאן האחריות, על תשתיות אושר ילדיהם מכרעת.

65. איכות-נגישות

    מושג האיכות נמצא בעיצומו של הליך אבולוציוני, שינוי, מורפוזה, התהוות;
    • כשאיכות השמע בטלפון בסבנטיז עולה על זו הסלולרי עשוריים מאוחר יותר,
    • ונוחתת אף יותר במעבר מהתקשורת האנלוגית הבזבזנית ליעילות הדיגיטלית,
    • כשפטיפון hi-fi מיושן מוציא צלילים איכותיים יותר מ- mp3 מגניב,
    • כשהנשאף הוא הנגישות לספריית השמע ובליטוף אצבע,
    • כשעיוות העדשה והגרעיניות בשבעימים נמוכה מהיום,
    • בעידן של 0/1, עובד/ לא עובד,
    • שהטכנולוגיה במוצר מתיישנת טרם התקלקלותו,
    • כשהשעון הדיגיטלי בדולר מדויק יותר מהמכני ב-1,000,
    האיכותי הוא המכני, הפחות מדויק, אך היקר לייצור, שהתפתחותו ארכה סנצ'וריז, וכעת מיוצר על ידי תריסר בתולות טיבטיות איטרות יד שמאל.
    האיכות, בתצורתה המסורתית פסה, פאסה, היא חלק מהישנות של אתמול,
    ואין אליה געגוע.
    
    מהו האיכותי החדש? הקרבה לכוונה. ובהקשר האינדיבידואלי- לכוונת הבוחן.
    והתחליף- נגישות
    • אין צורך להיות במרחק שמע כדי לתקשר עם אחר,
    • ואף לא במרחק מטרים מחור קיר שמזרים אנרגיה או תוכן.
    • כדי לתאר גרפית מציאות לא צריך לצייר, אפשר לצלם, התוצאה תיראה ותשלח מיידית.
    • כשהתשומות והמיומנויות הנצרכות יורדות ככל שהתוצר מהיר ונאמן למקור.
    • מעבד התמלילים חוסך עמל כתיבה וסרבול הדיוק בהקלדה,
    • הגיליון האלקטרוני מקל את מאמץ ודיוק החישוב ונזק הטעות,
    • תוכנות העיבוד הגרפי, עריכת הוידאו והמוזיקה מייתרות עיסוק בחומר, את הסטודיו וההתמחויות הנישתיות,
      הן אמנם מחייבות סף כניסה של שליטה בווריאציות על ממשק אוניברסלי, כשעולם שלם נכון לענות בכל עת על 'איך' טכני,
    • שמאפשר לצמצמם את החוליות בשרשרת הייצור, להוזילן ולהתמקד בתוכן, ב'מה'.

66. רשתות חברתיות

    ההצלחה של הרשתות החברתיות במחצית העשור הראשון של האלף השלישי היא אחת ההצלחות הכי אם לא ה מאובחנות בתקופה זו, כשבראשן אחת, המאפילה על הצלחתן המטאורית של האחרות.
    
    הצלחה פנומנלית זו נשענת על שאיפת אנשים, במיוחד בתקופה זו, לשלוט ולעצב את תדמיתם הנתפשת, בדגש על המדיה הממוסכת.
    
    יתר השימושים הרבים של התועלות והצרכים המסופקים, נתלים על שאיפה בסיסית זו.
    
    בשל רצון זה, נוצר היפוך מצבי, שבו רוב החברים ברשתות החברתיות אינם הלקוחות, שכן אינם משלמים.
    
    החברים ברשתות הם המוצר, שכן אלה המשלמים עושים שימוש בידע הצבור עליהם.

67. עוצמה תרבותית*
    

    1. באיזו מידה התרבות הנבחנת מפעפעת ומטמיעה מערכיה לתרבויות משיקות,
    2. מה גודל הגרעין הקשה המרכיב אותה וכמה הוא שמרן. כלומר כמה מבקש לשמר את מאפייניו או פתוח להשפעות משיקות.

    ---

    *
    המושג עליונות תרבותית נגוע.

68. דחיינות

    דובר בה רבות;
    
    • היפוכה יכול לנבוע הן מיעילות- טריוויאלי,
    • אך גם מעצלות- הסרת שיטתית של חסמים לסתלבט,
    • וגם מאיפיון אישיותי שלא סובל לכלוכים תודעתיים מעיקים.

69. חינוך

    הנחלת ערכים.

70. היררכיה השפעתית

    בין שלושת הדמויות- גייטס, ג'ובס, צוקרברג,
    רואה את היררכיה של מי השפיעה על האנושות כפי שנראית ב- 2007-2013.
    1. ביל גייטס
    2. סטיב ג'ובס
    3. מרק צוקרברג
    בהתעלם הן מהאסוציאציות שכל דמות מעוררת, והן מהחיבה/ העדרה למוצריה,

    ביל גייטס - הנחלת שימוש ובהנחת תשתיות להמון

    תרומתו האישית של גייטס ל
    1. הטמעת המחשב ויישומיו לאוסף האינדיבידואלים- למאסות ההמונים,
    2. הנגשה גורפת של פלטפורמות מחשוביות
       • כתשתיות פיתוחיות ליישומים
    3. הנגשה גורפת של יישומים פופולריים, עסקיים ואישיים, עם דומיננטיות העדפתית כזו, שפתרונות אלטרנטיסיים,  לעיתים יעילים יותר- נעלמו,
    4. הוא סוכן השינוי הדומיננטי במהלך האבולוציה של
       1. לפני 1980
          מחשב מרכזי מריץ יישום ואוצר את המידע למפעיל מרוחק על טרמינל
       2. עד לאחרונה
          למחשב אישי שמכיל את היישומים ואת המידע בשליטת מפעיל לא מיומן
       3. וכעת
          עידן שקיעת מיקרוסופט, לתיקון המעונן- הפרדהמ בין המשתמש לבין היישום והמידע. 

    סטיב ג'ובס - יישום, ייצוג והסמלות

    נראה לי שתרומתו של ג'ובס רומנטית אך גם מינורית יותר משל גייטס.
    היא מקרה פרטי בתהליך גדול יותר שגייטס היה דומיננט בו-
    • ייצוג והסמלה
      ייצר את הסביבה הגרפית, השפה, הממשק שבין המתמש ליישום, וזאת באמצעים סמלים המייצגים רעיונות.
    • אופנסיבה גיור המשתמשים הפריפריאליים לעולם הטכנולוגיה
      כך, באמצעות שפה אינטואיטיבית הנמיך את סף הכניסה לאוכלוסיות שיש להן קושי ורתיעה לשימוש בטכנולוגיה.
    • בשל ההצלחה של ההסמלות, הייתה זליגה של הקונספטים ויישומם לתחומים משיקים ולריבוי משתמשים.

    מארק צוקרברג- מענה יעיל יותר להסמלה אישית קיימת

    תרומתו של צוקרברג היא השולית והמטעה משל האחרים, שכן היא זמנית, לא פורצת דרך,  צוקרברג לא משנה התפתחות.
    
    תרומתו יישומית במובן -
    1. רשתות חברתיות הן אמנם קונספט צעיר,
       פייסבוק, היא כעת המצליחה ברשתות החברתיות,
       אך הקונספט היה לפניה.
    2. צוקרברג יצר (עוד) מענה יעיל ונגיש יותר לצימאון של צריכת קפה, כלומר של ייצוג לדרישה אנושית להציג ייצוג אישי, נשלט מול ייקום וירטואלי.
    לארי פייג' וסרגיי ברין נוכחים באותו אופן השפעה, בריבוי מוצרים, בחתירה לפריצות דרך וביתר דומיננטיות ממנו.
    
    מבחינתי, הנטייה לייחס לצוקרברג את השפעת היתר נובעת ממוחשיות השימוש ברשת החברתית של ריבוי משתמשים.

71. חינוך, מכניזם

    • לא ברורה תפוקת הסיבה-תוצאה,
    • אין באמת שליטה על תפוקות,
    • לבטח לא על תוצרים.
    • יש העברת מסרים,
    • במגוון אמצעים,
      • שעיקרם מלל מייצג תוכן,
      • והשאר מעש מייצג,
    • שנקלטים ברמה זו או אחרת,
    • ומוטמעים עד לרמה מסויימת
    • על מצע אישיות בסיסית,
    • והתפתחות מקדמית
    • ומקבילה
    • על ידי סוכנים, דמויות משמעותיות.

72. אחריות הורית, חינוכית

    • כשילדים מתנהלים על פי חזון הוריהם, ההורים מתנאים בחינוך מצוין.
    • כשלא- זו דומיננטיות הגנטיקה והפיזולוגיה האורגנית המשבשת.

73. שמירה

    אני אשמר ממתחריי, ולא בטוח שאצליח מאופטימיות שותפיי.

74. עבודה

    אוסף פעולות לקידום מטלה.

75. קושי

    כמה קרוב ל-אי-אפשר יותר.

76. וקטוריזציה

    לתמיהת חבר מז'אנר מאוד מאובחן,
    איך זה ששורד עם אשתו, ששייכת לסוגה מאוד מאובחנת אחרת, מציע:
    לעת עתה, דומיננטיות וקטור הבניה המולקולרית של אשתך גדולה
    מוקטור הפירוק הגלובלי שלך.

77. מצוינות

    בחתירה לקבלת תוצאות מקוות:
    התמקדות במימוש ערך מסוים
    תוך מתן ערך חיובי להתעלמות מערכים המפירים את ההתמקדות.

78. זוית הסתכלות

    שלושה עיוורים התדיינו על מהותו של פיל:
    • אצ'ו, שהחליק על חט היונק קבע, שפיל הוא דק, קר, קשה, וחלק.
    • פצ'ו, שמישש את הרגל טען בלהט, שפיל הוא רחב, פושר, יבש ומחוספס.
      
    • סימצ'ו עמד על שלו שפיל זה רך, לח, שעיר וחמים, שכן, ליטף לו ת'ביצה. אחרים.

79. אהבה, רוטינה, עשייה וטקסים

    יום אחד שאל החכם יעיש אלפסי את אשתו צ'ארנע-רבקע,
    או שמא היה זה רב' הרשל'ה בער את אשתו אלגרה-פורטנה,
    לא זוכר, זה היה מזמן,
    בדיוק שהיא הכינה את החריימה או הגפילטע.
    "אמרי נא, רעייתי, האם את אוהבת אותי?"
    היא, לסתה חשבה להנתק והסתפקה בלהישמט, תמהה-
    מה זו הדיבורציה הזו? מ"ג שנים הם ביחד מה קפץ עליו?
    "ובכיין אישי", ענתה לו, "ארבעים ומשהו חורפים אני מבשלת לך, מנקה לך, מכבסת,
    תשעה ילדים, בלי עין הרע הבאתי לך. אם זו לא אהבה, מה זו אהבה?"
    
    ובכמה מהקשרים יש עשייה, רוטינה וטקס,
    ובכמה גם יחסים?
80. באזכור הטראומה המאזכר מנסה לספוח
    1. אמפטיה, על הקושי שחווה, ו-
    2. רציונל והסכמה לפעול באופן שיפצה אותו בגינה.
81. בקפה, אחת מיושבנותיו משתעשעת עם בתה הפעוטה בכאילו שש-בש.
    הבת מעיפה את הקוביה בחוסר מיומנות ודעת.
    "בואי נחפש את הקוביה, כדי שסימצ'ו (בעל הבית), לא יכעס."
    
    לא כדאי לחנך את הילדה שהסיבה לעשות משהו או לא,
    הוא קידום העצמי ולא דמוניזצית האחר?

82. הדדיות

    אם רואה מישהו ומשים עצמי כלא,
    יש להניח שגם הוא התעלם.
    
    רוצה לדעת כמה האחר רוצה לראות אותך?
    יש להניח שבאותה מידה שאתה רוצה לראות אותו.
    
    יש לך תחושה, שיש מי שרוצים לראות אותך יותר? אז
    

    1. זו בדרך כלל התחושה, שרוצים לראות אותך יותר מאשר אתה רוצה לראות אחרים,
    2. נראה לי, שלנשים יש יותר את התחושה שרוצים לראות אותן יותר,
    3. (אני) מניח, שבממוצע, על ציר זמן, במספרים הגדולים- אוהבים אותך, מתעניינים בך, במידה דומה לזו שאתה אוהב את האחר.

83. סליחה

    זה הכרת הפוגע בהורדת רמת החיים של האחר.
    
    להכרה זו, יש תכלית-
    מבקש מחילת האחר מבקש שבעצם האחר יימנע מלהתייחס אליו כמי שפגע בו.
    
    ככזו-
    הסלחנות היא תכונה אלוהית.
    
    באנושית, זו מידה של
    • שכחה, או
    • טיפשות
    המתעלמת ממאורעות רלוונטיים מוקדמים.

84. גיוס השכינה

    קאדי, כומר ורב מחליפים התרשמויות מקצועיות איך להתנהל עם כספי צדקה.
    • הקאדי: אני אוסף את המטבעות, מעיף הכי גבוה לשמיים. כשנוחתות, את מה שנוצץ מעביר לצדקה ואת המלוכלך- אליי.
    • הכומר: אני משרטט על הרצפה קו. זורק לשמיים בכל כוחי. מה שמצד ימין לקו אני מקצה לצדקה, היתר- אליי.
    • הרב: אני סומך על אלוהים. אני מעיף אליו, בכוונה מלאה. מה ששומר לעצמו- שלו. היתר- אליי.

85. כריזמה

    יכולת פרסונלית לגייס רגשית אחרים, להגיב מעבר לאופן שההגיון והסבירות היו מקצים ללא הכריזמה.

86. תקשורת רגשית

    כפן נוסף של התנהגות אנושית מתאפיינת גם במידת היציאה מהמכניסטיות המילולית המתקשרת ומידת הכניסה לעולם הרגשי של בן- השיח.
    1. לקיצון אחד ניתוק, חוסר אינטליגנציה רגשית,
       • חוסר חברותיות,
       • אוטיסיטיות,
       • סוציופטיות,
    2. ולקיצון אחר, מניפולציה רגשית שגורמת לאחר לתגובה שהמלל לא היה מספיק לה.
       • אמינות,
       • מניפולטיביות, חלקלקות,
       • אנשי מכירות,
       • פוליטיקאים.

87. השוואת מידע

    אחד ממאפייני השונות האישיותית בתקשורת, מיני רבים, הוא המידה בה המאזין משווה את המידע החדש לאצור הקודם,
    1. מי שעושה זאת ברמה תפישת הרעיון,
    2. ומי ברזולוציה מולקולרית.

88. חרדה

    עשיית/ מניעת מה שהעושה/ הנמנע או המעריך ייחווה, שמחוץ לסיטואציה החרדתית היה פועל אחרת.
    • תיעול אהבה עצמית באופן שגוי.
    • בסוציו-אקונומיה של מי שיקרא את הנכתב כאן, יש סיכוי שהוטמע בו, שהחצנת ביטויי חרדה וורבליים, הם חיווים ראויים לאהבה. בעיקר כלפי ילדים. האישיים.

89. ביצועיזם וחמלה

    תכונות שעל פי רוב נמצאות בצדי מרחב נוגדים,
    ויחד חולקות היעדר זיכרון.

90. נאמנות

    אח, איזה יופי של ערך.
    האם הנאמן מתחזק רעיון או ערך נאצל,
    או, שדבק בהתנייה מקדמית ולא זוכר למה, ומבקש לספוח ערך על שמרנותו?

91. פואטיחס

    "לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס."
    
    ידידי הנערץ.

92. הצעה לאבחנת תצורות מחשבה

    בתצורת המכניקה המחשבתית, ישנה אבחנה ראשונית, ברורה, גולמית, דיכוטומית, בין מאפיינים:

    חתירה מעשית קונקרטית	חקירה ערטילאית תיאורטית
    מיישמת	חוקרת
    מצמצמת	מרחיבה
    מעש	חזון
    מציאות	חלום
    מפשטת (מלשון 'פשטות')	מפשיטה (מלשון 'הפשטה')
    בניית סדר בסיסי	ניפוץ סדר קיים לטובת סדר מורכב נשאף
    מיידית	ארוכת טווח
    תכלית	תהליך
    מחויבות לתוצאה, רצויה מראש	מחויבות לרעיון, 'אמת' או 'יושר' בהיבטם האינטלקטואלי
    שימור סדר קיים	חיפוש סדר חדש
    שמרנות	רדיקליות
    אינדיבידואלים כמולקולות החוברות על בסיס זמני למשימה משותפת	אינדיבדואלים כחרוזים על חוט אידיאולוגי משותף
    נאמנות למבנה מוצק כמדינה מאובחן כלאום	נאמנות למבנה אמורפי כחברה או שותפי רעיון
    פותרנות מונעת	תהליכיות נמנעת
    חיפוש ה'נכון', היעיל	חיפוש ה'צודק', האסתטי
    טולרנטיות לריבוי פרדיגמות	מינימליזציה פרדיגמטית
    ווריאציות מערכות אמונה כדרך חיים	הדרת תפישות אמונה מפני רציונל
    אינסטרומנטליזציה של תפישות מסמילות	רתיעה מייצוגי מציאות

    שמתבטאים באבחנה בין

    דמויות מרכזיות מקדמות את הדומים להן במאפייני הסוציו-אקונומיה	דמויות מרכזיות מקדמות את השונים מהן סוציו-אקונומית
    חיזוק הרוב על חשבון החלשת מיעוט	החלשת רוב לטובת תמיכה במיעוט
    כמיהה למבנה מדינה הדוק וחזק	הסתפקות במדינה מוגבלת בכוחה
    חתירה לעושר	חתירה לאינטלקט
    תמיכה פוליטית ב'רפובליקניות'	תמיכה פוליטית ב'דמוקרטיות'
    ימין	שמאל
    ריאליות	הומניות
    אנשי מכירות מתמטיקה, פיזיקה, מכניקה, כירורגיה, רפואת שיניים מפיקים	פילוסופיה אמנות, פסיכולוגיה (פסיכו תרפיה פחות), סוציולוגיה, תקשורת, מורים
    מצביאים	מדינאים

    חיווי

    ברוב המקרים, האבחנה נעשית על פי החיווי האדם על עצמו. תיוגו העצמי מבצע את השיוך.
    אז זהו, שלעתים תיוג עצמי לא תאם את אבחנתי.
    בבחינת פרסונות אחרות, ישנה נטייה לתייג אותן על פי:
    • התייחסותן שלהן לנטייתן,
    • הצהרה, נקיטת עמדה, הצבעה פוליטית- פעולה של פרסונה הנתפשת כמייצגת צד באבחנה,
    • החצנת אהדה לתפישה מאובחנת, או של מימד אישיותי.
    • הכרת הסוציולוגיה העוטפת את הפרסונה, ושיוכה למערכת תפישות.
    המקרים המרתקים הם אלה שנראים לא תואמים התנהלות פרסונה-תיוג, למשל, כאלה הגורסים שיש לנהוג באוכלוסיות פלשתנאיות ביד קשה, ולחתור לתהליך שלום, כפי שיש עולים מחבר העמים המעידים שכך גורסים.
    
    ישנן דמויות פוליטיות עם סתירה (שאני מוצא) בין מאפייני אישיותן (הנתפשת) לאכסניה הפוליטית אליה התנקזו:

    מכניקה ימנית, התאכסנו לשמאלם	מכניקה שמאלית, התאכסנו לימינם
    יצחק רבין, אריק שרון, ציפי לבני, טומי לפיד	שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן מרידור

    שיטת ממשל מרובה מפלגות מאפשרת, אולי מאיצה ואף מאלצת, התנועה.
    אישיות עם מאפיינים אישיותיים תהגר לצד שונה ממאפייניה בשל:
    • חתירה לנורמטיביות סוציולוגית המקיפה אותה,
    • יישום תפישת קידום אינטרס.
    כשפעולה או מחשבה מניבים התנהגות, שלכאורה, נתפשת כלא תואמת הצהרתית את הפרסונה, מצפה (יותר) שאישיות ימנית תתנהג כשמאל מאשר להיפך.
    להבחנתי*, הזליגה האבחנתית מאפיינת יותר ימניים שמזוהים כשמאל. יישום, ביצוע רעיונות שמאליים יכול להיעשות על ידי מאפיינים אישיותיים ימניים מובהקים, שנקלעו לסוציולוגיה או יישום תועלתי במסגרת שמאלית.
    
    אבסורד ככל שייתפש, מנהיגים שמאלנים מיישמים אידיאולוגיות שמאל בעזרת מאפיינים ימניים דומיננטיים מגוייסים.
    
    סטאלין כדוגמא קיצונית, יישם רעיונות שמקושרים לטור השמאלי של הטבלה. אישיותו המשתקפת ממעשיו, היא הקצנה של הטור הימני.
    
    צעדי נדידה מצד אחד לאחר, הם יחסית נדירים.
    החיוויים של מי שמחווה שנע מצד אחד לצד שני, מעטים.
    המעברים משקפים יכולת (נדירה) של בחינת מצב ושינוי, ולכן אפשרי, צפויים, מעברים חוזרים.
    
    מכיוון שאישיות, לדעתי, לא באמת עוברת מטא-מורפוזה, במקרה של חיווי שינוי, מצפה לאימוץ מרכיב יחיד מהטור הנוגד. במקרה של חיווי על שינוי, השינוי יהיה של מרכיב אחד.
    שאר המאפיינים יישארו יציבים (גם אם תהיה עדות הפרסונה על שינוי מקיף.)
    
    

    הערות

    באבחנות, הנכתב מתכוון לנטרל ערכיות ועדיפות.
    

    ---

    *
    ייתכן שיש לי תפישה כזו ומגבה אותה בתצפיות שתואמות אותה. :)

93. חוסר צניעות

    לעתים הערכה עצמית מופחתת היא לא הצטנעות,
    אלא,
    סימון הצנוע שהוא יודע משהו על חסר ביכולותיו.

94. פרקטיקה

    קרובתי ומכר היגרו למוצרי Apple.
    מאד נהנים.
    1. האחת, עורכת דין, מופיעה לפני שופט, מתפעלת מהשגתה יתרון בתשומת לב בשל מהירות המחשב.
    2. האחר, בחוסר שפע כלכלי, נכנע לנימוק הפרקטי, שמכיוון שזו מערכת סגורה הסיכוי לתקלות נמוך ובעצם חוסך.

95. דרמה

    • צלם אחד אמר לי פעם, ש'שחקנים הם אנשים שהוריהם לא אהבו אותם';
      היו צריכים לייצר דרמות כדי לספוח תשומת לב.
    • מה זו הנטייה הזו של מי שרואים בהפשלת שחלות בפומבי וצביטתן בכאב אמנות נעלה?

96. סיכויים-סיכונים

    • ראיתי כאלה שבמצב של סיכוי, הגדילו סיכון כדי להגדיל רווח,
    • וכאלה שהאמינו שלהגדלת סיכון יש תגמול כשלעצמו;
      • אלה, הלכו רחוק מדיי וחשבו שבעצם נטילת הסיכון גלום רווח.

97. גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה?

    קבלתי מאכל משחתי במרקם בלתי מזוהה מחוספס.
    יכול להיות שלא זיהיתי בגלל,
    החושך/ הטעם/ המסעדה הארגנטינאית/ בעיר קולומביאנית
    שזה חומוס?

98. התאמות לצרכים טכנולוגיים

    לצורך הכלכלי חיים משלו:
    הטלפונים הציבוריים נעלמו- אין הצדקה כלכלית.
    נראה שצרכי התקשורת שהביאו להצבתם פחתו.
    אך לא נעלמו.
    בקרטחנה חזיתי במגש עץ אליו קשורים, בשרוך,
    טלפונים סלולריים, לסיפוק ההיצע והביקוש.
    
    במלאווי ראיתי מי שמסתובב עם מצבר ובעבור כ- 60 סנט טוען את בעלי הסלולר שאין להם נגישות לחשמל. והם רבים.

99. זיהום תרבותי

    • ישנן סדרות טלוויזיה, אמריקאיות בעיקר, שמזהמות את השפה.
    • אלה שנחשבות כמופת, עושות זאת אף יותר שכן הנזק שהן עושות לתקשורת בתמלול וחיווי, בתרגול והטמעה של חיוויים נטולי כל אותנטיות, הן מבצעות תחת מעטה ההכשר האיכותי.

100. גרפיקה אנושית מרצדת

     על בית הקפה שלי להיות גרפיקה אנושית מרצדת בסביבה סמי אנונימית, שבה שמייח להכיר את הדמויות וממש לא דחוף לי לקיים איתן תקשורת.

101. טיפשות ואנרגיה

     "ראש דפוק לא נותן לרגליים מנוחה."
     
     אימו של ידידי הנערץ.
     
     ואני מוסיף ש
     "חריצות יתר מעדיפה להפעיל את הידיים על הראש."

102. הכנה רגשית טרם

     "זמזום הדבורה כואב מעקיצתה."
     
     אימו של ידידי הנערץ.
     
     אני מוסיף ש-
     "איום המרומז מפחיד לעתים מיישומו."
     • באיום על אחר, ייתכן ויהיה יותר אפקטיבי לא לפרט את השלכות אי-ההסכמה
     • והצפי לכיף עשוי להאפיל על היותו.

103. שיקול רציונלי

     מה זה הדבר הזה, להצביע למועמד לראשות הממשלה בשל היותה אישה?
     האם אין פעולה זו שקולה להצביע לגבר בשל היותו זכר?

104. הסתרה

     הבריטים אומרים, ש
     "הממשלה מטילה צנזורה על מי שהיא לא רוצה לדעת."
     אנחנו מסתירים את מה שאנחנו לא רוצים לדעת.

105. גזענות

     גזענות היא אבחון שוני מאפיין של קבוצת אנשים ומתן ערך שלילי כולל לקבוצה.
     
     הבעיה עם גזענות אינה יישום קטיגוריות מאפייניה, על ערכים, תכונות אופי וביטויי התנהגות של אנשים.
     
     היכולת לחזות התנהגויות של אנשים על פי ידע מקדמי נצבר הוא כלי קיומי, בוודאי בעולם רב-תרבותי, הטרוגני.
     
     הסקה אינדוקטיבית לגבי מספר פרטים על התנהגות כלל דומה להם, היא כלי מקדם, אם כמובן נעשה באופן נכון- שמאפר חיזוי התנהלות בדדוקציה שנעשית אחרי.
     
     המושג הרוויח את נגטיביות ערכו לא רק בשל ההפחתה הנעשית כלפי מי שנחשף לפעולה גזענית, שכן פעולה הפוכה, מעצימה לא תיחשב כגזענית ובעצם היא דומה, ושונה רק בערכיות.
     
     המושג גזענות טעון שלילית
     1. כללית:
        בשל גילויי קטיגוריזציה שגויה-
        המחיר הכבד הנגבה במקרים הרבים בהם כושלת האבחנה לחזות או להסביר תופעות התנהגותיות פרטיקולריות על סמך ניסיון מקדמי, עלולה לגרום נזק בריבוי מימדים:
        למרכיבי הסיטואציה, למי שמופעלת עליו הגזענות, לצופים, ולמפעיל האבחנה באופן שגוי,
     2. פרטית:
        בשל נחישות הגזען להחיל מאפיינים גם על מקרים חורגים לא רק בהתניית התיוג טרם,
        אלא ללא בקרת תקפות הממצאים והמסקנות אחרי, אטימותו לקבל את האפשרות של גמישות החלטתו.
     3. והחשוב ביותר:
        העוול, הנגרם לנפגע, שסופח, לעתים את האמפטיה של מי שמתנגד לגילויי ההכללה האבחנתית השגוייה.
     עם זאת, נחשפתי לגילויי אטימות, הדרה, מניעה רבים ומשמעותיים, דווקא באוכלוסיות שהתלוננו על גילויים אלה כלפי עצמם.
     
     אותן אוכלוסיות הדירו פרטים וציבור אנשים, שנדמים מרחוק, או בצמצום חצי עין, כדומים להם. הרציונל למעשה ההדרה מונה גם את "אנחנו מכירים אותם היטב."
     
     אותן אוכלוסיות אף היו יכולות להתלונן על המתנגדים להדרה בכך ש'ליברליותם' מסוכנת שכן המודרים עלולים להפגע אם ישותפו במה שלא מתאים להם.
     זה מעניין, מפני שהמציאות במורכבותה לא מזימה את טיעון המדירים.

106. אידיאליזם

     • האידיאולוג מנסח קוד התנהלות אנושית על סמך רעיון על שמקדש ערך, שסותר את המתבקש, הפשוט והמובן מאליו בטווח המיידי והקצר,
       • היות מישהו אידיאולוג לא תלוי במידת יישומו את האידיאל.
     • האידיאליסט מטמיע פרוטוקול, את רציונל ה'למה', מיישם אותו בטווח הארוך,
       • היות פרסונה אידיאליסטית לא תלויה במידת שיתופה בניסוח האידיאל.
         • לעתים בהבנה,
         • לפעמים ללא תהיות
         • ואף בלי להבין או לזכור למה.

107. תפישת מציאות

     מים אכן זורמים למקום הנמוך.
     השאלה היא, האם בתפישתנו את המציאות, אנחנו מזהים נכונה את נתיב התקדמותם.

108. שוני בסדרי גודל

     אם משהו שונה מאחר רק בסדרי גודל,
     מהותית הם לא דומים,
     הם זהים,
     ושונים רק בסדרי הגודל.

109. פתרון בעיות

     "רעיון הקיבוץ התכוון לפתור בעיה,
     שאסור לגעת בה,
     לא פתר אותה,
     ויצר אינספור אחרות."

110. עבורי

     בשבילי, אנא- לא לעשות דבר.
     אם מבקש במפורש- עבורי,
     גם אז יש להחליט אם לעשות זאת או לא.

111. הערכת ערכים

     בין היתר, אנשים נבדלים האחד מהשני בסט הערכים המנחה אותם.
     העניין הוא, שאנחנו בוחנים אחרים באמצעות סט הערכים האישי שלנו.

112. אהדת ספורט

     אוהד קבוצת ספורט מזדהה בעיקר עם האוהדים העמיתים.

113. מערכת הפעלה

     מכירים את מי שמְתָקשרים כאילו הם טרמינל של תוכנית מחשב?
     מנפקים חיוויים כמה בני שיחם קרובים אל מערכת ההפעלה והזיכרון שלהם.
114. ואת אלה שעוקבים אחרי בן שיחם,
     צעד מקדים- מגייסים אותו אליהם,
     או צעד מאחור- מחמיאים לו, מתחזקים אותו רגשית?
     אלה ואלה חולקים אותו מנעד תקשורתי, משני קצותיו.

115. ניהול סיכונים

     עובד כפיים דיבר ברדיו על החלטתו המודעת לא לחבוש אזניות ומשקפי מגן, כדי להשיג נוחות ברוטינת עבודתו היומיומית. בחלוף השנים הגיע לכך שאיבד את שמיעתו בהליך אטי ורציף.
     
     "מודע" אמר בטון שמסתיר אבחנה אותנטית האם דיבר בהשלמה או בצער.
     
     האם הנזק הוא בשבריר שנייה, או על ציר זמן מתמשך?
     
     מה גורם לקחת סיכונים, די ברור;
     התנהלות פרקטית עכשווית על סמך ידע מקדמי מזמנת תגובות עתידיות בלתי ניתנות לחיזוי.
     כלומר אין ברירה.
     
     התגוננויות נוסח, רוכב אופנוע, עם מגיני מרפקים וברכיים, לא רוצה ליפול.
     נוסעים הנמנעים מלנוע בכבישים עוטפי רצועת עזה,
     אמה של דיילת מתפעלת מהרפתקנות בִתה המצלמת מהטלפון שלה המראת מטוס מתא הטייס, הם חזותיים, מיידיים.
     
     בניהול הסיכונים, ההתמודדות עם איומים,
     המעניינים הם,
     • הערכים המרכיבים את הגורמים הנתפשים כמאיימים, מסוכנים- מפחידים,
     • ההיררכיה ביניהם.
     כלומר, לא רק איך לנהל סיכונים באופן שהתחזיות לא תתממשנה,
     אלא, גם ובעיקר, מה גורם לפרט להימשך לסיכונים מסוג מסוים ולהימנע מאחרים באופן מאובחן
     ובשונה מפרט אחר שנמנע מסיכונים מסוימים ולהימשך לאחרים.
     מהם ערכי היסוד המנחים בנטילת סיכונים מסויימים והמנעות מאחרים.
     
     במהלך החיים מתייחסים ל- ומנהלים את הסיכונים, פועלים מתוך מערך ברירות מחדל פרדיגמתיות המושלכות על סוגי סיכונים מסוימים הנקרים תוך כדי תנועה, בדיסציפלינות מסוימות ומשתנות הנגלות במהלך הפעילות.
     
     פליקס באומגרטנר שקפץ מ- 39 קילומטר, לא רצה למות. בוודאי שלא במהלך קפיצתו.
     אם יתעלם מגורם סיכון אחד או שינהל אותו בצורה לא מושלמת- ישלם בחייו.
     
     המכה בפטיש ללא כפפות, אטמי אוזניים, קסדה או משקפי מגן מחליט בכל פעם מחדש, לא להתחשב בנזק המצטבר הנאסף אל הנצבר אל מול הנוחות העכשווית.

116. פרדיגמה שגוייה

     צורך שירותים מאקס סלבריק'ה ספורטיבית.
     "תגיד תגיד", שואל אותו "איזה קונצנזוס יש עליך, ואתה יודע שהוא לא נכון?"
     חושב רגע ומשתף "כולם חושבים שאני מאד אוהב את אשתי. ואני כל הזמן מחפש לזיין."
     אני עֵד, חושב לעצמי על החלק השני של המשפט.

117. פיצ'פוצ'יישן

     באישיותי השטוחה, רדודה ופחוסה,
     אני מעדיף לייצר חוויות חדשות
     על פיצ'פוץ' הקודמות.

118. תמרורים

     בעישון, שתייה וצריכת סמים
     • כשצורכים לבד,
     • יומיומית,
     • כשחשים אי-נוחות בהעדר,
     • כשהתודעה מתערפלת.

119. התמכרות ובחירה

     כשהתנהגות שהחלה כבחירה
     מורדת לרמת צורך,
     שהיעדרו משפיע על קיום נינוח.
     
     שמעתי עדויות "התמכרתי", וצידוק "זה אנושי" וכאלה.
     ראבאק, כשהתנהגות היא התמכרות, מעצם היותה כזו- כדאי לחתוך אותה.
     למה? מפני שזו הסכמה עם בחירה ששוללת בחירה.

120. שירה בקפה

     הקוקטייל שלי:
     "דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון."
     ובגרסת הקפאין:
     • "הפוך גדול, בחוס זחוחית, חסזק, חלף מוגצף אך לא רותייח, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון, השאר מים."
     • מניפולציה
       בקפה יש מי שמתנצל שלא זוכר את ה-
       "הפוך גדול בחוס זחוחית, חסזק, הרבה גצף, חלף מוקצף אך לא רותייח, ו-חוס מלאה קרח, מעבר לגדותיה, קש, לימון והשאר מים."
       שמדקלם בנון-שלנטיות דרמטית, או דרמטיות נון-שלנטית.
       
       הודף את ההתנצלות ב-
       "ממש אין צורך להקצות תשומות תודעתיות בלזכור את ההידרו-גחמות שלי.
       נהפוך הוא, ספיחת ערך מזה שזוכרים פרטים כאלה ממש לא עושה לי את זה."
     • ואז, פרדוקסלית, תוכן ההזמנה בלתי נשכח.
     • והאמת- באמת שאין לי עניין שיזכרו,
     • זה לא עניין של מניפולציה.
     • אם כבר- כפייתיות,
     • לבטח התנשאות:
       • שפה לא שגרתית גבוהה,
       • המלה 'גדותיה' מוכרת לכל ולא בשימוש,
       • הבקשה לא ניתנת לפרשנות.
     • יש לי עניין שיגישו את ההזמנה בדיוק כמו שתמללתי.
     • ועניין גדול אף יותר-
       • שיחייכו.
       • שמושג, לעתים קרובות.

121. היסטוריה

     פרישת מאורעות על ציר זמן, פירוט הסיבות, ההקשרים וההשפעות להיותם.

122. בריחה

     לרובנו החיים בורחים.
     חלקנו בורחים מהחיים.

123. רוטינה בדיקתית

     בדיקה רוטינית של מידע אישי, אינו שאילת מידע,
     אלא הצמדות לאחיזת מעקה מצבי רגשי.

124. עוני

     אמירה בעייתית ככל שתהא - במקרים מסויימים נראה כמחלה.
     כלומר, מתבקש לחשוב שעוני הוא מצב כלכלי,
     ונכון, ישנן נסיבות, מאורעות וכישורים.
     עם זאת, צפייה במתקשים כלכלית, אלו שחווים עוני, מי שהמחסור צרב את תודעתו, מחוה,
     ששינוי כלכלי משמעותי, ממעט להביא מזור לתחושת המחסור.
     בדרך כלל, צריכה המאפיינת מצב כלכלי בחסר אמורה לתת מענה לצורך מיידי במחסור המנטלי.
125. וזה מאד יקר להיות עני.
     בטווח הרחוק מרחיק את השפע ומחריף את הבעיה- מצב ממכר שבו קונים ביוקר את המשככים התודעתיים לזמן הקצר.

126. שינוי ברמת חיים

     עלייה ברמת חיים היא אקט כלכלי,
     ירידה היא טראומה מנטלית.

127. ככה וככה

     "בעבודה אני כזה,
     בבית- אחרת לגמרי."
     • יכול להיות שיש לנו שתי או יותר מערכות הפעלה?
     מסופקני.

128. מונוגמיה. סדרתית

     ידידי הנערץ, היצרי, עתיר הנשים והיחסים עורג למערכת היחסים הבאה. "את אשתי הבאה" הוא מנסח "הייתי רוצה לעשות במטבח" והוסיף כתכונת מפתח על מי שבוחן כרגע- "היא יודעת להביא לי כוס מים מיוזמתה."
     
     חבר אחר, הוא בכלל רומנטי, ועתיר יחסים אף יותר, מחפש את מערכת היחסים הבאה. המורכבת. בסט-אפ. היחסים.
     
     שלישי, פרקטו-קנקרטי-סטרוקטורלי, נפרד מאשתו שהיה תואמת אותו כגבינה לפיצה, הגרב לנעל, הדיו לעט, ושנה אחריה אחרת החליפה אותה, כולל החמות.
     
     שלושתם על סטרוקטורותיהם השונות מתמקדים בהן, ובנות זוגן הן וריאנט, משתנה.

129. מכירה עצמית

     ייתכן שבראיונות עבודה אנחנו מתייחסים לְמה שאיננו יודעים או מיומנים בהם
     כברי לימוד בקלות,
     ולא כך למיומנויות שאנחנו כן שולטים בהן?
     הרי אלה שאנחנו שולטים בהן קלות לנו יותר, לא?

130. חיזוקים

     בצמאונינו לחיזוקים,
     באיזו קלות אנחנו צורכים חיוויים ורבליים מעודדים
     כתחליף לחיוויים אונטולוגיים מתבקשים.

131. חמלה אימהית רציונלית

     אמא של, מודאגת שבנה 'מפרק ערבים' במג"ב.
     
     "לא שלא מגיע להם"
     מסבירה,
     "אבל אם יעשה זאת שם, יהיה כזה גם בחוץ."

132. הקץ להיסטוריה והתנגשות תרבויות

     • פרנסיס פוקוימה, בספרו The End of History and the Last Man, 1992, גרס שקריסת ברית המועצות מסמלת את קריסת האידיאולוגיות, וחתירת בני האדם למימוש דמוקרטיה ליברלית במתכונתה האירופאית והצפון אמריקאית ויישום עקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי.
     • סמואל פ. הנטינגטון, בתשובתו לפוקויאמה, 1993, The Clash of Civilizations, גורס, שהעולם מחולק לתשע תרבויות עיקריות עם קשרים מורכבים ביניהן. לאור הבדלי התרבות, השפה והאינטרסים, המשך ההתנגשויות ביניהן היא בלתי נמנעת.
       השוני בין הגישות הוא תוצר של:
     • עליונות התרבות האינדיבידואלית רציונלית, מ'כעת' קדימה- פוקויאמה,
     • למול ניתוח מה קרה משחר ההיסטוריה עד עתה, וימשיך.
     • ישנה ירידה מאובחנת בשימוש במכוניות על ציר גיל, בריבוי היבטים-
       • רכישת מכוניות,
       • כמות נהיגה לאדם,
       • שימוש במכונית לקניות- קטן עם הגדלת הרכש האינטרנטי,
       • וכן במספר מנפיקי רישיון, בין הצעירים הולך ופוחת.
       ככל שקבוצה מקושרת לסייברספייס אינטנסיבית יותר, כן המגמה מקצינה.
       ההתניידות הגיאו-לוקאלית קטֵנה.
       אפשר לטעון שמגמה זו פושה בעיקר בחברה המערבית. אני מצפה שההתנהלות הזו תחלחל בריבוי תרבויות: מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת כך שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות, אולי איטית אך בלתי ניתנת לעצירה.
       בסיסי הקשרים האנושיים המשותפים מאבדים את אחיזתם הגיאוגרפית, הם בהליך פעפוע המאיץ עצמו בין תרבויות, כשעליונות תרבותית מתאפיינת באמצעות
       1. מידת היות הגרעין הקשה, הבלתי, מפעפע, גדול וקשה, שמרן ואחוז במורשתו,
       2. וכיוון הזליגה התרבותית-
          • בגדול, לכיוון תרבות האינדיבידואל הרציונלי.
       מערכת ההקשרים, האינטרסים הגלובלים מסתעפת באופן כזה שהפרגמנטציה על בסיס גיאוגרפיה במגמת התפוגגות.
       פעפוע התרבויות. בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי , גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה:
       • בגישתי- יותר מהרצון להזיק לאחר, שאיפה לעזור לעצמי, גישה שמייחס לכל בני אנוש, מצדד בטווח הרחוק בגישת פוקויאמה:
         • בלתי נמנע, :-)
         • בטווח הרחוק מאד, :-(

133. מחיה

     - אני לא מנהל שיחות עם אנשים לפרנסתי.
     למחייתי.

134. שוחד מיני

     התנעה לפעולה באמצעות החדרת שיקול משפיע שלא ממין העניין.
     סקס הוא רק תצורה אחת של שוחד מיני.

135. מאפייני מחשבה ג'נדרית

     • ניצור עיגול. (השטח המוקף במעגל.)
       נחתוך אותו לארבעה פלחים.
       כל משולש פיצה מבטא נטייה מחשבתית, ל:
       
       1. ערכיות,
       2. רצון,
       3. צורך,
       4. נדבכיות.

     • השערות

       • לכל אחד בהתנהלותו, תמהיל של ארבעת המרכיבים.
       • השונות האנושית מתבטאת בריבוי האפשרויות של
         • גודל כל פלח ביחס לאחרים המרכיבים את אישיותו,
         • מיקום האינדיבידואל על פני כל פלח,
         • והמרובע האמורפי שנוצר מצבר ההתנהלויות על פני עיגול.

     • טענה

       • מחשבה נשית נבדלת מגברית בכך שמצפה למצוא יותר
         1. נשים שהפלחים של נטייה לעסוק בשווי אישי ובשרידה קיומית, גדולים יותר
         2. מאשר אצל הגברים שנטייתם יותר ל מימוש העדפות ותפישת מציאות היררכית.

     • הערות

       • האם התזה העולה כאן תשלל על ידי
         • נשים, בשל תחושת הפחתת ערך?
         • גברים, שאין להם סימוכים?

     • ספקולציות

       האם
       • נשים סובלות יותר מגברים מדכאון (הפחתה בתחושת ערך)?
       • גברים סובלים יותר מנשים מפיצול אישיות (ריבוי רצונות בלתי מבוקר)?

136. הלוואה

     בלקיחת הלוואה יש מרכיב בילט-אין, לאטנטי של 'אולי יופיע מן האין פטור מההחזר'.
     
     אנשים (גם) נבדלים האחד מהאחר ביכולתם לחיות בחוב.
     הכל יעידו שאינם רוצים חובות, ובה בעת (גם) לוקחים משכנתאות.
     
     מניח, שרוב מי שלווה, גם רצה וגם צפה שתהיה לו האפשרות להחזיר את הלוואתו.
     
     היכולת, הנינוחות, לחיות בחוב, הופכת את השאיפה הזו לפטור לכרונית, שכן בבסיס פעולה של המלווה, לדעתי של (כל) מלווה על (כל) הלוואה, יש שתי אפשרויות:
     1. האופטימי, כן תהיה יכולת החזר,
        • כדאי להגדיל את החוב, טוב שלווה, יצא בטוב, מצבו טוב יותר מאשר אם לא היה לווה,
          שכן חי מוקדם יותר ברמת החיים אליה שאף בתחום שבגינו לקח את ההלוואה (ייתכן שבתחומים אחרים, בשל עלות החוב הוריד את רמת חייו, אך זו היתה החלטתו, המושכלת.
          או שלא.)
     2. הפסימי, לא תהיה יכולת החזר,
        • טוב שלווה,
          • מיטיב את מצבו, מייצר פיצוי על היעדר היכולת, אין מה להפסיד,
          • כדאי לו, אם רק יתנו, לקחת עוד שכן מיטיב את מצבו, ואולי אף את היכולת העתידית להחזיר,
          • הרציונל ש'החברה והמדינה צריכה יזמים, לכן יש להגן עליהם במקרה שיטעו', אינטרס הכלל בכלל,
          • המלווה לקח סיכון שמגולם בריבית שגבה, לפעמים ירוויח על הסיכון, לעתים לא, מבחינת הלווה- סיכון של המלווה,
          • הכסף שהמלווה הלווה הוא כסף אקסטרא, מחוץ למעגל ההשרדות, והכסף שהלווה נצרך להחזיר הוא כסף מחייה.
        • לא טוב שלווה, הרע את מצבו,
          • ימשיך לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מאשר אם לא היה לווה.
     ובכל מקרה, אם אין ללווה מקורות מהיכן להחזיר,
     הוא מבחינתו, את חלק הרגשי, היקר אף מכסף, מההחזר, החזיר- רע לו, כי אין לו- "מה אקח אוכל מהפה של ילדיי?"
     
     ובמקרה הסופי, המוות יקדים אותו- כלומר, כשימות, הוא אולי לא יוריש, או שיוריש את שאריות מה שלווה, שהחוב יהיה כמה שיותר גדול, שכן צרך את מנת האנרגיה הכלכלית שלו עד תומה, ולא הותיר בצלחת.
     
     המשפט הקודם הוא הקצה של למה לקחת, מין 'לא לצאת פראייר' כזה בסיטואציה העגומה.
     
     זה ההמשך, האבולוציה, של לקחת משכנתא למימון בית שלא יכול לגור בו כעת,
     ובסוף לפחות מיצוי היכולת הכלכלית עד הקצה של כל מה שיכול.
     
     כך ש- בניגוד לגישת ה-50:50 המופרכת של אחריות שווה- אין דבר כזה, ביחסי כל שניים יש תמיד דומיננט על כל נושא,
     לתפישתי, למלווה יש יותר מוטיבציה לקבל את כספו ממה שלמלווה יש להחזירה.
     
     וזה לא כלכלה, זה מהמחוזות הרגשיים המשפיעים על הכלכלה.
     
     האם אני מצפה מ-לווה שלקח סיכונים מעבר ליכולותיו יעשה הכל כדי להחזירם? כן.
     האם אני מצפה שימכור את ביתו ומכוניתו כדי להחזיר, לאור הנכתב קודם? אז זהו שלא. גם הלווה וגם המלווה רציונליים דיים כדי שלא אצפה למהלך כזה.

137. אלוף העולם

     שואל את עצמי במה אני טוב.
     
     לצערי, לא יכול להתנאות שאני טוב בהרבה דברים.
     
     עם זאת, בדבר אחד אני באמת טוב.
     אלוף העולם אפילו.
     לא שזה גליק גדול, אין לכך הרבה מתמודדים, אבל לא משנה את העובדה שאני הכי טוב בו-
     אני חזק בלדעת מה כיף לי, ממה אני נהנה.
     אולי לא בטוח בלדעת מה טוב לי, אבל לבטח מה עושה לי נעים.
     
     אם כך, משנס את מה שנותר ממוחי הרפוי ויחד עם היכולת הנותרת מידיי הרופסות, אתמקד במימוש מה שאני באמת טוב בו.
     
     מקווה שיהיו לי מספיק יכולות כדי לנהל את השוני בין הנעים לטווח המיידי למהנה בטווח הארוך.
     
     

     ---

     מוקף המונים המפקיעים (גם) את הנאותיהם מעצמם,
     מפקירים אותם,
     בהפקדתם אצל אלופים אחרים.
     
     חבל.

138. שלומי

     
     כשנשאל לשלומי, משיב בדרך כלל
     "שלא יהיה יותר טוב."
     למענה שתי משמעויות:
     1. אני השואל. לא מתעניינים בשלומי.
     2. ואם כן,
        • בדרך כלל, שלומי טוב, אני שואף לכך,
          • וגם אם לא, מעדיף להציג שכך,
        • בבסיס התשובה ישנה תפישה, אופטימית, ש
          • לא להתגעגע לְמה שלא ניתן להשגה, כמו לעבר כלשהו,
          • מכיוון שהיכולות, שלי לפחות, בדגדרדציה מואצת, עכשיו זה הכי טוב שיהיה- מבין את זה, נהנה מזה, חוגג את זה.

139. חיה חברתית משוכללת

     היכולת ליהנות ממגוון הרכבים סוציולוגיים, בריבוי מצבים. וליהנות מכך.

140. עסוק

     "זמני חסר ערך. לכן עסוק בלטעון אותו בתוכן ופאן."

141. נחרצות הבורים

     או, בורות הנחרצים.
     • מטפלים במולקולה שלפניהם,
     • בכלים מתוך סט ההתניות,
     • בהעדר מחשבה מקדמית.
     • בדרך כלל בהצלחה, שכן את ההחלטות הקודמות קבלו באופן נכון, אחרת לא היו נחרצים.

142. נדל"ן

     לא אוהב השקעות נדל"ן.
     בטח לא אצל פרטיים, שהנדל"ן משמעותי במכלול הכלכלי.
     רואה בזה קרח בקולה.
     זוכר גם שאלגוריה ככל שתהיה צבעונית היא לא המציאות, המציאות לא משרתת אותה, אם כבר להיפך.

143. ידידו הטוב ביותר

     המחשב הוא ידידו הטוב והנאמן ביותר של האדם.
     כלומר, יכולת החישוב, זיכרון, נגישות ותקשורת מעצימים את תשומות המשתמש ואת זמנו. הם רודפים אחרי כישוריו, עומדים לשרתו למימוש יכולותיו ורצונותיו, ומהווים עזרים למיצוי. ו-לא, אין צורך להאניש אותו. ולא את ההתייחסות אליו. זה אמצעי. ותו לא.
     

144. שפיות

     עוד בלי להכנס ל-מהי, נראה ששפיות, כמו אמת, היא משהו שנתפש כמוצק, אך למעשה דינמי.
     יתירה מזו- נראה לי, שתנועת פרסונה על ציר השפיות היא בכיוון אחד: חזקת השפיות חלה על אדם כל זמן שאינה נתפשת כשפויה.
     בעת שנתפס בהתנהגות כזו- אין למעשה חזרה.
     זה אולי לא אתי, ייתכן לא אסתטי, אבל זה לא במקרה כך, שכן מה שגרם לפרסונה לתפישת מציאות מסויימת שהובילה לפעולה בלתי 'סבירה', הוא חמקמק מדיי מכדי שניתן לאיתור והסרה.

145. דיאלקטיקה של דתיים

     דיאלקטיקה דתית, כשמפעפעת מחוץ לשיח הדתי, משליכה על המחוזות החדשים את התפישה הדתית/ אלוהית:
     ההנחה המקדמית, אקסיומטית, את קיומו של האל, הונחה. כעת רק נותר רק להוכיח אותה, וזאת באמצעות גיוס חיוויי מציאות התומכים בהנחה א-פריורית, הבלתי מוכחת, ושלילת הסברים אחרים, ככופרים בעיקר.
     כלומר ביטוי ההוכחה לְמה שהוחלט על קיומו מראש.
     
     בעוד שבדיונים תיאולוגיים זה ברור, מובן, מקובל, ההשלכה על מחוץ להם מרתקת, נפוצה בריבוי שיחות, ובולטת בניתוחים כלכליים, בהשקעות, ניתוחים טכניים, המתיימרים להבין את הכאוס, לסדר את הרנדומאלי.
     אלה לא מסתפקים בהתמודדות עם אי-ההבנה ובמקרה, אלא מחפשים את חוט השני, ההגיון שמאמינים שקיים אך סמוי, זמנית ורק לבינתיים.
     
     ישבתי בקפה. מאחורי זוג צעיר שישב עם 'פותחת בקלפים'. אני שומע אותה- מדברת בהגיון נפלא לאזני-
     "יש איזונים, אלוהים מרים את מי שלמטה מוריד את מי שלמעלה."
     
     למה יש להוכיח את מה שהונח כקיים?
     מפני שאמונה חזקה ככל שתהא, יכולה לגרום לפעולות ענק, לקידוש השם, לשלילת חיי אחרים, ואולי אף של המאמין, אבל דבר פעוט כהליכה למכולת- לא מאפשרת.
     
     הרצון להסבר ושליטה לא מסתפק בהנחה המקדמית, שאכן יש סדר. בוראים את תפישת הסדר, מחפשים אותו בהוכחות בהמשך לקיומו על סמך הבריאה הראשונית. מין סביבון פרפטואום מובילה, שמזין את עצמו.

146. ייסורי אובדן ההשקעה או הרווח

     על מה מצטערים יותר,
     
     1. על הזדמנות עסקית שלא השתתפו בה ולא זכו בגדול,
     2. על זו שהשקיעו והפסידו את השקעתם?
     
     לא בחרנו, להיות כאלה או אחרים.
     כל אחד מוצא צידוקים להעדפתו.
     
     במקרה הראשון, הרציונליזציה תתמוך.
     
     המקרה השני- הצורך ברציונליזציה מתבקש, אך האפקטיביות שלו פחותה, שכן אונטולוגית נעשה שינוי- יש נזק ממשי בגובה ההשקעה.
     
     אני, כרוב האנשים הקטנים, חסרי המעוף, נטולי האמונה ושונאי הסיכון, המצטערים על תשומות ממשיות שירדו לטמיון יותר מאשר על פוטנציאל רווח לא ממומש.

147. כישורים

     "אין כישורים חדשים.
     יש יישומים חדשים לכישורים קיימים."

148. אחריות יתר

     "מי שלוקח אחריות על מה שלא יכול לקחת,
     לא לוקח על מה שכן.
     ובכל מקרה, זו התנשאות על שאר המשתתפים, גימוד הסיטואציה, נינוס משתתפיה."
     לקיתי בהתנערות וחטאתי בלקיחת יתר.
     מקווה שיותר חטאתי, זה מבחירה.

149. הודאת יתר

     "מי שמודה על מה שלא אמור, לא מודה על מה שכן.
     זהו הבנדודה של לקיחת אחריות יתר.

150. מה יותר*?

     מי שמדבר אל
     • אלוהים,
     • עצמו,
     • חיית המחמד שלו,
     • אל חפץ,
     מה יותר*, אם עושה זאת לבד או בנוכחות אנשים?
     
     

     ---

     *
     מביך/ מעורר אהדה/ השראה/ הזדהות/ הכמרת לב/ לעג/ דאגה/ פתטי/ עצב/, דיכאון/ שמחה.

151. אמנות הפשלת שחלות

     הקטע של חשיפה פומבית של מה שנתפש כחולשה, מרתק אותי.
     על איזה צורך החשיפה הזו באה לענות?
     
     נחשף לאמנים, בעיקר בתחומים הייצוגיים, פרסונות רגישות שמתעלות את הטיפול בעצמן לחשיפה לקהל, הרואות בהפשלת שחלות, הפיכתן, צביטתן ושריטתן בפומבי כחלק בלתי נפרד מאמנותן, טיפול בעצמן באמצעות הצביטה הפומבית.
     
     רואה את זה גם אצל אנשים 'נורמטיביים' במצבים רגישים, נניח בפנייה אל המת על סיפו של קבר בטקס לווייתו לאוזני הקרואים.
     
     רואה בכך מין קריאות מצוקה. לא אפקטיביות;
     שכן הקריאות לא מתכוונות למענה, שתכליתן, אני משער, הוא החצנת מצוקה, שחרור מקל.
     
     מניח שהקתרזיס, תחושת השחרור עובדת לרגע,
     אז מתנדפת, אובדת, ותחושת ההקלה המיידית וזמנית מומרת לדכדוך קיומי מתמשך.
     
     זהו תקשור חד-כיווני של צביטת שחלות שפרט לשחרור מיידי וחד שמשחרר צריחת הכאב מטפורית מעצם החשיפה, שאולי מקלה,
     לא מותירה הקלה או נחמה, שכן במציאות, בגורמי התחושה הרעה דבר לא השתנה פרט לעצם צריבת השחלה.
     
     צריבה זו, אם תיעשה מספיק פעמים לאורך די זמן גם תותיר צלקת נראית, ו/או כאב כרוני מורגש אצל בעליה.

152. מורכבותנו ופשטותם

     "אנחנו נוטים לייחס מורכבות להוויתינו,
     ופשטות לאלה של האחרים."

153. היכן השינוי

     ?
     אנשים לא משתנים.
     אנחנו משנים את תפישותנו לגביהם בעקבות מידע נוסף אליו נחשפים
     ומייחסים את השינוי להם.
     

154. ג$טרונומיה

     "לאכול בלמעלה מחמישים, לא משנה אם $ או €, זה לשלם על אכילת הצלחות, הסכו"ם הנוף והכוסיות. לא על האוכל."

155. עניין תיירותי

     מקומות שהסט-אפ שלהן מסודר פחות מעניינים אותי.
     אלא אם אלה מקומות שהוויית הסט-אפ הוא העניין. בהקצנתו, כיפן. או בכאוטיותו.

156. הוויית הכמו

     'מי שהולך עם פטיש רואה בכל מסמר.'
     
     יחסי תמלול-הגדרה-אלגוריה-מציאות: מאז שזוכר, מנסה לפרק את המציאות למרכיביה, באמצעות תמלול.
     תמלול מציאות לא משפיע עליה. לא הגדרה מצוינת ולא אלגוריה נפלאה. מקסימום תואמים לה, במידה מסויימת.
     איכותם תלוייה בקרבה למציאות הנתפשת, במימד אחד, או לתחכום המלל, וכאן הם דומים לקנקן שלא מעיד על טעם הקפה.
     
     1978, חסקאל העיראקי ואני מסתובבים בימית.
     הוא מספר לי על חלום של בן 18 להיות נשוי, משפחה וילדים.
     חלום שמהמקום שאני בא ממנו, נראה אחר.
     הוא רוצה ארבעה. "...כי לשולחן יש 4 רגליים."
     זהו האירוע המוקדם ביותר הזכור לי להעצמת אלגוריה למציאות, שעורר בי תהיות.

157. טקטיקה או אסטרטגיה

     כשנשאל על ידי מכר על סוגיה מסויימת, איך רוצה- טקטיקה או אסטרטגיה?
     "טקטיקה" משיב.
     איך ירצה אסטרטגיה? הוא שואל עצמו 'מה', לפני שעושה 'איך'?
     כל פעולה מצליחה מרחיבה את ניסיונו בדרכו זו, מאוששת, מחזקת, מטמיעה את התנועה הפותרנית על ציר הלא מתוכנן.

158. דיבורבורציות

     מי שרצה ממני תחזוק רגשי על חשבון יושר אינטלקטואלי התאכזב.
     כלומר, תחת הכותרת בחינה ביושר אינטלקטואלי רצו תמיכה רגשית, עוקפת, עם חותמת הכשר 'יושר אינטלקטואלי', ללכת עם להרגיש בלי, התאכזבו.

159. הרהורציות על הלוואות

     גם אבי וגם סבי היוו מוקד לבקשת כספים. הם נתנו, והלוו.
     אינני בנק ובהלוותי כסף עושה זאת לאור העקרונות שמפורטים להלן:
     1. בהלוואה אין לי כוונת רווח. אך גם לא הפסד.
        אם אגבה ריבית על הכסף, הלווה עלול להתבלבל ולחשוב שיש לי אינטרס בנתינתו. אין. מעדיף שהכסף יישאר ברשותי ויישא את תשואותיו באפיקים בהם מושקע.
        לוקח על עצמי את אובדן ההכנסה האלטרנטיבית על הכסף שמלווה.
        אם אקבל רק נומינלית את סכום הכסף שניתן, לאור שחיקת ערך הכסף על ציר זמן, הלווה קיבל מתנה שלא התכוונתי לתת.
        לכן, כסף שניתן יוחזר בערכים ריאליים.
     2. הלוואה ניתנת כדי לקבלה חזרה. לא כמתנה.
        אבי היה אומר – 'אל תלווה, תן', שכן ישנו מין היפוך מרהיב שכזה, שהמלווה הופך במין קסם כזה מ'מיטיב', 'נותן', ל'מרושע' שבחוצפתו 'רוצה את כספו חזרה'.
        אמי היתה אומרת – 'כסף שהלוותי, אני מתכוונת לקבל חזרה'.
        לאור זאת, מתייחס בחוסר הומור ובהיעדר סובלנות להלוואה שלא הוחזרה.
     3. בנותני את הכסף, מייעד את ההלוואה לקידום מצב הלווה. לא להרע את מצבו.
        כלומר שההלוואה תופנה למטרה בעלת משמעות, ולא להגדלת צריכה שגויה, בלתי מבוקרת מעבר ליכולת, שכנראה הביאה למצב של צורך בהלוואה.
        מנסיוני, רוב ההלוואות אליהן נחשפתי היטיבו עם הלווה רק אם היוו גישור בין צורך לכסף לבין היותו קפוא, במצב צבירה בלתי ניתן לזמינות. הלוואות שניתנו על סמך רווחים עתידיים צפויים, ברוב המקרים אליהם אני נחשפתי, היו יקרות מדיי להחזר, בין אם הוחזרו ובין אם לאו.
        לא יכול, גם לא רוצה, לשלוט או להיות מעורב בייעוד השימוש בכסף שניתן ללווה.
        עם זאת לצערי, מנסיוני, ברור לי שבהפניית הכסף לצריכה, המצוקה הכלכלית תגבר, ובעצם מתן ההלוואה, באופן פרדוקסלי, מרע את מצב הלווה, שעל מצוקה קיימת מועמס נדבך מצוקה נוסף.
        בנקים נוטים להלוות למי שלא צריך את הכסף. נמנעים להלוות למי שצריך. היום מבין את זה. אני במצב שטרם התחרטתי על כסף שלא הלוויתי. כן התחרטתי שהלוויתי כסף ובכך הרעתי את מצב המלווה בכך שאפשרתי לו לצרוך בכספי ההלוואה מעבר ליכולותיו.
     4. אין לי כל כוונה להתעסק עם החוב בשום צורה או אופן.
        מצפה לקבל את ההחזר, כמוסכם, במנה אחת עם פקיעת המועד, וזאת ביוזמת הלווה.
        בהינתן ההלוואה, לא רוצה או מוכן להכתים יחסים, להתפלש בבוץ של משא ומתן על:
        1. שינוי תנאי ההלוואה,
        2. פרישתה מחדש,
        3. להגדילה או לתת נוספת,
        4. או להשקיע אנרגיה כלשהיא בגבייתה.
     5. לאסי שבה הביתה – כסף שניתן בהלוואה יוחזר. במלואו. מבחינתי גם בניתוק יחסים.
        למניעת מצב של עכירת יחסים בעקבות כסף שניתן כהלוואה ובהמשך לא יוחזר מכל סיבה שהיא, הלווה יספק בטחונות ממשיים, ברי קיימא ומימוש מיידי למקרה של חוסר יכולת החזר. מי שלקח ממני כסף ולא מצא לנכון להחזיר– שלא יצפה להבנה או חמלה.
        המנגנון (למניעת פצ'ה מצ'ה):
        הלווה יציע בטחונות להלוואתו ואני אבחן אם מספקים והאם להלוות.
        לא מלווה למי שאינני בטוח שאקבל את כספי חזרה, שכן מי שקיבל ממני כסף לפרק זמן קצוב ומוגבל ידוע מראש, ומסיבה כלשהי לא החזיר:
        1. לקח כסף שאצטרך לצרכי,
        2. ללא הסכנתי,
        3. מנע את הכספים המיועדים למי שהכסף מיועד אליו, ולא הם שהלוו- משפחתי,
        4. הוציא כסף ממאגר כסף שיכול היה להיטיב עם אחרים שכן היו מחזירים.
        5. לכן, היה עדיף גם לו, בכל מימד, אם לא היה לווה מלכתחילה.

160. התייעצות

     התלבטתי עם אחת מיושבות הקפה, האם לפתח רגשות אשם או נחיתות.
     "לגבי האשם אני לא יודעת, אבל במקרה שלך הייתי ממליצה על נחיתות", ייעצה.
     שנונה. מבסוט מתשובתה.

161. מיצוי משאבים

     בכיתה, ז', די מאוחר, רציתי ללמוד לנגן.
     לאחותי היה אקורדיאון. 'שיהיה אקורדיון'.
     צוּותתיי לאריה רודיך המורה המיתולוגי למוסיקה.
     הצטוויתי להתאמן.
     לא יכולתי לשאת את זה. אחרי שבועיים רציתי לפרוש.
     "יאירי, תמשיך עוד שבועיים?" -ביקשה אמי בנימוק "שילמנו לחודש."

162. שקרי פחדנים

     מכירים את הטקטיקה של בעלי האינטליגנציה הרגשית?
     הם לא אומרים לא הם ממוססים - "בהמשך", "יותר מאוחר", וכן הלאה...
     ואני רואה בהם גם שקרנים וגם פחדנים- אין אומץ להתמודד.

163. אפס נקודה משהו שקר

     פורמלית, מי שלא העביר מידע לא שיקר, שכן, לא ניתן מידע שגרם לעיוות בתפישת המציאות.
     פורמלית.
     בפועל, אם המסתיר יודע שהמידע רלוונטי, לא רוצה להעביר אותו, מעריך שהממודר היה מתנהל אחרת לאורו- הוא השפיע פאסיבית על תפישת המציאות ועל הפעולה שנעשה או נמנעה.
     ניתן להתדיין על כמה בן 0.1 ל- 0.9 על מנעד היושר, ואין דיון, שהוא חסר את האומץ להיות שקרן שלם.

164. אפס נקודה שקר

     מה זו התפישה הזו, על קיום קו ברור בין שקר לבין אי שיתוף באמת?
     ישנה מין גישה כזו, שלשָקר זה לא בסדר.
     לשתף באמת חלקית, כל זמן שלא נאמר דבר שקר ברור, זה בסדר לא שקר, מגובה במשפט המחץ:
     "אבל לא שאלת!"
     אז זהו שלא;
     לשקר זה להזין ביודעין תודעת אחר בנתון שאינו תואם את המציאות.
     כך יוצר המשקר, במכוון וביודעין, פער בין תודעת בן השיח לבין המציאות.
     
     כשמישהו אוחז במידע שרלוונטי לבן-שיחו, ומחליט שלא לשתפו במידע, במודע, הוא מונע מתודעת האחר לתפוש את המציאות כהווייתה.
     נכון, זה לא שקר אקטיבי.
     עם זאת, לא הופך את (אי-) פעולת העדכון לאמת.
     זהו אפס נקודה שקר.
     אפס נקודה כמה?
     מתמקח? עושה את זה הרבה, לכן נלחם שייחשב מעט?
     
     ישנם מגזרים, תרבויות, שמבחינות בין 'הסתרה' לגיטימית ל'המצאה' שקרית.
     
     המעניין הוא, שהאוחזים בסוג כזה של תקשורת תרבותית, שכשמעמתים אותם עם התנהלות זו ותיוגה כסוג של שקר פחדני, הם מחרפים את כבודם, ואז באומץ- שהיה כדאי שהיה מוקצה למעשה ההסתרה, בניסיון שהתנהלותם זו תיתפש כלגיטימית, לא כחורגת מאמות מידה מוסריות, גם אצל בני שיחם.
     
     למי מייחס את זה? כאן נתפס באפס נקודה משהו של שקר. :)

165. מימוש פרקטיקה וצורך

     פרקטיות היא תכונה חשובה ומקדמת.
     חתירה מתמדת למעשיות, יכולה גם להעיד על הישרדות
     שלא מותירה תשומות לקידום ערכים אחרים.
     והאושר- אותו מימד חמקמק, השמחה- מימד גלוי מעט יותר,
     האם נמצאים אצל מי שעוסק רק ב'נכון' וב'צריך'?

166. קפיטליזם ריאקציונרי

     "אני קפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי"ט."
     אז זהו, שלא לגמרי ממש.

167. פרקטיקה חדה

     לעתים אנחנו מתפעלים מאנשים מעשיים שהפשיטו את הסיטואציה למימד טיפולי אחד ואותו פותרים.
     הצמצום הזה הוא 'פרקטיות יתר' במקרה של השלכות שליליות של מימדים שלא טופלו במעשיות.
     במקרי קיצון זה סוג של אלימות.

168. נאמנות

     נתפשת כערך חיובי,
     במיוחד כאשר מיושמת באמצעות פרסונה אחת על אחרת,
     ובפעולת הנאמנות, לפרסונה הפועלת גילוי הנאמנות עלה בתשומות.
     
     כאשר פרסונה פועלת באופן שתואם את תפישתה,
     סותר את תפישת הקידום של פרסונה אחרת ומשפיע עליה,
     הפעולה מתוייגת כ'חוסר נאמנות'.
     
     הדיזוננס נוצר בשל היות מהותה של 'נאמנות' אנושית
     מיושמת לרעיון, לערך או לדפוס פעולה אופייני.
     
     ה'בגידה' מתרחשת כאשר אינדיבידואל נקלע למצב
     בו האחר מיישם 'נאמנות' לערך אליו מחויב יותר
     מאשר לערך המקדם את הנבגד.

169. אינדיבידואליות מוחצנת

     חתירה אינדיבידואלית למימוש פומבי של הייחוד,
     לעתים,
     מטפלת בתזה- מאפיין סוציולוגי מצית פעולה.
     בכך, נוצרת אנטי-תזה שמגדירה ומקשיחה את התזה,
     המטפחת את אוקסימורון ה'אינדיבידואל הצמא להכרה סוציאלית'
     (זהות אתנית/ נישואין/ אמונה דתית/ עיטור גופני/ הוצאות מארון.)

170. פריזורה

     "מעולם לא פוזרו כל כך מעט שערות בצורה כל כך אפקטיבית על פדחת אחת."
     אמרתי ל ועל אבי.

171. Baby Boomers -
     "דור שירא את הוריו ופוחד מילדיו"

     דורנו, הורים ילידי 1945 ואילך.
     טוב, אולי לא אתה ;-p
     אבל הסתכל ימינה ושמאלה על סביבתך.

172. לא נכון ערכית

     אנחנו מסרבים לקבל תפישות, בשל כך שלא עומדות ערכית במבחן 'טוב לא טוב', ומתעלמים מ'נכון לא נכון';
     היגד ש"תנועתיות ההתנהגות על ציר 'שפוי-לא שפוי', 'סביר-לא סביר', היא חד כיוונית" מצער, מעציב, חסר תקווה או חמלה.
     האם ההיגד, מצער ככל שיהא, לא נכון? בשל היותו מעציב?

173. שפתיות, רהיטות ושנינות

     • הי עדי,
       
       זוכר שספרת פעם על מפקד בריטי שדווח משדה הקרב- הודו אם אינני טועה, בקוד שמי שרכש אותה השכלה הבין.
       מה זה היה?
       ברכות
       
     • יאיר,
       
       בימי הזוהר של האימפריה הבריטית השכבות הגבוהות באנגליה שלחו את בניהם למה שהם קראו בשם Public Schools (היינו בתי ספר ציבוריים, אף שמדובר בבתי ספר פרטיים, יקרים ויוקרתיים דוגמת Eaton, Harrow ודומיהם), בהם הנערים למדו בעיקר לימודים קלסיים שהכשירו אותם לקרוא, לכתוב ולדבר לטינית ויוונית, שתי שפות מתות שכבר לפני מאות בשנים חדלו לשמש לכל צורך פרקטי. בימינו כבר קשה להבין מדוע האצולה הבריטית בחרה להעניק לילדיה השכלה חסרת כל תועלת מעשית אבל עלינו לזכור שמדובר בתקופה בה השמש מעולם לא שקעה על האימפריה הבריטית והממלכה הייתה צריכה להקנות לפיקוד הצבאי, למושלי המחוזות ולפקידות הגבוהה מערכת מושגים אחידה ונורמות משותפות שיאפשרו להם לתקשר ולעבוד אחד עם השני גם ללא שום הכרות מוקדמת. השפות המתות והלימודים הקלאסיים היוו את הפיתרון האידיאלי. הם בידלו את השכבות השולטות מההמונים, אפשרו להם לזהות האחד את השני וסיפקו להם מערכת התייחסות אחידה בעזרתה הם יכלו לשלוט ביעילות על האימפריה הרחבה שהם הקימו.
       
       את התופעה מדגים בצורה הקולעת ביותר הסיפור על הגנרל צ'רלס ג'יימס נאפייר (Napier) שכבש בשנת 1843 את מחוז סינד (Scinde) הנמצא היום בתחומה של פקיסטן. האגדה מספרת שמייד לאחר הכיבוש הגנרל שלח לאדמירליות בלונדון טלגרמה ובה מילה אחת בלבד - Peccavi אבל מילה זאת הספיקה לשמח את כל הקצינים שנכחו במקום והללו מיהרו לפתוח בקבוק שמפניה ולחגוג את הניצחון הגדול. בעידן בו כולם נהנו מהשכלה קלסית לא היה צורך ביותר ממילה אחת שהרי בלטינית מובן המילה Peccavi הוא 'אני חטאתי', באנגלית 'I have sinned', שכולם הבינו כמשחק מילים על הביטוי 'I have Scinde' שמובנו הוא כמובן 'מחוז סינד בידי'.
       
       עדי
     • עדי יקר,
       
       שים לב למייל המשתפך:
       
       עבדתי איתך בין דצמבר 1995 ל- אוגוסט 1998. ברמה האישית, התייחסתי אליך כאחד האנשים, מנהלים, המשמעותיים, שתרמו לתפישותיי (גם בהיפוך, אם נשמור על יושר אינטלקטואלי) ביותר שהיתה לי הזכות לעבוד איתם.
       
       שאלתי,
       תגובתך המהירה,
       התשובה,
       ניסוחה הנפלא,
       נותנים לי אישוש לחווייה הזו – ברומנטיות התכנית שאני לוקה בה, מידעים מסוג זה מרגשים אותי.
       
       המון תודה, כיף ותענוג גדול.

174. דומיננטיות

     • ביחסים, בין שניים, בכל ועל כל נושא, קיים דומיננט.
     • אנחנו מצפים לאתר מבין שניים את הדומיננט.
     • הדומיננטיות הנתפשת, נקבעת על פי מוחצנות והחשיבות שמייחס הבוחן, בערכיו, למימד הדומיננטיות שאבחן.
175. מאיזה רציונל, מטאפורה צבעונית ביותר, הדוקה ומנוסחת בשנינות
     מְתקפת לוגית קיומית את עמדת המשתמש בה?

176. השלכה

     יש הרואים את המציאות כאוסף מופעים, חרוזים עצמאיים ללא חוט מקשר.

177. שרשרת מזון

     • גירויים הם 'מזון'
     • רעיונות הם 'בישול',
     • מחשבה היא 'חיתוך'/ 'קילוף',
     • למידה היא 'אכילה'/ 'לעיסה',
     • הבנה היא 'עיכול',
     • יישום הוא 'בליעה',
     • אמונה היא 'גרעפס'
     • ושגיאה היא 'חירבון'?

179. סין העצובה

     "סין מדינה עצובה שאלוהים עיצב להם גם עיניים עצובות."
     ידידי הנערץ.

180. !Bon Voyage

     • סע,
     • תיהנה בכל הכוח,
     • נסה הכל,
     • הצטער על דברים שלא עשית, לא על מה שכן,
     • היה גם לבד, החוויות אז חזקות יותר,
     • תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיסית או יותר מ-1,000, לא חשוב המטבע, זו חווייה.
     • רוץ אחרי חוויות שתנפקנה תובנות בלתי נשכחות, לא אחרי $200 שאותם כן (תשכח).
     • מתן שתייה, המנע מכל תצורת סם, הן ברמה האישית והן לידך, המקומיים חסרי הומור, וגם לך אין מספיק כדי שתיהנה מסיבוב שיעשו לך על התחת.
     • כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:
       1. חווייה משמעותית שחווית,
       2. תובנה משמעותית לחיים שניסחת.

181. ביטוי אישי

     מאורעות כ-Burning Man סדנאות, אשראמים אישיותיים ודומיהם, מתהדרים בשונות, פרימות, 'אח שלי, כל אחד- מה בא לו'.
     
     המכנה המשותף לכל הפעילוות המיוחדות האלה- הן סט -אפ, מצע, סגור, הדוק, המאפשר המראה לביטוי אישי אקסטרימי.
     
     ככזה, לי אישית, מעיק- אין אותנטיות.
     כל המשתתפים רואים בעצמם כאינדיבידואלים ייחודיים, כשלמעשה, חולקים הרבה מין המשותף.
     

182. הוצאות נייד/חות

     • בחישוב שקלול הוצאות הניידות ברכב, בדרך כלל, משקללים את ההוצאות המשתנות, ולרוב רק את הדלק.
     • בנייחות, האם מחשבים את הוצאות רכישת הבית? האלטרנטיבות?
     • בשני המקרים, חישוב ההוצאה הטהורה על ההשקעה הכלכלית זניח, ובדרך כלל לא נעשה בפרמטרים כלכליים.
     • מי שיושב על הסטרוקטורה, ספקי אמצעים אלה, שמבינים גם אם אינטואיטיבית את מכניקת המחשבה האופיינית, יוצרים שוק בהתאם, ומייחסים ערך למוצרים אלה כלתכשיט- חיוב גם על מרכיב על תפישת הערך הנתפש, על פי ההתניות וההעדפות האישיותיות רגשיות.

183. שירה פורטוגזית

     כל שיר פורטוגזי מכיל choro- בכי, או coração- לב.

184. שוחד

     שוחד, בשונה מהתפישה הרווחת, הוא לא בעיה. הוא פתרון.
     אולי לא ראוי אבל הוא פתרון.
     להתייחס לשוחד כבעיה זה לייצא את הפעולה הלא ראויה מתחומי בלעדיות הפועל למרחב החיצוני.
     להגיד על שוחד שהוא 'בעיה', זה כמו ההוא שהיה מכה את אשתו ואומר- "ראי מה גרמת לי לעשות לך?"

185. הכנות והתאוששויות

     יש מי שתחזוק אזור הנוחות שלו מצריך
     • זמן הכנה מנטלית לפני פעילות,
     • התאוששות. אחרי,
     • אלה שצריכים גם וגם,
     • ומי שלא, לא ולא.
     מעבר להכרה היכן אני נמצא, בהינתן הבחירה- שאיננה, היכן אני מעדיף להיות?
     האם יש תנועה, מעבר, בין ההתניות?

186. מותג, הבטחה

     • שמעתי ש' מותג' זה הבטחה.
       הבטחה?
       תמוה בעיני.
     • מותג זה ייצוג עם הקשר.
       סט ההקשרים שקורים בתודעת הנחשף למותג.
     • עיקר השימוש במותג הוא בעולם המסחרי.
       מכיוון שפרסומאים הם מנהלי מותגים,
       ורצון כל מנהל מותג שהמותג שהוא אחראי עליו יעורר הקשרים חיוביים בתודעת הנחשפים אליהם,
       הפרסומאים מפחידים את לקוחותיהם, שללא עזרתם המקצועית לא יצליחו ליצור הבטחה בתודעת הלקוח.
       כלומר ה'ההבטחה' היא המצאה של פרסומאים, מתיחה של מהות לכיוון מסויים.

187. מותג, בחירה תקשורתית

     ברירת מותגים היא סוג של רפרנס תקשורתי, נאום, מונולוג, המופנה לקבוצת התייחסות. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת ז א). המעבר בין חומר גלם למוצר, טומן בחובו גם התייחסת מנטלית.
     צריכה, כל צריכה, יצאה מזמן- אולי מעולם לא היתה, ממחוזותיה הבלעדיים של הפרקטיקה הסינתטית.
     לצריכה יש הקשרים מנטליים המושפעים, מכמותה, נדירותה, מיקומה, מחירה, זהות בעליה/ יצרניה וההתייחסות הערכית אליהם.
     התקשורת נעשית באמצעות הפגנת בעלות על מותגים מסוימים והימנעות מאחרים.

188. מותג, בחירה

     ברירת מותגים היא סוג של רפרנס תקשורתי, נאום, מונולוג, המופנה לקבוצת התייחסות. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (קוהלת ז א). המעבר בין חומר גלם למוצר, טומן בחובו גם התייחסת מנטלית.
     צריכה, כל צריכה, יצאה מזמן- אולי מעולם לא היתה, ממחוזותיה הבלעדיים של הפרקטיקה הסינתטית.
     לצריכה יש הקשרים מנטליים המושפעים, מכמותה, נדירותה, מיקומה, מחירה, זהות בעליה/ יצרניה וההתייחסות הערכית אליהם.
     התקשורת נעשית באמצעות הפגנת בעלות על מותגים מסוימים והימנעות מאחרים.

189. מימוש האלטרנטיבה

     "פיצ'פוץ' התקווה הבטוחה האלטרנטיבית, מתוקה מסיכון מימושה."

190. משמעות אישית

     שמייח להיות משמעותי בחיי אחרים,
     שכן,
     מוטה יותר לניפוק משמעויות לאחרים,
     ופחות לצבירת נכסים ריאליים.
     (יש מאלה שצברו נכסים ריאלים משמעותיים, מחפשים משמעות ותורמים ממה שצברו כדי לנפק משמעות לאחרים.)

191. Berlin

     עבורי, העיר החשובה והמעניינת ביותר היום, זו שהייתי הכי שמייח לחזור אליה;
     תוססת, רוטטת, לחה, מבעבעת, קוסמופוליטיות, ליברליות, מחירים שפויים- כוחות יצריים, יצרניים, צעירים שוצפים פנימה, ומורגשים במורכבות אורבנית פרקטלית, ובריבוי הרבדים.
     
     ב Lonely Planet נכתב שהיא כעת מה שניו יורק היתה בשמונימים.
     
     עיר פצצה!
     
     איפה שתהיו תיהנו, וכל מדריך טיולים ירעיף עליכם עיצות, וכל מומחה יכביר עליכם טיפים.
     להלן מה נכון לי:
     1. כשנוחת שם אני הולך למטרו ומשם לתחנת אלכסנדר פלאץ בתחתית. לא מוניות.
     2. מבחינתי, האיזור להיות בו זה מיטֶה.
        מה שהיה המזרח יותר מעניין. במזרח רמזורי הולכי הרגל זה ציור של איש עם מגבעת, עומד או הולך. אי אפשר לטעות.
        שאלו במלון על סיורי חינם של 3 שעות שיוצאים מכיכר ברנדנבורג. סיורים באתרים החשובים כולל אנדרטאת השואה המדהימה. 3 שעות. עושה סדר.
     3. מתאכסן באכסניית נוער ברחוב רוזה לוקסמבורג, ואם הם מלאים אלטרנטיבה במרחק 200 מטר מהם. יש להם גם חדרים אישיים, יתאים יותר מלון. מבחינתי להתערבב שם עם אנשים- כיף. גדול
     4. בתי קפה, כקפה סינמה ליד מוזיאון אנה פרנק, במוזיאון לא הייתי.
     5. קניות עושים בקודאם (Kurfurstendamm). ביגוד ואלקטרוניקה זולים בברלין.
        אני בברלין כמו בשוק הכרמל- בא לראות לא לקנות. בקודאם רוכש נעלי Ecco, יש שם כלבו Saturn, גם ליד האנטנה במיטה, והכי חשוב- יש את המוזיאון הכי מעניין שהייתי בו- http://www.story-of-berlin.de/ בפתחו מוצבת כנף מטוס.
        המוזיאון מספר את היסטוריית העיר בברלין, ביושר אינטלקטואלי שמעורר את הערצתי. בכלל, הגרמנים הבינו שבמקום להצדיק ולתרץ מה שהיה, הם מחצינים את זה: כך
        1. גם מראים לעצמם שאסור שיהיו דברים כאלה,
        2. גם אומרים לעולם שהם מצטערים,
        3. וגם מתעשרים מזה. מדהים. יד ושם צריך ללמוד איך עושים את זה נכון.
     6. שואה- מעבר לסיור המודרך, אל תשחיתו זמנכם במוזיאוני שואה. הייתי- לא דחוף, ואם כן, בביקורים הבאים. לא היה לי את התשוקה לעזוב את מתחם מיטֶה ולבקר במחנה ריכוז זקסנהאוזן, אפילו שזו התחנה האחרונה של הרכבת התחתית, הסגולה, נדמה לי. הצטערתי על כך. הייתי באלה שבפולין אבל בזה לא.
     7. לא מתאפק, ליד בית העיריה יש את ARGENTINO Arg. Steakhaus  Martin-Luther-Str. 103, (Schöneberg), אין סיבה שתגיעו. מסעדה נסגרת לפני 22:00. אחת ממסעדות הבשרים הכי טובות שאכלתי בחיי.
     8. כשיורד גשם, סאונה ב-liquidrom.
     9. יכול לשלוח אתכם לחנות מסגרות משקפיים, אם מעניין ic! berlin shop max-beer-strasse 17, מסגרות משקפיים ייחודיות בחנות נפלאה, ואם מעניין תשאלו איפה המפעל- קילומטר משם- גם מדהים, או המתחרים שלהם, MYKITA שגם קרובה- Rosa-Luxemburg-Straße 6.
     10. חנות אדידס.
     
     מבחינתי- אין דברים כאלה. תוססת בטירוף. הדבר האמיתי.

192. אפליה על רקע

     זה לא 'נאה' לאחרים, לי, להתייחס לאחר בהפחתה, על פי שיוך לג'נדר, נטייה מינית, גזע, מחוץ להקשר. מאידך, בשם, נאורות, פתיחות, ליברליות שטחית,
     להתעלם מחיוויי מאפיינים אישיותיים זה גם לא יהיה נכון.

193. קריירה

     אחרי שגלשתי בין כך וכך מקצועות, כלומר, יכולתי לגבות תשלום על שירותי,
     • מחשב, מעצב גרפי, מדריך טיסה, מעצב גרפי, מנהל שרות לקוחות, מנהל מכירות מוצרים פיננסיים, מורה, מנכ"ל חברת השקעות ומפעל פייס,
     כעת אני איש (בלי) עסקים בינלאומי.
     
     ועל כך אומר-
     "לא ידעתי לעשות דבר, התפרנסתי מאופיי המסוים."

194. שינויים פרסונליים

     כשאנשים מתנהלים באופן שונה מציפיותינו
     הנסמכת על היכרות ואבחנתנו הקודמת,
     אנחנו מייחסים להן שינויים אישיותיים.
     
     איננו מייחסים לאבחנה, ובעקבות זאת לציפייה שלנו,
     כאבחנה שגויה.
     
     נראה לנו שלאבחון שערכנו יש תקפות או אפילו חיים שלעצמו.

195. גיאוגרפיה דתית

     מקס וובר אבחן בספרו The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism שחלקה הדרומי של אירופה (וכן מרכז ודרום אמריקה), הקתולי, פחות מפותח כלכלית מהצפוני הפרוטסטנטי. שִייך לערכים דתיים המשפיעים על הכלכלה.
     
     בנוסף לאבחנה האנכית, נדבכי הרוחב באירופה - קתוליות בדרום, פרוטסטנטיות בצפון - ישנה אבחנה אופקית: במזרח אורתודוקסיות, במערב פרוטסטנטיות, על שלוחתו האנגליקנית.
     
     הקתוליות גראפית אייקונית, מתווכת בין המאמין לאל, פשטנית למאמינים. ' הכי קרוב לעבודת אלילים ' היינו אומרים בדרום אמריקה ב- 1985.
     
     ב-2010, בשהייתי במזרח אירופה, התרשמתי שהאמונה האורתודוקסית לא פחות גראפית ואולי אף יותר מגייסת את האל באמונות, נדרים, ושבועות בפרקטיקה מסייעת למצבים קיומיים השרדותיים.
     ובמלים אחרות- האורתודוקסיה היא יותר 'אמונתית', במובן שמשמרת קשר ריאליסטי קיומי בין מה שקורה בין אוזני המאמין למציאות האונטולוגית בחבלי אמונה חזקים אף יותר יותר.
     
     אולי (גם) מכאן נובעת התנשאות הקתולים על האורתודוקסים? אולי בשל כך חטף סטאלין את הג'ננה על הדת כסם להמונים? לא רק נלחם באמונה אלא גם ניתץ את הממסדים הדתיים, ניפץ כנסיות, במטרה לתעל את האנרגיות המיסטיות לתוצרים ריאליים ברי רתימה לאומית?
     
     (אני נחשפתי ל-)תוצרי דיכוי גילויי האמונה הדתית הקומוניסטית בגילויי אמונה חזקים של אינדיבידואלים, עמוקים - אמונות טפלות - אך בהדרת האל והריטואל הדתי.
     
     בהמשך, עם התחזקות אמצעי התקשורת ונגישותם, האם תהיה היחלשות השפעת הגיאוגרפיה להיקבצות דתית? ואולי פחות מהתפתחויות תרבותיות אחרות, בשל התממשות הסטיגמה שדתיות כקהילתיות פחות מעודכנת טכנולוגית ולכן פחות מושפעת מהתפתחות התקשורת?
     

196. עומק האידאולוגיה, מכניקת ההצבעה

     מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה תואם את רק מה שנגלה מול העיניים.
     זו גישה לכל תחומי החיים, ובולטת במיוחד בתפישה פוליטית, בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, שנעדר תפישה כוללת מנותקת מגילויי קצה.
     “The best argument against democracy is a five-minute conversation with the average voter.”
     
     ― Winston Churchill
     
     קטונתי מלנחש מה היה הטריגר לאמירתו זו.
     נחשף לאנשים, בוגרים, גם משכילים, שעומק הכרתם הפוליטית הוא ביחס הפוך לנחרצותם העמוקה,
     ומתמצתת בתגובתית להתייחסות לכותרות העיתון אליו נחשפו בבוקר;
     קביעתם ואהדתם לתמיכה במפלגה זו או אחרת מוּנעת מ-האם מועמד מטעמה אמר כך ועשה אחרת. אתמול, שלשום.
     אני מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה התואם את רק מה שנגלה מול העין. בעת ההסתכלות.
     זו גישה לחיים, בולטת במיוחד בתפישה פוליטית בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, עוד יותר, שנעדר תפישה כוללת וניזונה מגילויי תופעות קצה של כאן ועכשיו.
     מה מכריע לאן תיטה העדפת הבוחר- אותי, מרתקת.
     ההעדפה מורכבת משילוב של
     
     • פרקטיקה- אהדה לגוף פוליטי המוכוון לטפל באופן שתואם את האזרח בנושאים שמייחס להם חשיבות גבוהה,
     • אידיאולוגיה- תמיכה בגוף התואם את תפישות עולם של האזרח.
     
     הצבעה, בדרך כלל, בדמוקרטיה של ריבוי מפלגות, בשונה משיטה של 2-3 מפלגות, נוטה לפרקטיקה- דיוק המתמודד את ההעדפה הפרקטית של המצביע.
     הצבעה פרקטית, היא ביאה בחשבון על מה אמרה או עשתה הפרסונה הנתפשת כמייצגת (הכי) נאמנה את החשוב למצביע, בסיטואציית טרם ההצבעה, בכפוף לרמת הביקורתיות שיש מול הפרסונה.
     
     אותי מעניין. 'איך מאמצים תפישת עולם?'
     במקרים של הצבעה אידיאולוגית קביעת הבוחר למי יצביע מתבססת בעיקר על אהדתו לפרסונה המייצגת את תפישתו המקדמית.
     התפישה המקדמית היא תוצר של עיבוד תודעתי של הטמעה סוציולוגית ותרבותית- בית הגידול, הסביבה של המצביע, והטיות אישיותיות. כלומר פרקטיקה פחות ישירה ומיידית.
     
     פרסונה פוליטית, אלא אם היא דמות מפתח היסטורית שההצבעה היא אישית לה, אמורה לנווט בין מגוון פעולות המתרגמות למעשים פוליטיים את הפרקטיקה אליה מכוונת במקרה של מפלגה המטפלת בימד קונקרטי של מציאות, או את חזון האידיאולוגיה אותו היא מייצגת.
     מצפים מדמות פוליטית לשמור על אידיאולוגיה,
     כשהדמות בעצם מחויבת למעשה, לפעולות שתהיינה תואמות את האידיאולוגיה.
     
     על הבוחר לקבל החלטה, מודעת (וברוב המקרים לא), האם לדבוק בפרסונות המייצגות את ערכיו התפישתיים, או בערכים עצמם.
     
     בהקשר זה, בחירות 2013, מעניינות במיוחד;
     
     • על הפרק אין סוגיה קונקרטית שהצריכה הכרעה פוליטית, מיידית מאובחנת.
     • ביטחון שראש הממשלה המכהן ימשיך לקדנציה נוספת, כלומר העדר תחושה של התכנות מהפך כוחות.
     • סמוך לבחירות הייתה תנועה ערה של יציאות וכניסות דמויות פוליטיות, תנועת ראשי מפלגות בעבר למפלגות שאינן מפלגות האם.
     לכן, רוחב משרעת הנושאים שעל הפרק, מול הבדלי הטיפול בין המפלגות, בהעדר קריטיות להחלטה, היוו כר רחב לביטוי נטיות הבוחר, באופן המבליט את גישת הבוחר להתלבטות בין פרשנות המעשית לערכיו, לבין גישות תפישתיות מטושטשות.

197. שינוי שיטת הבחירות

     לא דחוף לי לשנות שיטת בחירות.
     כל זמן שהבחירות הן ווריאציה על דמוקרטיה, הרוצה לשנות את השיטה צופה שיקדם את גישתו התפישתית באמצעות ביורוקרטיית בחירות, יקבל יותר כוח רגעי, מקומי, מהשינוי, כאשר השיטה היא היבט סטרוקטורלי בלבד של התהליך.

     בעד

     עם זאת, לאור העובדה שמזהה שתי תצורות מחשבה פוליטיות עיקריות- ימין/ שמאל, שמרנית/ ליברלית, רפובליקניות/ דמוקרטיות, ייתכן שהתכנסות לשיטה שתמצק את ריבוי המפלגות לשני גושים עיקריים תכנוס את הבוחרים בישראל לשתי קבוצות על של הווריאציות המקומיות לשמרנות הרפובליקנית מול הליברליות הדמוקרטית,
     בכך תקטין את הפרגמנטציה ל'טיפול' בנושא זמני שעל הפרק.
     
     כלומר ביצירת סדר שלטוני חדש, אולי הייתה לי העדפה לתצורת גושים, תועיל לאבחנה יעילה יותר בין תפישות, אולי תוביל למבנה שלטוני מתפקד יותר ביעילות.
     
     מסייג- לא חוויתי את חסרונות בחירה נטולת ניואנסים.

     נגד

     מושג הגברת ה'משילות', מפחיד אותי בנחרצותו.
     מעדיף את חריקות החופש על הרמטיות הוודאות. [כאן אין צדק, זו נטייה אישיותית.]
     
     מצב בו 'נוגעים' במוסדות השלטון כשהתוצאה בלתי ניתנת לחיזוי יכול, אולי, להיות מושג בשינוי שיטת ממשל. התוצאה תהיה כינוס המפה הפוליטית לגושי המחשבה העיקריים, הניואנסים יסתופפו בתוכם אורגנית, ימנעו גושי לחץ בשל מאסת אינטרסנטים שרוצים במעשיותם, לטפל בממד פוליטי יחיד שהטיקט הפוליטי שלהם מושתת.
     
     האם מדגמן שמרנות?
     [לא כתשובה לשאלה הקודמת] כמו [אריתמטית לא ערכית] שלאמת מוחלטת פנים אחת,
     ולשקר רבות,
     כן לשמרנות פנים אחת ולליברליות רבות.
     
     מעדיף ריבוי קולות, שונים, ומנוגדים, ומציקים בשונותם, מאשר גדולים ונשלטים היטב,
     ולכן יש ערך לייצוגים מגוונים גם אם קטנים, הם גורמים משפיעים שוליים. שוליים משפיעים.
     
     הערה:
     אין באמירות אלה זו ולא כלום על 'נכונות וצידוק' להצבעה פוליטית כזו או אחרת, שהיא לא פחות צודקת' או 'ראויה' מאחרת, אלא הרהור על מכניקת ההעדפה.

198. המדיום הוא (אולי) המסר,
     אבל לא (בהכרח) התוקף לו

     
     אמירה, ראיון, מידע, כתוב מודפס או אפילו מרצד על מסך, מפתה ככל שיהיה- לא תקף יותר בשל אופן החשיפה אליו.

199. עתידנות

     בתשעימים נחשפתי לתחזית שמסכי מחשב יחליפו את תוצרי הנייר, כמדיום מתווך תוכן.
     
     פקפקתי-
     'לא יכול להיות, עד שלא יכניסו מסך לחירבוניאדה יהיה עתיד לנייר.'
     אז הנייר נשאר מאחור.

200. אהדה ספורטיבית, 1

     אהדת ספורט היא העדפה לפעילות ספורטיבית בדיסציפלינה מסויימת.
     בשונה מפעילויות אחרות יש את מרכיב הסוציולוגיה. בעיקר לקבוצת ספורט. הספורטאים המתחלפים תחליפיים, והאוהדים הקבועים.
     העמיתים האוהדים מהווים קבוצת התייחסות.
     בעצם האוהדים אוהדים את הווייתם באמצעות מושא הספורט?
     אוהד הפועל כדורסל, אחרי הקאמבק לליגה העליונה, נשאל על ידי השדר לאן הקבוצה תגיע אם יהיו גם כשלונות. האוהד משיב שלא יקרה דבר, הרי פעילות האוהדים היא העיקר.'
     ישנו אוהד מכבי חיפה שמלהיב את הקהל בלי להסתכל למגרש.
     האהדה היא פלטפורמה הזדהותית. לא אינטליגנטית. בעיקר פוינטר השתייכות סוציולוגית. בחירת מושא האהדה הראשוני לקבוצה, יש להניח, היתה הכרזת הצטרפות לאוהד/ים שהבוחר כיוון להשתייך אליהם.

201. בריאות ענייה

     ריבוי בתי מרקחת,
     מעיד, בדרך כלל על מדינות המתפעלות שירותי בריאות נמוכים או בלתי נגישים להמון,
     ועל העדפת ההמונים להסתפק בדיאגנוזת הרוקח, ובטיפול באמצעות שיכוך כאבי הסימפטום.

202. פגיעות

     בשיחה עם קרוב משפחה, אמרתי לו שהוא "כמו..."
     באותו רגע נאטם.
     תבע את זכותו להיות מישהו כשלעצמו, ולא דומה למשהו אחר.
     בכך מצטרף למועדון, שלא חודר אותם, של מי שעצם ה'כמו' מוציא אותם מדעתם- לא מוכנים להיתפש על ידי אחרים כדומים למה שאינם רוצים, ובאותו רגע כל התוכן אודותם לא רלוונטי ולא תקף בשל כך. לא מוכנים להיות מאוחסנים במגירה אליה הוכנסו.
     ובאותו רגע התרעמות מונע את כניסתו למגירה?
     לא, אבל עוצר את השיח, וזו מיידיות המטרה המושגת.

203. סינתוז הרצון

     הרצון כשלעצמו, טהור, מסונתז, הוא לא עילה מספקת למימוש וביצוע על-ידי בעליו.
     יש לחזק אותו ברציונל.
     גם אם רעוע.

204. תעתועי דת

     בדת, בבסיסה, ישנו התעתוע ב-
     • באקסיומה הבסיסית שעליה מונח מבנה עם שאיפה לרציונליות,
       • אם ישנה הנחה בסיסית שלא נסמכת על רציונל נתפש, אם ההנחות שמעליה מקיימות קשר רציונלי ביניהן כבר לא רלוונטי, ולא משפיע לאחור על תקפות ההנחה המקדמית.
     • וכן, הריצוד בין מה שניתן להבנה למה שלא.
       • יש מי שבחפשו הסבר לתחכום הבריאה, באין היכולת להכיל את מורכבותה מחד, ובמוגבלת של היכולת להישאר ללא הסבר רציונלי, יראה בה את ההוכחה לקיום האל בשאלה 'בהיעדר בורא איך היה ניתן לברוא את מה שבלתי ניתן להבנה ולתפישה?'
       • ובתעתוע משלים- במופלא ממך אל תחקור.
     ועם זאת, התעתוע העיקרי הוא, שקבלת האמונה במהותה אינה רציונלית, לכן לשוות לה מימד רציונלי הוא תעתוע, שכן ההחלטה לקבלה היא מקדמית, טרום רציונל.
     
     לכן, אמונה שנסמכת על אמונה, שלא מחפשת תעתוע לוגי כדי להוכיח את עצמה, תעתועית, היא רציונלית יותר.
     וואלה?
     מה שלא רציונלי ניתן לדרג את מידת אי-רציולניותו?
     יפ, ניתן לשערך את מרחקו מרציונל.

205. לכלוך יחסים בכסף

     רבות דובר על הכתמת יחסים בכסף.
     כשנעשה מעבר כספי בין שניים, מרצון, יש שיווי משקל בין ההיצע וביקוש— תשלום ידוע על קבלת ערך טובין נתפש.
     הליך מרצון, לוגי, אם כי אפשרי ששגוי, אם מסתבר שעבור אותו סכום המקבל היה יכול לתת יותר או פחות מהטובין שניפק, או שבעבור אותו טובין ניתן היה לקבל פחות או יותר הסכום.
     ביחסים בין אישיים נוסף מימד, ערכי, שלא מגולם במחיר הכסף.
     כלומר היסטוריית, טיב היחסים, הציפייה העתידית מוסיפים למשוואה אלמנטים הגורעים מסינתטיות יחסי תשלום/ טובין ומעמיסים על הטרנזקציה רבדים נוספים.
     באותם מקומות, שערך הטובין, והתשלום הם הקשיחים, והבלתי ניתנים לשינוי, היחסים הם המושפעים מהעיסקה.

206. מערפת

     תנאי מתלה.
     הגדרת טרום הפעלת המעשה או מניעת המשכו את התנאים המאפשרים את עשייתו, ואת מניעתו.
     את התנאים יש לנסח בנינוחות המזגן, בקור הרוח, בשיקול הדעת מחוץ ללחץ רגשי תחושתי של גורמי מעטפת בעת קרות הסיטואציה.
     מה הקו בין המעקה שאיתו נכנסת הפרסונה לסיטואציה, שנוסח מחוץ לה, לבין הגמישות המחשבתית שמופעלת על הפעולות בפועל?
     לא ברור.
     כן ברור הוא השוני האישיותי המאפיין בין
     • איך אנשים מפוזרים על המנעד בין נחישות נצמדת לתנאים הפרלימינריים, לבין הנידפות,
     • והתחומים בהם רמת הנחישות/ נידפות מתבטאת.

207. בכלל חוסך

     רשתות מכירה מראות, לעתים, את המחיר שהן מבקשות על המוצר, לצד מחיר קודם.
     זוכר חביירה שמתפארת במסע קניות בניו-יורק על רכישות מצוינות שערכה, ופירטה כמה חסכה בין המחיר הנקוב למחיר ששילמה בפועל.
     דגמנה מבחינתה צרכנות נבונה ובה היא בעיקר חסכה.
     התנהלה לאור הנחה שאת הרכישות עליה לעשות מפני שהיא בכלל חוסכת.
     למה? היא היתה רוכשת בכל מקרה?
     נתנה דרור לרצונה להיות בעליה של טובין.
     על (דומה ל)זה סיפר סבא אליהו ' על ההוא שכדי לחסוך, המליץ, במקום לרוץ אחרי אוטובוס לרוץ אחרי מונית .'
     כעת מעגנים את הנושא בחוק, בארץ, שיהיה סדר- תיקוף מחיר קודם, והגדרה שאחרי 35 יום המחיר כבר לא 'חדש'.
     ואני שואייל:
     • מה זה משנה מה היה המחיר הקודם, ומה שיעור ירידת המחיר למימוש הרצון העכשווי לרכש?
     • האין בעשיית הסדר הרציונלי, תעתוע לקבלת החלטה לא רציונלית?

208. הרווחתי ביושר

     • חבר: שאני זקן,
     • חבר: שאני אלים,
     • מנהל: שאין לי אינטליגנציה רגשית,
     • מנהל: שאני מרדן,
     • חותן: שאני בלתי מנוהל,
     • חבר: שאני מתנשא ומתנהג כבן אצולה
     • ו(אותו) חבר: שאני פרא אדם.

209. סגירת מעגלים, פאולו קואלו

     תמיד חשוב לדעת מתי מסתיימת תקופה בחיים.
     אל תתעקש להישאר בה מעבר לזמן הנחוץ,
     כי תפסיד את שמחת העתיד לבוא...
     סגור מעגלים,
     סגור דלתות,
     סגור תקופות בחיים.
     חשוב לתת לרגעים שהסתיימו לפרוח ללא חזרה
     אי אפשר לחיות בהווה תוך כדי געגועים לעבר.
     
     אי אפשר להמשיך לשאול, למה?
     [פאולו, בחייאתךּ, לזה אני כבר לא מסכים, נהיית מאלה שאומרים ש'דנאייל איז נוט אונלי א-ריבר? אפשר, רצוי, ניתן להסתכל לאחור, לבחון, ללמוד, להסיק מסקנות, אפשר להתמודד עם חוסר הצלחה, מושלמות.]
     
     מה שהיה היה,
     תן לעבר ללכת,
     להשתחרר ממך...
     לא תוכל להיות תמיד ילד,
     ולא תוכל להיות מתבגר לנצח,
     לא תוכל להמשיך לעבוד בארגון שאינו מעוניין בך עוד,
     ולא תוכל להמשיך בקשר שנכנס למבוי סתום עובדות ומעשים חולפים, צריך לתת להם להיעלם...
     
     לכן,
     חשוב להיפרד מזיכרונות,
     להחליף בית,
     לקרוע ניירות,
     לזרוק מסמכים ...
     שינויים חיצוניים מסמלים
     תהליכים פנימיים של התגברות על הקשיים.
     
     לשחרר, ולהשתחרר.
     
     בחיים צריך ללמוד להפסיד ולזכות.
     צריך להעביר דף ולחיות רק מה שיש לנו בהווה.
     העבר... עבר ואיננו עוד.
     אל תצפה שיחזירו לך אותו,
     אל תצפה שיזהו את מעלותיך,
     אל תצפה להכרה ותודה על מעשיך.
     
     אם אתה מסתובב בחיים ומשאיר
     "קצוות פתוחים" למקרה ש...
     לעולם לא תוכל להשתחרר ולחיות את היום בהנאה.
     
     אל תעכב אהבות שלא עלו יפה,
     אל תמשיך חברויות שנגמרו,
     אל תבנה על אפשרות לחזור (למה? לאן?),
     אל תבקש הסברים, על מילים שלא נאמרו, על שתיקות...
     תתמודד אתם, עשה מעשה עכשיו, או תן להם לפרוח, סגור פרקים פתוחים.
     תגיד לעצמך, ש"מה שהיה לא יחזר",
     
     סגור את הדלת, תהפוך את הדף, סגור את המעגל.
     אתה לא תהיה אותו אדם
     והסביבה לא תהיה אותה סביבה.
     
     כי בחיים שום דבר לא סטטי, הכל משתנה.
     בשביל השקט שלך, שחרר מה שכבר לא חלק מחייך השחרור הוא תהליך למידה,
     ללמוד לסגור מעגלים, אך ניתן להצליח.
     
     תזכור שזה רק הרגל להיות תלוי באיש או דבר, כאשר הם כבר לא חיוניים לנו.
     
     סגור מעגלים...
     מלא ריאותיך חמצן, תתנער, תשתחרר.
     יש הרבה מילים המבטאות שקט נפשי,
     יש הרבה מילים המבטאות להיות שלם עם עצמך, כל מילה שתבחר תעזור לך להתקדם הלאה בשלווה.
     אלה חייך!
     
     בחר נכון!
     
     אכן, עם כמעט הכל מסכים.

210. שלילת החיווי

     הקביעה-
     • המוצר יקר.
       והשלילה-
       • הוא לא.
     או,
     • אני בודד.
       והתשובה השוללת-
       • אתה לא.
     ודומיהם. וזה שיח לגיטימי. הייתכן שבקביעתו ואי שלילת הקביעה, הקובע בעצם מזמן את שלילת קביעתו? רוצה בה?

211. fun&pan, הכיף ועונשו

     חוגגים, לא מנהלים, ונגבה מחיר שהיה יכול להימנע.

212. דן בן אמוץ, לאן נעלם?

     ביחס לדומיננטיות שהפגין בסצינה התרבותית ב- 40 שנות המדינה הראשונות, דן בן אמוץ לא הותיר אחריו זיכרון ציבורי רב. בטח לא ביחס למה שהיווה בחייו.
     מעניין, שכן היה דמות תרבותית משמעותית.
     
     במסיבת המוות שערך לעצמו, כל התרבות המילולית של סוף 1989, הופיעה.
     בסרט דב"א הייתה לי התחושה שהם, האורחים, מחווה אלברשטיין עד עמוס עוז, מנורית גלרון עד מוטי קירשנבאום, מיהודית רביץ עד אמנון דנקנר, בחייו הסתופפו בצילו, שאפו לחברתו, רצו להתכנס אליו, באו מלמטה. אז, איך זה שלא הותיר 'מורשת'? מדברים על כך.
     
     הצעותיי:
     1. לאותן אשיות שהיו צמאות להבל פיו, למושא אישיותו, במותו התפוגגה הכריזמה, נותרה איזושהי, איך נאמר, אולי איזו אי-נוחות של 'מה, לזה סגדנו?' אז לא שימרו אותה, לא החצינו געגוע.
     2. המשא התרבותי, ספרותי לא היה כבד, משמעותי דיו, כדי שיעורר עניין בחלוף השנים.

213. האמנם?

     יותר ממה שהיהודים שמרו את השבת, השבת שמרה אותם.
     כנראה הכוונה כ'יהודים'.
     האמנם כאינדיבידואלים?

214. גלישה

     את הגלישה, browsing, המציא אבי.
     הוא היה מרפרף על ספרים, מסמן ב-x על פסקה חשובה, שפעם, שלעולם לא תקרה, יחזור אליה.

215. הזדהות מקצועית

     תגידתגיד,
     מה אני אמור לחשוב על מי שמכנה עצמה icelady וכתובתה @icegaming?
     האם, וזאת רק בשוליים המוספים על הרבדים העיקריים, זו הזהות המקצועית המשתלטת על עצמה?

216. החיים כ-

     החיים כאוסף משימות מדכאות על מצע מחריד מתי יגמרו.

217. סיוע עסקי

     בפעם הקודמת שהייתי בבנגקוק תאילנד, 2009, ישבתי בקפה, שכחתי ממנו.
     הפעם הגעתי שוב. Lazy Chair: קיטון בפאתי שוק לא חשוב. רוחב, פחות משלושה מטרים. עומק- אין שישה. המרחב כולל קאונטר הכנת קפה, מעבר, קאונטר ישיבה על כסאות בר, שירותים, ומדרגות תלולות למרחב הזהה בגודלו מעל.
     הוא ואשתו, אולי חברתו, זוג תאילנדים, אולי לא, חנאנות ממשקפות מהז'אנר שמצפה לראות בפקולטה לחשבונאות או למשפטים, לא בהנהלת קיטון קפה בשוק, מזהים אותי, מקדמים אותי בברכה, ומראים לי שלט באנגלית, שהמקום מאפשר לצ'רג'ר אלקטרוניק דוויסס.
     בפעם הקודמת שהייתי, שקעי החשמל היו נעולים, והיו גובים על הטענה, לא-זוכר-כמה.
     לראשונה, כשישבתי שם, כשיצאתי, תרגלתי את יכולת הפנייה, וייעצתי לו, שיעלה במעט את מחיר הקפה ויציע הטענה חינם.
     ומאז, ועד עצם היום הזה "עסקיו פורחים".
     Win win. הוא, הלקוחות ואני שמייחים.

218. חבריישת

     נמצא בשלב שמשיל מעצמי חביירים שחשבתי שהם אותנטיים,
     לא בשלב שמעמיס על עצמי קשרי חברות שבטוח שהם סייברנטיים.

219. הרבה שיט יקר

     רואה עניים קונים הרבה שיט ריאלי בזול.
     ומפגיני עושר קונים המון שיט תפישתי, ביוקר.

220. גורם חרדה

     אחד מגורמי החרדה הוא מכניקת הסתכלות המתייחסת למציאות על ציר הזמן רק על נקודת ההווה בלבד.
     האמצעי לטיפול במציאות הוא בשינוי הנראה לעין, הנתפש מיידית, הקנאק שיוצר תפנית נראית. עכשיו.
     אין הקשר לזיכרון עבר, לא להמשך תהליך, כאן, עכשיו מייד ובדיעבד. בכוח.

221. התנשאות מעמדית

     ההכרה ש-
     • לאום,
     • קבוצה אתנית,
     • אינדיבידואל,
     נעלים על אחרים,
     לא תוטמע אם הנמוכים יותר לא ישתפו פעולה.

222. הראה לי את

     ישנה הקלישאה,
     הלא בלתי נכונה,
     הראה לי את חברך ואדע מי אתה
     
     שחבריו של האדם מעידים עליו:
     תחומי עניין משותפים, ערכים, היסטוריה, זהות.
     
     לא פחות מכך, הוא את מי האדם אוהב, עם מי רוצה לחלוק את חייו.
     מושא האהבה של מישהו מעיד על סט התכונות, הערכים שהאחר מגלם, ושאותו סובייקט רוצה לנכס לעצמו.
     
     הרחבונת
     בעת שהאהבה בין שניים מסתיימת, תיתכן האפשרות שהסובייקט לא מזהה בפרסונה שאהב כמספקת את התכונות והערכים שרצה, מחפש בפרסונה אחרת, ברוב המקרים ובאופן מובהק, לדעתי, ערכים דומים  לאלה שחיפש ומצא בפרסונה הקודמת.

223. מסיבות ואלכוהוליזציה

     שנים חשבתי שאני צעיר מדיי מכדי ליהנות ממסיבות ואלכוהול.
     יום אחד התעוררתי ונוכחתי שאני זקן מדיי.

224. מגדל בבל

     אצ'ו פצ'ו ואני ישבנו במסעדה.
     
     - "בכתיבה, אתה מטיח בי כל כך הרבה טקסט שהרהיטות שלך הופכת לעילגות."
     
     - " אתה הופך את הסבלנות וההבנה שלך למדד הרהיטות שלי?
     היית קורא את שייקספיר, והיית אומר שהוא עילג מפני שהוא נותן בך יותר מדיי טקסט או מלים גבוהות ?" - "רגע, אתה משווה את עצמך לשייקספיר?"
     אני חופן את ראשי בייאוש.
     - "אני רואה שנעלבת, שכבית, אני מתנצל, לא מתכוון להעליב אותך."
     
     " אתה ממש לא מעליב אותי, אני לא עושה הפחתת ערך עצמית וולונטארית בשל תפיסתך את זנב המהות מצידה הלא נכון.
     אני עושה דבר יותר גרוע- אני מאבד עניין ."

225. Bon Voyage!

     סע,
     
     • תיהנה בכל הכוח,
     • נסה הכל,
     • לא תחזור לשם שנית, וגם אם כן, מצה כאילו לא,
     • הצטער על דברים שלא עשית, לא על מה שכן,
     • היה גם לבד, החוויות אז חזקות יותר,
     • תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיסית או יותר מ-1,000, לא חשוב המטבע, זו חווייה,
     • רוץ אחרי חוויות שתנפקנה חוויות או תובנות בלתי נשכחות, לא אחרי $200 שאותם כן (תשכח).
     • מתן שתייה, המנע מכל תצורת סם, הן ברמה האישית והן לידך, המקומיים חסרי הומור, וגם לך אין די כדי שתיהנה מסיבוב שיעשו לך על התחת.
     
     כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:
     1. חווייה משמעותית שחווית,
     2. תובנה משמעותית לחיים שניסחת.

226. חבל, ואולי לא

     איש יקר מהצבא פגש חבר נוכחי.
     
     בהתייחסו אלי, אמר ככה וככה דברים נעימי אוזן,
     וקינח מינורית, ש-חבל שלא מיציתי עסקית.
     1. נכון,
     2. החמור מצטער שאין לו כנפיים?
     3. זו בעצם לציפייתו, אבל מה אני קשור לזה?
     4. ואולי בהנחה שאני מתוסכל על חוסר מיצוי, האם התסכול הוא בהיבט העסקי/ כלכלי?

227. כוסית אינטלקטואלית

     הנחשף אליה מזהה בה אטרקטיביות חיצונית נתפשת, מיידית.
     היא מצידה, משמרת את המתנה שניחנה בה,
     מוסיפה לה אביזרי הרשמה,
     מציגה אותה לראווה, בכל עת, כדבר עצמו, כיעד.
     
     בעקבות כך, היא גם הקורבן של תכונה זו, שכן מגיע השלב המסוים, בו רמת האטרקטיביות הנתפשת על ידי סביבתה פוחתת מתחת לרמה אליה הורגלה, והכישורים האחרים, אם היו- נוונו.
     אז נוצר פער בין איך שהיא רוצה להיתפש לבין איך שנתפשת לנחשפים אליה, פער שלילי.

228. שנה טובה לקייטנים

     2013

     הייתי בתאילנד, בתפקיד.
     עם בתי בטיול אופנועים בצפון יוון. במסע אופנועים וקורס מירוצים בגרמניה-צ'כיה-סלובקיה-הונגריה-סרביה-בולגריה וחזרה בולגריה-סרביה-הונגריה-אוסטריה-צ'כיה-גרמניה.

     2012

     הייתי פעמיים באתיופיה,
     חודש וחצי עבודה הזויה במלאווי,
     צ׳ולענט טורבינות שואה, פאן ושופינג בפולין וברלין
     וקינחתי בהונג קונג, סין ותאילנד.

     2011

     היתה בסימן מוסקבה, פריס, ברצלונה וקייב בתחילתה וקולומביה קרטחנה בסופה.

     2010

     היתה הקצה- כל שבוע מוסקבה, קפריסין, איסטנבול, מונדיאל דרא״פ, סקוטלנד אדינבורו, בוקרשט וברלין.

     2009

     עם המשפחה בספרד אנדורה ואיסטנבול.

     2008

     בספרד, פנמה וקובה, בטורקיה עם חברים, אתיופיה קניה עם חבר.
     
     אח, הלוואי שיימשך.

229. טיפול לאומי בטראומה

     ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
     בעוד שברמה האישית היינו ממליצים ונוהגים אחרת לטפל בטראומה.

230. הקדמת חיווי רגשי למציאות

     החיווי הרגשי של 'נעים' 'לא נעים' כתגובה לגירוי מסויים הוא הליך טבעי.
     מציאות מקדימה את החיווי לגביה.
     תפקיד הרגש כחיווי להתנעת פעולה לשינוי מציאות.
     
     אצל 'המפותחים רגשית', ה'לא יציבים רגשית',
     הנתונים למצבי רוח, השוקעים לדכדוכים,
     זיהיתי את ה'נגיעה' בתהליך, את הטיפול הישיר בתחושות, או חתירה לשינוי מציאות כדי לטפל בתחושות,
     ובכך מעקרים את החיווי הרגשי האותנטי.

231. פרידה מהמת, נורמטיביות וסבירות

     מה זה הדבר הזה 'פרידה מהמתים'?
     מבין מה זה פרידה מחיים.
     עמידה של אנשים, על סף קבר של מי שהיה פרסונה יקרה ביותר, שמחלצת מאנשים אינטליגנטיים, רהוטים, דמויות מופת שמהוות מושא לחיקוי ובהן
     • התייחסות מיוחדת לרגע הטמנת הגופה כבעל משמעות מיוחדת,
     • פנייה אל המת בגוף שני יחיד,
     • באמצעות קהל השומעים,
     • ודיבורי פגישה בטווח זמן עתיד כלשהו,
     • במקום שהמת נמצא בו בעת העיסוק בו במותו,
     מעוררים בי שתי התייחסויות:
     1. האם העושים זאת הם
        • אותנטיים במעשיהם, או
        • ציניים מניפולטיביים?
     2. מכיוון שרוב האנשים נוהגים כך, הם
        • נורמטיביים, ובאותה עת
        • בלתי סבירים.
     ונשאלת השאלה, האם אי-חתירה מודעת לנורמטיביות תיחשב כסבירות?

232. כוחן של מלים

     מייחסים למלים כוח.
     גם אני.
     מתלבט האם כל מה שיש לנו זה מלים או כמעט כל.
     ועם זאת, לא מסכים עם ההנחה הרווחת שהמלים מעצבות מציאות.
     הן לא.
     מלים יכולות להניע לפעולה. פעולה משנה מציאות.
     מלים לבדן, יכולות להעביר תיאור תפישה, ובמקרים מעטים ישנו תפישה, תודעה.

233. ספחני תשומות

     מי שעסוק באופן מוחצן לסטרוקטורה-פיזיולוגיה-אישית-מרחב.
     ובתרגום לשפת אנוש: קשוב ביותר ל(היעדר ה)נוחות הפיזיולוגית או המנטלית שלו, מדבר עליה, דואג לה; חם לו, קר לו, רעב, צמא, פיפי קאקי, לא נעים.
     יעצור התנהלות סביבו כי צריך משהו.
     בדרך כלל מקושר להתנהגות ילדותית או נשית.
     בהליך רציונליזציה יחשוב שלסביבה יש עניין לטפל בספחנות זו ובכל מקרה סובר שלסביבה יש סובלנות לצרכיו שכן הם 'מוצדקים'.
     חלק מתפישה זו מקורה בעבודה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.
     ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

234. חתירה לתוצאה

     ידידי הנערץ, חתרן גדול של פתרונות מיידיים, גורפים, משָני מציאות.
     בנו מתקשה בהיבטים מסויימים בלימודיו:
     "ישבתי איתו, ובשלוש דקות לימדתי אותו מה שמלמדים בבית הספר ב-3 שנים." דיווח בסיפוק.

235. מה ייכתב על מצבתי?

     • תודה שנשאלתי.
     • לא יודע
     • זה כלל לא חשוב לי.
       מוות זה העדר חיים. ערך נגזר מחיים. מתרומה להם.
     • אין לי עניין בכל מה שנעשה אתי אחרי מותי, גופתי חסרת הערך, אם תוכל להביא ערך או בשימוש לחיים או למחקר- אשמח. כעת.
     • מבחינת שימור הזיכרון- אין עניין.
     • אז, אם מה שיהיה כתוב על המצבה כמטפורה משקפת, את חיי, אני חי כדי להצדיק את המשפט הבא:
       תאב חיים, חתר למימוש תקשורת, סקרנות ופאן.

236. "אני תכליתי"

     מעיד על עצמו מי שאני מזהה בו
     • חד-מימדיות,
     • ראייה הכונסת את המציאות הנתפשת לדיכוטומיה תומכת החלטה ברורה,
     • תפישת עולם הגזורה מקידום יעד מקומי,
     • עומק תפישה פוליטית ככותרת הראשית בעיתון אותו יום,
     • התמקדות בתוצאה, מהירה, מדידה,
     • חוסר עניין בתהליך.

237. נחמה

     הודאה בטעות היא נחמת נטולי ההומור ובעלי היושר האינטלקטואלי.
     מערכת "וגם":
     • בעלי ההומור יביטו על הטעות מזוית אחרת, מנטרלת את הטעות,
     • נטולי היושר האינטלקטואלי אינם חותרים לאמת.

238. נברן מולקולרי

     מי ששואף לבחון מצבים באינדוקטיביות, של חלקי המציאות הנתפשים הכי קטנים הניתנים לפירוק, אליהם יכול להגיע.
     כוונה, מכלול, רצון, פחות מעניינים, גם מפני שאינם ניתנים לפירוק.
     היפוך הנברנות- אינטואיציה, התייחסות לממדי-על במציאות וגזירת תובנה.
     
     אם הארומה הנגטיבית מהנברנות תנוטרל, השאיפה הרציונלית היא לפירוק מרכיבים.
     ישנם מצבים, מקצועיים שהתכונה רצויה, מוערכת.
     
     בעלי הנטייה הנברניתו מסנגרים על גילוייה בעת שמקבלים ביקורת על ישומה,
     וכולם שוכחים שזו לא תכונה נבחרת אלא מוטמעת, כך שלעתים מופעלת בהחצנה או מוסווית.

239. כתער

     "אני, יש לי זיכרון חד כתער"
     אומר ידידי, ובודה.

240. תכלית קיומנו

     משער, נשמע נאה יותר מ'חושד', שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
     כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.
     
     תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על 'תכלית הקיום'-
     
     את תכלית המעשה, לָמה העושה עשה אותו ולְמה מייעד אותו, קבע מחולל המעשה.
     מחולל המעשה עשה זאת בתמלול מקדים מודע, או באינסטינקט פעולתי בלתי מודע.
     
     התפישה הדתית, בגרסה המכילה אל, מתמודדת עם תכלית הקיום כ'רצון' הבורא, והמעשה כמילוי רצונו.
     
     איך בן אנוש יידע מה רצון הבורא? סוגייה אחרת.
     בכך, גישה זו רותמת את תפישת המקבלים אותה לטובת האינטרסים של מי שמציג עצמו כנציג האל מולם.
     את ההסמכה להיות פרסונה/ ממסד נציג האלוהות
     מנפק מי שמתייחס לפרסונה/ ממסד כאל נציג,
     אף שלעיתים יש המתנערים מאחריות זו ורואים בגורמים אחרים, חיצוניים, כגורמים מסמיכים.
     
     האם החתירה המקדמית אלי אל, מסתפקת בנציגיו, ובגורמים מסמיכים חוץ תודעתיים?
     בהיבט זה, ישעיהו לייבוביץ' קבע שההחלטה על קבלת עול המצוות היא תוך-תודעתית, של המאמין.
     אבל הוא נדיר בגישתו.
     למה החליט לקבל על עתצמו את סט האמונות שקיבל?
     חיפוש תכלית-על, במהותה היא תפישה טאוטולוגית, דתית. נעשית במרחב דתי, לא רציונלי.
     
     ההחלטה המקדמית של המאמין על קיום האל מתאפיינת גם, פרדוקסלית, בהמשך חיפוש הוכחות רציונליות לקיומו.
     מכיוון שתחילתו של התהליך אינו רציונלי, הן החיפוש הוא פסאודו רציונלי, והן ההוכחות.
     העובדה שהתרשמותי שהנפשות הלוקחות חלק בתהליך זה אינן מתאפיינות בחתירה רציונלית בסיסית איננה הוכחה לדבר, ובכל זאת מעצימה את הרושם הנסיבתי, שהרציונליות שם היא חלקית, זמנית, ארעית ומעורערת.
     
     אנחנו לא יצרנו את עצמנו.
     יש לשאול מה תכלית יצירתנו על ידי מי שיצר אותנו- הורינו.
     על אותו רצף יש לשאול אותנו מה תכלית יצירת ילדינו.

     התכלית

     לתפישתי, מטרת קיום בן-אנוש, מנקודת מבטו-
     
     מיקסום הנאה מצרפית.
     
     הנאתו.
     
     אמירה מינורית, פשוטה זו, טומנת מורכבות.
     כממד איכותי, מיקסום ההנאה המצרפית מהממשק בין אינדיבידואל למציאות הסובבת אותו אינו בר כימות.
     
     מגוון התחושות הנחוות מממשק פרסונה-מציאות הוא לא רק רב ומורכב,
     אלא היבטיו כה משמעותיים לקיום האנושי- קיום כל אינדיבידואל בנפרד, שהממשקים, ניהולם ומשמעותם מעסיקים ריבוי דיסציפלינות במנעד שבין המדע המדיציני לביהיוויוריסטי לאמנות על שלל היבטיה.
     
     לאחר תשלום המס ל'מורכבות' ממשקי קיומנו, 'מטרת קיומנו' אינה מימוש חזון אינדיבידואל אחר, לא של אל זה ואף לא של הטבע, אלא של הפרסונה הבוחנת את הסוגיה.
     
     מה דחוף, אם כן, למישהו להקצות את קיומו ל
     • תפישת קיום גדולה ממנו,
     • שמקטינה עצמו,
     • שמנוסחת על ידי אחרים,
     • בשרותם,
     • שלא במובהק דורשים את טובתו?

     מותר האדם מהחי (בהמה)

     תכלית קיום החי הוא מיקסום הנאתו הנתפשת בהיותה גירוי מול חושיו.
     
     בשונה מעט מכך, תכלית ההנאה המאפיינת את הקיום האנושי הוא החתירה למיקסום ההנאה המצרפית.
     
     מטרתנו כבני אדם, במפגשינו עם המציאות, היא להתנהל באופן שממקסם את ההנאות הנתפשות על ידינו,
     במתחים ואיזונים המחייבים תיעדוף וניהול
     • לאור מגבלות המשאבים שבהישג ידינו ליירוט הנאותנו,
       • תיעדוף השגת הנאה אחת עלול לצרוך משאבים שימנע או יעכב מימוש אחרת.
     • על היררכיית מנעד טווחי זמן-
       • מיידי-רחוק.
     • לאור היררכיית הערכים שירשנו, אימצנו, ספחנו, הטמענו וניסחנו לעצמנו
       • ערכי כדאי לעשות,
       • ערכי המנעות.
       
       תוך כדי חיים, פעולה, תנועה, ישנה התמודדות מתמדת עם החיוויים על אי-השגת רצונות, ההתניות האינסטינקטיביות שמפעילות אותנו, ותיקוני טעות כשמזהים שאנחנו לא בכיוון ליירט את הרצון.
       
       תכלית המחשבה הרציונלית הוא ברירה בין אלטרנטיבות שידרגו, ינהלו את תיעדוף הרצונות,
       וינחו לפעולה אפקטיבית, שמטרתה מיקסום מצרפי של מימוש הרצונות והטעמים שיש לאינדיבידואל.
       
       בשל מורכבות הרצונות, התפרסותם מעבר לרצונות פיזיולוגיים מיידיים,
       הכלים להשיגם מחד ופריסתם על ציר זמן מאידך,
       אמצעי השגתם ומיקסומם, מצריכים יכולות מנטליות מורכבות, שבני אנוש ניחנו בהם יותר מחיות ואף ישנו שוני בין אינדיבדואל אחד לאחר.
       
       למה מצרפי? במגוון מישורים, ביניהם,
       • התכנות מוגבלת בשל משאבים מוגבלים,
       • שיקולי היררכייה ערכית- מוסר.
       ממד הטעות מפני שישנן הנאות שמימוש אחת עומד בסתירה למימוש אחרת, בריבוי ממדים.
       
       השונה בין תפישת החי לתפישה האנושית הוא במרכיב שמעבד את תפישת ההנאה בשתי תצורות האורגניזמים.
       
       ונשאלת השאלה,
       מהי תכלית הטבע כמו שהוא, מי הוא היוצר המקורי, ו-למה- נשארת פתוחה.
       וזו לא סיבה כמובן, לקבל את הפתרון המוצע המיידי הראשון,
       אלא חלק מרציונליות היא להישאר עם חוסר מענה, בחתירה למענה רציונלי מאוחר יותר.

       מה המדד להצלחת יישום המטרה?

       עדות האינדיבידואל על עצמו.

       מה הבקרה?

       מידת ההלימות של הבוחן בין עדות האינדיבידואל לבין תפישת הבוחן.
       

       מה המתכון ליישום המטרה?

       לא יודע.
       הייתי נזהר ממי שמנפק ומהפתרון. מניח שחיים רציונליים שנוטים להסביר מאורעות שקורים לאינדיבידואל באמצעים רציונליים הם מקדמים, בניגוד להיפוכם. אין לי לכך הוכחה אמפירית.
       כמו שמתכון קולינרי מחייב תנאים הכרחיים אך לא מספקים כ-
       ביצוע מדויק,
       הבנתו,
       המצרכים והכלים,
       היכולת לקרוא,
       מימוש המטרה מחייב, אך לא מספיק, את ידיעת הנקרא, המודעות והביצוע.
       
       בהצלחה במימוש תכליתנו,

241. לוטרי

     - "שלום, צהריים טובים."
     - "שלום צהריים מצוינים."
     - "מדברת קרן מהגרלות הלוטו."
     - "שלום קרן. מדבר יאיר, לא הגעת לאיש הנכון."
     - "תודה."

242. סוכנים נורמציונליים

     בשיחות של שלושה ויותר, בהן עלו נושאים משמעותיים, תפישות, הגדרות, חתירות להבנה, מחפש, מנסה לאתר את האמצעי המקשר, הפרסונה, בין המחשבה הסבירה לנורמטיבית.
     
     אלה היו הסוכנים המתווכים בין התבטאותי מעוררת האינסטינקט ההתנגדותי לבין הנורמטיבים.

243. מכניקת התנהלות באיחור

     טריוויאלית, אין מי שנהנה שמאחרים או נעדרים לו. מידת הרגישות לכך משתנה בהתאם לסיטואציה ולאישיות- של המאחר ושל המחכה.
     
     יש מי שמותנה יותר/ פחות לאיחורים מאחרים.
     
     ברור שאת האיחורים וההעדרויות ניתן לצמצם אך לא למנוע.
     
     כשהייתי סבל בניו יורק נחשפתי לרגישות האמריקאית לזמן. למובהקות, להשלכות היעדרה.
     
     עם משאית 26 פוטר בתנועה המנהטנית, עם מגבלות החנייה מול הסרביס אנטנסס התחוורו לי עומק מוגבלותי לשטח מציאות על ציר הזמן לצרכיי.
     
     נוצר הצורך, הכלכלי, לגייס ממדים נוספים לטפל בהשלכות איחורים בלתי נמנעים (בטח בג'וב שני שיש רק הערכה למועד סיום הראשון, והמשרד קבע אותו שרירות ל- 13:00.)
     
     למדתי, את הפטנט המדהים ביותר מאז המצאת הכיור, שנסמך על התובנה הקולוסלית:
     המאחר יודע טרם האיחור על כניסה למצב איחור.
     רתימת גילוי זה מאפשר למאחר לגייס את תודעת המחכה לטובת מזעור נזק האיחור, על ידי עדכון האיחור הצפוי טרם היותו, כלומר לפני הגעת שעת היעד הנקובה.
     
     כך, בידיעה או רק בסבירות של איחור, בסביבות 8:10 בבוקר, הייתי מתקשר ללקוח ומעדכן אותו שאאחר לקביעה של 8:30, ומוסיף הערכה, מעט מוגזמת, על שעת ההגעה היעודה על מנת להימנע מטלפון דוחה פגישה נוסף.
     אם הלקוח היה מבקש לדעת את הסיבות לאיחור- פחות רלוונטי - הייתי משתף.
     
     להיט. כמעט תמיד התקבל בהבנה:
     
     • עצם הפנייה,
     • הפגנת הכבוד לזמן האחר,
     • הפרקטיקה שבה מאפשרים ללקוח לנצל את הזמן אפקטיבית. 

     ---

     
     מול חברים, ובמיוחד כשניהלתי מאסות של אנשים שכללתי ויישמתי;
     לקראת סיום שיחות פתיחה עם עובדים, הייתי-
     
     1. משתף אותם ברגישותי לאיחורים והיעדרויות,
     2. בהבנתי שלא ניתן למנוע אותם,
     3. בבקשתי שיאפשרו לי להתמודד עם האיחור/ היעדרות, ולהיערך להעדר תשומותיהם יקרות הערך כשמאחרים או נעדרים,
     4. מצביע על כך שהמאחר והנעדר יודעים טרום האיחור או ההיעדרות שלא יגיעו בשעה הנקובה,
     5. ואז הקנאק:
        בנקודה זו, בנקודת הזמן בה אתם מבינים שלא תגיעו או תאחרו- שתפו אותי בידיעתכם.
     6. מבטיח ש-
        1. לא אכעס,
        2. לא אשאל על הסיבות לאיחור- לא אני קובע את סדרי עדיפויות האחר לשפוט האם האיחור ראוי או מוצדק
        3. כן אודה על העדכון,
        4. ולעצמי- אראה באיזו תכיפות זה קורה- הרבה או מעט.
     7. מוודא האם הבקשה ברורה.
     8. שואל האם בקשתי זו ראויה
        1. האם יכולים לעמוד בה,
        2. האם מבינים שכך עוזרים לי להערך,
     9. מקבל את ההסכמה, ואז מוסיף את השוס המתבקש:
        אם הבקשה לגיטימית, האם זה ברור ש-מי שלא ממלא אותה לא רוצה לעבוד איתי?
     ואכן, איחורים והיעדרויות פחתו דרסטית- קודם כל, לא נעים להם להתקשר לאיש מבוגר משמעותית מהם, שהוא גם המנהל.
     במעט השיחות המעדכנות שקבלתי-
     
     • הייתי נחמד, במופגן- להימנע ממצב שהמעדכן יתחרט על העדכון.
     • נמנעתי מהשאלה 'למה',
       • לא רלוונטי, לא משנה את עצם האיחור/ היעדרות,
       • לא הייתה לי כוונה להיכנס למערכת העדיפויות האם במקרה ספתא גוססת ראוי לאחר להיעדר, ולישון עד מאוחר לא,
       • (מה שכמובן, לא מנע את צורך המעדכן לפרט את סיבת האיחור/ היעדרות)
       • להודות על עצם העדכון,
       • ולאחל לבבית.
     • ולשים לב כמה זה קורה. 

244. למה מתחתנים באמת?

     למה מתחתנים באמת?

     חברתית, אמונה, דת

     • מבססת את תשתית השלטון,
     • מחזקת את תשתית האמונה,
     • ממצקת את המבנה החברתי,
     • מטמיעה יסודות מוסר חברתי,
     • מקטינה את הסיכון בנישואי קרובים, אם יש הסדר ביורוקרטי משלים.

     פרטים

     עם זאת פרטים שמחליטים לחלוק את חייהם עם בני זוגם, לא מקדישים תשומות ישירות לקידום ערכים חברתיים.
     
     למה דחוף לכל כך הרבה אנשים שמחליטים לחיות עם בני זוגם, להוליד ילדים משותפים, לערוך טקס בו מעשית, לא קורה דבר אונטולוגי?
     למה הם מתחתנים?
     
     • כללית, לא זוכרים למה, החלת נורמטיביות שמשמש מצע לשאר השיקולים,
     • עסקה כלכלית, ספיחת טובין,
     • דוזה דחוסה של קניית תחושת ערך וכבוד בכיכוב בטקס,
     • ל'מתקדמים' – החצנת נורמטיביות לחושש שמחוץ לה.

245. שקר ופחד

     שקר, עיוות מציאות ליצירת טובין הוא לא מצב טבעי אצל רובם המוחלט של האנשים.
     כדי שמישהו יברוא מציאות חדשה, ביודעין, בתודעת האחר הוא צריך לחוש פחד.
     הוא מנסה לברוא מציאות חדשה נוחה יותר להיותו בה.
     כשמישהו משקר, כדאי לבדוק מאיזה היבטים של המציאות הוא פחד.

246. תובנה = התנהגות

     באיזו מידה אנחנו שואפים שכל תובנה תביא ישירות להתנהגות?
     למה זה לא קורה?
     מה המשמעויות שיש לקיום תיווך בין תובנה להתנהגות?
     האם להיות 'אנושי', זה צידוק רומנטי להכנסת תוכן בפער המתרחב בין ניסוח תובנה להתנהגות?

247. כלב העצב

     כלבים זה אחד הדברים הכי עצובים שיש.
     גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
     אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
     יש עוד חיה שכה מוגבלת?
     ובמה זכה, שידברו אליו בשפת אדם?
     
     ואני, יש לי כלבה. ואוהב אותה, בגלל שהיא שלי.

248. Hidden Agenda

     כשמישהו אומר שרוצה לעשות כסף האג׳נדה ברורה.
     כשמישהו אומר שהוא רוצה את טובת הציבור, לא שזה בהכרח לא נכון, אבל יש לחפש את הכוונה מאחורי הצהרתו.

249. תובנה

     במלה 'תובנה', נתקלתי לראשונה בסתיו 1998.
     לא הכרתי אתה המינוח קודם.
     
     סמנכ"ל השרות שגייס אותי, התאכזב ממני ממשהו.
     מעולם לא אמר לי ממה.
     היה ברור שהוא כועס, מאוכזב, לבטח אחרי שהיסס האם לגייס אותי.
     עד היום לא יודע למה.
     נמנע ממני.
     
     יום אחד אמר לי, בשיחה אישית, שעשה כל מאמץ להמנע ממנה:
     "..הגעתי לתובנה שיש לך בעיה עם אינטליגנציה רגשית."
     

250. מוכנות אנרגטית

     העולם נחלק (גם במימד הטיפול באנרגיה צבורה) לשניים:
     1. מי שיטעין את deviceיו החשמליים בכל רגע שניתן, במטרה שיהיו טעונים ומלאים למקסימום תפעול למשימתם,
     2. מי שרואה בניהול ההטענה מטלה תודעתית שמונעת את הסתלבט, ומוכן לחיות עם deviceים טעונים חלקית.
     התוכלו, ילדים,
     • לאבחן, אישית, מה כל אחד מכם?
     • האם זהו מתווה התנהלותי אופייני, יציב, על ציר זמן?
     • אם יש מתווה אופייני, האם ניתן לשינוי?
     • איך, מה משפיע, שמישהו מתאפיין בהתנהלות כזו ומישהי באחרת?
     • לאיזה כיוון שינוי ניתן יותר לצפות, למי שמאמץ את ההתנהלות המכוונת למכשירים טעונים בכל עת, או השתחררות מההתנייה?

251. האם ניתן לחוות חווייה ללא תמלול?

     לא.

252. כלכלה קטנועית

     שכרנו קטנוע בקו סמוי, תאילנד.
     
     נותנים אותו עם כמות דלק מזערית.
     תינוק נולד, יוצא לעצמאות עם מעט אנרגיה כלכלית.
     
     בדרך, דוכני מכירה של בקבוקי דלק.
     בספיחת האנרגיה נחשף לרבים המציעים טובין עם ערך כלכלי נתפש, גבוה יותר מבפועל.
     
     בקבוק דלק עולה 40 באהט. שלושה ב- 100.
     אם שלושה ב-100, יש פערים. כלומר, גמישות לאופציות נוספות.
     הבקבוקים בתודעת הצרכן, בחוסר שימת לב, במניפולציה תודעתית, הם ליטר.
     בפועל- חצי.
     רבים המקרים בהם הטובין המשווקים נתפשים כעונים על צורך, ובפועל יקרים יותר ממה שמודעים אליו.
     
     בתחנת דלק מחוץ לעיר המחיר לליטר 50 באהט.
     נכנסים לתדלוק.
     טרום התדלוק, מבחין שמונה המשאבה לא מאופס אלא מתחיל ב- ליטר 1, 50 באהט.
     בתהליך רכישת האנרגיה הכלכלית, המנפקים אותה לעתים גו(נ)בים שמִיר, מס, בנתינתה.
     
     "הי, הי, הי" אומר למתדלק, "אפס."
     מחייך. מאפס.
     לעתים תופסים את זה, לעתים לא.
     
     ממלאים יותר מהצורך.
     השקעה, אגירה.
     
     כשנחזיר, בעל הקטנוע ישאב את יתרות הדלק מהמינימום שמתכוון וימכור בבקבוקים.
     המתווה הכלכלי שב, למתכונתו המוכרת.
     
     מחזור חיים כלכלי.
     דומה למעגל כלכלי אנושי?

253. אוואטאר האהבה

     אהוב- אנוש, רעיון או חפץ, הוא אוואטאר
     - ייצוג, התגלמות, או ביטוי של אדם חפץ או רעיון,
     של סדרי עדיפויות הערכים שהאוהב מותנה אליהם.

254. הוקכרה

     נכנסתי לקפה. פגשתי את ביל, יושב עם החבר. מהז'אנר.
     נישוקים חיבוקים "המשיכו בשלכם, לא רוצה להפריע" נפרדתי לשולחן משלי.
     כשפנו ללכת, ניגש אלי ביל ואמר- "יש לך חלק גדול בזה שהוא" הצביע על החבר "עשה עליה."
     נו, נאמן לגישה של מי שלוקח אחריות על מה שלא לו, לא לוקח על מה שכן. דוחה.
     החבר, ברבע עברית אנגלו-סקסית אומר, שלפני חמש שנים אמרתי לביל, שאני ב'רבע האפקטיבי האחרון של חיי'. ביל ציטט, והוא החליט לאור משמעות האמירה לעשות עלייה.
     הודיתי בנימוס רב, ובהפחתה ובעברית מהירה אמרתי לביל שלא כדאי לשמוע בקולי, אחרת יגמור, קטן, שמיין, קירייח, עם זין קטן וריח רע מהפה. ביל צחק אך סרב לתרגם לאנגלית.
     מתפעל. ממה?
     הרי לא ייתכן שבגלל שהשפרצתי אמירה חבוטה שהועברה יד שנייה לאחר, מישהו, בגינה, עשה צעד משמעותי- עלייה.
     מזה שהוקיר. שהכיר.
     

255. יומרה

     בצבא, פישר בן 20, הייתי ואומר- ״זה שאתה לא מסכים אתי, זה טוב, זה אומר שאתה חושב.״
     ומוסיף ״אם היית מסכים אתי זה אומר שאתה חושב נכון.״
     גם חשבתי שאם לא אהיה עשיר זה אומר שהקפיטליזם לא עובד.
     

256. עצב הכלב

     כלבים זה אחד הדברים הכי עצובים שיש;
     גורם שמחה לבעליו בכך שהוא מתרפס לפניו.
     זהו עצם העניין.
     אפילו להשתין לא יכול לבד. אסור לו. גזר על עצמו את ההסכמה.
     יש עוד חיה כה מוגבלת?
     ובמה זכה, מה הרבותא, שידברו אליו בשפת אדם?
     ואני, יש לי כלבה. ואוהב אותה, בגלל שהיא שלי.

257. לא תשקר

     הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.
     רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.
     רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.
     אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר
     • זה שעול הציווי והעונש רובץ עליו,
     • או זה שהמחיר הכבד, הרציונלי מושת עליו?

258. תפישת ערך צרכנית

     בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
     מחיר:
     
     • חתירה למחיר הנמוך ביותר,
     • חיפוש מיקסום יחס מחיר לעלות,
     • הטייה
       • לתפישה, חיווי ערך מקבוצת השיוך וההתייחסות הסוציאלית,
       • לסיפוק הנאות פיזיולוגית,
       • לאיכות נתפשת
         • פרקטיקה,
         • ספיחת ערך פרסונלי.

259. השתייכות לגופים אמורפיים, נשגבים, על ציר זמן

     תחושה של השתייכות ללאום,
     מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית
     אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.
     שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.

260. הסטארט-אפ האולטימטיבי

     שאם ניתן היה ללמד אחרים להיות יציבים רגשית, להתנהל ליד מעקה רגשי, היה זה הביזנס האולטימטיבי.
     יותר מאשר פתרונות, השמנה, הקרחה, אין אונות וכן הלאה, שהם מקרים פרטיים של ניהול רגשי לקוי.

261. רוע אנושי

     כנראה שאין כל כך 'אנשים רעים'.
     התנהגויות אנושיות שאינן תואמות את תפישת קידום טובתנו או ערכים החשובים לנו, מתוייגות כ'רעות'.
     
     ובכל זאת, ישנם מקרי 'רוע' קיצוני, שגובלים בפתולוגיה- פחות מעניין.
     היותר מעניין, כאן, ההתייחסות ל'רשעות', 'רוע' זמין, קיים מעבר לפינה שכולנו חווינו.
     
     אנשים מתנהלים על פי הכרתם, בהתאם לתפישתם את אופן עשייתם כמקדמת את טובתם.
     אנשים נבדלים האחד מהשני (גם) בתפישת טובתם, לאיזה טווח זמן מסתכלים שעשייתם תיטיב עימם, או תגבה תשומות מהסביבה, האם הסביבה מוכנה למחיר שהפעולה תגבה ממנה.
     
     בדרך כלל, אין מי שבמובהק, רוצה להרע לאחר.
     אלא, לקדם את רצונו, על ציר הזמן, ובחיסכון משאבים שיעזור לו לקדם רצונות נוספים ואחרים.
     
     תפישת ה'קנאה' ניתנת לפרשנות, שהאחר בהצלחתו מונע את קידום המקנא.
     
     התיוג 'רע' נובע, מקידום רצון של אדם, כאשר בדרך נגבו מהאחר משאבים שהוא לא התכוון לתת.
     
     הערכים שמימושם גורם לתפישת 'רוע' על ידי האחר:
     • ציר ערך:
       • אילו ערכים של האחר הופרו בעקבות השגת ערך הפועל.
     • ציר זמן:
       • מיידיות- חתירה למימוש עכשווי של רצון שעולה המשאבים לאחר
     • ציר מחיר משאבים:
       • על כמה טובין אינדיבידואל מוכן לוותר בתפישתו את טובתו ביחס לנזק שייגרם לאחר- באיזו מידה השגת טובים של אחד עולה בקנה אחד עם תשלום טובין של אחר.

262. זכירה ושכחה

     זה לא שאני זוכר,
     לא מצליח לשכוח...

263. געגועיי

     אני לא מתגעגע לשום אתמול.
     אני עורג למחר.
264. 

     טאטו

     למה שמישהו יצייר על עצמו, ובתצורה בלתי הפיכה,
     כשלאחר המעשה, יש סיכוי לחרטה על המעשה,
     יותר ממי שלא עשו על הימנעות מהקעקוע?
     
     יש הרואים במעשה קידוש מסר על גוף,
     אצל אחרים ההתייחסות הבסיסית היא הוזלת ה'עצמי' בהשחתת העור.
     
     שאלתי אישיות מוכרת עתירת קעקועים, למה.
     "ביטוי אישי", תמצות תשובה ארוכה.
     
     אותי מרתק בעיקר אלמנט ההסמלה:
     העונד עוגן, אישיותו קשורה לים?
     ואורנמנט או צורה גיאומטרית ל'יופי', אסתטיקה?
     שחף מול שקיעה, הצהרה על אהבת החופש?
     הצהרה על מושא נאמנות, חיזוק במשבר זמני?
     
     אולי זו שפה, שבה המדיום הוא הגוף,
     התוכן הוא הפרשנות הניתנת לאלמנט הגרפי.
     

     תקשורת

     לטעמי, הפעולה היא ביטוי תקשורתי:
     • יש במעשה הפגנת מחויבות של המקועקע לעצמו,
       לפרשנות שהצמיד לגרפיקה, למחאה, להצהרה, לתקווה.
     • הפגנת המחוייבות של מי שקעקע עצמו מול הצופים בטאטו.
     • ועוד יותר,
       של המקעקע המבצע פעולה מתכנסת לקבוצת העל של המקועקעים השותפים* לאותה שפה, ובכך ובכך הצהרה שהמקועקע משתייך לקבוצה מסויימת, נשאפת.
     
     * נפעם מכמה פעולת הקעקוע קורית בקבוצה, או בשימוש בגרפיקה משותפת.
     
     

     ---

     בריאיון עם ספורטאי, שאל עיתונאי:
     "הוספת קעקועים חדשים ל..."
     והכדורגלן ענה:
     "היה לי קעקוע של צמיד קטן על היד, הוספתי קעקוע של שרוול.
     אולי בָּלוּק, אני נראה שחקן אירופי לכל דבר".

265. סוציולוגיה שיווקית

     יושב בפאב Mustang Sally Club באפריקה, מלאווי, בלאנטייר.
     בבלאנטייר יש מפעל Calrsberg שמספק את תוצרתו ברחבי המדינה ואפריקה.
     Green הם קוראים לבירה. על שם צבע הבקבוק, עולה פחות מדולר.
     רואים מישהו, שחור, יושב על הבר שותה Amstel מיובאת.
     "ראה אותו", נושף מייק הדרום אפריקאי מבעד אדי שכרותו, " משלם פי שלושה על בירה מיובאת. הוא בונה על זה שיראו אותו ומסמן לאחרים שיש לו ."
     

266. לייבוביץ

     לייבוביץ היה דמות מרתקת במגוון מישורים- ברור.
     
     היה רציונליסט, שקיבל על עצמו אמונה.
     
     לי חסר, ההסבר שלו ל-:
     1. על איזה צורך קבלת האמונה ועול המצוות על עצמו, עונים?
     2. למה את האמונה במתכונת היהודית המסויימת קיבל?

267. טכנולוגיה

     ב 1991 עבדתי עם רולנד.
     גאון.
     התפר שבין אמנות לטכנולוגיה.
     היה אלוף dos, מערכת ההפעלה שקדמה לחלונות.
     אז החלה מיקרוסופט לצאת עם חלונות 1.0.
     לא רצה להגר- "יש מקום לציור ולצילום", שגה בתפקיד הטכנולוגיה ביחס לאמנות.

268. התאמה מקצועית

     העוסקים מקצועית ב
     • כדורסל, יהיו, בדרך כלל, גבוהים,
     • התעמלות, צנומות, גמישות וחזקות.
     • שחמטאים יפעילו את הראש,
     • לשענים תהיה הבנה מכנית סבלנות, ריכוז ודיוק.
     • עורכי הדין ייטו להבנת מכניקת הצדק והיציבות
       ורתימתם לפוזיציית ייצוגם.
     you know, הפרופסיה.
     האם הפסיכולוגים נוטים למכניקת פיתולי התודעה?

269. ערך הקול

     כשכל קול שווה אחד חלקי מספר המצביעים
     תחת השאלה- למי להצביע,
     איך למקסם את השפעת המצביע הבודד,
     נשאלות שאלות המשנה:
     • האם להצביע לפי נושא מסויים שעל הפרק בעת הבחירות?
       • פרקטית
     • האם לקדם את מי שהמצביע מזהה כמייצגים את תפישתו הכוללת?
       • אידיאולוגית. 
     אני בוחר בתמיכה של קולי הזעום בתפישה.

270. אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

     שמעון פרס אמר ש-
     'היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון.'
     ובפראפרזה על אמירה עממית-
     'מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
     מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.'
     
     
     הליברלים-דמוקרטים מתאפיינים בין היתר מנקזים אליהם את הלא מרוצים. מי שחותר לשינוי.
     אוכלוסיות חלשות, מופלות, מיעוטים, צעירים, נשים, (בשונה מאנשים עם תפישות פוליטיות מוצקות- הם גרעין אמנם קשה אך קטן) הם דמוקרטים. על תנאי.
     אלה היו רוצים לשנות מצב קיומי לטובתם, לצאת ממצוקה לרווחה, ואז לשמר את הסטאטוס- שמרנות רפובליקניות.
     
     לעומתם, בשמרנות הרפובליקנית ישנו ממד חשש, חרדה.

271. תקשורת חדשה

     • בהתכנסות, יש מי ששוקעים לסמארטפוניהם.
       לא מנומס. לא תמיד ראוי. אין את הקדשת הקשב, יש את ההמנעות מנטילת חלק בלתי נפרד ולא מותנה מההתרחשות.
     • זהו זן אחר של קשר בעידן החדש.
       תם עידן התקשורת האקסקלוסיבית האנאלוגית.
       • זוהי תקשורת בלתי רציפה, מנתית- (מנות), פאקטים, במהותה אינטרדסיציפלינרית, רבת ערוצים ומשתמשים, שבדומה למוח, כ- world widw web, מתאפשרת ומתפקדת במעבר תקשורת בלתי רציף,
       • המבנה הסטרוקטורלי הכאוטי שלה, שמצעו טכנולוגיה סגורה, וסופו מידע רצוי,
         כלומר השולח הקדיש תשומות רציונליות לשליחה,
         והמקבל רצה את המידע, יש לו את העניין בתוכן וכן את היכולת לפענח את המידע שהועבר אליו.
     • השאלה האם זה טוב או לא טוב, אינה רלוונטית.
       זה שם. הדור הצעיר נולד לזה, הדור שלי יצר את המצב, ומבכה את זה- כשמצפה לקשב מלא ולא מקבל,
       והדור שלפנינו, ברובו, מחוץ לו.

272. יורם קניוק

     "מכיוון שהשבוע ויתרתי על היותי יהודי,
     איני מרגיש צורך לבקש סליחה, שיבקשו ממני או בכלל להשתתף בחג הזה."
     האקט הביורוקורטי נועד להיות צעד אחרי האקט התודעתי, לא לפני, הלא כן?
     האין כאן רתימת עגלה לפני החמור?
     
     האם אינדיבידואל רציונל רדיקלי, באקט הירואי, מגדיר זהותו/ אמונתו על פי תמונת ראי למה שהוא מתנגד?
     
     רואה בכך שלוש בעיות:
     1. הזהות וההגדרה אמורה להיות אישית,
     2. זהות אמורה להקדים את הביורוקרטיה,
     3. הזהות אינה שווה בחשיבותה לאקט הביורוקרטי.

273. הדדיות מאוחרת

     ניתן, כביכול, להניח שמי שנוהג לאחר יגלה סובלנות כלפי התנהגות דומה של האחר.
     
     ולא כן הוא, כמובן.
     יש המתייחסים לזמנם כבעל ערך אחר, רב מזה של זולתם. ברמה האישיותית:
     הם מאחרים, מכוונים כך שאחרים ימתינו להם.
     "עסוקים", "היינו עסוקים במטלה אחרת שמנעה..." הוא הרצונל הלגיטימי לתפישתם.
     
     רואה בהם סוג של גנבים. בעצם לא- גנב לוקח את מה שלא מתכוונים לתת בהסתר. הם עושים זאת כשודדים. קבל עם ועולם. לעתים לצורך קונקרטי, הרבה כתחושת ערך, ובעיקר כהתנייה.
     כן, יש גם את ממד הכאוטיות אצל חלקם. חוסר יכולת הארגון.
     
     כך, שמי שמצפה שהמאחר התמידי יגלה סובלנות כלפי התנהגות כזו של אחר, גם אם היתה חד-פעמית, שוכח שבעצם, המאחר המקומי, החד-פעמי, מונע ממי שמותנה לאיחור להשאיר את האופציות שלו פתוחות, לעשות שימוש בתשומות ולהפגין שזמנו שווה יותר.

274. הודעה על מות

     
     חברים,
     
     אמי האהובה נגאלה מייסוריה לפני זמן קצר.
     
     מבקש להימנע מכל פעולה של ניחום אבלים ותנחומים.
     
     תודה על הרצון, הערכה על הנכונות.
     
     
     דיקמן

275. בה!

     יכול להיות שיוזמי חגיגת אירועי הפתעה הם שונאי הפתעות וריגושים
     שמתעלים את תיעובם
     (ששי, ווחייאת ששי, עושים סובלימציה, מה אח'שלו לא מבין?)
     להנאה מגרימת הפרת הסדר, ההטייה הרגשית מצד אחד ובפתאומיות לצד אחר,
     וההנאה הנרווית מיצירתו מחדש תוך שליטה על התהליך?
     
     גרסת ה-סלפסטיק ליחסים.

276. איפה יגונו מטביע את כבודו?

277. 28

     לפני גיל 28, גרסתי, שאז החיים נגמרים.
     כשהגעתי לגיל הזה נוכחתי שצדקתי.
     
     את התפישה המצערת הזו ממתיק
     אם מכיר בה.
     אם לא מתגעגע למה שלא יהיה,
     אם רוצה את שיכול להשיג,
     אם נהנה מהקיים,
     ולא עורג ל-מה שלא אוכל ליירט.

278. פיסיולוגיה סיפוקית

     ידידי ואני, בלבוש ובמראה התואם את צרות הנוכחים, נכנסים לאופטומטריה משובחת לאסוף את משקפיו המתנשאות.
     ידידי מתוסכל על חווית הפיכחון שמתיחת המחיר גבתה.
     לאחר חיכיון ארוכה, כשהאופטומטריסט מפציע, לפני שמתכנסים לדיבורציה, ידידי שאל:
     "אפשר לקבל מים?"

279. חכמת המעשה

     אם הייתי חכם לפני המעשה כאמי לאחריו,...

280. אחריות מרתונית

     מרתון תל אביב 2013 נערך כמה ימים טרם סיום החורף הרשמי,
     כשהמארגנים, כלי התקשורת יודעים ומיידעים שיש תנאי שרב.
     
     במהלך האירוע בריצת הריצה, אחד הרצים מת מהתייבשות.

     האם הרשויות והגופים המסחריים אחראים למותו?

     גם מפני שלא מאמין שסטרוקטורה תמנע את כל המצבים שמתנגד להם,
     אישית, מעדיף שלטון פחות הדוק, עם כל המשמעויות והחריצים שמאפשרים למקרים שאינני רוצה שיקרו, ולרווח את דאגת המדינה.
     
     כמו שסוכן הביטוח משדל לרכוש ביטוח צד ג' באמירה: "ומה יקרה אם תפגע במרצדס?", האם בנטייה לא להדק את השליטה, אין חשש שיסתובבו יותר אנסים ורוצחים- לוקח את הסיכון שאפגע במרצדס, ומעדיף את החופש.

     צדק

     הנטייה לצד זה או אחר מקורה בהתניה אישיותית שנוטה לצד אחד או אחר.
     
     ההתניה נשענת על עיבוד השפעות תמהיל אישיות, רמת תחושת ביטחון אישי/ חרדה, חינוך, סוציולוגיה, סביבת גידול, השפעת דמויות דומיננטיות.
     
     לכן נטייה נטייה זו, יש לצפות, תדור בכפיפה עם התניות נוספות של מכלול העדפות, ערכים ותפישות.

     רציונל

     כפחיות הנשרכות מאחורי האוטו-חתן-כלה המקרקשות לאחר המעבר,
     כן במקרים של הוויות חיים אחרות; הרציונל, אף שרובנו חושב שהופעל טרום ההחלטה, הופעל לאחר גיבוש העמדה.
     
     אז הרציונל מופעל ב-להסביר את מקור הנטייה,
     או, לקדם את השפעת התפישה של בעליה על הסביבה.
     
     ומוסיף, בזהירות, מינורית, שמזהה בארכיטיפוסים המבקשים שהמדינה, מוסדות, גופים סטרוקטורליים יקחו אחריות על מאורעות בחייהם, אנשים פוחדים, חרדתיים, שמשוועים לעזרה או לפחות חמלה לתחזוק עצמם.

281. בלאב

     אני במעבדה;
     בוחן תגובות שונות
     לגירויי מציאות,
     על תודעות שונות.

282. דרישת צדק

     לא זוכר מי אמר ש
     'הדורש צדק מבקש חמלה'
     ואוסיף
     ש'המתנגד לצדק, דורש אהדה'.

283. שיוויון בנטל

     מצביעי 'מעמד הביניים' תובעים שיוויון בנטל.
     
     פיחס.
     נמוך.
     
     אני הייתי מצפה ששיוויון בנטל זה שהחזק שנוטל פחות יטול יותר.
     
     מי שתופש עצמון חזק, לא מבקש שיוויון על ידי כך שהוא ייקח פחות.

284. חילול כבוד המת

     מה זה חילול המת? כבודו?
     
     אם גופה מתנתחת post mortem או מרוטשת בחמת זעם, קרה לה משהו?
     ואם זו חית בר, לא גופת אדם?
     
     זה כמו הקוקוס הנופל בחוף ללא בן אנוש שומע.
     
     אלוהים הכועס על השחתת יציריו?
     
     זה השָאיר שמרגיש לא טוב,
     שבעקבות האובדן, משליך את תחושותיו החוצה?
     
     הולך דביל(ים) ודחוף להם להשחית גופה של מישהו.
     אני צריך לחוש הפחתת ערך או כבוד?
     
     אני חש סלידה מהחצנת ערכיהם השונים משלי
     וחשש כלשהו אולי יופנו, פיזית, ל-מה שחשוב לי.
     
     מאמצעי התקשורת עולה שבתרבות המוסלמית רווחת התייחסות לגופה, להשחתתה, בהיבטים סוציולוגיים לגיטימיים, נורמטיביים.

285. התפתחות דתית

     בסיס

     זוכר את אבי מניח תפילין.
     עד סוף שנות השישים.
     אז הניח להם.
     
     אצל סבי היינו חובשים כיפה
     ומברכים על המזון.
     הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה.
     
     לאבי הייתה אהדה למחשבה ניטשה-יאנית.
     הבנתי שיש שם תפישה אוונגרדית לתפישת האל.
     בה בעת זוכר אותו נועץ את הסכין החלבית בעציץ אחרי שהשתמשתי בה לבשר.
     
     התרגשתי לקבל תפילין וטלית ארוזים אסתטית.
     הקלישאה של להניח פעמיים, בבר-מצווה ובארון התממשה.
     
     בהמשך נערותי לא היה שום שימור של מצוות או כשרות בשום ממד. חיים חילוניים לחלוטין.

     דתיות עצלה

     נחשפתי ל'דתיות העצלה', מונח שטבעתי בשנות האלפיים להתנהלות משנות ה-70,
     התפישה הרווחת ביותר בנורמטיביות האופפת אותי.
     
     אמונה שיש ממד האחראי לכל הבלתי ניתן להסבר, שניתן לגייסו על פי צורך ומנהל את מאזני היקום.
     אמונה בסיסית שבעליה מחליט שלא למלא את פרקטיקת המצוות כולן או ווריאציה על חלקן.

     תפנית בעלילה

     בשנות ה-80 נחשפתי לתפישת פרופ' ישעיהו לייבוביץ'-
     
     קבלת עול תורה ומצוות,
     כציווי ללא הסבר או תנאי,
     כבסיס אמונתי, בהחלטה אישית מודעת,
     תוך ייתור החתירה להוכחת קיום האל,
     ובמקביל, שלילה הבזה לתפישה האינסטרומנטליסטית המגייסת את האל לצרכי המאמין בתפישת השכר ועונש המתחשבנת.

     רציונליזם עם קוועץ'

     לאחר מס השפתיים של מי אני שאעריך ואבקר גאון כלשהו, ובסדרי גודל פרופ' לייבוביץ',
     את פרופ' לייבוביץ' מכבד על הרסנס, על רוחב היריעה, על הגאונות, על חוסר הפחד להתעמת, על עצמאות והיעדר לתירה התכנסותית.

     אורח חיים, סוציולוגיה

     החל מ- 2008, סטודנט אינטליגנט במכללה, מעסיק ורופא, שלושה בנפרד, חשפו אותי לתצורה נוספת, של בסיס אמונה נטול אמונה (יכול להיות? אין להם אמונה?) ואימוץ אורח חיים אותו הם מכירים, מוקירים ומשמרים.
     כלומר הם לא סומכים בשום צורה על האל שיפטור אותם ממטלות ויפתור להם סוגיות.

     תחזוק רגשי

     ב- 2013, נחשפתי לעוד ממד. מי שמניח תפילין, לסירוגין, "זה עושה לי טוב."

286. תצורות מחשבה פוליטיות

     בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:
     1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
        • רוב האוכלוסיה
     2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
        • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
     3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
        • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה
     קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
     גם פוליטיים.
     מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,
     1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
        בדרך כלל יהיה שמרן.
     2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
        משרעת הצבעתית.
     3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחויב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
        מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.

287. "השתניתי"?

     בחוויתי נתקלתי במעט מאוד אנשים, ששינו את סט התפישות וההתנהגויות הנלוות אליהן באופן משמעותי. לתפישתי.
     
     שמעתי יותר אנשים שמעידים על עצמם "השתניתי".
     עדות זו, מעידה על
     
     • היות המעיד ביקורתי שלילית לסט התנהגויות או תפישות שלהערכתו לא קדמו אותו למקומות אליהם שאף להגיע,
     • שהביאו אותו למקומות אליהם לא רצה להגיע,
     • ובעיקר הבעת תקוותו שהחליף את סט התובנות וההתנהגויות באחרות. מקדמות חיובית.
     
     לא זוכר שנתקלתי במי שהיה חסר ביטחון עצמי, והפך לאישיות בטוחה, בקמצן שהפך נדיב, ברציני שהפך ליצן.

288. העדפותיי ותפישותיי

     ההבדל בין העדפותיי לתפישותיי הוא היררכי:
     • העדפה היא רצייה רגשית או יצרית גבוהה יותר ביחס לחלופה אפשרית.
     • תפישה היא סט תמלולים הבנויים היררכית רציונלית, התומכים בהעדפה רצייתית/ רגשית, מקדמית.

289. חופש רגשי

     קידום התנהגות רגשית של פרט,
     כשהיא נוגדת התנהגות רציונלית,
     התביעה להבנה ואמפטיה אליה,
     מהווה ספיחה של אמפטיה, הבנה להתנהגות פוגענית של הפרט, כלפי עצמו, לעתים גם כלפי זולתו,
     וזאת תחת כותרת של אפשור החופש
     ובפועל, שלילת החופש מאחר, שנאלץ להכפיף את הכרתו, התנהגותו, העדפותיו להתנהלות הלא רציונלית.

290. היודעים מה טוב עבורם

     מכיר את אלה שבאמירתם
     "אני יודע מה טוב עבורי".
     היא תמלול לרגולציה כלשהי.
     נראה לי, שבעיקר הם מבקשים להימנע עם מה שבדיעבד נתפש להם כ-לא טוב עבורם.

291. פרחים בבלקון

     חבר שאל
     "רגע, רגע, אז אנחנו בעצם עכברים במעבדה שלך?"
     "ממש לא, פרחים בבלקון."
     אחר הציע 'צלחת פטרי'.

292. תמונה חברתית

     בדומה, לא בזהות לתמונה, שיש בה
     1. הקנבס
        המהווה מצע לתוכן הגרפי,
     2. התוכן הגרפי
        תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,
     3. מסגרת התמונה
        המבחינה בינה לבין היתר,
     4. הצייר
        קובע התוכן,
     5. הצופים
        הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,
     6. המסמר/ כן
        עליו התמונה תלויה/ מונחת.
     
     בסיטואציה חברתית,
     1. האנשים המרכיבים את הסיטואציה
        הפרסונה המייצגת את המאסה,
     2. חזות, זהות הקבוצה הנתפשת
        הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
     3. שולי הקבוצה
        הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
     4. יזם הסיטואציה
        מוביל הקבוצה ומשפיע על התוכן,
     5. מי שמחוץ לסיטואציה
        הפרסונה הבוחנת,
     6. דומיננט
        דמות המפתח, בקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

     תמונה	סיטואציה חברתית
     הקנבס המהווה מצע לתוכן הגרפי,	האנשים המרכיבים את הסיטואציה הפרסונה המייצגת את המאסה,
     התוכן הגרפי תמהיל הצבעים המרכיבים את האימאג' הנראה לעין,	חזות, זהות הקבוצה הנתפשת הפרסונה הנתפשת כמייצגת את זהות הקבוצה,
     מסגרת התמונה המבחינה בינה לבין היתר,	שולי הקבוצה הפרסונה השולית בתמונה, הדמות המסמנת את גבולות הסיטואציה,
     הצייר קובע התוכן,	יזם הסיטואציה, מוביל הקבוצה ומשפיע על פניה הנתפשות,
     הצופים הבוחנים את ההתרחשות הקבוצתית,	מי שמחוץ לסיטואציה הפרסונה הבוחנת.
     המסמר/ כן עליו התמונה תלויה/ מונחת.	דומיננט דמות המפתח, פרטי הקבוצה מתנהגים על פי ערכיה והנורמות אותה מציבה.

     בשונה מתמונה, שהיא עצם דומם נתפש על ידי החושים המעובדים על ידי הצופים,
     סיטואציה חברתית מורכבת מאנשים,
     כלומר רמת המורכבות שונה לחלוטין.
     
     סיטואציה חברתית
     • אמורפית ומורכבת משניים או יותר אנשים, בדינמיקה ושינוי.
     • כל מרכיב בסיטואציה חברתית מגולם על ידי פרסונה.
     • מרכיבי הסיטואציה הם מורכבים בריבויי ממדים:
       • ייתכן שפרט מהווה בסיטואציה יותר מפונקציה אחת.
         • ככל שפרט בודד מהווה יותר פונקציות כך הקבוצה מאובנת יותר.
       • ייתכן שפרט מהווה פונקציה בסיטואציה אחת ופונקציה שונה בסיטואציה אחרת.
       • סיטואציות חברתיות יכולות להיות דינמיות ובה מוביליות בין הפונקציות.
     
     Try it at home, see if the models works on groups you know

293. הצלחה

     הצלחה: אם אחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.

294. הצלחה 2000

     כשאחר מכיר את הסובייקט בתיווך מסך.

295. לימוד

     כן, מכל פעולה ניתן, כדאי להפיק למידה.
     שמעתי על הקלישאה.
     
     בשני מיזמים שנטלתי חלק, הושקעו משאבים.
     לא יצא מהם דבר.
     בשניהם, המובילים סיכמו לאחר מכן- ש'למדנו'.
     אני למדתי שהמיזמים מסיבות רבות ומסויימות לא ישים.
     שהיה עדיף, לאחר המעשה, לא להיכנס.
     שעם הידע שיש כעת לא כדאי היה להיכנס.
     • האם הלימוד היה בעל ערך?
     • האם ללמידה, לכל למידה, יש ערך כשלעצמה?
     • יכול להיות שאת צריבת ההפסד ממתיקים בנחמת הלמידה? 
     • האם יכול להיות שמובילי המיזמים השונים,
       אופטימיסטים בהווייתם וחביירים ביחסיהם,
       הגיעו בשל כך למסקנותיהם הדומות?

296. 1966, לימוד בעל פה, ראשון

     אמרו לנו שזה שיא אפריקאי. עם נגינה.
     
     מה קומה באלי בלא בימבה,
     בלא בימבה, בלא בימבה,
     מה קומה באלי בלא בימבה,
     מה קומה, באליבן.
     
     בלה בימבה
     
     שיר חשוב. עבורי.
     1. התוודעתי ליכולתי הקלושה ללמוד בעל פה תכנים.
     2. בהמשך, דמיינתי בעיני רוחי שפה שמתעדת מוזיקה.
        • גרף קווי, שעולה ויורד לפי הצליל ונמשך על פי אורכו.
        • עד היום זה כך.

297. ט"ו בשבט תשכ"ז, 1967, לימוד דיקלום

     ט"ו בשבט תשכ"ז.
     דף סטנסיל מודפס.
     הנחייה ללמוד בע"פ.
     שקלתי התאבדות.
     לא שוכח:
     
     שתיל קטן
     בט"ו בשבט
     עמד בגן
     לחש בלאט,
     
     מי ילד זה
     אותי שתל
     האם ישקה
     אולי יחדל?
     
     האם יזכור
     זה השותל,
     גם לעדור
     גם לזבל.
     
     הו הלוואי
     שלא אבול.
     אהיה לעץ
     לעץ גדול.

298. תיעול אהבה עצמית

     כניסה לשדה מוקשים, ועדיין-
     • שמתי לב, שרבים מבנים ליוצאי עדות המזרח, לפחות אלה שאני מתרועע איתם, (מ.ש.*1), מתאפיינים בכך ש'מתעלים את אהבתם לעצמם לextra care לפיזיולוגיה'.
       • כן נכון (מ.ש.*2), לא כולם, וזה לא שאין אשכנזים ש-מוטים להקצאות תשומות רבות לפיזיולוגותיהם, אבל זה יותר מובהק, או לפחות מאובחן לי.
     
     

     ---

     * מ.ש. = מס שפתיים.

299. ניהיליזם

     "תראה, אני בכיף מוכן שתכניס אותי לכל מגירה,
     מניהליזם עד שובך יונים,
     מאקזיסטנציאליזם לדרופבוקס.
     אני סך הכל איש פשוט ושטחי שחותר לכיף, תכנים, ורציונליזם. זה הכל.
     לא מספיק יודע מה זה ניהיליזם, כדי לדעת אם זה אני. יכול להיות.
     אבל אני מ`כפת לי אני, אם אתה משייך אותי לרפובליקניות ליכודניקית, או לסוציאליזם כזה או אחר, אז אני שם? לא.
     אין לי שליטה על איך שאני נתפש,
     הרווחתי כל תפישה ביושר,
     אבל שום תפישה חיצונית לא מזיזה אותי מהמקומות שאני בוחר באוסף התניותיי להיות. וכן,
     1. רוצה היום,
        מניח שיקרה, למעשה חושב שבלתי נמנע על אף עיכובים תקלות ופניות בדרך,
        שבתהליך, אבולוציוני, איטי, מבנה המדינה יתפתח, ישתנה ויהפוך למבנה חברתי אד-הוקי יותר, כשלמדינה במבנה המוכר היום תיעלם.
        לא, לא רוצה לעשות פעולות מעשיות קונקרטיות לקדם את החזון הזה. מריבוי סיבות:
        1. לא יכול לעשות את זה,
        2. לא יודע לעשות את זה,
        3. לא רוצה לשלם את המחיר,
        4. לא חייב לנכוח במימוש החזון, שכן,
        5. וודאות המציאות בה אני נמצא לא מספיק כדי להניע למעשה שתוצאותיו בלתי חזויות,
           כלומר, לאושרי, המבנה המדיני דמוקרטי ליברלי מערב אירופאי במדינה בה אני חי רחוק ממושלם, לבטח מהחזון, ועדיין מצוין מאד ביותר, לבטח מול אלטרנטיבות אליהן נחשפתי,
        6. מבנה חברתי נטול מדינה לא יכול להתקיים מפני
           1. שמרכיביו האנושיים לא בשלים לכך ולא רוצים אותו,
           2. פרטים מתמירים את זהותם האישית לזהויות קבוצתיות גם מדיניות, ואי אפשר לשלול את זה מהם בהליך רבולוציוני.
     2. אם ניטשה אמר ש'האמונה היא חוסר רצון לדעת',
        אני מתייחס לאמונה כ'חוסר היכולת להיות באי וודאות'.
        בסיס הרציונליזם, לתפישתי, הוא ההנחה, שהיעדר הסבר או ידע לתופעה היא זמנית, בעתיד כלשהו היא תפתר,
        כפרופ' לייבוביץ' האמין שהמשיח יבוא. בעתיד, כלומר, לא בשום הווה, החותר לרציונליזם, בציפייה אך במעט יותר התכנותית, ממתין להסבר שיגיע, גם אם תודעתו עד אז תימק.
        ועד אז, אין סיבה לאמץ אמונה מהדילר האמונתי השכונתי שבדיוק עכשיו חולף על פניו בפינת הרחוב, אז יאללה תן לי את המנה המנחמת."

300. נחישותיאדה

     בתי ערכה מבחן בכושר גופני.
     צלחה אותו בהצלחה.
     היא תהתה בקול:

     אם גמרתי אותו בחיים, יכול להיות שהייתי יכולה לעשות טוב יותר?

     
     אז התלבטתי, האם
     

     • להתרחב מגאווה ולהתרווח מנחת,
     • או להתכווץ מחרדה ולהתקפץ מחשש לבאות.

301. עצופלי

     "הוא מסתובב כמו מטבע ואתה לא יודע אם הוא עץ או פאלי"
     אומר ידידי הנערץ על מכר משותף, היפר נורמטיבי.

302. מוסר השכל

     מתישהו ב-1998 לראשונה, בני נשאר לצפות בסרט יום ששי, אחרי החדשות.
     אקשן ופיצוצים, חרא של סרט.
     בסיום, שואל אותו "תגיד, תגיד, מה הבנת מהסרט?
     "אתה שואל מה מוסר ההשכל?"
     "כן" עניתי, "שאין מוסר ולא השכל."

303. אוטונומיה צפירתית

     בשיחה משפחתית עלה, האם לעמוד בצפירה כשנמצאים לבד.
     
     שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:
     
     "כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?"
     
     להלן הממצאים:
     
     

     מי	מענה
     הרוב המוחלט:	"כן". עומד.
     רבים:	הוסיפו ל"כן" חיזוק וודאי. מין גערה כזו בשואל, שכך מבחינתם היה צריך להניח עליהם שזו תשובתם.
     כ-10%:	לא ענו כלל
     אחת:	"לא"
     אחיה:	" כשעץ נופל ביער ואף אחד לא היה שם, הוא באמת נפל? כן, עומד ."
     עוד אחד:	עשה שימוש בקוקוס נופל בחוף הים.
     נורמטיבי שלא חושש לבחון התנהלותו לאחור בביקורתיות:	"כן, אבל כשחושב על זה- מצחיק."
     נורמטיבית פרקטית, גיורת, שחייה המקצועיים והחברתיים העצמאיים הם בקהילת מוצאה, אך נשואה להיפר נורמטיבי ומדברת עם ילדיה עברית:	"yes, why?"
     נורמטיב, איכותי ומדוגם, קצין ותריאטלוניסט:	אחרי שמוודא שהשאלה רצינית, "על הזין שלי העולם ואשתו. אני עומד כי בשבילי עוצר לרגע מהמירוץ, חושב קצת על הצבא, על החברים שהשתחררו ועל מפקד שנשאר בן 20... כך שלשאלתך - כן"
     הבחור המוכשר ביותר בריבוי דיסציפלינות שלא קשורות אחת לשנייה, ותמיד יש בדבריו נדבך תוכן נוסף. לאטנטי:	"כן אבל מחטט באף"
     עוד נורמטיבית, לא שקטה, מחטטת, מתפרעת, אבל זהירה, אולי בגלל שנשואה לבכיר בכוחות הביטחון:	"תלוי למי התשובה שלי מיועדת אם לגוף רשמי כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אז כן. אם זה לך, אז כן אבל אני גם מרשה לעצמי לעמוד על רגל אחת, לחטט באף ועוד דברים לא מכובדים נוספים..."
     מישהי פחות נורמטיבית שרוצה להיות יותר:	"אני עומדת כמו כל העדר. "
     אופטימיסט מובהק, רפובליקן, ליכודניק שנמוך לו להצביע ליכוד אז הצביע יש עתיד, שחי בעולמו:	"כן, אני עומד בשל רגשות עמוקים למורשת ולעם בלי קשר לסביבה או עם מי אני נמצא." ועל הדרך מגייר "ואתה עושה זאת רק על מנת לרצות או לכבד את הרוב. אז אולי תבוא במערכת ליכוד כי זה מה שהרוב עושה? תצביע ליכוד. אני פשוט קורא לך להתחיל להתחבר לעצמך לאחר שנים של הכחשה. לדעתי קראת את ניטשה בגיל צעיר מדי" כשמשיב ש'אפילו לא יכול להתפאר בכך שקראתי אותו', האיש לא נוטש את עמדתו המצוינת עם: "מזל שהיום יש תקצירים לכל."
     אינסטרומנטליסט שדוחה כהשמצה את תיוגי אותו כמתכנס לנורמטיביות כמצפן תפישתי:	"אני אף פעם לא לבד. מניח שכן. הנורמטיביות המפורסמת שלי מוטמעת עמוק בראש."
     חמלתי:	"מכבד את זיכרון הנרצחים."
     נחרצ מרץה:	" עומד. ביום חמישי, בשידור משחק של מכבי, הייתי לבד בסלון, עמדתי בתקוה ."
     'מאויימת שלווה', בעלת יכולות גיוס שחוותה טראומות רגשיות:	"כן, אתה יודע שיש לי את הקטע הזה: כבוד וכיבוד."
     עוד מאויימת שלווה, כריזמטית, עטורת אינטליגנציה רגשית ויכולות גיוס לנטייה הפותרנית, עם צרכי שליטה ושימור אופציות פתוחות לייצוב רוחה. [האם אימת השאלה זיהמה את נחרצות התשובה? וואי, מקווה שלא.]:	"תלוי ב- SOM, סטייט אוף מיינד. אין פרוטוקול. סורי. נסיבתי."
     	"עומד ומחטט באף."
     מנכ"ל חברה, מנהל ביצועיסט, מאותגר שלווה ונחת:	"ברור, למה" 'עצם התשובה מעניינת אותי לשאלה. אם בא לך תרחיב, 1. למה עומד בהיעדר אנשים? 2. למה זה ברור?' "ברור כי כך מרגיש לי שנכון לעשות. לא ברור למה מכל האנשים בחרת לישאול אותי אחרי חודשים רבים שלא שמעתי ממך" 1. כלומר ברור לך, לא לי. 2. שואל כמה תריסרים ממכריי. זכרתי שבלוויות אינך חובש כיפה, תמהתי על עמדתך כאן.' 3. בייחסי לך היפר פרקטו-קונקרטיות, הצחיקה אותי הסיטואציה של הפרחת שאיילה כזו לכיוונך. 4. שאלה זו הייתה כדי לשבור את האמברגו של חדשים שאתה חוגג שלא הצקתי לך. עניתי?' "בלויות תלוי מי הנפטר ומשפחתו. אם דתיים אז חובש כיפה... לגבי השאר דש"
     הנתפש כחסר גבולות:	"בוודאי שכן. אתה יודע שיש לי חינוך."
     התכליתי שנתפש כאנאלי עם יתר מעצורים, אלוף הגזירות השוות הנורמטיביות, קבלן האם-אז ההתנייתיים, המזקק מציאות לציוויי פרוטוקול:	"אם עומד עם אנשים עומד כשלבד."
     אשתו עו"ד הפרקטו-קונקרטית:	"ברור! אני עומדת בצפירה לא עבור אלה שרואים אותי או לצורך כיבודם, אלא עבור עצמי, נפשי והכבוד שאני רוחשת לאלה שנתנו את חייהם כדי שאני אוכל לשבת היום איתך ולהתכתב..."
     המתוק, המבולבל קיומית, שמפלרטט עם הדיכאון, חי בטבור הנורמטיביות ולא יכול לשאת את זה.	"לא. בורח מכל תופעת עדר. לכן גם לא יורד למקלט באזעקת טילים."
     מאותגרת הומור: [ווי יא וולי, איזה תגובות שלא מרצוני או בכוונתי חילצתי ממנה.]
     אנרכיסט מתוק מיוגה ודבש:	" אני לא נוהג לעמוד בצפירות כשאני לבד או כשאני לא לבד אשתדל לא לפגוע באחרים, כלומר אשתוק ואצמצם נוכחות אבל כל עניין הצפירות הזה הוא ממלכתי ומטרתו לייצר חברה מגוייסת, כמו עוד שלל דברים אחרים לצערי המטרה הזו מושגת ואנשים מפתחים קשר אמוציונאלי עם דבר כל כך יבש ופרקטי שנקרא "מדינה". זה כמו שאפתח קשר עמוק לארון העץ אשר יושב אצלי בחדר, הזהות שלי תהיה קשורה אליו. אם מישהו ילכלך עליו אשכים להורגו, אם מישהו יחליט שהוא רוצה לשבור אותו לחתיכות אצא למלחמת חורמה כדי להגן על הארון שלי. זה הגיוני? לתפיסתי מדינה היא בסך הכל ארגון למטרות תועלת, כלומר קבוצת אנשים שמתארגנת על שטח כלשהוא ומנסה לייצר מנגנון שישרת את חבריה לוגיסטית כדי לשפר את חיי היום יום שלהם, כדי להקל על השרדות האדם בטבע. לעיתים כוחה של קבוצה עולה על כוחו של יחיד, ורק במקרים שכאלו יש להשתמש במגנון הזה שנקרא מדינה. בשונה מחברה עסקית, מטרתו לא אמורה להיות רווח כספי, אלא מה שנקרא "נון פרופיט אורגניזיישן". מטרתו מתן שירות. כל דבר מעבר לזה הוא טירוף שלא לומר טיפשות כרונית של המאסות. ואם באבל עסקינן אז מדוע קובעים לי מתי ואיך? אבל זה אולי הדבר הכי אישי שאדם יכול להרגיש גם לגביו אפשר לומר כמה מילים, שלא אומר כרגע "
     הצעיר ששמו מתכתב עם ה-צורר, שמזהה בתפישותיהם דימיון בנוקשות והנחרצות ושונא את הוריו שהתעללו באחיו ובו:	"כן, יש בי עניין של לכבד תרבות של עמים באשר היא, מבחינתי, זה כמו לשאול אם כשאני לבד אני עובר באדום או לא."
     ימני שמרן שמפעיל מחשבה על גירויים חיצוניים:	לא רואה צורך בטקס בשביל עצמי. אם רוצה להקדיש מחשבה לנופלים, יכול לעשות גם ללא עמידה. הנ"ל נובע מחשיבה על הנושא בעקבות שאלתך. אם להיות כן עם עצמי, יכול להיות שברגע האמת הייתי עומד מתוך התניה, או כדי להראות לעצמי שאכן מקדיש מחשבה לנופלים. אם אזכור את הדיון הזה, לא אעמוד. אפשר גם לשאול, מעבר לעניין העמידה, האם בכלל צריך להתייחס לצפירה אם לבד .
     הטכנאי המצביע מפלגונת ימנית שלא עברה את אחוז החסימה, שמציין את נחרצותו האלימה של אביו:	"ביום הזיכרון כן, ביום השואה לא. מצדיע לחיילים ובז ליהודונים."
     גנרל בחוד היוקרה:	"עומד. כך מבטא את ישראליותי."

     
     מה יש יותר, מי שמעיד שעומד, ולא עומד,
     או,
     מי שהעיד שלא עומד, ועומד?
     
     

     אני מה?

     עומד?	לא.
     למה?	מבחירה, נמנע מכל הסמלות. הסמלה היא תחליף מניפולטיבי נגטיבית למהות. אם לבד, המחווה הריקה לא נתפשת בתודעת אחר כלשהו.
     כבוד למתים:	לא מכיר בקיום דבר כזה. אוקיסמורון. המתים, כאמור מתים.
     כבוד לחיים:	אז זהו, שאם החיים לא יודעים- לא סופחים כבוד. פעולה סתמית שעוסקת בתחזוק עצמי, פארשי.
     למה עומד בציבור:	לנהל שגרה ליד חיים שעומדים, זו הפגנת תפישה שאין לי עניין לעשות בהקשר זה.
     האם יש לקיים את הטקס?	כן, מפני שיש לו ביקוש בין המקיימים אותו.
     מבחינתי?	כן, זהירות (התנשאות)- יש מי שהטקס מהווה להם כלי, אינסטרומנט, לזהות עצמית, חלק מקולקטיב שהם מזהים כערכי, המשרת מצב, תחושת סדר בכאוס, סובלימציה של התנהלות אחרת המתמירה לתחושה ערכית חיובית, טריגר למחשבה, רגשות, שמשרת אותם. משירות זה, בטווח הקצר, באפקטיבי, גם אני נהנה.
     נורמטיבית?	העומד בצפירה כשהוא לבד מטמיע רובד, ממד נוסף. של נורמטיביות, אם עושה זאת במודע או כי אינו זוכר, מתמלל, למה.
     מבחינתו (העומד):	סופח לעצמו תחושת ערכיות על שעושה זאת מ'בחירה', ללא כפייה.
     אישית עבורי?	ניתן לבטל. מיידית. בטווח הארוך והנשאף- גורם רע, מתעה. מטעה.

304. בריאות נפשית

     כשמן* הסך את גלגלי השיניים, בריאות נפשית סכה את בעליה בהתחככות עם מאורעות שוחקים.
     
     כשמן
     • נמסכת במידה,
     • וכשנצרכת עד תום, נזקי ההתחככות והשחיקה ניכרים ובלתי הפיכים.
     
     אל תבזבז, תשפריץ על אחרים.
     לכן, בסיכת הבריאות הנפשית:
     • עד גיל מסוים סוך בריאות נפשית ביחסים עם הוריך,
     • לאחר מכן על בת/ן הזוג,
     • ובהמשך על ילדיך.
     • שאל, יומיומית, אם יחסים, עבודה, מצב, צורכים משמן סיכה זה.
       • אם כן וודא שהתמורה שמקבל שווה את המחיר,
       • אם לא- אמור לעצמך, שהמחיר לא שווה.
       • התמלול יוביל לתמלול המשך כהקדמה,
       • לעשייה משנה מצב.

     הסתייגות

     הנכתב לעיל רלוונטי רק לעת כתיבתו. חצי מהנכתב כאן יתגלה כלא נכון, שליש לא רלוונטי והשאר יוכחש.
     
     

     ---

     * תוספת מאוחרת
     ב- 2013, מישהי יקרה הזכירה לי שב- 1999 דימיתי לה את הבריאות הנפשית, בחוותי לקסת הדיו על השולחן, כאצורה בצנצנת קטנה. כמות מוגבלת, ככל שצורכים ממנה יותר, כן התשומה ופוחתת. לא מתחדשת.
     אכן, אמרתי. מעט אחרת, מניח שלא ייחסתי לה יכולות ניהול העצב, אלא לנבואה שכנראה תתגשם.
     אבל מה זה חשוב? חשוב מה שנצרב.

305. אבנים בכיסים, האישיותיים

     היררכיה ערכית:
     1. מהו הערך שהסובייקט (אני המעריך) מקצה לאובייקט.
     2. מהו הערך שהסובייקט משער שאחרים מקצים לאותו סובייקט.
     3. בקרה משווה:
        • את הערכיות
        • שאחרים משערכים ערך אובייקט
        • לערך
        • שהסובייקט העריך.

306. התנשאות הליברלים

     על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמאל לימין.
     עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בימין.
     
     במס שפתיים המניח שימין 'צודק', במהותו, פשטני, משמר קיים, מתואם למחשבה בסיסית, ניתן ביתר קלות להכלה.
     
     השמאל במהותו האקדמית, לא בשל פרקטיקת מי שלתפישתו נהנה מקומית מטובין, אינהרנטית, מתנשא על ימין.
     השמאל 'חוגג' את פתיחותו, את נטייתו להתמודד עם רעיונות חדשים, מורכבים, מופשטים, שונים מקונבנציות.
     
     יתירה מזו,
     בליברליות אותנטיות מחשבתית קיים מימד 'ויתור', ויתור של מי ש'מחזיק' ביתרון לטווח קצר לטובת רעיון שרואה כמקדם בטווח ארוך,
     אחרת זו אינטרסנטיות שאיננה תפישתית,
     כשחלק מהתגמול על ויתור הוא מתחושת שפע של מי שמכיר בכוחו ועוצמתו.

307. חפש אותו, תמצא

     "מאחורי כל לאומן קטן מסתתר אלוהים גדול."

308. זיכרוני

     את הרוב לא זכרתי,
     את השאר סתם שכחתי.

309. מודעות שקופה

     עובר עם י"ה ליד הקריה.
     בוהה בחיילות ומשתף:
     "מתאים לי עכשיו חיילת."

310. יאירות

     כשאמרתי למישהו
     "אתה נבון ממני"
     הואשמתי ביהירות.

311. imposing

     אני מבין שנתפש כיהיר. מצער אותי. מאוד. ידידי אמר עלי שאני imposing על סביבתי. חזק. מצער ככל שיהיה, כנראה שנכון.

312. בקרת תצוקה

     10:53, Apr 19 - yair dickmann : מר שפן ניסיונוצקי, בתור נורמטיב מובהק איך אתה מתמודד עם ההשפרצה הבאה?
     מחשבה רדיקלית - http://dickmann.co.il/blog/radical_thinking/
     
     11:41, Apr 19 -: חוץ מהמילים ״כלומר״ ו״כדי״ לא הבנתי כלום...  :-P
     
     11:42, Apr 19 - yair dickmann : אתה לא מבין כמה הרפרנס הזה חשוב לי. תודה.
     את הקטע עם ... קראת?
     
     11:44, Apr 19 -: טרם... ראיתי ת׳מייל תגובה שלך אבל מנסיון, לינקים שלך צריך לפתוח מול מחשב ולא בטלפון...  :-?
     
     11:46, Apr 19 - yair dickmann : נכון, הטלפון לא בנוי להתמודד עם התצוקות והתעוקות שאני מנפיק. אולי כשתצורת המחשבים תכחד גם אני אפסיק להציק, או, שאשכלל את תצוקותיי, אבולוציונית, לרמת 72 תווים.
     
     11:47, Apr 19 -:  :lol:

313. עניין

     "למצוא צידוקים לשימור הקיים זה אולי
     מעשי, חסכני, מתגמל, נוח, מתבקש, בטוח, נוח, נפוץ, מתבקש.
     אבל משעמם."

314. התנשאות הליברלים

     על פניו, לא צפוי להיות הבדל תבוני בין שמאל לימין.
     
     עם זאת, פתיחות, השכלה, מחשבה מחדשת תפישות עולם- אינהרנטית, פחותה בימין.
     במס שפתיים המניח שימין 'צודק', במהותו, פשטני, משמר קיים, מתואם למחשבה בסיסית, ניתן ביתר קלות להכלה.
     
     השמאל במהותו האקדמית, לא בשל פרקטיקת מי שלתפישתו נהנה מקומית מטובין, אינהרנטית, מתנשא על הימין.
     
     השמאל 'חוגג' את פתיחותו, את נטייתו להתמודד עם רעיונות חדשים, מורכבים, מופשטים, שונים מקונבנציות.
     
     יתירה מזו,
     בליברליות אותנטיות מחשבתית קיים ממד 'ויתור', ויתור של מי ש'אוחז' ביתרון לטווח קצר לטובת רעיון שרואה כמקדם בטווח ארוך,
     אחרת זו אינטרסנטיות שאיננה תפישתית,
     כשחלק מהתגמול על ויתור הוא מתחושת שפע של מי שמכיר בכוחו ועוצמתו.

315. עיצעס

     • מה יותר, נועצתי או ייעצתי?
     • עצה שווה כמה ששלמו עליה
       נדמה לי שהמקור הוא Free Advice Is Worth What You Pay For It של צ'ארלס ברונפמן.
       • רוצה לחשוב שהעצות שנדבתי היו יותר כמענה לבקשה.
       • ופחות מיוזמה שלי.
       • מעדיף לשווק חול ושהאחר, בתהליך התמרה פנימית יחליט האם שווה יותר מכך.
         כך, לא לוקח אחריות על התועלת שמייחס לכך הנועץ.
       • מניח שהתנדבתי לנפק יותר משהתבקשתי.
       • לא זוכר עצות מצוינות שניפקתי, ששינו לטובה את חיי המיישם.
       • כן זוכר עצות גרועות.
       • מהי עצה גרועה?
         • עצה שהמציע מצטער שניפק
         • והנועץ מצטער, מתחרט, שיישם.

316. עיצעס גייבער

     העצה הכי גרועה שהשאתי

     • משה, אינסטלטור.
     • אני בטוח שיש חרוצים ממנו.
       • לא מכיר אותם.
       • כעס על אחיו שדפק מסמר בשלוש מכות ולא בשתיים.
     • למד לטוס בארה"ב.
     • לאט, לאט.
     • תוך כדי לימוד, קנה מטוס.
       • עוד לפני שהיה טייס, היה בעלים של מטוס.
     • פחד לטוס:
       • לדעתי לא הבין את העקרונות שמעלים מטוס לאוויר ומאפשרים לו להתקדם.
     • לא טס לבד.
     • אני --לא נעים להודות, אך עוד יותר לא-- נהניתי מזה.
     • העובדות שהיה בעל רישיון טייס, ומטוס, היו לגביו, תפישתית, משמעותיות ביותר.
     • חזר לארץ.
     • עם מטוס.
       • אחד מפספוסי חיי, לא פחות, היה החשש שלו לתת לי להעביר בהטסה את המטוס מניו יורק לישראל. גם היה מוזיל עלויות.
     • כמה שנים המטוס היה באחזקה של בית ספר לטייס, ואנחנו היינו טסים במחיר מוזל.
       • אני, מאד מאד מוזל.
     • היה נראה לי שההסדר עם בית הספר היה לא הוגן, כספית, כלפי משה.
     • שכנעתי אותו למכור להם את המטוס.
     • טעות חמורה ביותר.
       מאז:
       • הוא לא טס.
       • אין לו תחושת טייס.
       • הוא לא יכול לומר שהוא בעליו של מטוס בפסקה הראשונה של שיח.
         • מאז, מאזכור בפסקה השניה שהיה בעלים של מטוס, אך לא עושה את עבודת הניחום.
       • כפועל יוצא מכך, גם אני הפסקתי לטוס.

     מסורת

     בשונה מ'הרגל', מסורת
     היא דפוס פעילות דומה
     של קבוצה.
     
     ככזו, הפרט הפועל מתעדף גבוה יותר
     באופן מודע או שלא- ברוב המקרים,
     את ספיחת התגמול מערך שימור דפוס התניית ההתנהגות הסוציולוגית
     על ערכים כ-קידום אישי, הגינות, סבירות, נוחות, הנאה.
     

317. מוזה בנגקוק(אית)

     
     היה לי שכיין, סופר פורה ובלתי מוקר ומוכר באותה מידה.
     היה נוסע לטוסקנה. לכתוב. הרגיש שם הכי טוב.
     
     לי הכי נוח בבתי קפה,
     הכי בעולם באלקלעי,
     והכי נוח בעולם עולם בקאו סאן רוד, בנגקוק, תאילנד.

318. העדפה לנטייה סקסואלית

     הורה חד מינית, הומוסקסואל/ית,
     מה מעדיף/ה שבת/נו ת/יהיה,
     דומה לה/ו בהעדפה החד מינית,
     או,
     הטרו-סקסואל/ית?
     
     תשובה כ'מה שהבן/בת יבחרו' לא תתקבל בברכה, שכן זו תשובה מצוינת לשאלה אחרת שלא נשאלה כאן.

319. אידיאולוגיה מוכוונת

     יש לנו כלים רציונליים, להכווין נטייה לעטוף אותה במלל ולקרוא לכך אידיאולוגיה.
     
     כשמקבלים אידיאולוגיות אחרים, זו התכנסות אידיאולוגית.

320. יזמות, פרסונלית

     נטייה אישיותית של בעליה,
     לחתירה וחיפוש מצבים,
     בהם מעורבותו המקדמת תגרום לסיטואציה
     לייצר ערך עודף על המצאי בתוספת התשומות,
     לרווחתו הכלכלית והרגשית,
     לבצע
     ושוב, באופן חוזר.
     
     הרחבה קלסיפיקו-פרסונלית  :-)

321. שמרניות רדיקלית

     אחד ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
     כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
     מבין שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
     הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד שאהב יוצר סדרה.
     
     

     ---

     אחר, הוא בכלל מיומן באססמנטס. כלומר הוא חושב שהוא ענק בקביעתן, האנושות צמאה להן ככורים בתעלות לתאורה, אם להשתמש בדימוי שחוק ומאובק.
     כמי שלא מחויב לאמירה קודמת, ליושר אינטלקטואלי, לקוהורנטיות עם עבר כלשהו, אף לא של תחילת המשפט, אלא רק לרווחתו הפיזיולוגית והאינטלקטואלית בלבד, הוא כל כך מיומן שהופך מופע מולקולרי אחת לאססמנט.
     
     בחבר התעשר מהיכולת.
     כעת מתענה ממנה.

322. ניסוח כלל התנהלותי

     בניסוח כלל עלולות לצוף שתי בעיות:
     1. האם בתנועה אינטלקטואלית אינדוקטיבית, מתייחסים למופע מולקולרי כאל כלל.
     2. והאם הכלל הנוצר, מעוצב כדי להיות תואם רצון מקמי, לא מתומלל.

323. קלישאות על עוריות

     מדהימה מובהקות התופעה,
     שבמדינות שבמובהק מעורבות גזעית,
     ככל שהעור לגווניו כהה יותר
     ממעטים לאייש מקומות עתירי תגמול והשכלה,
     ומרבים בעבודות כפיים ובמצוקה.

324. קלסיפיקציה יזמית

     אם לעשות חיים קלים, היזמים שנחשפתי אליהם היו אנשים שונים עם מכנים משותפים מצומצמים.
     
     מי כולל ביזמים?
     מי שעיקר עיסוקו הווייתו המנטלית, היה בחתירה לייצור כסף גדול.
     פרט לאחד שהיה עסוק בפעילויות עקרות, כמעט וליד, כולם גם עשו. במיליונים.
     
     מי במדגם? אז זהו, שמדגם זה לא. אבל זה עולמי, מי שנחשפתי אליו ישירות:
     אב, אד, אצ', דל, טג, טש, יה, לד, סס, עש, רפ, רר, שק לא כולם היו ישראלים, אבל כן יהודים.
     ב-חיים מעניינים מאופיינים, לראייתי, בשיתוף תפישת ערך, יוזמה, אמונה, רגישויות, מבנה אישיות.
     
     הממד הבולט- רוחב העולם כרוחב הנטייה למימוש היוזמה.
     
     1. היתר הוא פוטנציאל תמיכה ביוזמה, חיובית,
     2. ואם לא- רעשי רקע, שלילית.
     
     היחס הקיצוני בין
     1. המיקוד בנשוא היוזמה
     2. להתעלמות מהסובבים אותה
     שמאפיינת יזמים, בריבוי ממדים, הדיכוטומיה הערכית בין המקדם למעכב, בין הטוב לרע.
     

     רקע

     שתי הנשים זרות אשכנזיות, רובם גברים, חלקם הגדול ממוצא מזרחי*. (אחד שלא, התייחס לעצמו כאל 'שוקי שמש'.) אינטליגנטים, מהירים, עם הורים ללא השכלה גבוהה, סוציו-אקונומיקה בינונית-נמוכה.
     בתפישתם היו ילדים מועדפים משפחתית וחברתית.
     לא היו שכירים מעבר לעבודתם הסטודנטיאלית (אם היו סטודנטים).
     
     

     ---

     *
     עם העובדה שנחשפתי ליותר מזרחיים, לא ניתן להתווכייח.
     על ההסברים האפשריים שמנפק, ניתן לחלוק:
     • הרקע הנמוך יותר, לחווייתם, מהם הגיעו, היווה גורם ממריץ מוטיבציונית,
     • מתן עדיפות לכלכלה גבוהה יותר מאשר להשכלה, 
     • הגבולות יותר משוחררים, מתבטא בגמישות תפישה דתית אמונתית ליברלית יותר,
     • יותר פתיחות לאמונה ומיסטיקה ככלים תומכים בריפוד מציאות בלתי נהירה,
     • מתן חשיבות להנאה מסיפוק הפיזיולוגיה היצרית, 

     ערך

     תצורת המחשבה הבסיסית, כשל רוב האנשים מוטה ערך, טוב/ לא טוב, ופחות, נכון/ לא נכון.
     בשונה מאחרים, המחשבה הערכית היא
     1. תנודתית בתפישת הערך, הן
        1. בתדר השתנותה ו
        2. הן באמפליטודה של העוצמה הקיצונית.
     2. מצומצמת לנושאי חזונם היזמי, ואדישה ל-מה שלא קשור אליה ישירות.
     
     בהווייתם, מטפלים תמידית בהיבטים שונים של תפישת ערך. של חפצים חיצוניים להם, ובעיקר בתפישת ערך עצמם. הם עושים זאת הן בהפגנת תמיכת בעלותם על מוצרים/ מותגים/ רמת חיים/ בדרישה למחוות כבוד אליהם, ובדיסקוס מתמיד עם סביבתם שהרושם הנתפש עליהם לא תואם את הנגטיביות הסופחת, אלא יעמדו על כך שיש לתת לכך פרשנות אחרת.
     
     תפישת הערך הפרסונלית של האחר מדלגת, לא נעה דינמית, על ציר שני קצות סקאלה, בהתאם לאבחנתם את מידת רלוונטיות האחר לקידום או מניעת רצונם. 'טוב' ו'גאון' אם מסייע 'רע' ו'חבל על החמצן שנושם' אם מפריע או סתם הפך ללא מקדם.
     המבחן העיקרי להערכת האחר, הוא היכן עומד על סקאלת ההצלחה היזמית ביחס אליהם. לאחר מכן, מידת תמיכתו בקידום מימוש החזון שלהם.
     תפישת הערך של כל דבר- מקומידיטיס ועד פרסונלית היא דינמית, היא לא האלטרנטיבה הכלכלית של מה ששילמו, אלא מה המידה שמה ששולם שירת את חזונם ברמה ההתכנותית או הרגשית. כלומר המחויבות היא למצב הרגשי החיובי ולא לאמיתה מספרית.
     
     חלק מההתנהלות היא שימוש בתפישת הערך העצמית.
     בצד זה שהם מתמידים בעיסוקם בייח"צון ערכם שלהם,
     הם יכולים לחוש הפחתת ערך [במלים פשוטות להיעלב]
     בעת שנתקלים במי שמעכב או מונע את מימוש חזונם.
     להפחתה זו יש משמעות אופרטיבית, שכן ב-
     • החצנתם את תחושת הפחתת הערך לידיעת מי שגרם להם לתחושה זו,
     • ביכולתם לעורר תחושת אחריות למי שגרם להם לתחושת הפחתת הערך, להרעת מצב רוחם,
     • בשימוש ביכולתם לגיוס סביבתם לאחריות למצב רוחם,
     • הם עשויים לשנות את פעילות העולב כדי שייתאם את רצונם.
     
     הם משוכנעים שהכישור הייחודי שלהם, מאפשר להם לתפוש את המציאות באופן כזה שהטוויסט שהם מוסיפים לה ישנה אותה, את המציאות, באופן שיביא לרווחתם.
     מבחינתם הם מנהלים סיכויים והיתרון שיש להם, יש לזה מושג - ויג, שבו הם מתמחרים את השינוי המתבקש ויכניס אותם לפעולה אם היחס בין עלות ההשקעה לפוטנציאל הרווח גדול, אז מסעיר אותם.
     
     כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.
     
     התאווה לכסף דומיננטית, ובה בעת מתווכת באמצעות כ'תפישת ערך עצמית' או כ'אהבת היצירה'.
     
     הם לא מחשבים את העלויות העכשוויות של ההוצאה, שכן הן מתגמדות מול מימוש הרצון.
     הנטייה לדחות את התשלום מעמתת אותם בעת הפירעון מול הוצאה שעומדת מול היעדר הרצון לשלם שכן, כעת הרצון המניע להוצאה נמוג, בין אם סופק או סתם התמוסס, וכעת ההוצאה מקטינה את מאגר המשאבים למימוש הרצון הבא.
     הם מתגברים על כך באופטימיות הבסיסית שהם ניחנו ביכולת לייצר ערך וממילא כסף.
     
     נדיבים בכסף, הנאות, ומחוות.
     
     החצנת נדיבותם, חלק ממיתוגם, תפישתם העצמית שלידם קורים דברים טובים, ושניסיון הנחלת התפישה לסביבתם.
     כסף ותשומות כלכליות הם נותנים בנדיבות.

     זמן

     זמן, ככסף, הוא מעבר לקומודיטי. יש לו ממד של תפישת ערך עצמי.
     
     זמן לא. לוקחים.
     הזמן, מב
     מתנהלים על פי שעון הזמן שהמתואם לצרכיהם ומתייחסים במובהק לזמן האחר כ-פחות ערך משלהם,
     הן
     • כקומודיטי,
     • והן כמחוות כבוד, סימן למעמדם לתפישת ערכם על ידי האחר-
       לא יכולים לשאת מצב חיכיון לאחר, המתנה, ויתבעו שיחכו להם.

     תאווה

     תאווה- רצון על סטרואידים. כשיש רצון שמחוזק ביצרים, בדרך כלל פיזיולוגיים.
     בשפה נמוכה: אינה יודעת שובע.
     
     הרצון מועלה לדרגת צורך.
     טשטוש הגבולות- הם ורצונם מול סביבתם, מייחס להם את התפישה שהרצון שהועלה לדרגת צורך הוא
     • גם רצון האחרים,
     • ואם לא באופן אותנטי, זה מפני שלא מודעים לו, למימושו לתפישת רצונם,
     • ואם לא באופן ישיר, אז בעקיפין,
     • ואם זה לא רצון סביבתם, עדיין בטוחים שמימושו- רצון היזמים, ייטיב עם הסביבה
     
     האופק אליו חותרים, רחוק וגבוה.
     מעבר למי שלא נמנה על תכונות אלה היה מסתפק לרווחתו.
     הגבולות רחוקים מהם
     ובפרט גבולות חוסמים או מעכבים מימוש התאווה.
     
     הופכים אגרסיביים מיידית ועוצמתית כולל מול מי שאך לפני רגע פינקו, אם מאתרים הזדמנות עסקית, שמרגישים שלוקחים מהם שלא מרצונם.
     
     האסרטיביות/ אגרסיביות חציית גבולות אישיים/ החוק או אף אלימות יכולה להוביל למצבי קיצון, של סיכונים המביאים להצלחה מסחררת או התנפצות.

     אמונה

     לכל אחד מהם משהו, ערך, שאדוק אליו;
     אמונה, דת, נשים, סיגריות, אלכוהול, סמים, תזונה, פעילות.
     משכנעים את סביבתם כמה זה מועיל, או לפחות לא מזיק כמו שאולי נתפש. בטח אם אומץ על ידם לאחרונה.
     
     כולם חיים מול האמונה, אלוהים ליתר דיוק, על ריבוי ווריאציותיו, ואמונות מיסטיות, שלא לומר תפלות משלימות את החסר באל.
     מאמינים בקיומו- בראו אותו כדי שיתכתב עם חזונם, גייסו אותו, לחזונם,
     שמרו על תצורה כזו או אחרת של מילוי חובות מולו.

     למה?

     1. מכניקת המחשבה היא אמונתית בעיקרה:
        הנחה מקדמית א-פריורית על משהו, ואז אינסוף רבדי הנחות פרשנויות וחיזוקים, כל חיווי יכול לחזק את הרצון, המטרה ואת היפוכה, באותה מידה ועת.
     2. בעולם הכאוטי שהם נמצאים בו, שבו רוב האמצעים כשרים, חותרים לסדר, רוטינה, מעקה, גם אם מופרך, מומצא או שרירותי. מה גם, בעיקר עם, שכן הם בראו אותו.
     3. באי-וודאות שהם נמצאים הם צריכים כוחות גדולים שיטו את סיכויי יוזמתם לטובתם.
        האל יגוייס ויעזור.
     4. בריבוי מקרים, יפעלו באופן שיכול להיתפש לא הוגן, צודק, ראוי.
        בכך שהם מתייחסים ישירות ליישות עליונה, משלמים לה את המחילה,
        רצוי מראש- כבקשיש, אבל גם בדיעבד, לאחר המעשה כטיפ יתקבל בברכה,
        עוזר להם להסתדר עם אישיויות המשנה שבדרך, שמשלמות את המחיר,
        שכן הם מטפלים ביישות העליונה. הבכירה ביותר. באל.

     אופטימיות

     תופשים מציאות בצורה שאינה סבירה,
     אלא כפוטנציאל התפתחות ערכי כלכלי,
     מזהים את הערך והתועלת בהיותה,
     משוכנעים בהתכנותה,
     אוהבים ומגייסים את מי שיעזור לברוא אותה
     ויתמוך בה.
     
     בהערכת סיטואציה, כהתנייה הם בודקים אותה ערכית,
     בשונה מאחרים שמעריכים את השווי העכשווי של נשוא בדיקתם,
     הם משערכים את גובה התקרה שהשינוי שיטמיעו עשוי להביא. זוהי אופטימיות היזמים.
     כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.
     
     לכן בצד אפשרות להצלחות גדולות, הסבירות לנפילות גדולה, שכן:
     1. הסיכויים מלכתחילה, בהגדרה- נגדם,
     2. ובמקרי הצלחה, סומכים עוד יותר על שיפוטם, הצליחו לגייס את מי שראו את הצלחתם, ומעלים את רמת הסיכון בשל חתירה לרווח מואץ ומועצם.
     
     האופטימיות שלהם נסוגה כשמדובר בכספם האישי.
     הם על פי רוב מנסים להשקיע כסף של מישהו אחר, תצורת העבודה שלהם משתנה לעומת כספם.

     רגישות

     רגישים פיזיולוגית, קשוב ביותר לפיזיולוגיה שלהם, מדברים עליה, דואגים לסיפוקה;
     חם/ קר להם, רעבים, צמאים, פיפי קאקי, לא נעים.
     
     החצנת הרגישות, או לפחות היעדר הצנעתו, רמת הטיפול שלהם בצרכים ורצונות היא מיידית ובריבוי תשומות. שלהם ושל סביבתם, יעצרו התנהלות סביבתית בשל צורך שהתעורר להם.
     התשומות הנתבעות יכולות להיות לטיפול בצרכים הפיזיולוגיים או המנטליים.
     
     גיוס סביבתם לטפל בצורך המתעורר, בתפישתם כחלק מאינטרס הכלל.
     בהליך רציונליזציה יסברו שלסביבתם יש עניין אישי לטפל בספחנות זו.
     
     חלק מתפישה זו מקורה בעובדה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.
     
     ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.
     
     ההתבוננות בפריזמה שהיקום נועד לשרת את צרכיהם האישיים והעסקיים.
     
     

     תשומתית

     חרוצים- אין גבול לתשומות שמוכנים להשקיע ב-מה שמקדם את חזונם.
     טוטאליות הכניסה למשהו בהאצה דרמטית הסופחת את כל האנרגיה,
     והיכולת להתנתק ממנו ולא לחשוב עליו יותר כשאיבד את ערכו. וחוזר חלילה.
     נכון להתייחסותם לעסקים וגם לאנשים.
     
     ביצועיזם חתירה לתוצאה. בריבוי ממדים ובמיעוט חסמים ומעכבים.
     
     חרטות זה ציפיציפיאדה של חלשלולשים, בזבוז תשומות לאחור, במקום להתמקד בעתיד.
     לא יבזבזו תשומות על צער פעולות עבר.
     יצטערו על הזדמנויות שלא מיצו.
     
     אין חשש משימוש בכוח אקססיבי מבחינת גיוס העוצמה, השימוש בה, או ההתמודדות עם ההשלכות של לאחר הפעלתו והנזקים שנגרמו.
     
     צפיתי באברהם דשא פשנל אומר בטלוויזיה ש"לחשוב לוקח הרבה זמן, לעשות לא לוקח כלום."

     הזיכרון כתשומה

     הזיכרון לא כולל זיכרון אישי לאנשים, שכן בדרך כלל אנשים הם תשומות למימוש היוזמה.
     הזיכרון הוא ליכולת ותגובתיות ביחס ליוזמתם.
     
     לכן כשיחסים אישיים עולים על ציר התנתקות, רכיב היעדר הזיכרון יופעל בעת שהזיכרון התשומתי יסמן שהפרסונה עשוייה לסייע במימוש החזון.
     
     כלומר אין תפישת יחסים פרסונלית על ציר זמן.

     מבנה אישיות

     מנהיגים, מקובלים חברתית, כריזמטיים, מגייסים לחזונם, אופטימיים, מתארים מציאות כחלק מתחזוק רגשי, מניה דפרסיביים בתדר ובאמפליטודה גבוהים.
     
     דינמיות מחשבתית שאינה מחויבת להחלטה קודמת, וודאי לא לשיקולים קודמים או לאידיאולוגיה אלא למיקסום רווח.
     
     נמצאים בתמונה הרחבה, לא יורדים לפרטים, מישהו מטעמם, בן אמונם, יטפל בכך.
     
     וכמאמר ידידי הצעיר: נזהרים מהכל ולא חוששים מדבר.

325. אחריות רגשית

     שלחתי לקבוצת אנשים מאמרון של עיתונאי שמעריך את כתיבתו-

     • תכנים

       שימוש באירועי ספורט כטריגר לבחינת תפישות אישיות בהקשרים פסיכולוגיים, פילוסופיים וסוציולוגיים.

     • תפישות

       נעדר התכנסות לקונוונציות אלא בחינת התנהגויות למרכיביה.

     • עמדות

       רציונליות, ליברליות, רדיקליות.
     
     

     ---

     אחד מהמכותבים השיב לי ש-
     הוא אכן כותב נהדר עם המון תשוקה מצד אחד ומצד שני ביקורתיות אכזרית, שעושה רגולציה לתשוקה בכתיבתו ש-
     "... עושה רגולציה לתשוקה..."
     נגע לדעתי הבלתי נחשבת, מגזוזטראת צפייתי, בנקודה שנוגעים הציפרלקסים:
     התבטא כמי ששייך לדור ילדינו, שאנחנו הוריו ויצרנו את התפישה המטילה אחריות על תחושה פנימית של סובייקט על סובייקט אחר כלשהו שעורר את הגירוי.
     סובייקט אחר, העיתונאי במקרה זה, לא עושה רגולציה על תשוקה של מישהו, למעט על עצמו.
     הוא מאיר צדדים בהתנהלות אנושית, שבהם, הבלתי מודעים, אלה שיש פער בין תפישתם העצמית הרצויה לבין התמונה שהוא מצייר מצערת אותם מסיבה כלשהי.
     זה לא הוא, העיתונאי מעורר הטריגר שאחראי על הרגולציה לתשוקה.
     מי שמבאס זה המתבאס עצמו.
     זה סיבוב קלאסי שמורכב מ-
     • סובייקט,
     • ההווייה הנידונה,
     • גירוי שסובייקט אחר שיחרר,
     • בחינת הסובייקט את הגירוי,
     • השלכתו על עצמו,
     • אבחנה בפער בין איך שהיה רוצה לתפוש עצמו לבין הרפלקציה המשתקפת לו,
     • הפחתת ערך עצמית,
     • הטלת אחריות על מחולל הגירוי.
     
     לטענתי - תקווה תיאורטית בלתי מבוססת שטרם הוכיחה עצמה בפועל :roll: - הכרת המכניקה הזו היא כלי לייצוב רגשי.

326. הנגשה מקצועית

     ברור שהִתֲרבות המקצועות ותתיהם החל מהמאה ה-20 הואצה בסדרי גודל שונים מכל ההיסטוריה האנושית שקדמה לכך.
     הדעה הרווחת שההתמחות המקצועית הולכת ומתגברת ככל שנוצרים תתי מקצוע נוספים שלא היו ידועים קודם, ככל שלא היו רצונות לצריכת תוצרי מקצועות אלה (- לא צורך, צורך זה להשתין.)
     
     ולדעתי, בצד התמחות שאיפיינה את המאה ה-20, ברבע האחרון של המאה ה-20 קרה משהו מעניין 'ההנגשה'. המחשב, הטלפון הסלולרי הנגישו את כל תחומי החיים לכל, בריבוי אינסופי של מימדים.
     
     כך, ירידת ערך המיוחס לניסיון, שחיקת ערך המיומנות וקומודיטציית הכישרון.
     בעת שעוברים סף כניסת כישורי בסיס
     שהוגבה דרמטית, אך הפך נגיש דמוקרטית לכל
     הפרט התקבל למועדון בר-רכישת המקצוע,
     והודר מתפישת קשה תחליף.

     המשמעות

     אופרטיבית, אחוז המשנים את מקצועות עבודתם במהלך חייהם ביחס למי שעבד באותו מקצוע עלה ברבע המאה האחרון דרמטית, ימשיך להיות מואץ.
     
     כהשלכה מכך, לא בדקתי, אך מצפה בהערכה אינטואיטיבית בלתי סבירה ממבט ראשון, ש-
     % מי ששינה מקצוע שנחשב כמצריך התמחות, למקצוע אחר מצריך התמחות שונה,
     עלה בהרבה יותר ב-30 שנה האחרונות מכל מה שהיה בעבר, ואף בהשוואה למחליפי מקצועות הדורשים מיומנות קטנה יותר.
     
     הסיבה לציפייה זו, שמקצועות מתוחכמים המצריכים מיומנות, משתפים בסף גבוה של כישורי בסיס שמאפשרים את ההתמחות.
     
     ערכית, בשל ירידת מושג אי-התחליפיות, יש יתרון ל-
     
     
     • מי שהצליח להתקרב לתשתיות,
     • מי שנולד עם הקצנת תכונות שיש להן ביקוש.
     עד התפנית למגמה הבאה.

327. הצלחה בפרפורמנס הבימתי

     לספיחת אהבת הקהל צריך
     1. נחישות
     2. כריזמה
     3. כשרון
     שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.

328. הטיית שולחן הביליארד

     במרחב שמתכוון לספק הזדמנויות שוות לכל מי שנמצא עליו,
     שימוש בכוח חיצוני שגורם לתוצאה לכוונת המטֶה.
     • היוונים קראו למכניקה דאוס אקס מכינה, אם כי היישום היה שונה.
     • או, הכנסת 'שוחד מיני', כלומר מתן המשנה תוצאה שהוא לא ממין העניין, לא בהכרח מיני.

329. שימון הכתם

     כמעט כל רוכבי האופנועים שפגשתי החליקו לפחות פעם אחת.
     "זה היה על כתם שמן." יבוא הביאור.
     ואני מחפש את הכתמים. לא מוצא.
     יכול להיות שהם בדיוק בדרכם למתחת צמיגי האופונען שייאות להחליק עליהם?

330. הכללה והדרה

     מכליל		מדיר
     מכנס (נורמטיביות)	אמונה	רציונליסט (סביר)
     מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו. חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף.	תפישה	החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי. (לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.) מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית. רציונליזם, בשונה מאמונה, איננה נמצאת על מנעד 'הרבה-קצת', ולכן הרציונליסט אורב לתפישת האחר כדי ליירט את שמץ התפישה החורגת מרציונליות.
     הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס. בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב'צדקת' האמונה.	דת	הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה.
     הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט. הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה. מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו. מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית.	לאומיות	אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש. במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו.
     המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית. עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה.	רומנטיות	ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים.
     הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לתוך כללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח. לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך. במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן.	נורמטיביות	התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות.
     אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות. אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת. תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר. בכינוס דומים לאמונה מתקבל חיזוק ונחמה. בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה - גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים - ממד הכינוס יחד.	הצעה	במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם - גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם - לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו. בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל'צודק' ו'נכון', אלא כלי להתנהלות בחברה. החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב'חיתוך'. ברציונליות אין חתירה לבנייה. יש לחיתוך. חיתוך מרבי של מכלול המרכיבים, לכן ההדרה.
     נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא. נתקלתי במי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן. לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט. פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית. [האם מי שפיתח אמונה מורכבת הוא רציונליסט, שמשווק את האמונה שייצר בלא להאמין לה?]	בחירה	נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות. נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה. לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו. המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי. חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים. הן אולי שוגות בתפישת הגירויים ונעדרות את ממד האמונה, דת, לאום, נורמטיביות או רומנטיקה. חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת.

331. לאומיות, לאן?

     ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-
     • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
     • לאומן הוא מי ששונא את האחרים.
     
     

     ---

     
     בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי
     • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
     • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
     • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.
     
     עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
     ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.

332. הערכותיי המעכירות

     חרא הערכות השפרצתי.
     ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות
     • הן שלי,
       תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
       ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
     • נחרצות
       לפחות נתפשות,
       לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.
     לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
     גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.
     
     אם לא- פחות יסכים.
     כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

333. מקצוענות סמכותנית

     אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
     ולא שכופר בכך.
     
     כן תמה, על
     
     • נחרצות הקביעה של מי שלא רכב על אופנוע שחורץ זאת,
     • אדיקות קבלת הקביעה של אנשים ממי שלא רכבו כאילו הם מומחים הן לרכיבה והן לסכנות.
       (יכול להיות, מאמצים את הקביעה, משליכים את חששם על קביעה אינטואיטיבית זו?)

334. פחד

     פחד הוא רגש שבו התודעה מתייחסת לאלמנט שמאיים על תפישת הביטחון של הסובייקט.
     
     ככל שהאיום יותר גבוה על מערכת הערכים של הפרט הפחד יועצם.
     
     ככל שהתודעה מזהה שיש לסובייקט יותר כלים להתמודד עם האיום האפשרי הפחד יועם.
     
     בפחד, פרטים נבדלים מאחרים
     • בגירויים הסובבים אותם,
     • במדרג ערכיהם החשופים לפגיעה,
     • בכלים שהפרט מזהה שעומדים לרשותו להפיג את האיום
       1. כלים אינטרינזיים תודעתיים,
       2. כלים חיצוניים.

335. דחיית סיפוקים

     ידידי הנערץ הודח ללימודי אופנוע.
     רכש אופנוע כבד.
     הגביל אותו שיהיה תואם את הרישיון שיקבל.
     נכשל טסט ראשון.
     התבאס.
     נסע עליו ברחבה של בין מגוריו.
     נכשל טסט שני.
     התעצבן. החליף מורה ועובר ללמוד בזירת המבחן.
     נסע ברחבה וברחוב של הבניין.
     נכשל בשלישי.
     מוות.
     רכב אראונד דה בלוק.
     אני דאגתי שמא ייתפס.
     כמומחה להימורים וספרדים, הצהיר שאם יראה משטרה יברח, שכן הסיכוי שיתפסו אותו יותר קטן מהנזק שייגרם לו אם רשיונו, שעוד לא הושג יישלל,
     ובכלל, הוא רוצה עוד אופנוע. אחד זה משעמם.

336. בעייתיות אלגוריה

     בשימוש באלגוריה יש בעיה אינהרנטית;
     -עיסוק בהתאמת הדימוי למציאות
     בעוד הוא מיועד להבהיר,
     ייתכן והוא ממרכב אותה בהטענת רבדי יתר.

337. תפישת מציאות!

     הערכת המציאות הנתפשת על ידי פרט,
     בצד היותה תלוייה בחושים הקולטים את הגירויים שלה,
     היא תוצר האלגוריתם האינטלקטואלי המעריך אותה.

338. יאללה להזדרז, הזמן אץ והמלאכה מועטה.

339. קדושה

     
     כרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך מוחלט.
     • עליונות מוחלטת:
       אין לאובייקט אחר, רעיוני או גשמי, ערך גבוה משל הערך המקודש.
     • יציבות מוחלטת:
       שלילת הערכה דינמית- ערעור, של ערך מקודש, ביחס לערכים אחרים.
     הכרזה על אובייקט כקדוש, היא אחד מאבני היסוד של דתות.
     
     חילוניות היא התנערות מערכים קדושים.
     
     
     
     הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו.
     
     
     
     אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
     מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
     כשהערך מוחלט,
     לא יחסי,
     לערכי אובייקטים אחרים.

340. אגנוסטיזם

     אגנוסטיות זה סוג של דתיות עצלה.
     
     כלומר, אין מחויבות לעיסוק בהוכחת האל חסרת התוחלת, או בקיום מצוותיו חסרות הערך הנתפש המיידי.
     
     היחיד שמייחס לו נאורות וליברליות שהוא לא רק דתי, אלא שאינו שולל את קיום האל, הוא לייבוביץ', והדומים לו בתפישות, וזאת בשל העובדה שהבהיר שעושה זאת בהחלטת אמונה, כשניטרל את הכוונה להוכיח את קיום האל.
     
     במלים אחרות ללא 'פוליטיות קורקטית':
     מי שעסוק, בשאלת קיום האל או לא, הוא סוג של 'דתי'. ככזה, אינו יכול להיות 'נאור'.
     
     אמונה זה כמו הרבה (זמן) בהריון, או קצת בהריון.
     
     היעדר אמונה זה לא להיות בהריון, אין הרבה או קצת.
     
     מאידך,
     היעדר אמונה באל, גם לא עושה מישהו לליברל נאור.
     
     וכמובן,
     כל אחד יכול לדגמן, זמנית, מקומית, נאורות או ליברליות, במנותק מתפישותיו לגבי קיום האל.

341. החיים

     עוד פלוצר שמסביר לנו מה הם החיים?
     הם תנועה פרסונלית על ציר זמן, בין אירועים שנכפו וכאלה שנוצרו וולונטארית, והממשקים ביניהם.

342. בדיקת גבולות

     מי שנתפש כבודק גבולות, ברוב המקרים, הגבולות ברורים ונהירים לו.
     מה שבודק הוא את טולרנטיות שומר הגבולות ביחס לרצון ועניין שלו.

343. אני מרגיז משמע אני קיים

     הסכמה אינה ערך.
     הבנה היא ערך.

344. חדשות טובות או רעות?

     כולם מחפשים כעת כספים אבודים, נשכחים, נמצאים. חדוות החיפוש, אירוטיקת מימוש הפנטזיה.
     כשגל, עוסקת מלים ידועה, ורני, עוסק באקסטרים המספרים, עברו דירה במנהטן, מצאו בנבכי ספתם $900.
     רני שמח על המציאה הבלתי צפויה.
     גל התבאסה על כמה עוד כסף הלך לאיבוד.

     ---

     ידידי נקלע לאי-נוחות נזילותית, נאמר- צינון רק הפוך. ייבוש.
     קיבל מייל השואל אותו מה לעשות עם ככה וככה חמש מאות ומשהו.
     בהפרעת הקשב שלו לא קרא היטב. בהמשך למד שיקבל כמה מאות'לפים. דולראת.
     ראה בכך שקיבל את כספו שלו, ככינוס הצדק, התגייסות היקום, אמפטית האל, למצבו.
     
     

     ---

     לי זה כנראה לא יקרה. לא מייחל להפתעות ממין אלה, מניח שהן לא תהיינה מנת חלקי. למעשה, בהתנהלות פרו-אקטיבית, מצר את האפשרויות להתכנות חגיגות ממין אלה.

     גילוי נאות 1

     ו-לא, זה לא אומר שלא חיפשתי.
     החיפוש הוא חלק ממניעת ההפתעה הבאה.

     גילוי נאות 2

     מצאתי 13 ש"ח. מהקבע. 31 שנה.

345. התמכרות פרקטית

     התמקדות במעשיות- פרקטיות בדומה להימורים, אלכוהוליזם, נרקוטיקה ודומיהם, היא צריכה מנטלית ממכרת- מוצרי עניים, של פרטים במחסור, שמייחלים לשחלוף מתמיד של מצב קיומי בבום טראח בוינג מיידי, עכשווי, למצב אחר, טוב יותר, בזול. לכאורה.

     התמכרות

     • רמת צריכה

       -
       של נשוא ההתמכרות הנתפשת כחריגה או על ידי הצורך או על ידי סביבתו,

     • התנהגות לא רציונלית

       -
       שאינה מקדמת את המתמכר אלא בהיבט מימוש התמכרותו, המתאפיינת ומוכוונת בכמיהה לצריכה, בעת שאינם בהישג יד,

     • רמת ההשפעה

       -
       על כוונת התנהלות חיי הצורכים אותם בהשוואה לעצמו במצב של אי-צריכה.

     בשונה מהימורים

     במרחב הנורמטיבי, מעשיות היא ערך נשאף, חיובי, ראוי,
     שמונע השחתת תשומות יקרות לריק,
     בשונה כמובן מהתמכרויות להימורים, אלכוהול, נרקוטיקה ודומיהם.
     
     להשגת התמכרויות יש לצרוך משאבים כלכליים, מוצרים ברי קיימא, כדי להשפיע על עולמו הפנימי של הצרכן.
     
     יישום מחשבה המתאפיינת בפרקטיקה פותרנית פועל הפוך;
     באופן בלתי מבוקר, מנסה להשפיע, תמידית, על מציאות סובבת.
     
     מימוש ההשפעה מתאפיין בסימפטומים כ:
     • חתירה לשינוי מתמיד,
     • תודעה מוכוונת ממוקדת לפעולה,
     • מתוך מצב של אי-נוחות מצבי,
       • כלומר אין בהכרח הנאה מהיישום, אלא אי-נוחות מהעדרו,
     • חתירה למיידיות אפקטיביות המעשה- כאן, עכשיו ומייד,
     • מידת הנינוחות ההתנהגותית הנתפשת בין המעשה לבין השפעתו,
     • שימוש במשאבים רבים ויקרים,
     • עד לאפשרות של ניגוד לרצון האחר, או מסגרת חברתית
       • שימוש באלימות, או עבירה על חוק,
     • הרציונל המתומלל המקדים מאבד חשיבות ביחס למימוש המעשה,
       • לכן הסבר של
       • 'דחף',
       • 'רגש' אנושי בלתי נשלט,
       • שיקול דעת לקוי רגעית,
       • או פעולה למען הכלל
         עשויים לשמש כרציונל לגיטימי בדיעבד,
     • לאחר השינוי, היעדר הפוגה לקראת הטיפול בשינוי הבא.

     גמילה

     לאלכוהוליזם ונרקוטיקה, כהתמכרויות רווחות לאלמנטים ברי קיימא, יש מכוני גמילה.
     
     להימורים כהתמכרויות תודעתיות פחות.
     
     לפעלתנות יתר יש
     1. שיכוכים מייצבי מצב רוח, ממתנים, מרגיעים, לפני מעשה,
     2. וכן האיום על תוצאות הרות אסון גורל או חופש לאחריו.

     מה קשור לעוני?

     עוני פיננסי כמנטלי, מחייב סיפוק מעשי, מיידי, שלא מאפשר את רוויית הטובין הגדול יותר בשל דחיית סיפוק על ציר הזמן למאוחר יותר או ציר הקיימות לאבסטרקטי יותר.

     רגע, רגע,

     האם זה שונה מהותית מהתמכרויות כהימורים, אלכוהוליזם, נרקוטיקה ודומיהם?
     
     האם ראיתי מכורים שמייחים?

346. נטיית יחסים

     נחשפתי ליחסים בהם אחד מבני הזוג, הזכר, אם נעזוב תקינויות מקולקלות, התאפיין במובהקות מבנה אישיותי של
     • אטרקטיבי, פופולרי רומנטית נחשק, לנשים, עם היסטוריה של צריכת כישוריו בשחלופי בת זוגו,
     • היסטוריה של אלימות כלפי בנות זוגו.
     
     ואני תוהה בהיות בת הזוג מודעת למוניטין, גם אם לא להיסטוריה, מה עושה שם?
     
     וכמובן, יכולים להיות מגוון הסברים וביניהם:
     • עזה כמוות האהבה, ונפלאות הן דרכי הבורא, והאהבה היא עיוורת.
       • אחלה הסבר אך לא בספר ביתנו.
     • מזהה את האלמנטים שצחפשת בקשר עם הגבר, ומתעלמת מהמוניטין, שכן הטובין גדולים יותר.
     • יתרון לגודל, או לפחות לכמות-
       גבר אטרקטיבי למספר נשים, סיכוייו הסטטיסטיים להיות אטרקטיבי לאשה נוספת גדולים, שכן זה יש בו אלמנטים שריבוי פרסונות זיהה בו. 
     • ובנוסף,
       • תחושת הערך, הכוח, שמתקבלת שהכישורים המוקצנים יופנו החוצה- יתרון רתימת בת הזוג מול הסביבה, המעגל החיצוני, בתקווה שלא יופנו פנימה לפגיעה אישית?
       • יכול להיות שישנה תחושת ההתעלות של
         'זהו המיתוס, אתי יהיה אחרת, ולכן אני שווה יותר'?

347. 4 שלבי פוטנטיות

     במחזור החיים, בחינת אחריות ויכולת ישנם ארבעה שלבים.
     1. צמיחה, אינקובציה
        1. בשלב זה, מלידה עד אחרי צבא  (בישראל), הפרסונה צוברת כישורי חיים.
        2. האחריות נמוכה, וכך העצמאות.
           רכישת המיומנויות נעשית במסגרות סגורות.
        3. השלב קצר- לידה עד וסיום מאובחן עם ההשתחררות ממסגרות המקנות כישורי חיים כלליים.
        4. האם מישהו מאריך את התקופה בשל כניסתה למסגרת כלימודים מחייבים שייך לקבוצה הבאה?
           1. שייך לקבוצה הבאה בשל כך שמסגרת הדוקה ככל שתהא תכליתה  השקעה בפיתוח עצמי ולא בספיחת כישורי חיים.
           2. החלטתו להכנס למסגרת כזו היא וולונטאית משמעותית יותר מכניסות החובה, על גבול הכפייה, למסגרות הקודמות.
        5. כ- 20 שנה ראשונות. 

     2. מיטוב, קליימקס

        1. בתחילת שלב זה, הפרסונה בשיא פריחתה הפיזיולוגית והמנטלית.
        2. הפרסונה בשיא עצמאותה- אין מי שתלוי בה.
        3. שלב הבנייה המעצבת.
        4. פעולות הקשורות בחיפוש הדרך למציאת קריירה, התבססות כלכלית בחירת בן זוג והקמת משפחה.
        5. משיא של יכולת, העצמאות הכלכלית בבניה, יש לקיחת אחריות משמעותית והקטנה עצמאות דרמטית עם הולדת צאצאים.
        6. תחילה התקופה מאובחנת סיומה פחות ברור לסובייקט שכן, בשימור רוטינת החיים הנקודה לא מאובחנת.
        7. בשלב זה, לקראת סופו, תתקבע רמת החיים של הפרסונה, כלומר רק במקרים מעטים יהיה שיפור או דרמת הנסיגה ברמה הסוציו-אקונומית של הפרסונה.
        8. ייתכנו מצבי
           1. סימולטניות בין הקמת משפחה לפיתוח כלכלי,
           2. הקמת משפחה קודמת לפיתוח כלכלי
           3. הקדמת פיתוח כלכלי להקמת משפחה
              1. מגמה בחצי המאה האחרונה במערב,
              2. בחברות ערביות שהקריירה המקצועית ידועה מראש ויציבה על ציר זמן, הקמת פתרון מגורים הוא הגרסה להקדמת פיתוח כלכלי למשפחה.
        9. כעשרים-עשרים וחמש שנה.

     3. מיצוי, אומניפוטנטיות

        1. זהו השלב המעניין. בשל חביונו.
        2. היכולות הפיזיות בנסיגה,
        3. יש הגורסים שהיכולות הקוגניטיביות בשיפור בשל ממד הניסיון,
           [שלי לפחות, בדגדרדציה, הניסיון כולל חוויות מהנות ומספקות אך לא רואה בהן ככלים מקדמים.]
        4. המצב הסוציו-אקונומי נקבע בשלהי העידן הקודם,
           לכן הסטטוס הסוציו-אקונומי, לא ישתנה דרמטית, אלא
           1. יתוחזק במקרה הטוב.
           2. במקרים מעטים יורע- בדרך כלל, כ-ריאליה, החיים מזמנים הוצאות בלתי צפויות, לא הכנסות ממציאת תיבות תכשיטים נטושות.
           3. מיעוט זניח ישנה מצב כלכלי, או בשל ירושה או בשל פריצה כלכלית.
        5. ישנה השלה של אחריויות עם פריחת הצאצאים.
        6. גבולות העידן הכי פחות ברורים. משני צידיו.
        7. לכן יש בו חביון לאטנטי, ברוב המקרים לא ברור מתי נכנסים אליו ומתי יוצאים ממנו.
        8. אני נמצא בו  ;-P
        9. ההכרה שאינך יודע מה תהיה, אך ההבנה מה כבר לא- ברורה.
           • ואם לא מתסכלת יתר על המידה, זו ידיעה מנחמת שלא לומר אופטימית.
           • אמנם היכולות והחדות בנסיגה אבל היחס בין רמת היכולות והעצמאות לשפל המחויבות הוא בשילוב אופטימלי להגשמת רצונות.
        10. תנועת החיים מסיטה את תשומת הלב מהאבחנה לכניסה לשלב זה.
        11. מבינים את היות הסטטוס, בדרך כלל, אחרי שהסתיים.
        12. עשר-חמש עשרה שנה.

     4. התכנסות אימפוטנטיות

        1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
        2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
        3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
        4. עשרים-שלושים שנה.

        הוספות

        1. איזה אמריקה גיליתי?
           • אמריקה ישנה וטובה.
           • מניח שלא גיליתי דבר. לאיש.
           • שמחת האחיזה המתמללת, חדוות ההצפה והניסוח.
        2. הנכתב כאן מתייחס לריבוי היבטים ולאו דווקא לתעסוקתי.
        3. פעולות שאופייניות לעידן שנעשות בעידנים אחרים לא משנות את העידן
           [כאכילת דייסת בוקר בערב לא משנה את הזמן, והאלגוריה לא כופה את עצמה על המציאות :-) ]
        4. אפשר להסיג אחור את מחוגי השעון, אבל תנועת הזמן והעידנים תישאר קדימה.
        5. התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
           האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

348. התכנסות אימפוטנטיות

     1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
     2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
     3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
     
     התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
     
     האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

349. אני מרגיז משמע אני קיים

     הסכמה אינה ערך.
     
     הבנה היא ערך.
     
     בילדותי הורי נקטו ב-
     מצ'פט צך- אתה מתגרה, וב
     צהוב צך שוין און- וזה שוב מתחיל.
     
     עם הרכות המערסלת של השפה החומלת.
     עד היום במצבים מסויימים הניגון צף באוזני. גם להוציא משלווה זה לא ערך.

350. ערכי רכיבה דו-גית

     בצד היות אופנוע, עבורי, כלי תחבורה כייפי בצורה בלתי רגילה*, מודע לכך ששתי טביעות גומי מחברות אותו לקרקע, והפיזיקה עובדת כל הזמן. מה שאומר, ניהול המחייב אפס סבלנות לטעויות- כל טעות תגבה את מחירה, בבריאות, במזומן. מייד. ביוקר. בפירוק ערכי רכיבת האופנוע מוצא:
     
     

     הערך	חשיבות לי	הערה
     מוביליות תעבורתית	הכי גבוהה	היכולת לצאת מדלת היציאה ולהגיע לדלת יעד אחר היא פנומנאלית. ההשתחלות בתנועה נוחה יותר, החנייה לפתח היעד הופכת את ציפיית מועד ההגעה למדויקת יותר ואת שולי הביטחון לצרים הרבה יותר.
     תחושת שליטה על מורכבות	גבוהה מאד	השליטה על כלי מורכב, במהירות גבוהה, התחשבות בכוחות פיזיקליים, חוקי תנועה, התנהגות נצפית או לא של העמיתים החולקים את הכביש. תמלול המורכבות בזמן אמת- כיף כשלעצמו.
     תודעתית	גבוהה מאד	הרכיבה היא סוג של אנטי-דיפרשן מצד אחד, מצד נוסף, הנסיעה, הוויברציות, הנוף המונוטוני, מכניס למצב תודעתי שבו תפוקות הניסוחים (שלי) מרקיעות.
     כיף	גבוהה	כייף הנלווה לרכיבה במהירות גבוהות, ועוד יותר בסיבובים או האצות, מה שקוראים 'חופש'- מינוח שלא התחברתי אליו, ממריץ אדרנלין. נסיעה, לכל יעד, מקבלת ממד אחר כשאין תיווך בין הפנים ל-חוץ. מזג אוויר קיצוני, תעופת אבנים או חרקים יכולים להעיב, ועדיין.
     כלכלית	גבוהה	הכלכלה הנתפשת של רכיבת אופנועים בכל האמור למילוי דלק היא של חסכנות גבוהה. עם זאת קנייתם, שנעשית ברגע אופורי מקזזת משמעתית את הכלכלה הטהורה, תחזוקת היקרים יקרה מאד ועלות הביטוח מופרכת. אבל היום יום, הקילומטר המוסף זול ונוח יותר.
     תדמית	נמוכה מאד	מביך. מתבקש שכל אחד יעיד על כך. לא מייחס לרכיבתי משמעות תדמיתית. לא חלק מאישיותי. חש לא נוח להופיע במקום לבוש כ'אופנוען' נראה לי מגוחך, מדיי 'מתקשר, מייחצן, מתחזק' תדמית, שהיא אפילו לא מי יודע מה נשאפת, ואף ייתכן שהיא פתטית, ומשייך אותי לכאלה שכן. לכן גם אין אביזרים מעידים. כמו ניסיון אחר לא היכולת והניסיון המוטורי לא מיוחצן מחוץ לקונטקסט.

     
     *- מבחינתי אופנוע הוא כלי שמתכתב עם התודעה אינטנסיבית יותר מכלים אחרים.

351. ידידי הנערץ

     מכנה כך את אחד מחבריי.
     לא רק מפני שהדבקת התואר המסויים לפרסונה הפרטיקולרית מעוררת חיוך על פני המכירים אותו.
     אלא גם ובעיקר,
     שהאיש הוא אקספריינס ג'נרייטור, יצרן חוויות.
     
     רצון, כישור, קיום, ייצור חוויות לאחר- קיים אצלו. במובהק.
     
     אני אסיר תודה לו על שרווייתי ממנו, בשל מאפיין אישיותי זה, חוויות משמעותיות, שלא הייתי חווה בלעדיו,
     נהנה להכיר בכך, להוקיר את זה.
     
     ולא פחות,
     בהשראת התנהלותו, סימנתי לעצמי איך אני רוצה להתנהל:
     'כשאהיה גדול רוצה להיות יצרן חוויות לאחר, למי וכפי שבוחר'.

352. מאיר שלו

     מאיר שלו מניפולטור של משמעויות וחיוויים.
     
     בספריו,
     בתנועה של V משולש שלושה קודקודים עם שתי צלעות,
     לוקייח חיוויי מציאות ומותח אותם למשמעויות פנטסטיות, שמיצרות דימוי עם משמעויות חדשות.
     
     ובתנועה הפוכה-
     נוטייל דימוי, מביא לו זעץ, ומכופף אותו להוויה מציאותית.
     
     לחי או דומם הוא מצמיד פעולה או תיאור שמאניש אותם שלא תואם את העצם.

353. הדדיות, ערש הנורמטיביות

     פרוטוקול ההדדיות ביחסים בינאישיים מעניין, אותי, בריבוי ממדים;
     1. היות צבר פרטים, יישות קבוצתית גם אם אמורפית כקבוצה,
     2. מקיימים פעולות אינטראקטיביות של התנהלויות בינאישיות, בדגש על תקשורתיות,
        כלומר, כל התנהלות בינאישית מכילה מימד תקשורתי.
     3. פרסונה אחת, מתנהלת, מתַקשרת מול פרסונה עמיתה באופן מסוים.
        הפרסונה השניה בוחנת התנהלות זו על-פי סט מדדים מתומללים ברמה כזו או אחרת,
        • רגשיים,
        • ערכיים,
        • תועלתניים
     4. ומגיבה על-פי אלמנטים שהיא (הדמות השניה) זיהתה בהתנהגות הדמות הראשונה.
     5. כשהתנהלויות הדדיות משוחלפות בין ריבוי זוגות אינטראקטיביים, נוצרת, נוצקת, נורמטיביות.
     6. נורמטיביות: התנהלויות הדדיות הנפוצות בין פרטים.
     7. נורמטיביות, כברירת מחדל, מקלה על מי שלא מתאים לו לחפור בכל התנהלות ולראות אם מתאימה לו, ולכן פונה לפרוטוקול מוטמע, שעבר תקינה חברתית.

     תוספות

     מינון ומידה

     ישנם ביטויים מעניינים כ-
     מינונים, מידתיות.
     
     כשביטויים אלה לא מתייחסים לפעולות מדידות, פיזיות או כימיות
     הם עוסקים בהתייחסות הפרסונה הדוברת לתפישתה את הנורמטיביות שהוא מתכנס אליה,
     ולא למעשה כשלעצמו.

     הפקרה הפקעה הפקדה

     בעת שפרסונה מגיבה לפי עקרון ההדדיות, מתאימה את תגובתה לפעולה, אמירה, גירוי האחר,
     כשבאופן טבעי, ללא גירוי האחר, הפרסונה לא הייתה מגיבה כך,
     היא בעצם,
     • מפקירה את סט ההתנהלויות הערכיות שלה,
     • בהפקעתה מעצמה,
     • והפקדתה להתנהגות האחר.

     הבהרות

     1. אין כאן המלצה לפעולה כזו או אחרת, אלא תיאור סיטואציה, מגזוזטראת הסתכלותי.
     2. לברך אחר לשלום, ליום הולדתו בשל כך שבירך אותך, לבקרו בסיטואציה שביקר אותך ופעולות דומות הנובעות מתוך אינסטינקט של צידוק הדדיות, הן פעולות התכנסות נורמטיבית, הפקר+ע+דה של עצמאות ערכית.
     3. עשייה מודעת, מתומללת שעולה בקנה אחד עם עקרון ההדדיות, מונחת על סולם הערך (שלי) גבוה יותר.

     הדדיות- אז זהו שלא

     אם הדמוקרטיה נהגה כלפינו, כשהיינו באופוזיציה, לפי העקרונות הדמוקרטים, הרי הייתה היא הדמוקרטיה חייבת לעשות זאת. אך אנחנו לא אמרנו מעולם, שאנו מיצגים את הרעיון הדמוקרטי, אלא אמרנו בגלוי שאנו נוקטים אמצעים דמוקרטים כדי להגיע לשלטון, אך כשנגיע לשלטון נסרב לתת למתנגדנו , וללא רחמים, כל אותם הזכויות והאמצעים שניתנו לנו כשהיינו באופוזיציה.

     – מיכאל זיו דברי הימים כרך ד חלק ב.

     באופן רציונלי לחלוטין יוזף גבלס מבהיר ש-
     1. אם אחד לקח על עצמו אופן התנהלות שתואם תפישה רעיונית, ערכית, צדק, אינטרס שלו,
     2. אחר כלשהו נהנה מיישום תפישה זו, האחר לא מחוייב לאפשר לאותו אחד או לאחרים ליהנות מאותה תפישה גם אם הוא נהנה ממנה, אם לא תואמת את תפישתו.
     כלומר הציפייה להדדיות היא באחריות המצפה.
     
     אין צורך להתרחק לספירות כאלה,
     בין שניים, מתקיימת דינמיקה של פגישה, שלעיתים אחד, באופן מובהק ממתין לאחר.
     האחר, מנסה, מבחינתו, להגיע בזמן לפגישות, מקציב לכך תשומות רבות, יקרות, מקריבות וכואבות, מבחינתו.
     המחכה מייחל להדדיות שהאחר לא יחכה לו, אלא פשוט יגיע בזמן.
     יעזור לו?

     אישית, מינורי בלמידה,

     לא יכול להתרברב שפיתחתי הבנה זו עצמאית,
     לא להתנאות שלמדתי את העיקרון תיאורטית,
     ואפילו לו להשוויץ שמדמות משמעותית כגבלס.
     
     למדתי עצמאית באמצעות ר.מ., היפה, ששירת אתי בבסיס מודיעין בהר אביטל.
     יצאנו שלושה שבועות שבוע עם אפטר באמצע, אם מתאפשר ובאורך, הכפוף לאילוצי ההתרעות ומצאי כוח האדם.
     
     ר. היה לחוץ בית. הביע רצון רציף, עז לצאת, והפעיל לחץ מעבר למקובל בכל הזדמנות שהייתה ליציאה, גם מחוץ לסבב.
     עשה זאת בתערובת חן ונחישות שתוצרן יציאות תכופות יותר לו וביקורת הומוריסטית מצד עמיתיו. באחד המקרים, על פי חישובי האקטואריה היבשה, היינו שווי זכויות.
     • באצילותי, כך חשבתי, אז, הצעתי את וויתורי,
     • בטיפשותי, כך הבנתי בהמשך, חשבתי שארווה הכרת תודה ממנו, ואולי הערכת האחרים לנדיבותי,
     • בחולשתי, כך אבחנתי בהמשך, נכנעתי לנחישות הנחרצת,
     • בקמצנותי, במעשיותי המאוחרת, בהתחשבנותי האינהרנטית, כשהצעתי את הוויתור הנדיבותי אמרתי:
       "ר., אני מוותר עכשיו, אבל בפעם הבאה תשמר לי הזכות בינינו."
     ר. נעץ בי את התובנה החשובה, בגוננו טרם יציאתו כעת על הגדלת התכנות יציאתו הבאה:
     "כל מקרה לגופו. זה שוויתרת עכשיו, זה לעכשיו, בפעם הבאה- נראה מה יהיה אז."
     חשוב. תודה.

354. התכנסות פילוסופית

     
     יש לי בעייה עם ספרי הגות.
     ריכוז, סבלנות. איך אומרים אנשי ה- ADD- 'מתערסל לי'.
     
     כשקורא ואמור להתכנס לתוך ראש האחר, הקוצים קופצים לי.
     
     מתנצל, לא יודע למי לשייך קרדיט זה- אבל מזדהה.
     כשרואה את מה שעובר על מי שקורא בגרמנית, מברך את מתק גורלי.

355. ערך מדורג

     יושר ושקיפות אינם ערכים כשלעצמם,
     אלא, משרתים ערכים נעלים מהם,
     כמתן משמעות ליחסים.

356. יהירות ופרופורציה

     זה שלא הבנתי משהו, לא אומר שהאחר אידיוט.
     
     בטח שכשזה נוגע לתחום התמחותו, ובורותי.
     
     פשוט, מתבקש.
     
     רואה את הטכנופובים המשליכים את בורותם התפעולית על המכשיר, ומתייחסים להוא שפיתח את המוצר כאידיוט שלא קלע לצורך המיידיות וחוסר הסבלנות שלהם בפעולות נוספות שלא היה בטלפון הפרימיטיבי הקודם שלהם.

357. היפוך מגמה

     האנושות שואפת לאופטימיזציית המשאבים.
     כלומר, אוסף הפרטים מתנהל אינסטינקטיבית ברציונל, שבכל רגע נתון מקסימום תשואה תיגבה ממינימום השקעה.
     גם אם לא נראה כך, שכן בתהליך תוצאות הפעולות הן הנראות, ההתניות וסדרי העדיפויות חבויים.
     
     הנגישות לידע הפכה את הכישורים לקומודיטי נפוץ. ספקה תחושת שפע מדומה. אפילו אשליית שיוויון.
     
     נוצר פער הולך וגדל בין החשיפה לטכנולוגיה בין דור הוריי הבייבי בומרס לבייבי בומרס עצמם, וביניהם לבין ילדיהם.
     
     עם הפער נוצרה גם האשליה אצל פרטים בדור הבייבי בומרס שיודעים להפעיל את הטכנולוגיה שילדיהם יודעים להפעיל, שהוריהם וחלק מעמיתיהם אינם יודעים, שהפערים בינם לבין הוריהם קטנים יותר מאשר הפערים בינם לבין ילדיהם.
     יש לכך גם את ה'קיוויון' שרגשית הם מעדיפים להתפש כחדשניים כילדיהם ולא זקנים כהורים.
     
     תגמול כלכלי נוטה לכיוון מי שמטפל במאסות, כלומר למגוון התשתיות.
     
     עד עתה כל דור שיפר את הנוחות המצרפית ביחס לדור הקודם בכל הקשור לניתוב חלק משמעותי יותר ממשאביו לצריכה שאינה השרדותית, באופן איטי ומתון שהולך ומואץ.
     מניח שעד פה, התפישה מקובלת.
     
     דור הבייבי בומרס שדרג את רמת חייו בשיעור דרמטי מדור הוריו.
     
     לדעתי, יכול להיות שנקרא כ-Charles Holland Duell שאמר ש-
     ".Everything that can be invented has been invented"
     
     החל מסוף המאה העשרים, אנחנו בשיאה של התפתחות זו, ללא פלאטו, בהיפוך המגמה. מדור זה ואילך מניח שתהיה השטחה בשוני הרווחה בין אנשים. כלפי מטה,
     השטחה של תחתית ההכנסה עם תקרתה, שלא כוללת את מי שיש לו נגישות לתשתיות- האליטה החדשה.
     
     ההאטה הגלובלית בריבוי האוכלוסין הוא אחד האינדיקטורים להיפוך המגמה.
     
     לא רואה את קנאק שינוי המגמה, התהליך, הקוועץ' המתקן למגמה.
     
     איך יודע שפסימי- מקווה שהנבואות לא נכונות ולא תתגשמנה.

358. רגולציה שמחה

     העצב אין לו סוף,
     לאושר יש ויש. אם כך, כדאי לשים רגולציה לעצב לא לשמחה. לא?
     

359. זיקנה

     להתאהב ברוטינותיך,
     להתפעל מהן,
     לשווקן לאחרים כמצוינות, להם.

360. תצוקות

     ואני מציק. מעיק, מאיים. ועוד על האהובים עלי. שולייח לדמות אהודה, אסרטיבית, שמעריך, מכבד, עורכת דין אפילו, פינג תקשורתי. גירוי בדמות סוגיה פעוטה, שבהקשרים רחבים יכולה בקלות להמתח לתפקוד הורי, תפישה עצמית של חרדה, יחסים וכאלה.
     
     אחרי כמה שעות של שקט, נורמטיבים רגישים היו מניחים.
     אני מכבד אותה- סוגר שיח, בברכה, ומסמן- שמבין שלא מתאים, סליחה, תודה.
     
     למחרת מקבל את
     "...יש אנשים שביומיום עסוקים בדברים בהולים, ברמה שלא אכלו באותו יום היום, שלא לדבר על אין להם זמן להסתמס עם אחרים או לתת להם תשומת לב ראויה!..."
     
     ואני אומר, ווי יא וולי,
     • בצער:
       עד כדי כך אני מעיק?
     • בתמיהה:
       החיים של אנשים כה קרובים להישרדות?
     • בחמלה:
       (ברור שאני לא מתאים לזה-) אין כאן, בעצם, קריאת מצוקה?
     • בביקורת עצמית:
       כשלתי. לא יכולתי לחזות שהגברת תגיב כמו שתגיב?
     • בשאט נפש (מתונה):
       רגע, תקשורת איכותית, משמעותית היא
       • אקסצ'יינג'ינג רוטינות?
       • התייחסות לסטורוקטורות צד ג'?
       • שיא האינטימיות היא שיתוף אירועים?

361. תצוקות והפחתות ערך

     בהמשך להתכתבות:
     ...אגב אמירותיי,
     בניסוחן, לא אמורות להוריד ערך לאיש.
     הן אינן יכולות.
     ככלל, אינני מתכוון להוריד ערך.
     אני מנסה לאבחן מצבים, התנהגויות אנושיות,
     ולעשות להן קלסיפיקציה מאבחנת אחורה ומנבאת קדימה.
     
     מין תחביב שכזה.
     
     יש מי ששומע, משליך על עצמו ומתבאס שמשייך עצמו למגירה שלא רוצה לתפוש עצמו בה."
     "זה לא האמירות שמפחיתות ערך אלא שהן מציבות מראה שחושפת מציאות וההכרה במציאות היא שגורמת להפחתת ערך לעומת הפנטזיה."
     
     "...נשיקה!
     לא יכולתי לנסייח טוב יותייר.
     ואני שואל, בשמשי כראי/פנס, מה רוצים ממני?
     
     אני סך הכל איש שטחי ועצל שבא לעשות כיף לעצמו ולמי מסביבתו שרוצה להצטרף."

362. שיווק, מכירות ושרות- פתירת, פתיחת וסגירת פערים

     עיסוקים אלה עוסקים ביצירה וטיפול בפערים תודעתיים.
     
     שיווק
     אנשי שיווק, הם מי שפוגשים את הלקוח מקדמית ויוצרים את התקווה לשיפור מצב, מייצרים אופטימיות.
     
     מכירות
     אנשי המכירות מספקים את הרצון שלמוצר שאנשי השיווק ייצרו.
     
     שרות
     בעוד שעל אנשי השרות לסגור פערים שנפערו בשילוב תודעת הלקוח והמוצר עצמו.
     
     

     	שיווק	מכירות	שירות
     פער	יצירת פער תודעתי בין מצב עכשווי של פרסונה לבין השיפור שיתקבל עם רכישת המוצר, או השרות.	סגירת הפער שהשיווק יצר בתהליך המכירה.	על השרות לסגור את הפער היכן שנפער בין תפקוד המוצר בפועל לציפיית הלקוח.
     כישורים	הבנת המוצר אופי אנושי, ממדים רכים.	ביצועיזם יורד לפרטים, חתירה למטרה, יצירת אמון.	הבנת תפקוד המוצר, הבנת ייחוס הלקוח את הבעיה שגויות למוצר, פותרנות בתחום המוצר והמנדט.
     תקשורת	חד כיוונית מלהיבה.	הקשבה לצורך והתאמת המוצר לציפייה.	הקשבה אמפטית לבעייה
     סיפוקים	על ציר זמן.	מיידיים.	על ציר זמן.
     תגמולים	חומריים, הכרה.	כספיים, פר פעולה.	הערכת לקוחות, עמיתים מנהלים.

     יש לכך משמעויות אישיות בהצלחת ניתוב פרסונות לפוזיציות.

363. מעבר כספי

     במעבר כסף בהסכמה של אחד לאחר,
     שלושה מצבים:

     1. נינוחות

        בהזדמנות שהחיים מזמנים לשני הצדדים,

     2. קפיצות

        הנותן יימנע לתת ככל יכולתו על שני צירים
        1. זמן-
           יידחה ככל יכולתו עד שהמעבר יהיה לא רלוונטי.
        2. כסף-
           ייתן רק אם שיעלה לו יותר מהסכום שעליו להעביר,

     3. ניקיון

        המחזיק בכסף נוקט בפעולה פרו-אקטיבית לחזור למצב ללא חוב.

364. גליליאו גליליי,י בתרגומיי

     המפורסם מכולם-
     
     אף על פי כן נוע תנוע.
     לא יודע מי תרגם.

     ובתרגומי

     מעולם לא פגשתי אדם כל כך בור שלא יכולתי ללמוד ממנו משהו.
     
     
     אני לא מרגיש מחויב להאמין שאותו אלוהים שהעניק לנו את החושים, ההיגיון והתבונה גם התכוון שנוותר על השימוש בם.
     
     
     איננו יכולים ללמד אנשים דבר.
     אלא, יכולים לעזור להם לגלות את זה בעצמם.
     
     
     "התורה מראה את דרכי הפעולות להגיע לגן עדן,
     לא את דרך פעולת גן עדן."
     
     
     השמש, על כל כוכבי הלכת הסובבים סביבה ותלויים בה, עדיין יכולה להבשיל אשכול ענבים כאילו שאין לה שום דבר אחר ביקום לעשותו.
     
     
     כל האמיתות קלות להבנה ברגע שנחשפו.
     העניין הוא לחשוף אותן.
     
     
     אני מוטרד כשתוחמים את המדע באמצעות כתבי הקודש, ובכל זאת לא רואים עצמם כמחויבים להתייחס לסיבתיות וניסוי.
     
     
     עובדות הנראות בתחילה כבלתי סבירת
     גם בהסבר קלוש
     משירות את הגלימה המכסה אותן,
     ונותרות ביפי עירומן.
     
     
     מדוד את הניתן למדידה,
     והפוך למדיד את הבלתי נמדד.
     
     
     בשלילת עקרונות מדעיים,
     ניתן לשמר כל פרדוקס.
     
     
     אני סבור, שבדיון בסוגיות הטבע עלינו להתחיל עם ניסויים והדגמות ולא עם כתבי הקודש.
     
     
     היכן שחושינו מטעים אותנו,
     יש להחיל הגיון.
     
     
     הטבע אכזר ובלתי ניתן לשינוי,
     הוא אדיש לשאלה אם הסיבות והפעולות הנסתרות שלו מובנות לאדם או לא.
     
     
     בטוח ייגרם נזק לנשמות אם מה שכבר הוכח יהפוך לכפירה.

365. קווים לדמותי!

     אַלט מייַסע פון די אלטער קאקער און די זיבן קליינע מענטשל'ך לאחרונה, קבוצת חברי ילדות שקפה לי במזגן,
     כלומר בקור רוח, בoff-line, במחשבה יציבה, חוזרת ומתומללת תפישות מקדמיות
     חיווים לדמותי.
     
     בין היתר,
     1. אומר שאני אלים,
     2. מציין שאני חסר הומור,
     3. מחווה שהיה fed up ממני,
        שואל, ב- take-off על ביטוי שלי, לכמה הצקתי היום,
        מציע את שירותיו לסייע לי למטב את אפקטיביות תקשורתי עם חבריו,
     4. מלין שאני תככן שנכנס בין חביירים, משפחות, בעלים ונשותיהם, הורים וילדיהם,
        שאני צבוע, שמאבחן אנשים זהים לאוזניים שונות,
        כן בדק במילון וציין שתככנות משוייכת גם לעורמה,
     5. מתקומם על נסיונותיי לשנות אחרים,
        על חוסר נכונותי לקבל אנשים על תכונותיהם,
     6. קובע שאני דמגוג שעוסק בריכולים, שאין עניין בהם,
        שבשטחיותי אני תופש מציאות בהפשטת שחור לבן, שאני מתמקד בהבנת קו בין שתי נקודות, ובכך אני שוגה באבחנותי, בנפח ומכלולים.
     
     

     ---

     
     אכן, הרווחתי אבחנות אלה-
     ביושר,
     מעט עמל
     ובעניין רב.
     
     ואני בסך הכל כאן, לזמן קצוב, קצר, לעשות פאן.
     8-)
     
     אכן, האבחנות עלי.
     
     

     ---

     
     הצעתי, שאולי אני-
     
     1. אימפוטנט מעשה, נטול חדוות אינסטינקט התכנסות להסכמה נורמטיבית
        (- בחינה ימינשמאלה שבכל עת ובכל צד יש 40 מקיפים, או לחלופין הסתמכות על דומיננט שמייצג אותם.)
        אלא מוטה לקידום הנאה מנטלית של בחינת אי-הסכמה,
        שפרט לפעילויות החותרות למימוש פאן וחוויות, אני די נמנע ממעשה פעולה,
        • ופאן וחוויות אלה מנותבות לתצורות הכייף הצרות אליהן מותנה-
          בדרך כלל הנאה כפלטפורמה מתעלת לתחום החווייה התקשורתית תפישתית,
        • וגם זאת רק למי שאני מזהה שאיהנה לגרום לו חווייה.
     2. שכ-חיה חברתית משוכללת,
        1. שאני מייחס לאיכות חיי החברתיים חשיבות רבה-
           הרי זמני חסר ערך, לכן עסוק בניסיונות לטעון אותו בתוכן ופאן,
           שנמצא הרבה, וורבלית, בג'ים ובלאב המנטלי,
           עוסק אינטנסיבית בתפישות, הגדרות, הבנת מצבים אנושיים, התנהגויות אישיות, יחסים ותקשורת בין-אישית,
        2. מייחס משמעות רבה ליחסים שקופים, גלויים, מבררים, רוויי תקשורת,
        3. לגביי, בסיס יחסים חברתיים הוא
           1. כיף משותף,
           2. לימוד חדש וקידום של המשתתפים,
              1. לימוד עצמי, על השני על סביבתי,
              2. כבקרה התנהלותית (- מתג כיוונון האינסטינקט הנורמטיבי על off) 
        4. שיח מיפוי סטרוקטורות או 'אקסצ'יינג'ינג פרוצדורות' מיותר לי, משעמם ולא מהנה אותי,
        5. שנמנע ככל שמוצא לנכון, מיחסים הנשענים על רוטינה או טקס,
        6. שנמנע ככל יכולתי מרוטינה או טקס כמהות יחסים, וכשרוטינות או טקסים מהווים מימוש יחסים- אף בז לכך, עד כדי איבוד עניין ממשי,
     3. וזאת על ידי שליחת גירויים למי שמעוניין ליצירת תוכן מה-tzzzzz, מהחיכוך,
        • למי שאני מזהה שיש לו עניין בהתרחשות כזו.
          • מכאן הציפייה להתייחסות לכך, שכן למי שאין עניין בהתייחסות- מאבד עניין בהתייחסותו,
        • ובכל מקרה, אין ציפייה למעש ארוך טווח- טרם אבחנתי מי ששינה את אישיותו, טעמיו, תפישותיו, אלא לרצף של הנאות מקומיות.
     4. ואכן, בלא מעט מקרים אבחנותיי נדחות.
        • וכמתבקש ושלא במפתיע,
          בעיקר כאשר הפרסונה המאובחנת,
          שנהנתה מגירויי או אבחנה לאובייקטים חיצונים לה,
          לא נוח לה עם ההפחתה הערכית שהוא עושה לעצמה
          כשיקוף, לאור האבחנה בה שותפה.
     5. כשרואה עצמי מחויב ל
        • הנאתי,
        • ליושר אינטלקטואלי- לבחינת סבירות מי ששחלותיו לא קשורות לסיטואציה,
        • לרצון השותף לחוויה המשותפת,
        • וקביעתו שאולי אינו מסכים לאף מילה, אך האינטליגנציה שלו לא חוללה.
     
     פוטרתי כ- מכבס מלים.

366. האנשת התירוץ לכשל

     • יש התולים את שיבושי הקוהורנטיות בהתנהלותם בבגידת הסדר או הטכנולוגיה.
       • הטלפון נעלב, הסמס דהה, הרכיב שכח, המייל התמלמייל, וכאלה.
       יכול להיות שהכאוטיות לא מאפשרת השתלטות על העזרים, ונעשית השלכה?

367. כמעט

     אלימות:
     • אלימות פיזית הוא פעולה מאובחנת.
     • ומה עם קטיעת תקשורת?
       אז זהו, זה שלב אחד לפני.
     • הקטיעה היא פעולה טרום אלימה, גם אם יש לה רציונל מנוסח היטב על-ידי קוטע התקשורת המילולית.
     • למה?
       • מפני שזו בדרך כלל תגובה מתגוננת מתקשורת קודמת
       • שמטרתה לעצור אותה.
       • אם אלימות מתחילה היכן שנגמרות המלים, הקוטע סימן שהמלים נגמרו לו.

368. מחשבה על משוררים - אריק אלבו

     לא מומלץ להיות משורר.
     משוררים מתמללים מאמללים עצמם לדעת,
     עמלנים ככורי פחם במעבה נפשם,
     זיעתם מדשנת חדוות טרקלינים.
     
     >עצוב להיות משורר. גם אם מרהיב.
     בדרך כלל מרעיב.
     להיות משורר זה למשכן את חייך למילה,
     להשכינה כשכינה.
     
     מילים כעבודת אלילים,
     חלופת צללים לחיים.
     מילים מעציבות, משמחות, מרגשות, מתארות, מתעדות חיים...
     
     מילים אינן מעצבות חיים.
     והחיים, כבודם במקומם מונח, ראוי לחיותם, ללא מתווכים.
     כשאפשר.

369. ציטוטים בשם אומרם

     כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א).
     
     כמתנשא, יש לי עניין, רצון, כוונה, לתת קרדיט למי שהביא לי טובין אינטלקטואלי כלשהו.
     
     כמשמר התנשאותי -
     פוטר אחרים מהבקשה, רצון או כוונה לצטט אותי.

370. יזימה מהקומפורט זון

     חָבר, יזם, שיתף בכוונתו לפתוח עם שותפו חומוסיה.
     בקניון כפרי, על דרך ראשית.
     חבָר לבעלים של מוסד חומוסאי מוכר בעמק החומוס התל אביבי, יקבל ממנו מתכון שם והדרכה.
     אחלה רעיון.
     
     שלושה חודשים אחרי הוא אוטוטו לפני פתיחה.
     לא קבל מתכון, לא שם ולא הדרכה.
     
     השתדך למסעדת קניון חצויה לסנדביצ'יאדה ולפיצריה;
     המקום העובדים הניהול הטיבוח.
     
     בחר שם מתחכם ממחוזות ההומור בטייק אוף לשמות חומוסיות.
     
     מבחינתי, הפעילות היזמית היא שילוב
     
     • יזמות אישיותית,
     • בנייה תודעתית מלאכותית,
     • ואופטימייזריות
     אופייניים, שלתפישתי המסויימת מפספסים מהויות.
     את הקונספט הזה, פרט ליוזמה- פחות אוהב.
     מאחל להם, שתוצאתית, אני טועה.

371. בייצים מחביתה

     להערכתי, בחירת מכונית,
     מוצר יישומי היפר פרקטי, עם ערך כלכלי גבוה,
     בעל משמעות בתוצרי העדפות פרסונליות, ערכיות, אסתטיות, ותקשורת סוציולוגית,
     
     יותר מדירה שמתכתבת עוד יותר עם פרקטיקה ומהווה מרכיב דומיננטי יותר במכלול הרכוש,
     ויותר מתכשיט, שעון, שהוא פחות ערך יותר, והמגוון רחב מדיי, ולכן טעון פחות
     
     זוכר מישהי ממשרד פרסום שאומרת- 'אני רוצה אוטו שחור', ואין לי את היסוד להניח שמכירה את הנרי פורד פורד ואמירתו על צבע מודל T.
     זוכר את הלהיפך- חבייר בא אלי לבדוק האם תא המטען תואם את צרכיו.
     
     הבחירה מבטאת את סט הערכים האישיותיים על מדרג החשיבות בממשק עם האובייקט הנרכש.
     
     אבל להיפך יותר מסובך. אי אפשר לגזור על ההוא שרכש מכונית מסויימת על אופי מסויים. צר מדיי, כוללנות נמוכה מדיי,
     אפילו שגבר מזדקן במכונית אקסצנטרית עם גג פתוח הוא מקרה פשוט.

     אופנוע?

     על משקל חלק אחד מחיינו המנטליים אנחנו מכוללים חוקים, ובחלק השני אנחנו מוציאים עצמנו מהחוקים שזה אתה כללנו,
     אפשר לראות בפשטות בכל רוכב אופנוע, ככה ככה וככה.
     
     מצד שני, סף הכניסה לרכיבה על אופנוע הוא גבוה הרבה יותר,
     • רישיון נוסף,
     • רכישת מיומנות רכיבה מורכבת יותר,
     • התגברות על אתוס החשש,
     • התנועה חשופה לחום קור ורטיבות
     הופכת את ההעדפה של איזה כלי לבחור מייצגת אף יותר את הבוחר במכונית.

372. האמת באמצע- ציפה בין שוליים, שאחד מהם, לפחות, מופרך

     נתקל רבות בשתי גישות לאותו נושא, והרתיעה מ-קבלת גישה אחת על חשבון האחרת.
     
     ישנם ביטויים החוששים מהכרעה- קיצוניות, דוגמטיות, נחרצות,
     ולעומתם התומכים בהתכנסות למרכז, מתינות, מידתיות, מינון.
     
     
     הגישה השמרנית להרצה טוענת שיש לרכב במהירויות מנוע נמוכות ומצערת פתוחה מעט (עד רבע מצערת, עד שליש, עד חצי וכו') למשך קילומטרים רבים, וככל שמכסים יותר קילומטרים כך ניתן, בהדרגתיות, להעלות את הסלד ואת מצב המצערת, עד שמסיימים את ההרצה. כאמור, זוהי גישה ישנה שהתאימה לכלים שיוצרו בטכנולוגיות שכבר אינן קיימות היום.
     
     בקצה השני של הסקאלה ישנה גישה הגורסת כי מהרגע הראשון יש להעמיס את המנוע ככל האפשר, בלי לרחם. במילים אחרות לקרוע את המנוע בפול גז ישר מההתחלה, אחרי שהגיע לטמפרטורת עבודה כמובן. לגישה זו יש סימוכין בלא מעט מאמרים ברחבי הרשת, כולל תמונות של לפני ואחרי ומחקרים שמוכיחים שככה צריך. לנו קצת קשה עם קיצוניות, ולא משנה לאיזה צד היא נוטה, ולכן גם את הגישה הזו אנחנו לא מקבלים כמו שהיא. בין שתי אלו יש את הגישה שאומרת שפשוט צריך לרכב רגיל, כאילו אין הרצה, ושחלקי המנוע, כמו שאר מכלולי האופנוע, יתאימו את עצמם תוך כדי עבודה רגילה.
     
     אביעד אברהמי 29/08/2010 12:00
     
     
     זונח את סוגיית האופנוע. היא אולי פרקטית, אבל פחות מעניינת- אותי.
     
     רציונלית, אמת יש אחת.
     
     יש ריבוי דעות, הערכות, טעמים וגישות.
     
     אמת זו לא קשובה לסקאלה הסובייקטיבית של החושש מ'קיצוניות'.
     
     אותו חשש מקיצוניות, יכול להיות רלוונטי להתנהגות חברתית החוששת מהדרה מנורמטיביות, לא מתשובות חתוכות, מדעיות, בנושא מסויים.

373. מחשבה על משוריים- אריק אלבו

     לא מומלץ להיות משורר.
     משוררים מתמללים מאמללים עצמם לדעת,
     עמלנים ככורי פחם במעבה נפשם,
     זיעתם מדשנת חדוות טרקלינים.
     
     עצוב להיות משורר. גם אם מרהיב.
     בדרך כלל מרעיב.
     להיות משורר זה למשכן את חייך למילה,
     להשכינה כשכינה.
     
     מילים כעבודת אלילים,
     חלופת צללים לחיים.
     מילים מעציבות, משמחות, מרגשות, מתארות, מתעדות חיים...
     
     מילים אינן מעצבות חיים.
     והחיים, כבודם במקומם מונח, ראוי לחיותם, ללא מתווכים.
     כשאפשר.

374. עשייה אימפוטנטית

     לתפישתי, כאימפוטנט,
     
     • עשייה, בתמציתה המזוככת, זוכה לאוברייטינג* כמכריעה תוצאה.
     • ההקשר, על ציר המרחב, הזמן, היחסים מנגד- אנדרייטד**.
     * מסיבות רבות.
     ביניהן:
     1. הפעולה נעשית במחוז הפועל ובשליטתו,
     2. ביצוע נגיש,
     3. מימושה מיידי.
     ** מסיבות רבות אף יותר,
     וביניהן:
     
     1. תוצאתה
        1. בלתי מדידה,
        2. רבת ממדים,
     2. הערכת השפעתה מצריכה פרספקטיבה.
        1. זמן
        2. ומרחק.
     3. התעכבות על פוסט מורטם הערכת מכלולים, ייתכן ש
        1. יוביל חרטה, לא רצוי
        2. ימנע פעולה אלטרנטיבית, תחושת תבוסה.

375. הצלחה בפרפורמנס הבימתי

     לספיחת אהבת הקהל צריך
     
     1. נחישות
     2. כריזמה
     3. כשרון
     שני הראשונים הם תנאים הכרחיים, אך בלתי מספיקים, השלישי הוא nice to have.
     
     ואז רואה דמות נידפת עומדת על במה, כולי מתעוות מאי-הנעימות שהדמות הזו חווה, והיא עושה את מה שאני בחיים לא הייתי יכול.
     אז מי החזק?

376. טעות מצערת

     הבחנה

     מרתקת אותי ההבחנה, שאנשים נמנעים מלהסתכל אחורה על מעשה או תפישה ולהתייחס אליה כמעשה או תפישה שכעת היו נמנעים ממנה.
     לתפישתם.
     
     כלומר, לעתים קרובות אני נחשף למי שמעיד על עצמו שפעל או החזיק בתפישה שלא תואמת את שיפוטו כעת, לא היה חוזר עליה, ועם זאת מתקשה להכתירה כטעות או שגיאה.
     
     

     אבחנה

     הייתכן שתיוג משהו כ'טעות', גורם לבעליו
     1. תחושת נחיתות מול מי שמדבר איתו על כך שנחשף בטעותו?
     2. מעמסה רגשית שמעדיף להימנע ממנה, כחלק מתחזוק רגשי?
     3. היעדר תחושת ההנאה של התמלול- 'טעיתי'?

377. כמעט אלימות

     אלימות פיזית הוא פעולה מאובחנת.
     • ומה עם קטיעת תקשורת?
     • אז זהו, זה שלב אחד לפני.
     • הקטיעה היא פעולה טרום אלימה, גם אם יש לה רציונל מנוסח היט--ב* על-ידי קוטע התקשורת המילולית.
     • למה?
       • מפני שזו בדרך כלל תגובה מתגוננת מתקשורת קודמת
       • שמטרתה לעצור אותה.
       • אם אלימות מתחילה היכן שנגמרות המלים, הקוטע סימן שהמלים נגמרו לו.
     * בדרך כלל ההסבר הוא פוסט קטיעה, שמתחבר למהות אלימות.

378. סלחנות

     סלחנות היא תכונה אלוהית.
     אם בנאנוש מקבל מידע ומחליט להתעלם ממנו הוא, איך להתבטא בעדינות, בנאנוש.

379. היפוך

     כתוצר ההאצה הטכנולוגית,
     הצפת הידע,
     התמוססות ערכו,
     תמונה הייתה שווה 1,000 מלים
     כעת מלה אחת שווה 1,000 תמונות..
380. 

     כיסוי ראש

     רוצה שבדרכי האחרונה אהיה עם כיסוי ראש.
     
     לא לשם שמיים, לשם ארץ, כביש, ומסע אחרון הוא מסע גוף חי לא גוויה.
     כלומר, הדימוי שאהיה בסוג של אקטיביות, בחטף,
     אם יהיה ברכיבה על אופנוע יהיה נפלא, אבל לא מתעקש, עם זאת, רוכב על כך, טריוויאלית ומתבקייש- שיהיה עם נזק מהיר וסופי לעצמי בלבד,
     ומתפעל מאלה שמחשבה על הנושא, דיבור על כך, הדיון גורם להם אי-נוחות.

381. זהירות!

     ריבויי ממדים בסוגיה,
     מטשטש את מוכוונות ביצועיסט
     למיקוד בטיפול בממד אחד אליו מותנה.
382. 

     השראה

     על פי המיתולוגיה המשפחתית
     סבא שמואל,
     לחצי מהם קראו 'שמואל',
     לכד ליסטים, אחז בחצי שפמו,
     וכשההוא נמלט, הדוד נשאר עם חצי שפם ביד.
     
     הוא מת בפעילות, על הסוס, שחזר עם הגופה לכפר.
     מעורר קנאה. כלומר השראה.

383. רוחב איזור הנוחות

     בין היתר, אנשים נבדלים באיזור הנוחות שלהם;
     ישנם מי שמרחב הנוחות שלהם רחב,
     לאחרים צר.
     
     ישנם מי שמחוץ לאיזור, לא נוח להם,
     ואחרים, שמאד מאד לא.
     
     יש מי שמיומן למצוא את מרחב הנוחות שלו,
     ויש מי שפחות.
     
     בחברה המערבית מקובל לחשוב שהצלחה כרוכה ביציאה מהקומפורט זון האישי.
     
     לא מאמין בכך.
     נהפוך הוא, הצלחה נעשית בפעילות מתוך הקומפורט זון:
     1. אי אפשר להגיע להישגים בתחומים שזרים לסובייקט.
     2. מיקוד אנרגטי הוא אולי יציאה מהומיאוסטאזיס,
        הוא אינו יציאה מקומפורט זון.
     3. יציאה מקומפורט זון והצלחה- אוקסימורון.
        לא משהו נשאף.

384. מצפון?

     מה זה מצפון?
     ראית פעם איבר כזה?
     יש סרטן המצפון? ניתוח להסרתו?
     אה, זה קוד, מערכת ערכים, מוסרית?

385. הערות על ערך, ערכים

     ערך

     מתן משמעות פרה-לימינרית לרעיון.
     
     בפרה-לימינריות הכוונה שבשונה מטובין שערכם משתנה בכל סיטואציה, נקבע סט ערכים ב- off-line, 'במזגן'.
     
     בעת הקצאת משמעות לרעיון,
     מצטרפות משמעויות-משנה והאלטרנטיבות הנספחות,
     שהן הקובעות את הערך.

     קדושה

     בתיוג רעיון כ'קדוש' המשמעות היא שאין ערך גבוה ממנו.
     
     לכן לקדושה יש קישור לדת, עולם ציוויים וערכים מוחלטים.

     חוסר ערך

     לא נראה לי שיש חוסר ערך מוחלט עצם הדיון בו מקצה לו ערך.
     
     כל רעיון ממוקם היררכית מעליו.
     
     האם יש משהו חסר ערך.
     
     לאוויר יש משמעות מעניינית במובן שלא משלמים בערכים כלכליים על צריכתו הישירה, והעדרו מונע זה ערך מעניין
     
     אנשים נבדלים, בין היתר, ב-
     • מגוון הערכים שלהם,
     • אופן איסוף הערכים
     • מידת התמלול המגדיר, מתחזק, מבקר את הערכים
     • ביציבות/ גמישות ההתייחסות אליהם,
     • בהיררכיה- תיעדוף, איזה ערך עליון על אחר,
     • בדבקות יישומם אל מול גירויי החיים ביחס לערכים אחרים.

     ערכים

     בניית סט כרכים

     ההסבר לבניית סט ערכים הוא כל כך מורכב ובלתי ניתן לחזיה, שניתן להסביר רגרסיבית-
     כלומר בבחינת סט ערכים של מישהו, ניתן להעריך ממה מורכב.

     אישית

     • אין ערך שהוא פרה-לימינרית, ללא תנאי עליון על כל הערכים האחרים.
     • מרתק אותי לבחון סט ערכים של אחרים, כפי שמתבטא בתקשורת ובהתנהלות.

386. חידושיי והמצאות

     שיטת איכון

     בשירותי הצבאי, איכנתי קורנים.
     עקרונות השיטה, Direction of Arrival, הונחו ויושמו במלחמת העולם הראשונה, ויושמו שתי שיטות נוספות, Time of Arrival, וכן Interferometer.
     במילואים, ב- 1984, עליתי על שיטה רביעית- שימור הסיגנל הסינתטי כפי שנקלט על ידי המאכן מעיד האם קורן משדר ממקומו הידוע, או האם נקלט סיגנל חדש, שמקורו בקורן חדש, או בקורן קיים ששינה מיקום או פרמטרים של שידור.
     ב- 1986 אושר הפטנט בישראל, il90762.
     בארה"ב ניסיתי לקדם את הרעיון, נואשתי מלרשום עליו פטנט.
     
     בסוף שנות ה- 90, חברת US Wirelss, יוצאי התעשייה הצבאית, ערכה נסיונות בשתי ערים לאכן טלפונים סלולריים בשיטה זו.
     הם לא הצליחו, והמייסד נמלט. בשיאה שווי השוק היה כמליארד $. ניהלתי מגעים על שימוש בפטנט שלי.

     מענה קולי

     ב-1985, בדרום אמריקה, הגיתי שיפור המזכירה האלקטרונית, באופן שתאפשר למתקשר לקבל, למשוך, הודעות שמיועדות אליו, באמצעות זיהוי סיסמה.
     
     והשאר הוא פיתוחי התא הקולי, מוצר שפרח כעשור מאצע שנות ה-90, ונעלם.

     מכונת כתיבה

     היה לי, ועדיין, פטיש לכתיבה מוקלדת.
     קליפורניה 1984, מעבד התמלילים. וואו. זוכר. כתבתי עליו את הרעיון לאיכון, אבל בלתי ניתן לנשיאה.
     ניו יורק 1985, למדתי באוניברסיטה להקליד עיוור. באנגלית. מאורע. התאמנתי בבית על מכונת כתיבה מסורתית שקבלתי במובינג.
     
     1986, הוXמתי ממכונות כתיבה ניידות. רכשתי את הקנון. 4 סוללות בומבילות, שורה אחת תצוגה, ועמוד אחד זיכרון על נייר טרמי. כלומר, זוכרת עד עמוד כל זמן שמחוברת למקור חשמל.
     דורון, איריס ואני טסנו מניו יורק לקליפורניה. לקחתי את המכונה לטיסה, לעבוד על מטלה לאוניברסיטה.
     
     הדיילת ראתה אותי מקליד כשהאפאראט מונח על מגש האוכל ".have never seen something like that" אמרה, התפעלה כההוא שראה לראשונה ג'ירפה. רק שההוא לאחור, והיא לקדים.

     פתיחת סים

     כשניהלתי את מוקד הדאטה ב- orange, פעלתי החל משנת 2000, שכל סים שנמכר יהיה פתוח לשימוש בדאטה, שכן לפני כן, הוא היה נפתח רק לפי בקשה מפורשת.
     
     כל גורם בחברה התנגד, כשהטיעון המנצח היה 'אין חברה בעולם שפותחת כברירת מחדל'.
     
     החל מ-2002, כל סים ניתן פתוח לדאטה.

     זיכרון ענן

     בשנת 2003 הצעתי לתת שירותים over the air, שעיקרם איחסון המידע שעל טלפון הלקוח בחוות הזיכרון של החברה.

     עדשות מולטיפוקליות דינמיות

     בשנת 2009, בעקבות צורך/ תסכול אישי, משקפיים שימדדו את המרחק לאובייקט,
     וישנו את הדיאופטריה של העדשות,
     וזאת לטובת מולטיפוקליות.
     כלומר במקום מולטיפוקליות סולידית- אופטיקה משתנה על ציר התעלה,
     העדשה תשנה את תכונותיה בהתאם למרחקה מהאובייקט.
     
     אז זהו-
     http://www.switched.com/2011/
     
     http://www.psfk.com/2011/02/
     
     http://www.gizmag.com/

387. טרנספורמציה הזייתית

     מי שבמאה ה-תשע עשרה חידש את השימוש בעברית,
     היה חוזה חדשן.
     
     מי שבמאה העשרים ואחת מחייב את השימוש
     הוא הוזה שמרן.

388. הטלת אחריות

     מכירים את מי שמייחסים את התקלה,
     לאינטראקציה איתך,
     "כי בדרך כלל זה לא..."

389. הקלות הבלתי נסבלת של איזור הנוחות

     ש"יעבוד", "יחסוך", "יעשה כושר", "ילמד", "יתאמץ"
     הן מעט דוגמאות לקלות הראש שאנחנו מייחסים
     ליציאה של איזור הנוחות של האחר,
     בעוד שאנחנו תובעים שיקדשו את שלנו.

390. יחס שרידה-רצון

     אחד מהיבטי מידת האושר הוא
     היחס בין התשומות המנטליות
     המתועלות לשרידה וצורך
     לאלה המתועלות למימוש רצון.
391. 

     מעגל חיים תקשורתי

     בתחילת שנות ה-80 הופיעו המזכירות האלקטרוניות.
     עשרים שנה אחרי, התא הקולי שובק חיים.

392. ניהול היררכיית ערכים

     שיחקתי כדורגל בקיבוץ.
     נ' ספורטאי תחרותי מהקבוצה השנייה, אישר גול לחובתם,
     כשלא היה ברור אם היה גול או קורה.
     או שערך ה 'יושר' היה לפניו, או הגיב לערך 'אירוח הזר',
     ובכל מקרה, הכפיף את ערכי ה'תחרותיות' וה'ניצחון'
     לאחד מערכים אלה.

393. נבואת שוטים

     ...ואני תמה, באוקטובר 2011,
     האם תצורת המחשב הנייד הבא תהיה בסלולר
     עם קישורית ליחידות i/o כ-
     מסך, מקלדת, מדפסת, רמקולים, שיארחו את המשתמש,
     וזאת, טרם 2016?

394. תלונה אפשרית

     בהדרכה 'רכה', הורות, ניהול אנשים מתוך סמכות ורציונל
     לא מתוך היררכיה, משמעת או חשש,
     בדיעבד,
     הילד, החנוך או המנוהל
     יתלוננו, שההורה, המחנך או המנהל
     לא נקט בפעילות שהוא חשב שיש לנקוט
     וזאת מחשש מתגובתו.

395. אישיויות אדמיניסטרטוריות

     חשות לעתים קרובות, אי-נוחות, הפחתה, להיות ממותגות ככאלה:
     • רואות כפחיתות כבוד להיות מאופיינות כמוטות 'סדר',
     • ודוחות את התיוג אדמיניסטרטור אם הם בעלי תכונות בנות של אדמינסטרציה מובהקת כ:
       • נטייה לטפל בסטרוקטורה,
       • אופטימייזריות של שימוש במשאבי מינימום,
       • אופטימייזריות של מיקסום תקבולים למשאבים שהוקצו.

396. ייחוד אדמיניסטרטורי

     בשונה מאישיות המתאפיינת בהקצאת תשומות מנטליות עיקריות לטיפול בגירויים חיצוניים בהיבטי ביצועיזם, ביצועיזם, יזמות או בתכלול,
     אישיות אדמיניסטרטורית מתאפיינת גם בהיפוך, היעדר התכונה.
     כלומר, אדמיניסטרטור הוא לא רק מי ש-מוטה לייצר סדר, אלא,
     • גם מי שבנטייתו מסתפק בחתירה אליו,
     • או חסר יכולת להסתדר בהיעדרו.
397. אישיות יזמית לעתים, לא תוכר ככזו בשל היעדר מימוש יזמות, בעיקר עסקיות, שמשוייכות אליה.
     ועם זאת, יזמות יכולה להיות מאפיין אישיותי גם אם
     • היזמות אינה עסקית,
     • המאפיין היזמי קיים, גם אם המיזמים אינם מבשילים לתוצאה, שכן אז קיימת, אולי, בעיה של ביצוע, (היעדרו) חתירה לתוצאה, ועם זאת, היזמות כמאפיין אישיותי קיים.

398. חדשות רעות

     נראה שהרוב המכריע עולה על מסלול רמת חיים בחלון הגילאים בין השלושימים לארבעימים.
     (האמת? מתכוון לבין 30 ל- 35.)
     לאחר מכן, כמעט ואין תפניות בעלילה...
     ואם כן - זו כנראה עלילה חדשה.

399. שינוי, רבותי, שינוי

     שמעתי רבים המעידים על עצמם שעברו שינוי אישיותי.
     לא ראיתי מי שאבחנתי שאכן עבר שינוי כזה,
     מעבר לפיצ'פוץ'* מניירות, בשוליים, בהתבטאות.
     אולי אבחנת ראייתי מתקהה, ואולי-
     הכרזה על 'שינוי' מחווה אצל המעיד
     על שיוך מצב בלתי רצוי לתכונה אישיותית מעכבת,
     והתקווה לשינוי תוצאתי עם השינוי האישיותי.
     
     

     ---

     * פועל תחליפי נעדר ערכיות ל- 'שינוי'.

400. פערי דורות

     הצגתי לכמה תריסרי אנשים את השאלה הבאה:

     האם הדור שלנו- בייבי בומרס, דומה יותר לדור הוריו או לדור ילדיו?

     מגוון דעות בני גילי נפרס על-

     1. מיעוט,
        שאנחנו דומים לדור הורינו,
     2. הרוב,
        לדור ילדינו,
     3. ושניים שהפציצו עם,
        'אנחנו באמצע, ביניהם'.

     
     בין העונים מדור ילדינו, הייתה לי התחושה, שהחומל, מזמין לדורו.
     החושב אותנטית מדיר לסביו.
     
     אך בהחלט ייתכן ומטמיע את הטיותיי.

     לדעתי

     ההתפתחות הכוללת המואצת,
     בדגש על התקשורת, הטכנולוגיה והעלאת רמת החיים
     וביטויי החופש האינדיבידואליים הנגזרים מכך,
     הסיטו הדגש מחשיבה קולקטיביסטית לאינדיבידואליסטית,
     ומחריפים את השוני בין דור לדור שלפניו ועוד יותר לדור שאחריו.
     
     הסוברים שדורם דומה יותר לדור ילדיהם מדור הוריהם,
     מוטים מהעדפתם להיתפש כצעירים מעודכנים,
     על המצע המשלה שהם מיומנים בתפעול הטכנולוגיה ואמצעי תקשורת שילדיהם מפעילים.
     
     עם זאת, ערכי ההורים, חוויותיהם, ניסיונם, החתירה למידת המיסוך בחייהם,
     מדמה אותם יותר לדור הוריהם מאשר לדור ילדיהם.

401. הפרעת קשב מופרע

     שניים מחבריי הטובים:
     האחד מופרע קשב, לא יכול להתעלם מגירויים,
     השני עם קשב מופרע, מוריד תריסים.

402. רצון (חזון), רציונל, מעשה, רגש, (בקרה)

     ככה פשוט. כאילו.

     1 רצון

     הדחף, החתירה, ביטוי למימוש טעמים שהתודעה אבחנה.

     2 רציונל

     1. תכנון
        הכלי הרציונלי המאפשר לברור את הפעולות המקדמות את מימוש הרצון.
     2. תמחור
        הערכת המשאבים שיידרשו למימוש הרצון,
        1. משאבים כלכליים,
        2. מנטליים,
        3. עלות ביחס לאלטרנטיבה של העדר פעולה או המנעות.
     3. תזמון
        תעדוף הפעולה בין פעולות אחרות המקדמות רצונות אחרים.
     4. החלטה
        האם לפעול.

     3 פעולה

     שינוי מציאות.

     4 רגש

     חיווי תודעתי- 'עצור/ המשך' לא נעים/ נעים, מסוכן/ מקדם,
     חיווי פיזיולוגי, מיידי לאחר שאחד החושים, לפחות, דיווח על שינוי מצב קיים.

     תוספת

     במקרים של סביבה חותרת התנהלות רציונלית- פרסונלית או ארגונית, ייתכנו מרכיבים נוספים:

     1א. חזון (אחרי רצון)

     התמרה (טרנספורמציה)
     של רצון בסיסי, אינסטינקטיבי, אימפולסיבי, מונח על מצע של העדפות מקדמיות וטעמים מוטמעים,
     למסר תודעתי מתומלל,
     שניתן לבחינה עצמית מחודשת על ידי הפרסונה, וכן להעברה אפשרית לבחינת תודעת אחר.

     5 בקרה

     תהליך וולונטארי,
     הנעשה לאחר פעולה,
     המפרק את מרכיביה,
     ובודק, האם תהליך כלשהו היה נעשה אחרת לאור התוצאות והמידע החדש הנצבר להשגת תוצאה שונה תואמת יותר את הרצון או החזון המקורי, מזו שהתקבלה.

403. מוצקות ורכות תפישתית ביצועית

     מעדיף, אישית,
     תפישה מוצקה עם מעשים רכים,
     על,
     תפישה רכה ומעשים קשים.

404. אופטימייזינג

     אני קמצן. אופטימייזר.
     לפני עזיבתי מאחת המדינות הנחשלות באירופה, נשארו לי איזה תריסר שקלים, בכסף מקומי.
     
     נכנסתי לתחנת דלק למלא בהם פחות שני ליטר.
     
     הזמן? אין לו באמת ערך.
     
     מבחינתי ניהול תשומות.
     מניעת ה'חבל'.
     
     

     האמת?

     מניח שזו התנייה התנהלותית טבועה.
     היצע ההסבר הרציונלי לה הוא כפחיות המקרקשות אחרי האוטו-חתן-כלה.

405. ביתיות

     בדלת מטוס אל על, הדיילת מברכת את הנוסעחם ב'ברוכים הבאים'.
     "טב להרגיש בבית", אומר הנוסע מאחורי.
     
     לי לא בהכרח.
     לא צריך שידברו אלי עברית
     כדי להרגיש טוב.
     חש געגוע למי שאוהב לא לסוציולוגיה ממין זה.

406. שפת אם

     השפה הדומיננטית בה הילד מנהל את קשריו החברתיים.

407. פרספקטיבה

     אבי אמר:
     
     "מה שבמודה- יפה."

408. הזדהות חרדתית

     האם זה מקרה
     שחיווי החרדה שנחשפתי אליהם, ברובם (-'רובם'- מס שפתיים),
     שהופנו כלפי קרובי החרד
     הופגנו על ידי פרסונות חרדתיות
     שאני מייחס להן
     התמקדות מובהקת בעצמן, בתחזוק תחושותיהן, עיסוק אקססיבי בעצמן?
     
     האם ייתכן, שעצם חיווי החרדה של אובייקט לאחר
     היא ביטוי אותנטי לבעתתו מסיטואציה,
     שתגרם לו אי-נוחות,
     שהוא חושש שלא יוכל,
     ובעת הביטוי לא רוצה,
     להעמיד במבחן את עמידתו בה?

409. שיפוטיות והשטחת ערכים

     רואה ב'שיפוטיות', שבעשורים האחרונים מטיפים לנו, במיוחד בחופים ובחוגים האינטלקטואליים לשוות לה 'ערך שלילי', היא חלק מהשטחת ערכים. כלומר, היפוך: עשייה, והתייחסות ערכית בדיעבד.
     
     המכלול, החיים, מורכב (בין היתר) מסט ערכים.
     
     הערכים נמצאים על כמה צירים, וביניהם צירי:
     
     • היררכיה ערכית,
     • הקצאת המשאבים המנטליים לכך (לעומת קבלה חיצונית),
     • הכלים המנטליים בהם מצויד הסובייקט לעיצוב ההיררכיה,
     • זמן,
     • תפישות סוציולוגיות,
     • מצב רגשי של הסובייקט המדרג ערכית,
     • מאורעות סטרוקטורליים ופריפריאליים משיקים לסובייקט.
     
     מכאן, שאנשים נבדלים מאחרים (גם) במיקומם על הצירים המרכזיים-
     • סידור הערכים בההיררכיה,
     • המשאבים המנטליים,
       • כישורים שכליים,
       • הקצאתם,
       • התנייה לגירויים,
     • מידת השפעת הסוציולוגיה העוטפת על ההיררכיה,
     • היציבות התפישתית של הסובייקט והשפעתה על יציבות סולם הערכים,
     • באיזו מידה מאורעות המקיפים את הסובייקט משפיעים הן על ניסוח ערכיו, והן על יישומם.
     
     הרתיעה, הסלידה האותנטית, דומה הן לסט ערכים, נניח לצורך העניין, לקלריקליות יהודית ובה במידה למי שמנהל אורח חיים מוסלמי דתי.
     עם זאת, היא ומשתנה ברמת עוצמתה לרמת שימור סט ערכיהם ביחס השונות לערכיי.
     
     אינני רוחש כבוד לתפישותיהם.
     לא רואה בכך נאורות ליברלית.
     
     כלומר, אם קבוצה אחת מגלה רמת אלימות, לכידות סוציולוגית גבוהה יותר, רמת מחשבה רציונלית נמוכה יותר, מכבד פחותות.
     
     ובכל זאת חושב שיש לתת לכל קבוצה זכות ייצוג שווה.
     מתנגד בכל תוקף לתעלולים ביורוקרטיים עם אג'נדה חבויה ובזויה להקטין את ייצוגם במרקם השלטוני.
     
     מוכן, כאן, במזגן, ב- off-line, לקחת על כך את האחריות,
     • הן בהתנהגות לא ראויה של פרט, שאני עלול להיפגע מכך,
     • והן ממשמעויות שהרוב מעדיף סט ערכם אחר, עד כדי החלטה שהסביבה החברתית לא מתאימה לי.
     
     הייתי רוצה שהסובבים אותי יקבלו את חיוויי המציאות, יעריכו אותם, גם ערכית.
     טרום מעשה.
     
     ומי שלא עושה את זה- מכבד אותו פחות.
     
     אלה שמתרעמים ש'שופטים' אותם, הייתי מפשפש במניעיהם לשפיטה. לתפישת הערך העצמי שלהם, ומצפה למצוא למניעים שאינני מכבד במובן של רצון לאמצם.
     
     אישית, מוכן 'להישפט', ערכית, על התנהלויותיי, מעשיי, מחשבותיי.
     גם על אלה הרבים, שאינני שמח בהם.
     
     (רוצה לחשוב) שיכול לעמוד בכך,
     שיש מי שייחס להתנהלויותיי, לאלה שאני רואה בהן ערך חיובי, ערך שלילי,
     ובטח להתנהלויותיי, שגם אני מזהה בהן ערכים שליליים.

410. לא ליברלי

     אני, רציונליסט חסר חמלה, נטול אינטליגנציה רגשית, חף מהתכנסות קולקטיביסטית שיוכית, סולד מייצוגים סמליים.
     ככזה, לא אוהב אף אחד.
     אלא אם כן אוהב אותו.
     במודע, על רקע אישי, ונתון לבחינה ושינוי.
     מתמידים.
     
     זו לא ליברליות.
     בטח שלא בהגדרות המקובלות.
     אני לא נמנה על ה'ליברליות' שכן לא מונע מ'אהבת אדם', ולא מ'קידוש החיים' כערך עליון.

411. אבחנה תקשורתית- תיאור מציאות - קידום אג'נדה

     בתקשורת, בהתייחסות לנושא
     יש הנוטים לתיאור אמת ומציאות
     ויש הנוטים לקידום תפישה, אג'נדה מקדמית,
     כמאפיין אישיותי.

412. אבחנה תקשורתית- מולקולה מסתירה

     יש מי שבאופן בחינתו את המציאות,
     יתעכב על המולקולה הזו, שמסתירה את העיקר.

413. וידויים

     כמה מה'וידויים', עדויות אישיות, שיתוף,
     הם אכן תיאור מצב,
     וכמה מהם הם קיווי, תגובה להתנייה רגשית תודעתית, שאכן המתואר כך היה?

414. תוכניות ריאליטי

     זוכות להצלחה מפני
     1. שנבנות על העניין שהמודחים סופחים מהצופים,
     2. נותנות השראה לצופיהן
        שזנב העכבר לסיכוי הפרסום בהישג יד.
     
     הפלטפורמה, תוכן הריאלי, משני.

415. השכלה גלובלית

     זמינות השכלה כוללת,
     הפצת תקשורת אינטנסיבית,
     הקטנה מתמדת של ספי כניסה לדיסציפלינות באשר הן-
     אלה תהליכים גלובליים נפלאים,
     שהפכו את הידע לנגיש לכל ולכן חסר ערך.
     
416. 

     השוס הפיתוחי הבא

     מתי יופיעו גדג'טס אלקטרוניים,
     שיאצרו מנה כזו של אנרגיה,
     שיתיישנו טרם ישבקו?
     
     מעריך שזו תהיה הרבולוציה הבאה באבולוציה הטכנולוגית.
     מאי 2006.

417. שיפוטיות והשטחת ערכים

     (אני רואה) בשלילת 'שיפוטיות',
     שבעשורים האחרונים מטיפים להימנע ממנה, שכן בחוגים אינטלקטואליים משווים לה 'ערך נגטיבי',
     חלק מהשטחת ערכים.
     
     יש עידוד להיפוך: עשייה, ולאחריה התייחסות ערכית בדיעבד.

     היררכיה

     התייחסות למכלול, לחיים, מורכב (בין היתר) מהתייחסות לסט ערכים.
     ערכים אלה נמצאים על כמה צירים, וביניהם צירי:
     • היררכיית ערך,
     • הקצאת משאבים מנטליים לכך (ניסוח מבוקר ומתומלל לעומת אימוץ א-פריורי חיצוני),
     • הכלים המנטליים בהם מצויד הסובייקט לעיצוב ההיררכיה,
     • זמן,
     • תפישות סוציולוגיות,
     • מצב רגשי של הסובייקט המדרג ערכית,
     • מאורעות סטרוקטורליים ופריפריאליים המשיקים לסובייקט ומשפיעים על התייחסותו.
     
     מכאן, סובייקטים נבדלים מאחרים (גם) במיקומם על הצירים המרכזיים-
     
     • מיקום ערכים ביחס אחד לשני בהיררכיה,
     • המשאבים המנטליים,
       • איכות הכישורים שכליים,
       • הקצאתם,
       • גורמי התנייה לגירויים,
     • מידת השפעת הסוציולוגיה העוטפת על ההיררכיה,
     • היציבות התפישתית של הסובייקט והשפעתה על יציבות סולם הערכים,
     • באיזו מידה מאורעות המקיפים את הסובייקט משפיעים הן על ניסוח ערכיו, והן על יישומם.

     השלכה למציאות

     אישית, השיפוטיות דומה להתייחסות ל-
     • סט ערכים, נניח לצורך העניין, לקלריקליות יהודית*, לאומית,
     • ובה במידה למי שמנהל אורח חיים מוסלמי דתי* לאומי.
     *
     בתפישת אדם עצמו כ'יהודי' או 'מוסלמי' אין צורך להוסיף 'דתי',
     כמו שהתוספת 'זכר' ל'בן' מיותרת.
     
     עם זאת, מידת ביקורתיותי משתנה בעוצמתה בהתאם לזיהוי שלי את מידת תחזוק סט ערכיהם ביחס לשונות לערכיי.
     
     אינני רוחש הערכה, כבוד, לתפישותיהם.
     לא רואה בהתכנסויות לקולקטיביזם לא רציונלי ממין זה ערכים נשאפים כ- קידום רציונליות, נאורות, ליברליות, ובה בעת לא באמת מוטרד מחוסר פתיחותי לרעיונות אחרים.
     
     כלומר, אם קבוצה אחת מגלה רמת אלימות, לכידות סוציולוגית גבוהה יותר, רמת מחשבה רציונלית פחותה, מכבד פחות.
     
     ובכל זאת חושב שיש לתת לכל קבוצה זכות ייצוג שווה.
     מתנגד נחרצות לתעלולים ביורוקרטיים עם אג'נדה חבויה ובזויה להקטנת ייצוגם במרקם החברתי שלטוני.
     
     מוכן, כאן, במזגן, ב- off-line, לקחת על כך את האחריות,
     • הן בהתנהגות לא ראויה של פרט, שאישית עלול להיפגע מכך,
     • והן ממשמעויות שהרוב מעדיף סט ערכם אחר, עד כדי החלטה שהסביבה החברתית לא מתאימה לי.

     שפיטה

     הייתי שמח שמכלול סובביי, לאחר היחשפם לחיוויי המציאות, יעריכו אותם, גם ערכית.
     טרום מעשה.
     
     מי שלא עושה זאת- מכבד אותו פחות.
     
     המתרעמים ש'שופטים' אותם, ראויים לפשפוש מניעיהם למניעת 'שפיטה'.
     מצפה למצוא בין מניעיהם כאלה שאינני מכבד במובן של רצון לאמצם.
     
     אישית, מוכן 'להישפט', ערכית, על התנהלויותיי, מעשיי, מחשבותיי.
     גם על אלה הרבים, שאינני שמח בהם.
     
     (רוצה לחשוב) שיכול לעמוד בכך,
     שיש מי שייחס להתנהלויותיי, לאלה שאני רואה בהן ערך חיובי, ערך שלילי,
     ובטח להתנהלויותיי, שגם אני מזהה בהן ערכים שליליים.

418. אוקסימורון מציאותי

     המילה "מציאויות' , 'מציאות' בריבוי, היא אוקסימורון?
     
     זו שאלת אמונה, לוגיקה?

419. חבל על הזמן

     הסינים אומרים על משהו שאין טעם להשקיע בו,
     שזה
     'כמו להוציא מים ממגבת יבשה.'

420. אבחנה תקשורתית- מאנונימיות מוחלטת לפרסום מוחלט

     ידע

     אבולוציונית, כשהאנושות הייתה מעוטת ידע, עם נגישות נמוכה אליו,
     שולמה פרמיה לפרטים שהיה להם ידע, או נגישות אליו.
     פרמיה הולכת וגדלה ככל שהידע היה בפער גדול יותר ונחוץ יותר לנצרך לו, להיטיב את חייו.
     
     כשהידע במגמת האצת העצמת הנגשה,
     ערכו הולך ופוחת,
     ישנו הליך רגרסיבי אבולוציוני של השטחת ערך הפרטים על פי קריטריון הידע.
     br /> משולמת פרמיה למי שקרוב לתשתיות הפצת הידע.

     תוכן

     בעבר, התוכן היה צמוד לידע.
     
     מרשל מקלוהן אבחן ש'המדיום הוא המסר'.
     
     שביתת התסריטאים האמריקאית העצימה את מגמת השינוי בצריכת תוכן לסוגיו, מיידי, עכשווי, פחות מסורתי.

     פרסום

     עם התפתחות התקשורת האנושית, הכתיבה, הנייר, הדיו, המצאת הדפוס, אמצעי התקשורת, יכולת השידור, הפצת מידע, נוצרה, התפתחה והתעצמה התועלת ומיקסום השאיפה האישית לספיחת פרסום.
     
     איכר בעמק הפו, לפני 2,000 שנה, לא חשב במושגי פרסום אישיים.
     לא היו מודע לאמצעים התומכים בפרטנזיות אלה.
     

     תחזית

     כעת הנגישות לידע עדיין מקדימה את הנגישות לפרסום.
     (מבין שכעת אין לי סולם כמותני להשוות ביניהם.)
     
     השאיפה לפרסום תהיה במגמת ריסון בעת שאמצעי הנגישות למידע והתקשורת יהיו משוכללים ברמה כזו שגם הפרסום ישתטח.

     אבולוציה

     אבולוציונית, האנושות נעה בין
     1. אנונימיות מוחלטת של פרטים,
     2. דינמיקה של פרסום יחסי מתפתח,
        מ-מעטים שמוכרים לרבים, מעטים מוכרים להמונים, רבים להמונים,
     3. עד לרווייה
        המונים להמונים, לכולם נגישות להכיר את כולם.
     
     כך קרה ליכולת לתקשר מילולית,
     להתפתחות היכולת לקרוא ולכתוב,
     ולתקשר, להעביר מסרים ותוכן מעבר למרחק התפרסות הקול האנושי וקליטתו על ידי האוזן.
     
     מסוציאליזציה מוחלטת לסוציאליזציה מוחלטת.

     הערות

     • כעת האנושות בשלהי שלב 2.
     • צופה את שלב 3, לא בשל האנרציה הפסאודו לוגית של התפתחות מגמת שלב 1 ו- 2.
     • מה האינדיקציה להגעה לשלב 3?
       • עוד לא מאובחן לי,
       • משער שתנאי לכך זה שהזיכרון האנושי הטבעי ייעזר ישירות בזיכרון חיצוני בממשקים אורגניים.

     למה

     בשחר ההיסטוריה היה האינדיבידואל. ערום. מיכולות.
     לכן השונות קטנה.
     
     בהתפתחות נערמו יכולות.
     
     אלה יצרו תשתיות.
     
     ככל שהתשתיות היו עוצמתיות יותר כן שטחו את ההבדלים בין המשתמשים שלהם.

     דוגמא

     • בשחר האנושות לאינדיבידואל היו רגליים ששימשו לתנועה.
       גם אם השונות בין הפרטים נתפשה כמשמעותית, במושגי היום, הייתה מינורית.
     • בהמשך ההתפתחות, ל'מוצלחים', עשירים, היה סוס, סוסים, מרכבות. צוות מתַפעל.
       העניק יתרון תנועתי על החסרים.
     • בהמשך, הרכבת שיטחה את הבדל מהירות ההגעה בין העשיר לעני שהשתמשו בה, בהיותה תשתית.
     • המכונית נתנה יתרון לבעליה.
       הפכה למוצר לכל. ככזו נעה על תשתית שמבטלת רגולטורית את היתרון שיש לכלי רכב אחד על אחר.
     • מטוס ככלי תחבורה. מיושם כתשתית, וכרכבת זה שבקבינת המחלקה הראשונה, אולי יושב קדימה, אבל הם מגיעים יחד, אין מיקסום יתרון מהות הכלי בהגעה מהירה יותר.
     
     כך, השימוש הגובר והולך בתשתיות משטח יתרון בין אינדיבידואלים,
     מגביר את השונות בין הקרובים לתשתית,
     ומעצים עושר לרמות קצה של בעלי התשתיות.

421. תפישת מציאות

     לתפישת המציאות מייחס חשיבות קריטית לניהול חיים.
     מבחינתי לניהול חיים נשאפים, 'תפישת מציאות' היא שנייה בחשיבותה רק ומייד אחרי החשיבות שמייחס ל'בריאות נפשית'.
     ומוסיף, שהטיפול בתפישת המציאות היא חלק מבריאות נפשית.*
     
     חלק ניכר מתשומותיי מתועל לניסוח היבטי תפישת מציאות.
     מה ש(כמובן) מעיד על תפישתי את חלוקת משאביי,
     ולא על מידת עמידת הניסוחים ב'תפישת מציאות'.
     
     מציין זאת, בין היתר, מפני שמאתר אצל רוב סובביי, שעיקר תשומותיהם המנטליות מתועלות להתמודדות רגשית עם השלכות המציאות- מציאות מהמעלה השנייה, ופחות עם הבנתה וטיפול ישיר בה.
     
     טיפול בהיבטי המציאות, בצד המדיקלי/ תרפויטי שלה, הוא בהקלת חיווי המציאות למי שלא הצליח להתמודד עם אימי השלכותיה, שמשפיעים על 'תפישת מציאות' בהליך מתחפר ומעצים.
     
     תפישתי את 'תפישת המציאות', סובלת (- היא לא, היא איננה יישות ובטח לא אישיות, המחזיק בה סובל) מחסרונות רבים וחורים כפומפיה.
     עם זאת, עד כה, טרם ניסחתי תפישה טובה ממנה.
     חולשותיה העיקריות הן בהיבטי הקצה התיאורטיים.
     חוזקותיה, לשימושיי, הם בהיבטיה היישומיים.
     
     המציאות, לתפישתי,
     היא ה'יש' החוץ תודעתי, המתומלל, ש(ריבוי) בני אנוש יסכימו שחושיהם הפיזיולוגיים חיוו על קיומו.
     
     מכיר את החולשת הרבות בתפישה:
     • מה, זה פה, 'דמוקרטיה'? איך קשור ריבוי?
     • רק אחד ראה ושמע קוקוס נופל, לא מציאות?
     • אם אין מי שמחווה שהקוקוס הרעיש בעת שנשמט מהעץ לא השמיע קול, זה לא קרה במציאות?
     • אם שניים מחווים על תופעה, היא התקיימה?
       רבים חיוו שהרבי מליובוויטש, משיח, הוא משיח? האפיפיורים הקדושים?
     • אם יש מי ששלל תופעה שאירעה, זו לא מציאות?
     • אם פרסונה צריכה לחוות לאחר על תופעה, רובד השפה נכנס.
       האם תיווך המציאות באמצעות השפה מותיר את המציאות 'לא נגועה'? עדיין 'מציאותית'?
     • ומה עם תורת הקוואנטים?
     יש עוד, שנים עליה- בצד בחינה מתמדת של התפישה, אוסף בשקיקה את הנימוקים לערעורהמניח, כאן, לטיפול בחולשותיה.
     
     בשיא הצמצום הפשטני- חיווי מציאות:
     אני כתבתי, אתה מדווח שקראת.
     
     אפשר להתווכח, על ההווייה, על אופן ואמצעי תפישתה, אך יש לנו מציאות.
     
     בהרחבת התפישה היא מכילה את פרקטיקת החיים.
     
     במי שאני מזהה בהם סבירות נטולת חרדה או דיכאון מיישמים אותה.
     
     משמעות התפישה אומרת, בין היתר, ש-
     אהבה, אמונה, הסבר, חיבה, משמעות, ערך, פרשנות, רגש, רצון, תפישה, תקווה, תשוקה וכאלה...
     חשובים ככל שיהיו, אינם חלק ממציאות. אלה אמצעים אישיים מנטליים להתייחס אליה. הם, במשותף או בנפרד, עשויים להוות טריגר לפעולות משפיעות על מציאות, אך הם לא חלק מהמציאות.
     
     מניח שהרבה יסכימו עם הפשטה זו.
     בפועל, בחייהם הפרקטיים- הם לא.
     
     לצפייתי, הבלתי מדעית, גורמי החרדה/ דיכאון הרווחים ביותר, הם
     • ייחוס לאלמנטים שמניתי ממשות מציאותית.
     • לחיוויי מציאות, שלילה קיומית, אם לא עולים בקנה אחד עם תחזוק האלמנטים שלמעלה.
     היפוך סדרי קדימויות.
     בהיררכיה הקיומית יש המקדימים את הטיפול באלמנטים האלה לתפישת המציאות:
     לקיחת כדור הרגעה, לא מטפלת במציאות אלא בתחושה שהגיעה אחרי חיווי המציאות, תוצאות השלכות לקיחת הכדור או אי-לקיחתו ישפיעו על מציאות*.
     
     * כמובן שאין כאן המלצה לקחת כדור הרגעה או לא.

     בקרה

     לסקפטים, שמכניקת תפישת המציאות שלהם שונה משלי, ומסיבות רבות, שישיתו את חוקי המתמטיקה ויגרסו שדי במקרה אחד שלא עובד, שימיט על התפישה כלייה, כעל משפט מתמטי עם מופע סורר אחד,
     אטפל בחולשה אחת של התפישה המוצעת- הבקרה.
     מכיוון שהמציאות היא בעייתית לתפישה והגדרה, יש להשית על חיווייה בעבר, בקרות על בסיס קבוע,
     שעניינן של בקרות אלה זה תקפות התפישה עם אותם חיוויים על תודעות לא קשורות ובעתיד.
     
     בשיא הצמצום המפשט-
     בקרה: אם אמשיך להזיז את כוס הקפה הריקה ימינה מעבר לסף השולחן, ב(קפה)זוריק, אחווה את נפילתה? גם מחר? גם באלקלעי?
     התפילות האינטנסיביות לבריאותו של הרב עובדיה יוסף השפיעו על חזרתו להכרה היום. האם וביתר אינטנסיביות יעשו זאת גם מחר?
     האם שני אנשים שלא מכירים האחד את השני ולא חונכו לאותו סט אמונות, יגיעו לאותה פרקטיקה תפילתית, כמו שהגיעו לפרקטיקת גידול חקלאי?
     
     כשבן גוריון אמר,
     "מי שלא מאמין בניסים - הוא לא ריאלי"
     
     הוא ניפק משפט מXים, שנון, מלא חן.
     לא יודייע, מניח שלא, באיזו מידה הוא האמין בניסים, או שנגמרו לו הנימוקים הרציונליים להחיל עמדות שרצה לקדם.
     
     עם זאת, לדעתי, חתירה ל'מציאות' שמתפשרת על רציונליות מוגבלת, ולחילופין, אימוץ ואינוס הסבר רציונלי לתופעה שאין לה (עדיין) הסבר רציונלי (נניח ההסבר לקיום האנושי) הוא הסיבה העיקרית לתופעות החרדה/ דיכאון [אם מתעלם מהפרה באיזון הכימי (שאולי אף היא תגובה מציאותית לקשר בין תודעה לפיזיולוגיה בתפישה מציאותית שגויה, כפי שחושד במיגרנות.)].

422. עירהורים על שילוש הייצוג

     פתיח

     בשירותי הצבאי, שנות ה- 70, נחשפתי לשימושים פרקטיים מודיעיניים של טיפול בייצוג המציאות.
     ניסחתי לעצמי את תנועת שלוש הקודקודים:
     1. מציאות,
     2. ייצוגה,
        הליך אבסטרקטיזציה של המציאות,
     3. לטובת שינוי מציאות הרתום לכוונת המייצג.
     בהתלהבות מהבנת רעיון הייצוג, לקחתי אלמנט מסויים של הפרקטיקה הצבאית ורשמתי עליו פטנט. כושל.

     היסטורית

     ייצוג המציאות החל, כמובן, הרבה קודם.
     מניח שייצוגי מציאות, כציורי מערות, המתוארכים לפני עשרות אלפי שנים, ימשיכו להתגלות, ויימצאו אף עתיקים יותר.
     
     מייחס ליכולת תקשורת באשר היא, ייצוג של מציאות.
     מניח שייצוג תקשורתי וורבלי קדם לייצוג גרפי, כלומר שלושת הקודקודים גוייסו ורבלית לפני שיושמו גרפית.
     
     בשנות ה-80 עם התפתחות המחשבים, התקשורת, זה תפנית משמעותית בגרף ההאצה המרחיק בין שלוש הקודקדים.
     
     תרומתו הענקית של סטיב ג'ובס הייתה ביישום הנחלת והנגשת ייצוג המציאות למאסות המונים.

     יישומים

     הנצרות גייסה במודע, בנחישות ובעוצמה ייצוגיים גרפיים של המציאות כדי לשנות ואז לעגן תפישות של מאסות.
     
     האמנות בכלל, התפוז מכני כדוגמא מקומית מקצינה, עוסקת [גם] בהשפעת ייצוגי מציאות על אינדיבדואל.
     
     אם לא אייחס לתפישה תודעתית כ'מציאות', אפילו שכמה אינדיבידואלים יכולים להתייחס לאותה תפישה, הם נגעו בייצוג המציאות הם השפיעו על פעולות של אנשים, באופן עקיף, כלומר שינוי תפישתי שהביא לפעולה שמשנה מציאות.
     
     תפישה תודעתית כמתווכת בין מציאות לבין השפעה עליה.
     
     השאלה, האם בתהליך נבראות מציאויות תודעתיות אלטרנטיביות סובייקטיביות.
     או
     שזו התפתחות, שינוי, כיוונון אבולוציה של האובייקטיבית הקיימת.

     תשתיות

     מיקרוסופט הייתה הספק העיקרי לפיתוח תשתית וצריכת היכולת ליצירת ייצוגים. לכן עלתה עד לאחרונה, לכן נעצרת, אם לא תתאים עצמה אבולוציונית.
     אפשר לומר שעדיין, אבל תצורת ה'יישומים' נוגסת במשמעותה.
     השימוש הגובר והולך בתצורת 'יישומים' נוגסת במשמעותה של מיקרוסופט כספק תוכנה.
     
     אפל, בכישרון, בכוונה, בצדק, נכסה לעצמה את הנחלת הייצוגים הטכנולוגיים לשימוש בטכנולוגיה ותקשורת להמונים.
     
     גוגל מטפלת בריבוי היבטי הייצוג הםרקטיים.
     
     פייסבוק עוסקת ביחסים אנושיים. ייצוגיים.

     אישית

     נרתע, סולד משילושים וירטואלים.
     
     מאז ציורי המערה ועד הפייסבוק בסמאטרפון, אמצעי הייצוג והצגתו, שהאבחנה במיסוך התעבתה. והתעוותה. תפישת המציאות השתנתה.
     
     טקס זה היפוך:
     זו מציאות המייצגת רעיון.

     בעתיד?

     אבולוציונית, להערכתי, האנושות בשלב ב', הייצוג, שהתפתחותו בהליך האצה.
     
     הפיתוח, הבא, להערכתי, יהיה של קודקוד ג' ההשפעה על המציאות בגרסה
     
     הוירטואלית- שינוי רדיקלי בתפישת ריבוי אינדיבידואלים, וגזירת פעולות המתייחסות אליה.
     
     הריאלית- שאיפה לשינוי מציאות בעקבות ייצוגה.

423. אני מציק משמע אני קיים

     Nudge Ergo Sum
     על ציר הזמן, חש יותר ויותר,
     שכששואל את סובביי שאלה שעוסקת בסטרוקטורה,
     תשובתם מתמקדת יותר בי כשואל על חשבון התוכן הנשאל.
     
     לכאורה, ניתן לראות בכך את כייף חדוות המשמעותיות,
     בפועל- מצער אותי, מאד,
     • איפה אני ממוקם,
     • היכן העונים מתמקמים כתגובה לגירוי.

424. שמרנות ופריצה

     המחשבה חותרת לסדר, לחיפוש ומציאת מתווי התנהגות סדורים.
     מחשבה שמרנית, רואה בתופעה אקסטנציה לפאטרן זמין
     קושרת הקשרים, תקדימים ואסוציאציות
     ומחילה אינדוקטיבית על התופעה את הפאטרן.
     
     מחשבה רדיקאלית, מחדשת, מחפשת דדוקטיבית
     תופעות שיתאימו לפאטרן ליצירת תיאוריה מנבאת.
     לכן, בקונפליקט פרדיגמות הרדיקאלית נתפשת כמנותקת.
     הנכתב כאן מתייחס למגוון דיסציפילנות,
     בדגש על מדעי ההתנהגות
     בתצפית על התנהלות אנושית,
     ובניסיון לצפות התאמת פרסונות לפוזיציות.

425. בחינת הצלחה הורית

     ברטרוספקטיבה של הורות [יחד עם אינספור מרכיבים אחרים- מס שפתיים] שני פרמטרים:
     1. פרשנות החיווי לשמחת הילד
        • החשוב,
        • תלוי דיווח ואבחנת השומע,
        • מורכב לאבחון ולמדידה.
     2. החיווי למידת תאימות תוצר לחזון ההורה
        • פחות חשוב,
        • תלוי, זיכרון, יושר אינטלקטואלי, פוזיצית בעל החזון בעת הבחינה.
        • פחות מורכב.

426. חתירתי להסכמה

     רובה של תקשורת בין אישית היא המשגת עמדות של המשוחחים בחתירה להסכמה.
     • של הצד המציג.
     אישית, רואה עצמי כחותר,
     בתקשורת בינאישית כייפית,
     להבנת עמדתי, ורוצה לחשוב שלהבנת עמדת האחר.
     לאו דווקא להסכמה.
     • הסכמה יכולה להיות תוצאה של סיבות, נסיבות, מגוונות.
     • הנסיבות עשויות להתעדכן, להשתנות מסיבות זרות למהות הסוגיה.
     • הבנה, בדרך כלל, עמידה יותר לנסיבות חיצוניות.
     • באותם מקרים שמזהה בזמן אמת או בדיעבד,
       ויודע להצביע על כמה מצבים כאלה,
       שמדגמן עמדת 'התנצחות, מתבאס על עצמי.
     
     ועם זאת, בנסיון לשמור על יושר אינטלקטואלי
     • תשומה בנדירות- הביקוש לה נמוך,
     ייתכן שהרציונל לחתירתי להבנה הוא אינסטינקטיבי. לא מודע.
     כלומר, אולי אני איש מדון, שחותר להביא את נטייתו לביטוי.
     • כמו ההוא שמסתובב עם פטיש, ורואה בכל מסמר.
       רק שמצידו השני של הפטיש יש את המתעט-
       • מתעד את הטעויות.
         את אלה שזוכר.

427. דיאלוגים מעושנים

     "מוותרת על הסיגריה האחרונה?"
     "בחיים לא הייתי מוותרת על הסיגריה האחרונה."
     "אותי בחיים לא יתפסו עם סיגריה אחרונה."
     "וויתור על סיגריה אחרונה מביא מזל."
     
     "מציתה שתי סיגריות ברצף. שלישית לא.
     האויב מבחין בראשון, מכוון בשני ויורה בשלישי."

428. טעמי

     "זו, יש לה טעם טוב."
     
     חיווי על מי שמחצינה את הקפדתה האסתטית וטעמה תואם את זה של המחווה.
     על הדרך המחווה מחזקת עצמה- סופחת ערך עצמי.

429. טעם טוב

     האם האמירה שלמישהו יש 'טעם טוב' זו בעצם
     הפיכת העדפה טעם פרסונלי לערך אוניברסלי?

430. תחביביי

     בין תחביביי, יכול למנות מגוון.
     נעתי, ועדיין, בין כמה.
     אפילו לקחתי כמה מהם לכיוון המקצוענות, במובן ששלמו לי על מימושם.
     גרפיקה, הדרכה/ הוראה/ הנחיה, דסק-טופ פאבלישינג, טיולים בעולם שלישי, טיסה, טיפוגרפיה, טכנולוגיה, כתיבה, משחקי כדור, נהיגה, צילום, קריאה, רכיבת אופנועים, תקשורת בין אישית.
     
     הקצה מבחינתי, התחביב שגורם לי הכי הרבה עניין ומעסיק אותי הכי הרבה, שמאפשר לי לעסוק בו כל הזמן,
     ה-תזזז, הריצודים הנפערים על רצפים תודעתיים בין פיסות רציונל:
     • זיהוי,
     • הבנה,
     • הסבר,
     • ניסוח,
     • בחינה מחדש.

431. יידוד הכשל

     אולי מפחית מהמצוינות, מההישגים
     בטוח
     ועם זאת, זה השמן הסך את גלגלי החיים
     המאפשרים להתמודד עם כשל
     • טרום בואו עם פחות חרדה,
     • לאחר קרותו עם פחות דכאון.
     
     אז נניח שאפשר לבחור,
     מה עדיף לחיים?

432. קנאה

     
     • ההכרה שיש רצון לאמץ מימד אחד לפחות,
       • טובין מנטלי נתפש או קומודיטי בעל ערך כלכלי מדיד,
     • מ-אחר
     • הנתפש כבעל ערך גבוה יותר
     • ממה שהמקנא מזהה שיש בחזקתו או שאין לו כלל
     • מתוך תפישת ערך עצמית, השוואתית, נמוכה יותר.
     
     הקנאה יכולה להתבטא ב-
     1. העדר ביטוי חיצוני-
        תחושה פנימית אצל המקנא,
     2. חיווי גופני המעיד על התחושה,
     3. מלל
        • תמלול ישיר, מעיד, חושף, שקוף,
          • מעצים את הערך שיש למקנא,
          • מפחת את הערך שיש לאחר,
        • או עקיף, שעושה אותו דבר,
     4. עשייה
        פעולה קונקרטית העשויה לטפל ב-
        • צמצום הפער בין ערך הטובין שבחזקת המקנא למושא הקנאה,
        • אימוץ קונקרטי של הטובין,
        • הפחתת ערכו בתודעת העושה,
        • הסחת רצון המקנא מהשאיפה לחזקה על הטובין.

433. כבודו

     המעיד על עצמו כאיש של כבוד
     1. מלין שלא נהגו בו בכבוד שציפה. או
     2. מזהיר שמא לא ינהגו בו כפי שמצפה.

434. סמל

     הוא ייצוג מציאות באמצעות אובייקט או פעולה
     שנוצר על ידי כוונת יוצר הסמל
     ליצור שינוי תודעתי של תפישת אובייקט
     של הנחשף לסימול
     מהווייתו הראשונית להווייה אחרת.
     
     הסמל מייצג מטען תוכן שחשיפה אליו מהווה שלב בתהליך תמלולו.
     בהיותו כזה, סמל הוא תיווך מוכוון של תפישת מציאות.

435. לאט לאט

     לא ברור אם אנחנו רואים נכוחה את העובדות,
     אז שננתח את הסיבות לתוצאה?
     
     שנתפתה להציע אלטרנטיבות?

436. בחירת עיסוק

     בהתנתבות לעיסוק שני אלמנטים:
     1. כורח
     2. בחירה
     
     עדיף ב
     כורח- עיסוק הכי נסבל עם תגמול מקסימלי,
     בחירה- תוצר הכישורים, ההנאה מהעיסוק.
     
     במסגרת שיקולים רציונליים של כלכלה עכשווית, תוצרי ההנגשה בתאוצה,
     לכן, פרקטית, כדאי לתת את הדעת על עיסוק שתובע סף כניסה גבוה.
437. 

     קלאסי

     אוסף ערכים אסתטיים שנוסחו בעבר ונותרו כסגנון מאובחן.

438. מיקוד מהותי/ מהות מיקודית

     מרוב עצים לא רואים את היער,
     ומפיצ'פוץ' מולקולרי הנוסחה מתנדפת.

439. התגלות

     "מאז שעשיתי אייסולציה של אלוהים מהחיים שלי..."
     ידידי הנערץ.

440. טרנספורמציה

     רתימת אינסטרומנט עם הקשרים תודעתיים לדיסציפלינה אחת
     לדיסציפלינה אחרת
     תוך הדרתו מייעודו המקורי לטובת סט הקשרים חדש.

441. מגיע לא מגיע

     "...לא מגיע לי/ לה..."
     שמעתי אמירה כזו.
     איזה יופי.
     
     נפוצה הרבה יותר מ
     
     
     "...מגיע לי/ לה..."
     חיווי תסכול,
     מול יישות עליונה, הייקום, הבורא, הריבון\ המנהל, בעל הבית או לפחות בעל הסיטואציה,
     שאמורה לנהל את העניינים, את מאזן הטובין,
     שאינה עושה את עבודתה, שכן על פי חישובי הפרסונה המעידה, או לפחות עמדתה הבלתי מחושבת,
     היא, הפרסונה, במצב לא נוח.

442. פרוטוקול נבוך

     במקרה מבוכה, שאחר מעורב בו, להלן הטקטיקה האשכנזית,
     חסרת אמונה, נטולת אינטליגנציה רגשית, שלי:

     1. הכרזה עצמית-
        "אני נבוך."
     2. הצהרה בפני נשוא המבוכה-
        "דע, אני נבוך."
     3. עדכון האחר-
        "קרה כך וכך."
     4. פתיח לפתרון אפשרי-
        "מציע לעשות ככה וכך..."

443. כולה משאבה

     מה זה הדבר הזה, שבריבוי תרבויות מייחסים ללב יכולות רגשיות?

444. דימיון, איך הוא קשור?

     מניח, שאבולוציונית, הדימיון האנושי התפתח יחד עם התפתחות הציד שהוא שלב אחד אחרי הליקוט, לא-יודייע-מתי. בעוד שליקוט הוא פעולה שיסודה פשטות, אינסטינקטיביות, מיידיות, אינדיבידואליות,
     
     פעולת צייד, על ידי אדם- אבחנה ואיתור חיה פואנציאלית, תכנון, מעקב, והתקפה,
     הצריכה הבנה טקטיקה, אסטרטגיה, תכנון, והשראה מהו הטובין, התגמול, שיתקבל מביצוע מוצלח של הקצאת התשומות והמשאבים מפעולת הציד המסוכנת.
     
     מעצם הווייתה הבלתי מיידית, פעולת ציד מכילה ממד מנטלי, שמתווך בין התעוררות הרצון למימוש מוצלח.
     
     בניית הרצון, התנועה לכיוון הניצוד, כיוון האבן לעבר הניצוד, שכלול השיטה, שיתוף העמיתים הם הכלים המנטליים שאפשרו את הציד והיוו את ערש הדימיון.
     
     מניח, בלא ידיעה תומכת, בלי להתמודד עם מה נחשב כשפה-
     נהמה מסבת תשומת לב היא ישירה מדיי להיחשב שפה,
     צייד פשוט יותר להגדרה,
     שצייד הקדים את התפתחות השפה הסימבולית והן את החקלאות, שכן הצריך כישורים מנטליים פשוטים יותר והתיווך בין התעוררות הרצון לבין יישומו צר יותר על ציר זמן.
     
     ככזה, הצייד היווה ערש פיתוח הדמיון כדי למקסם את מימוש הגירוי. אז. ועתה.
     
     מה שהתרחב הוא הפער בין התעוררות הגירוי לבין הקשר הישיר של הניצוד או אבסטרקטיות הטרף.

445. גאווה

     אתמול אריק אמר לי ש-
     "גאווה זו שמחה מבדלת."
     
     אהבתי.
     
     14/10/2013

446. סיבה-פעולה-תוצאה-חיווי

     • ישנו איזשהו סדר טבעי שלעתים, בתבונתנו אנחנו מזהים אותו,
       ולעתים באמצעות תבונה ושימוש ברציונל משבשים.
     • ברמת העיקרון, ברציונל בסיסי
       1. סיבה מקדימה
       2. פעולה שקודמת ל
       3. תוצאה שמקדימה את ה
       4. החיווי.
          גם אם החיווי הוא רציונלי, מעובד ומתומלל, לבטח אם אינסטינקטיבי, גם אם כרוך בהפרשי זמן בלתי ניתנים למדידה.
     • עם זאת, בהתנהלות אנושית,
       באינסטינקט,
       כלומר בניטרול רציונל ולעתים תוך גיוסו,
       אנחנו מטפלים בתחושות, שהן חיווי לתוצאות על ידי פעולות או מניעות.
     • כלומר, במטרה לטפל בדאגה רציונלית למהותנו- בחיוויי תחושותנו, אנחנו פועלים ישירות על שינוי החיווי, משבשים את הסדר הבסיסי (- שאינני יודע איך לכנות אותו, הסדר ה...)
     • וזה לא עובד. כלומר חיווי מלל מנותק ממהות, אלכוהול, נרקוזה, גלולות עושות את זה, לטווח קצר ומותירות נזקים גדולים יותר בשל שיבוש הסדר, כמו ההתמכרות להגדלת המינון.

       ובתמצית

       כשבהתנהלות, הסדר של סיבה-פעולה-תוצאה-חיווי מופר
       מצפה לחוסר איזון, לבעיה, לסדר מתבקש שלא מתקיים.

447. חלון הזדמנויות

     מניח, שכשפוליטיקאי משתמש במינוח 'חלון הזדמנויות' חד פעמי' הוא משווק את האג'נדה שלו.
     נותן ערך לעצמו וחשיבות להקשר.
     יכול להיות טולרנטי לגבי חלון ההזדמנויות- ייתכן והוא יודע משהו שאני לא.
     
     לגבי ה'חד פעמיות', אני סקפטי.

448. אושר

     רמת השמחה מהתממשות ערכים שחשובים לפרסונה, בעת הבחינה.

     בבחינת שמחת, אושר, האחר

     1. עדות- מה הוא יאמר על תחושת
     2. תקפות- באיזו מידה עדותו תואמת את התרשמותנו
     3. בקרה עצמית- באיזו מידה אנחנו רואים את מרכיבי שמחתו כערכיםן חיוביים, כראויים לאימוץ על ידינו.

449. אדם-תפישה

     [בתפישתי את] תפישת אנשים את עצמם בהקשר סביבתם,
     • רובם נטולי תפישת עולם פוליטית.
     • לרובם תפישת עולם ערכית כשהדת זמינה לטפל במה שהדעת האישית הזניחה,
     • לעוד יותר- הזדהותית כפרט עם מכלול סוציולוגי עוטף- הטמעות בנורמטיביות נשאפת,
     • ולרוב המכריע חתירה למיקסום תפישת הטובין האישי בכל מצב.
     
     כן נפעמתי לנכוח, שצרכני תקשורת פוליטית אדוקים, מכורים, עם חושי כיוון מרהיבים:
     • הצבעה למפלגה שתמיד זוכה, או מהווה את שוס הבחירות,
     • (נקרא דומה, אבל לא) היכולת לחזות את מי בהווה כלשהו מאד התחזק או מאד נחלש. 

450. אובאמה

     יש לי אמפטיה רבה לאובאמה,
     ועוד יותר לתבונה, לישירות ולחן
     שנשקף מאשתו.
     
     גאונות, הבנה גיאו-פוליטית
     יוצאת דופן, יכולת ניהול מדהימה-
     אם ישנה, מגזוזטראת בלקוני
     לא מזהה.
     
     
     יכולת דיבור ונאום, רכישת אהדת שומעים מרשימה. כמו אצל נתניהו- רמת הליטוש של יכולת נאום זו פוגעת בתפישתי את אותנטיות של אמירותיהם, במובן ששניהם עורכים את דבריהם כך שמיועדים תכנית לשומע מולו הם עומדים, ופחות, כך נשמע לאוזניי, מחויבים לאותנטיות שינוע מחשבתם.
     כלומר, אני מזהה ריצוד שמפריע לי.
     
     עם זאת,
     גם לא מייחס לו, עד כה לפחות, טעויות 'בלתי נסלחות', תוצר של אופי, שיקול דעת, או תפישת עולם, שהופכות אותו, מבחינתי לבלתי ראוי לאהדתי אותו.
451. 

     קליניקה

     לאלקלעי, בית הקפה שיושב בו, אחד ממכרי קורא 'בית התה', ואני- 'קליניקה'.
452. 

     ערך הניסיון

     חונכנו, גדלנו, לתוך הפרדיגמה שלניסיון יש ערך.
     כלומר, ישנו הליך למידה שיש לו משך זמן, שחלק ממנו, הוא תהליך הטמעת הידע  שנרכש.
     
     הניסיון במתכונתו כערך חיובי התיישן והפך לא רלוונטי.
     כמו סדר דפוס, מכונת כתיבה, מסך עם נפח, פטיפון, סרט צילום.
     כלומר, יש מי שדורש אותם, סיבותיו הטובות עימו, אבל אלה מאד מסויימים, וסיבותיהם עימם.
     
     ואין כאן ערכיות- זו מציאות מואצת, כלומר ככל שהישגי ההנגשה גדלים, סף הכניסה מתנמך.
     
     זה לא מקרה שבעל הניסיון, מייחס לו ערך.
     ייחוס הערך לניסיון הולך ועולה ככל שהידע פחות רלוונטי, או שהצורך ההשרדותי ליישם אותו גדל.
     
     גבירתי, אל תוסיפי פגע על פגיעה- מצער ככל שיהיה- הניסיון שלך לא רלוונטי!

     למה?

     • קודם כל, כי את מעידה שאין לו דורש.
     • למה עוד? מפני שהניסיון שלך לא רלוונטי.
       סף הכניסה לעיסוק שלך מורכב מכמה מרכיבים שביניהם
       • ידע מסויים,
       • כישורים מסויימים,
       • מבנה אישיותי,
       • מאפיינים תרבותיים התואמים את העיסוק,
       • אינטראקציה עם הדיסציפלינה,
       • ויותר יותר חשוב- אטרקטיביות למקבל ההחלטה האם להעסיק.
     • נראה שממש לא הניסיון.
     עם הנגשת הידע, מרכיב המיומנות הנרכשת הנדרשת הפך לפחות רלוונטי.
     
     יתירה מזאת- ייתכן שלמה שאת קוראת 'ניסיון' יהיה מי שיתייחס אליו כצבר התניות, קבעונות, הרגלים שלך הם יקרי ערך, וסיבה לתבוע פרמיה מהמעסיק, בעוד שמבחינתו אלה אבנים כבדות ומיותרות בכיסים התעסוקתיים.
     
     החדשות הטובות, הצד השני של החדשות הרעות:
     היעדר הצורך בניסיון, הנמיך את סף הכניסה לתחום שלך, אבל גם לתחומים אחרים.
     
     כלומר, הסיבה שלא תיירטי את העיסוק הבא היא לא היעדר הניסיון.

453. עד כאן

     ביחסיי החברתיים מתהדר בריבוי יחסים משמעותיים.

     כמותית

     • היו הרבה,
     • יחסים על צירי זמן ארוכים,
     • היחסים אישיים,
       לא עם בני זוגם, וגם אם נמצא עם חלק מחבורה, יחס אחר, עצמאי, מאובחן, לכל אחד.
     

     תוכן

     חוויה

     בסיס היחסים הוא תוכן עם ריגושים, חוויות משותפות,
     לא מעש או פתרונות.

     למידה

     נחשף לתוכן שסקרן לגביו.
     כברירת מחדל, מעדיף להיות בעמדת המקשיב, לומד, נמצא בעמדת השואל, פחות דחוף לי לענות, לנסח או להגדיר,
     אלא אם בן השיח לא סיפק את התוכן להחזיק עניין ואני למד מהבנה וניסוח מהתגובות.

     אישית

     הקשרים בינינו, משמעותם וניהולם, מהווים חלק מתוכן היחסים,
     יש להם השפעה, אישית, על שנינו.
     
     אולי הטריגר ליחסים היה רגרסיבי- מהסטרוקטורה לאישי, אבל משמעות התפתחותם היא מהאישי לסטרוקטורה.

     גיוון

     • אופי
       אנשים בעלי אופי שונה, האחד מהשני,
     • דיסציפלינות
       רקע ועיסוקים שאינם קשורים או דומים האחד לשני,
     • תקופות
       בנקודות זמן וגיאוגרפיה שונות בחיי.

     שפה

     • עברית
       אנשים בעלי אופי שונה, האחד מהשני,
     • וורבליות
       או עם אנשים שלא יכלו להחזיק תקשורת ורבלית, אם לא אקטיבית, לייצר, לפחות פסיבית, להוות משקל נגד.

     בקרה

     לא מייחס ערכיות חיובית ל'יחסים ללא תנאי'.
     ישנה בחינה מתמדת של
     • מי תורם מה,
     • מה המחיר לערך.

     סיום היחסים

     יחסים לא גוועים לי לאיטם.
     מסיים, בועט ביחסים, בעת שמתמלל לעצמי שמתבקש לתת מה שלא רוצה או יכול לתת.
     
     • לא רוצה יחסים של רוטינה-לא-זוכרת-למה, או מושתתי מחוות וטקסים תחליפי תוכן,
     • על אף שלוקח על עצמי את האחריות על הגעתי לשם,
       לא יכול או רוצה - אין לי את הנדיבות, את העומק התודעתי, את הגמישות המנטלית, לקיים מערכת יחסים חברית ובה לשמש בתפקיד תחזוק
       • תפישת ערך או
       • יציבות רגשית.

454. כך זה לא יכול להימשך

     מכיר את
     'כך זה לא יכול להימשך.'
     
     פיזיקלית, סוציולוגית, פוליטית,
     אם יש מצב מסוים-
     קיימת הערכות סט התנאים, המרכיבים והיחסים ביניהם,
     לא רצוי ככל שיהא, בנאלי ומתבקש ככל שיהיה:
     זה המצב.
     
     השארת, קיבוע, שימור והנצחת המצב הם ברירת המחדל האפשרית, הזמינה ביותר-
     המצב קיים;
     יציב אורגנית, חשוף לכוחות כלייה ובלייה חיכוכיים מהסביבה האופפת.
     
     הסיבה לכך שהקונפליקט הפוליטי,
     בדגש מול הפלשתינאים,
     נמצא במצב הקיים הוא שמפגש ההסכמות בין שני הצדדים, שרואה פתרון מוסכם, אפשרי ליישום מכיל רק חלק קטן מהם.
     המאסה המסכימה, קטנה מכדי לשנות את שיווי המשקל שמתחזק את המצב הקיים.

     צדדים שונים

     סוגיות האבחנה בין תפישות שונות של אותו צד, בין מי שמהווה אופוזיציה לרוב המקיף אותו,
     מניעי ה'למה מוכן להגיע להסכמה עם היריב [חברו לקונפליקט-  :-) אוקסימורון]'-
     מרתקות. אותי.
     בראייה (שמתיימרת להיות) אובייקטיבית, ער לשוני מהותי בין הצדדים המאובחנים, ברמת התפישה בין רווחת הפרט לשימור מסורת הקולקטיב.

     אינדיבידואלית

     • רמת המודעות הדמוקרטית,
     • רמת האדיקות הדתית,
     • טולרנטיות לשונה,
     • המוטיבציות האישיות של הפרטים ושל מנהיגי הקבוצות שונות בין שני הצדדים,
     • תפישת תרבות האלימות* - סף הכניסה לאלימות.

     קולקטיב

     • מאפיינים, גודל ומשרעת קבוצות היסוד המהוות מוקדי הזדהות להתכנסות מזדהה של אינדיבידואלים
     • מאפייני הדת,
     • תפישות לאומיות שונות. 

     האצת שינויים סוציולוגיים

     בדומה לפיזיקה, הסוציולוגיה עובדת. גם אם איננו מודעים לה או מתמללים את תהליכיה.
     ההיפר תקשורתיות מהווה את הגורם המאיץ הסוציולוגי בעידן הנוכחי;
     התיווך, המסך המנגיש, המאפיינים את יישומי התקשורת הדו כיווניים, מקרבים את הפרט לדומים לו מעבר למראה העין ושמע האוזן האנושית, הספר, הספורדי, העיתונות הרדיו והטלוייזיה החד-כיווניים.
     מתבקש לחשוב שבהתפתחות הגלובלית בעקבות האצת אמצעי ייצור התוכן שעובד אדמה במספטומיה דומה יותר לקולגה מהרי האנדים מלפני 4,000 שנה.
     אז זהו שלא.
     
     טריוויאלית, יש דינמיקת תנועה, הגירה שמאפשרת תקשורת שיתוף, ואפילו מעבר גנים.
     עומק הידע של שניהם היה רדוד בהשוואה להיום.
     סף הכניסה לדיסציפלינות האלה היום הונמך ברמה כזו במשכי זמן מזעריים הם יכולים לקיים אינטראקציה- שפת התקשורת השנייה שלהם היא אנגלית, שניהם מתפעלים וורד ואקסל, ויש להם פייסבוק/ אי-מייל לשחלף מידע.
     
     כך, דינמיקת השינויים הסוציולגיים- רכישת ההשכלה על ידי שכבות הולכות ומתרחבות באוכלוסיה, מאיצה כעת ובהמשך אף יותר, את תהליך הדה-ריבוד.
     
     ההתכות וההתרכבויות על מבנים חברתיים קיימים, יהיו במגמת חיזוק והאצה.
     
     בעקבות התקשורת, הנגשת הידע והנחלת השכלה לחלקים נרחבים יותר באוכלוסיה תהליך ההשטחה יואץ ויועצם:
     פחות אנשים ישלטו על יותר משאבים ותשתיות,
     הפערים בין העשירון הלפני עליון לתחתון יפחתו ביחס לפערים בין העישרון העליון לזה שלפניו.
     
     שתי אםשרויות יכולות להיות במצב זה:
     1. 'יש עתידיזציה'
        רגרסיה למבנים מסורתיים קיימים, בהתאמות לעידן,
        התכנסות אינדיבידואלים לערכי יסוד ערכיים מוסכמים מושתתי חתירה לרווחה אישית וזהות קבוצתית רחבה- לאומית, מאובחנת.
     2. פייסבוקיזציה-
        פרוגרסיה ליצירת מבנים חברתיים שונים,
        פרגמנטציה של אינדיבידואלים עם תחומי עניין אד-הוקים, ש'לא שווה למות עליהם'.

     האם תהיה הסכמה שתסיים את הסכסוך בעתיד?

     בעבר, גרסתי שהסיכויים לכך גדולים, אם כמה תנאים יתממשו.
     היום פחות*.
     
     ב-67, בעקבות המלחמה, הסיטואציה השתנתה מהותית.
     מאז הייתה תנועה והתפתחות, אורגנית. לא שינוי מהותי. המצב כפי שהוא היום ימשיך לנוע, ברציפות, בדינמיקה מתפתחת, גם אם לא בהתערבות פולשנית משנה סדרי עולם או לפחות מקום מאובחנים.
     
     כך, אם לא יגיע הסדר מלאכותי, הכופה עצמו על התניות והנחות מקדמיות של הרוב, משנה סיטואציה, המצב כפי שהוא כיום ישתנה. מהותית על ציר הזמן כחלק מאבולוציה סוציולוגית.

     נבואה

     הנבואה ניתנה לנבונים, ואני כשוטה לא כדאי שאתנבא,
     מה שכמובן אעשה בפסקה הבאה.
     
     על אף הניסיונות, שמצדד בכל ליבי שאכן ימשיכו-
     בא מבית המדרש התקשורתי (האופטימי נדיב אנרגטית), שתקשורת שלא הבשילה למעשה עדיפה על המנעות מתקשורת,
     בשונה מבית המדרש המעשי (פסימי חסכן אנרגטית), שאם מעשה לא יבשיל יגרם נזק של אובדן תשומות או תשתיות להסדר הבא,
     לא יודע להעריך אם ייקבע הסדר עם הפלשתינאים כמו עם המצרים.
     
     מניח שתהליכי ההאצה יוגברו, לכן מעריך שרבולוציות, תפניות דרמטיות לא תקרינה.
     כך, משער שתהליך הפייסבוקיזציה יגבר,
     במקביל למיעטים פרגמנטייים ביחס 'יש עתידיים', וקיום חיכוכיים שקבוצות מאובחנות תרצנה להתקיף/ להתגונן מקבוצות מאובחנות אחרות, על בסיס עניין משותף של קרבה למשאבים, ופחות אידיאולוגיה מקדמית מונחלת.
     
     והתחזית:
     כך, זה לא יימשך.
     גבולות הסכסוך הגיאוגרפי כפי שאנחנו מכירים באוקטובר 2013 כנקודת חציון בזמן, ישתנו מהותית ב- 2060.
     התמורות הסוציולוגיות של הצדדים בעקבות הנגשת המידע תגרום לשינוי בהתכנסות של ההמונים.
     לא יודע לחזות לאיזה כיוון ההשפעה התקשורתית ושינוי הסוציולוגי ישנו את הגבולות כפי שהם כיום. גם אם מפתה לרתום אמונות מקדמיות, חשקים ותקוות שיוכיחו שהתזה מקדמת את הרצון המקדמי או את היפוכו.
     
     

     ---

     * לכאורה אוקסימורון. נופל, כביכול למלכודת 'טוהר הנשק'.
     אז זהו שלא.
     
     תרבות- מערך ערכים אסתטים, משותפים לקהילה.
     גבול האלימות, הסף המשחרר תגובות אלימות, הטולרנטיות אליה, היא עניין תרבותי.
     תרבויות נבדלות, בין היתר, ב-
     • תצורות חינוך, עונשים,
     • אופן דיבור, ניסוח, עוצמה, שייתפש כלגיטימי/ אלים,
     • בביטויי ידידות כטפיחות פיזיות הדדיות, או ביטויי שמחה- יריות באוויר.
     **אישית, עדיין, כעת, רוצה לקחת מקדם ביטחון,
     ומוכן להקצות משאבים רבים להמשך הדברות לטובת הסכם.

455. חושק אבל...

     בפטרוניותי המשליכה מעצמי,
     גרסתי, שרבים רוצים לצאת למסעות, גיאוגרפיים ותודעתיים,
     ורק מסיבות פרקטיות כלשהן לא הסתייע הדבר בידם.
     
     פעמים רבות נוכחתי, שהעובדה שלא הגיעו כלל, או עצמאית,
     ניבאה את אי-רצונם האמיתי, אי ההתאמה בין תפישתם את רצונם, בין הצהרתם לבין מציאות.

456. אבנים בכיסים

     חבר נסע לחו"ל.
     הדריך אותי איך להשקות את עציציו שבגינת גזוזטרתו.
     
     הבנתי;
     זה לא רק שיש
     אבנים בכיסים,
     כלב או חתול מחמד בבית,
     יש גם עציצים במרפסת.

457. אל תלפידו את יש עתיד

     המיתולוגיה היוונית נחשבת כערש המדע. תצורת מחשבה
     רציונלית- התפתחות אבולוציונית של טיפול בסוגיה.
     תצורת המחשבה המובעת בתורה היא 'אוסף ציוויים ואיסורים'.
     אין הסבר
     או רציונל.
     במיתולוגיה היוונית
     מונחים היסודות של התפתחות,
     אבולוציה של מקרים, סיבות ותוצאות.
     
     ציווי אלוהי הוא קוד פעולה, פרוטוקול התנהלות,
     שקבוצת אנשים קבלה על עצמה כדי

     • לקדם את הפרט המקיים אותה,
     • ב(תוך) חברה שמכילה אותו,
     • בשימור מנהיגיה שחיברו את הפרוטוקול,
       או מהווים סוכנים שלו.

     
     אותם מנהיגים לא סומכים, ובצדק, על שיקול הדעת של מי שאמורים לקיים ציוויים אלה, שהיו מנסחים את הקודים האלה עצמאית- נתנו להם אותם.
     
     מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על היכולת האינטלקטואלית של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, שהיו מבינים את הרציונל לבד- קידשו אותם, הפכו אותם לציוויים.
     
     מכיוון שלא סומכים, ובצדק, על יכולת הפרשנות של מי שאמורים לקיים את ציוויים אלה, מינו פרשנים, מתווכים, מנהיגים שיהוו התווך בין המעשה לבין הקוד.

     דוגמאות למי שמנסח קודי התנהגות

     • הטריוויאלית- עובדיה יוסף,
     • המעניינת- יאיר לפיד.

     כן, ההוא מ'יש עתיד'.
     20 שנה ניסח מהו, מיהו, 'ישראלי', יצר קהילה.
     לפני שנה עבר לצד המכנס פרקטית, הקים גוף פוליטי, ובבחירות 2013, השתדרג לעמדת ביצוע.
     
     [ההתרסקות שמייחסים ליאיר לפיד, כעת, בעיקר עלי ידי עיתונאים מהשמאל,
     שמזהה אמפטית את תסכולם על ההתיימרות הדמוקרטית ליברלית שמדוגמן על ידו,
     היא של מי שקשובים לאנשים שעומק תודעתם הפוליטית היא כשל דף העיתון, או המסך (השטוח) בה הם מקבלים את המסרים, רוחבה ואורכה כמימדי הכותרת והמאמר. הם ציפו לקדם את עצמם, והתאכזבו.]
     
     יש עתיד היא תמונת הראי של ש"ס.
     מכילה את אנשי מעמד הביניים שרוצה רווחה כלכלית בזהות לאומית מאובחנת, שהדירה את האל.
     
     כמפלגות סקטוריאליות אופייניות, שתי התנועות מזהות עצמן על פי האינדיבידואליים המקיפים אותם ויוצרים קולקטיב מאובחן.
     
     ה'זהות הלאומית המאובחנת' בשתי התנועות, היא שם קוד לנטייה (שהמצדיקים אותה מתחבאים מאחורי) 'אנושית',
     בה אנשים רואים הגדרה, ניסוח והתנהגות על פי מכשירי ניווט התנהלותיים רציונליים כמטלה מפחידה ומעצבנת.
     לא אותם או להם, להם- הם מייחסים לעצמם את המצפן הזה.
     הם לא סומכים שסביבתם תשתמש במצפנים אלה.
     ואני בהתנשאותי מוסיף, שגם להם אין.

     דמויות פוליטיות ופרוטוקול

     1. אופרטורים מבצעים, שנבחרו מתוך מפלגות ששמשו כסככה של בית המדרש האידיאולוגי.
        דמויות מנהיגותיות, שבפעולותיהן לא עסקו בניסוח פרוטוקול.
        תודעתם, התנהגותם, מוכוונת לטיפול במצב על פי הכרתם המיטבית- רבין, אולמרט, ליבני,
        או מונעים על פי מוטיבציה אישית של להיות דומיננטיים במוקדי השפעה- דיין, פרס, נתניהו, שרון, ברק.
     2. מטמיעים, דמויות שפעלו על סמך פרוטוקולים קיימים, פעלו מתוך תפישת עולם מגובשת, מסורתית לתפישתם.
        מבצעים שפעלו מתוך 'בית המדרש' האידיאולוגי ממנו הגיעו- צ'רצ'יל, אשכול, ניקסון, בגין, רייגן, שמיר, קלינטון, בוש(ים), נתניהו, אובאמה.
     3. רפורמטורים, מנהיגים שיצרו, או הגדירו 'בית מדרש'- שהציעו אמות מידה של התנהגות ערכית לפרטים כקולקטיב לעומת אלטרנטיבות קיימות.
        אבות האומה המייסדים האמריקאים, מנסחי זכויות האדם בצרפת, היטלר, מאו טסה טונג, בן גוריון, הרב עובדיה יוסף, יאיר לפיד.

     
     מנהיגים עובדים נמצאים בסביבה בתקופות שונות ביחס למנהיגים שונים, ברמות פופלריות משתנות, לאוכלוסיות עם העדפות משתנות. ברור.

     תקוות מצביעים

     מצביעי 'ימין', רוצים לשמר סדר קיים. יש להם זיקה לדת ו/או ללאום עם יד קלה על המעשה הפותרני.
     
     רוב מצביעי 'שמאל' היו רוצים שהמדינה תיטיב איתם. הם כמו מצביעי ש"ס או יש עתיד. קידום הסקטור עליו הם נמנים.
     
     מצביעים, 'מעשיים', חתרני פתרון סוגיה אחת, או 'ריאל פוליטיק' תומכים במנהיגות מהקבוצה הראשונה.
     בדרך כלל מתאכזבים;

     1. או שמנהיגיהם לא מביאים להם את פתרון הסוגיה המסויימת שלשמה תמכו בו.
     2. או, שפתרו את הסוגיה המסויימת, וראו שהפתרון לא מביא למזור אליו ייחלו.

     
     כך, מפלגות שמקדמות נושא אחד, 'זכויות הגבר', 'ליגליזציה של סמים', 'שלום' ('התנועה' בראשות ציפי לבני), 'גיוס חרדים', 'גמלאים' 'זכויות עולי חבר העמים' שלא יוצרים או פועלים מתוך 'בית מדרש' תפישתי מאובחן ייעלמו.
     
     הן תוחלפנה על ידי מפלגות אד-הוקיות אחרות, שיתנו מענה לסוגיה מקומית עכשווית של סיטואציה או פרסונה.
     
     בחוסר ההומור שלי, לא מכבד את התומכים בסוג כזה של מנהיגות.

     יש עתיד

     יאיר לפיד, במקורו, מגיע מבית המדרש ימין ליברלי שהדיר את האל מהשיח כגורם קולקטיבי מכנס המון והמירו אותו במדינה ולאום כערכי ליבה משותפים. ניאו רפובליקניות בגרסתו הישראלית.
     
     יאיר לפיד עסק במהלך עשרים השנה האחרונות בניסוח ואבחון הישראליות העדכנית, בהיבטיה ההתנהלותיים והערכיים. עשה זאת באופן שפונה לתמונת הראי של ש"ס.
     
     יאיר לפיד נתן את התחושה לציבור ענק, שהנה, מישהו דומה לו לוקח את העניינים לידיו. הצלחתו המטאורית- 19 מנדטים, התבססה על מסרים רחבים לאנשים שהתלבטו בין מה שלפיד הציע לבין מרץ, בינו לבין הבית היהודי. הדמויות שחברו אליו, דמויות ראויות, נחמדות ומוכשרות ככל שהיו, היוו סופורטינג קאסט, אלקטורלית לא הביאו הרבה יותר מבני משפחותיהם.
     
     יאיר לפיד ותנועתו אכזבו חלק מהמצביעים. תקוותם של מי שחתרו לפתרונות גורפים, מיידיים, למצבם הכלכלי, לא קיבלו את תפנית העלילה המיוחלת.

     צופה ש

     בטווח הבינוני, בהינתן שהמציאות תמשיך במומנטום אבולוציוני, ללא תפניות דרמטיות, אם ישמור על המשך עבודתו, צופה שיאיר לפיד, הדמות הפוליטית המרתקת ביותר בפוליטיקה העכשווית ובארבעים שנה האחרונות יעשה היפוך מרהיב חזרה לפופולריות.
     
     בבחירות הבאות או אלה שאחריהן, מצביעי ימין מסורתיים מהליכוד ישראל ביתנו, מאוכזבי יש עתיד שיחזרו בתשובה מהשאלה והכעס הזמי שחוו, מצביעי קדימה והתנועה יתנקזו חזרה אליו.
     אין להם ברירה- יש בו את מידת החן, הכובש, את הפותרנות הנעימה,
     ובעיקר- הוא מציע, בעידן זה, בית מדרש ראוי ותואם לחלקים נרחבים בציבור כשהאלטרנטיבה מובהקת ואטרקטיבית פחות.
     הצוות המקיף אותו הוא תחליפי לחלוטין. איתו, בשינויים כאלה ואחרים, יאיר לפיד יחזור לדעתי, בענק. המענה שהוא נותן לכל כך הרבה אנשים, במצב בו אלטרנטיבות לציבור אליו פונה לא באמת קיימות לא יתנו להצעתו לשקוע.

     אל תלפידו את ספיד.

458. ממתק חוק המשילות

     
     בצד שלילת חוק המשילות בשל ההדרה על בסיס דמוקרטי,
     יש המציינים שבחוק יש גם דברים טובים.
     
     בחוק המשילות, יש ממתק- פחות שרי ממשלה.
     
     ואני שואל, למה?
     מדוע צריך לכך חוק?
     אני יודע כמה אלופים צריך?
     כמה מטוסים?
     כמה רופאים על 1000 חולים?
     
     אני מרגיש גבר גבר שמישהו הציב תקרה לכך?
     תחושת שליטה מזויפת (שיאיר לפיד איתר ורוכב עליה על גבי ה-כסילים שרואים בה דאגה כנה לטובתם)?
     
     עד כדי כך הבוחר בז למערכת השלטונית המנהלת אותו שבהיפוך מקיאבלי הוא אמור להתפעל מחוק המשילות שמגביל את מספר השרים, וזאת כדי 'למנוע שחיתות'? ולחוש שמנע אותה?
     
     למי שפרקטי דיו כדי להגן על עצמו בפני שחיתות שלוחיו השלטוניים,
     יש ספק שאת הטובין הבלתי ראוי לתת ולקבל, יהין מי שיתנו ויקבלו באפיק אלטרנטיביים? מינוי ממשלתי אחר?
     
     לא מתפעל מהתקרה הזו, הכביכול לגיטימית.
     
     בני ציפר כתב בהארץ על כך שעדיף מבקר אפרורי על צייד שחיתויות מסעיר-
     
     "לעניין זה אני מאמין באמונה שלמה במה שכתב הוגה הדעות הרומני־צרפתי בן המאה ה–20 אמיל סיוראן, ששחיתות ומינהל לא תקין במינון מסוים הם חיוביים בהחלט, כי הנזק המוסרי הנגרם מהיומרה לטהר את האנושות משחיתות תמיד גדול יותר מהמצב הפסיבי, הסלחני, שבו מקבלים שבני אדם הם מה שהם. סיוראן טען שמשחיתות לא נשפכה מעולם אף טיפת דם. ולעומת זאת, לאילו דרגות של אכזריות הגיעו אלה שהתיימרו לבער את השחיתות מן העולם."
     
     ועם זה- מסכים:
     בחתירה לרציונליות ולצדק, אני מבין, מסכין, יודע, שאי אפשר להגיע אליה.
     
     ברור לי שאין שיטה דמוקרטית מושלמת.
     יכול לחיות עם פגמים.
     לא יודע מה מקור האנושות- יכול לחיות בהיעדר הידיעה לפני שמכניס כשרות, שמירת שבת או אלוהים.
     מעדיף לחיות עם מי שנמצא בשולי השיטה, לקחת את האחריות והסיכון שיבדוק את גבולות החוק ויחצה אותו, מאשר להדק את השליטה הרמטית.
     חושש יותר ממנהיגי ריכוזיים ממפירי חוק שוליים.

459. סיבוביישן

     אמן, כוכף טלפיזיה דה לה שמאטע,
     שמו מתחרז עם צ'וצ'ו בר, החליט לרדת מהארץ.
     טוב.
     
     מבחינתו המדינה בגדה בו.
     לא נעים.
     
     על אף שאביו היה חבר כנסת, חש שהאשכנזים
     התנשאו עליו. 'על אפו ועל חמתו של המורה שלי נהייתי שחקן.'
     לא בטוח שלמורה שלו היה כל כך נגד הקריירה שלו, ניחא.
     
     בטוח שבלי לצאת לרחובות, המחאה החברתית לא תצליח ולא תישא פרי.
     אופס- זה כבר מאיים משהו. הוא ממליץ, כן, הוא, שהמחאה צריכה להצטייד במזרחיים שריריים שייצאו לרחוב.
     בטוח שהוא רוצה לשמור על כל הסיבוב הזה?
     
     

460. טרור

     המושג טרור הוטבע מייד לאחר המהפכה הצרפתית
     כתיאור של פעולה אלימה של אנשי המהפכה
     מול מי שנתפשו כמתנגדיה.
     רובספייר אמר ש-

     טרור צריך לבוא עם טוהר.
     אבל,
     טוהר ללא טרור אין לו שיניים.

     הערות

     1. מי, למה ומי המיר את משמעות
        המושג טרור
        מפעולה שלטונית אלימה
        הננקטת נגד אזרחים,
        לפעולה אלימה נגד אזרחים?
     2. מה הסף המצדיק פעולת שלטון נגד אזרחים?
     3. אנשים נבדלים ב-
        1. סף הגירוי המפעיל פעולה אלימה,
        2. הנושאים השונים,
        3. הרציונל המקדים לפני ומסביר אחרי.

     אישית

     באישיותי, בשיטת הצפרדייע המתבשלת לאיטה עד מותה שמחכה להקלה,
     מוטה להצדקת פעולה אלימה רק לאיום ישיר ומפורש, לא כמקדים ומונע.
     
     הרציונל- אם כולם היו נוהגים כך- היה פחות אלימות.
     
     הבעייה- מסוכן.
     
     לוקייח את הסיכון.

461. תמיהה תקשורתית

     בתפישת אנשים יחסים משמעותיים,
     אני תמה,
     איך הם רואים יחסים משמעותיים
     עם הפעלת שיקול דעת רגולטורי על איזו פניה אליהם הם יכולים לא לענות ועדיין לשמר את אותנטיות היחסים.
     
     באותם מקרים בהם עולה הסוגיה של פשר רגולציית המענה,
     הרגולטור התקשורתי, שלא רוצה להכתים את הקשר בהשלכות השליליות של (היעדר) מעשהו,
     עשוי לאמץ מהמכניקות הבאות:
     • ה-אני
       מנגנון ההתגוננות התקיפה המתגוללת: זה אני. האם יש כאן רצון, לא לגיטימי בעיניי, לשנות? אותי? שווה להוציא את התסכול ולהוריד יחסים שלמים?
     • ה-סטרוקטורלי
       בגידת הנסיבות או הטכנולוגיה שלא רק שלא סייעו, אף מנעו, את התקשורת,
     • ה-רגשי
       גרסאת השבועה- הבעת חשיבות היחסים, ערכם ומשמעותם, ה-רציונל
       חושב, ומייצא ומייחצ"ן את תפישתו שבכך שלא עונה, לא נכנס ל'בורות' ביחסים, הוא עוזר לשמר ולקדם אותם.
     הנוקט ברגולציות תקשורתיות, זה חלק מאופי, DNA אולי פרוטוקול תקשורתי מוטבע, בנוסף על החלטה מודעת האם ומתי לעשות זאת, אין לו את המעצור הלא מודע להמנע מכך.

462. למי אני דומה?

     לא זוכר את כל מי שאמרו שאני דומה לו.
     
     זוכר שאמרו לי שאני דומה, Mr. Clean, לדביר בנדק, לרון קופמן, ול- Michael Chiklis.
     
     מניח שמי שראה את צלליתי או התבאס מתוקפנותי שידך אותי לקופמן,
     ומי שנהנה מחיוכי לבנדק.

463. זרע אנונימי או מוכר?

     אשמח אם תענה/י על השאלון: שאלתי כמה תריסרים ממכריי ומכרותיי את השאלה הבאה:
     
     חברתך,
     לא חשוב מאיזו עדה (- כדי לסמן שזו שאלה גנרית שלא תלויה בפרסונה)
     החליטה להביא ילד לעולם, עצמאית, ללא בנזוג.
     
     חברתך מתלבטת, האם,

     1. לפנות לבנק הזרע, לקבל תרומה אנונימית, או
     2. לפנות לחבר שהיא מכירה, לבקש את זרעו ולפטור אותו מכל חובה או אחריות בקשר לקשר ולתוצר.

     
     כחבר/ה

     1. תייעצ/י לה לקחת זרע אנונימי,
     2. תייעצ'י לה לקחת זרע ממקור מוכר,
     3. תהיה/י מוכנ/ה לתרום לה זרע/ביצית,
     4. לא תהיה/י מוכנ/ה לתרום לה את זרעך,
     5. דבעילדיחלבאנהמומההבהוללכעסמשבל"ב (-דיקמן, באמאש'ך עזוב'תי. יש לי דברים יותר חשובים לענות בהם את נפשי הדוויה, מעונה וטרודה מתעוקת הבלי החפירה בתודעתי הצפודה ולענות לך כעת על סוגיות מהתחת (שלך). בעצם לא עכשיו. בכלל.)

     
     אנא בחר/י מחמש האפשרויות,
     (אם תבחר/h לנמק בחירתך, תזכה/י ב)
     
     

     ---

     במדגמי הקטנטן והמוטה, הממצאים הובהקו שרוב הזכרים
     • המליצו לקחת זרע מוכר,
     • לא היו מוכנים לתרום את שלהם.
     המלצת הנשים הייתה פחות מובהקת,
     ולחלקן הגדול לא הייתה בעייה לתרום בייצית.

     מעניין

     הנושא מעניין, אותי בריבוי מימדים.
     
     בין היתר, ובעיקר אירוני-
     • פעולת 'תרומת זרע' בבסיסו הוא כייפי, ועדיין הגברים מעדיפים שלא,
     • חילוץ ביציות הוא לא נעים, ולנשים יש פחות בעייה עם זה,
     כששני התהליכים קריטיים באותה מידה להיות היילוד.

464. קלישאת ילודה

     שמעתי מישהו שאמר
     ש'אם גברים היו צריכים ללדת - כנראה שהמין האנושי היה מחזיק בדיוק דור אחד.
     זה משפט לא בלתי נכון,
     משפט העצמה נשית?
     בטח לא בר הוכחה.
     
     אם גברים היו צריכים ללדת,
     מניח שהטבע היה מסדר גם לגברים מגנוני
     • העצמת כמיהה לפני
     • והעצמת הדחקה אחרי
     כדי לשמר את עצמו, כמו שיש לנשים.

465. יומרה רציונלית

     יש לי יומרה (אחת מני נוספות)- לחשוב רציונלית.
     אין לי את הביטחון שמצליח בכך, תמיד.
     
     שמח לאישושים שחושב רציונלית,
     ועוד יותר לחיוויים שלא.

466. ליברימין

     בפרשת זיכוי ליברמן,
     אנשי הימין
     (כולל אנשי ימין מסורתיים שכעת ממתינים ברחבת החנייה של יש לפיד בראשות י. עתיד), נחלקים לשניים:
     1. אלה השמחים עם הזיכוי-
        כוח משמעותי בימין טוהר,
        ליברמן הוכשר לחזרה לעשייה,
        תוך תחושת סיפוק שצדק יצא לאור,
        ושמחה שרדיפת מוסדות הצדק השמאלני נחלה מפלה, וכאלה.
     2. אלה הלא שמחים-
        דעתם לא נוחה עם לגיטימיות ההתנהלות שהם מייחסים לליברמן,
        על אף שנמנה על תפישתם, חשים שהוא מכתים את המחנה שלהם בעיני עצמם ואחרים, בהיותו דומיננט אך לא ראוי התנהלותית, גם אם לא הורשע.
     מזכיר (לי) את הוויכוח בין חד-מיניים, האם ליזום הוצאה כפוייה מהארון:
     1. המצדדים-
        נוסף להם כוח, משמעותי, עוד סלבריטי שתורם נדבך להיות הומוסקסואליות נורמטיבית
     2. המתנגדים*-
        רואים בהוצאה הכפויה מהארון אקט אלים,
        כך שוללים את הפעולה על ידי מי שנמנה על נטייתם, שמכתימה אותם הן בגילוי מה שלא נוח להם והן בעצם הפעולה האלימה.
     
     

     ---

     *
     * אישית, למען הסר ספק, בעוד אני מצדד בנורמטיביות של חד-מיניות, אני שולל את ההוצאה הכפוייה מהארון, כאקט אלים.

467. חפצים משתנים

     האזנתי לריאיון עם אוצר תערוכה שהתייחס
     למשתנה של מרסל דושאן.
     אמר משהו, על שפעם להציג חפץ, להוציא מהקשרו, זו אמנות.

     "היום החפצים שולטים בנו."

     
     פאק!
     לא מצליח להבין את המשפט הזה!

468. קדמה, לאחור

     
     
     מXים, לא עושים דברים כאלה יותר.
     בעיקר כי אין צורך.
     
     ועם זאת, אותי מרתקת יותר תופעה דומה, סיגניפיקנטית יותר:
     עד תחילת שהות ה-80 של המאה הקודמת, העולם שמע מוזיקה מתקליטים.
     איכות השמע הייתה אנאלוגית ומצוינת, מבחינת אותנטיות הקרבה למקור.
     
     החל משנות ה-80 העולם עבר להאזנה למוזיקה מתקליטורים.
     איכות השמע ירדה משמעותית- ספקטרום משמעותי של הצלילים הורדו מההקלטה כדי להקטין את נפח המידע.
     
     בכל האזנה ניתן בקלות לשמוע את ההבדלים.
     יש אנשים שברדיו המכונית יכולים לזהות האם המוזיקה מקורה בתקליט או בתקליטור.
     
     ב- 10 שנים האחרונות כל העולם מאזין למוזיקה מ- אמ.פי.3, שהאיכות שלו ירודה בהמון מזה של התקליטור, שוב כדי לחסוך במקום.
     
     כל מערכת סטריאו של שנות ה-70 ו-80 הפיקה הרבה יותר איכות מאלה הדיגיטליות בשנות ה-90, ומהסמארטפונים של היום.

469. היסמלתי או בראתי מציאות?

     ז'אן פלנטרו הוא קריקטוריסט של לה מונד מאז 1972.
     ככזה נחשב, אחד מבכירי הקריקטוריסטים הבכירים בעולם, אם לא ה.
     מאמר בישראל היום, פלנטרו מתפעל מהשפעה מסמילה:
     בשנת 1991 הוא נפגש עם יאסר ערפאת, שהפתיע אותו וצייר אל מול עיניו את דגל ישראל ואף חתם עליו. פעולתו המפתיעה של יור הרשות הפלשתינית לשעבר הובילה לפעולה מפתיעה לא פחות מהצד השני, כשפלאנטו נפגש עם שמעון פרס, כשהפעם האחרון צייר את דגל פלשתין. זה הכוח של האיור, מסביר בכיר הקריקטוריסטים בצרפת, "תחשוב על זה שעד אז לאף אחד משני הצדדים לא היה שום רצון אפילו להקשיב לאחר, ואז פתאום ערפאת שלף את הטוש והשאר היסטוריה. אנשים מבינים דרך האיור שגם בצד השני יש אנשים ושאולי אפשר לקחת דברים ברצינות, ובעיקר שצריך להקשיב לאחר".
     ואני שואייל, האמנם?
     
     האם המשולש,
     1. המציאות,
     2. הסמלתה,
     3. יצירת מציאות חדשה
     אכן מתקיים?
     
     לא, הוא לא.

470. גיוס האל

     "אלוהים נועד לרגעים כאלה,
     אחרת,
     בשביל מה המציאו אותו?"
     
     אומרת אימו של ביל מאסטרס בסדרה מאסטרסקס, בנחמה את בנה על מות בתו העוברה.

471. לא לפחד מהפחד

     מה זה
     "לא לפחד מהפחד?"
     
     כשמנהיג מבקש את אנשיו להקטין את התנגדותם וללכת עם תפישותיו יכול להבין את תפקיד האמירה.
     אבל אינדיבידואל לעצמו?
     
     
     
     
     
     

472. אני (לא) עונה משמע אני, אני מה?

     הארות על היעדר מענה לתקשורת

     1. אנשים נבדלים ב
        1. מי שרואה ערך במענה לפנייה אליו, תמיד. לכל. לא רוצים להתפש כמי שנמנה על מי שלא עונים מסיבה כלשהי על משהו.
        2. למי שלא
           1. לא עונה במודע,
           2. מי שלא קיבל החלטה שלא לענות.
     2. בין מי שלא עונה במודע, יש שונות של רמת סף;
        מי (לא עונה) יותר, מי עוד יותר, ומי פחות, שמתייחסים לחוסר מענה לפנייה אליהם כאל מענה לגיטימי. סיבותיהם
        1. אנרג'י קונסרביישן, תשומות במחסור
           למימוש המענה נדרשות תשומות שאינן, יש לשמרן למטלות אחרות.
        2. זיהוי נגטיביות הפנייה
           הפנייה לא ראויה ערך כלשהו נפגע, לכן מענה ראוי הוא אי-תגובה, בשל
           1. זהות הפונה,
           2. הקשר הפניה,
           3. תוכנה,
           4. או הניסוח, 
        3. עלגות תקשורתית
           אין נגישות לתוכן שמאפשר שיח, חשש מתגובתם שתפגע ביחסים, וכך בעצם משמרים אותם, או לפחות מרסנים את החרפתם.
        4. כאוטיות
           אי-מענה יאיייד את הפנייה.
        5. כוח מדומה
           באי-המענה, יש מי שחושב שכך מיישם את שליטתו.
           שליטה בזרימת התקשורת. על ידי קטיעתה.
     3. זו תרבות תקשורתית דומה.
     4. נחשפתי להתייחסות בנוסח- 'אתה היחידי שלא עניתי לו' לאחר, ניעור והצקה.
        רוב ה'לא עונים' תמהים על חוסר הטולרנטיות כלפי אי-המענה.
        לא רוצים לתפוש עצמם כ-לא עונים.
     5. באמירה כזו:
        1. רואה כמחמאה, אולי מיותרת, ועדיין, כזו ששמה אותי במקום מסוים, שגורם תגובה מרהיבה [אם גם לא ראוייה] של אנשים,
        2. יכול להיות שאני היחיד הגורם למישהו תגובה כזו?
           מתקשה להאמין.
           אם יש מי שעושה זאת, לי, עושים זאת גם למי שבא במגע עסקי, חברי או משפחתי, זהו חלק מפרוטוקול תקשורת, אופייני, שנמצא בארגז הכלים התקשורתי,
        3. אם יש מי שאומרים ש'אני היחיד', מסיק שגם הם גורסים שלטעמם אי-המענה לא עומד כראוי בסט הערכים שלהם עצמם,
        4. וכן, זה אני המסוים שמוציא את אי-המענה.
     6. מענה של 'לפנייה חשובה שלך אני אענה', מעידה על גישת א-קליינע אדבוקאטל'ה,
        1. על תפישת הלא עונה, שחוסר מענה הוא לא לגיטימי, בעיניו, ובכל זאת עושה זאת,
        2. וגם על אפולוגטיות של חוסר נוחות במעטה של יהירות- העונה יחליט מה חשוב לשואל בתקשורת?   
     7. אישית, רואה בחוסר מענה, ככלל
        1. תגובת אי-נוחות של מי שלא עונה,
        2. אפס נקודה משהו של אלימות שכן במעשהו קטע שיח. אין לו מלל.
        3. תחושת כוח ושליטה מאי-מענה משולה לשליטת כוח ושליטה ממעשה אלימות. רק שזו אלימות. של פחדנים. מרחוק.
     8. עצה למי שלא עונה, (שלא מתוך כאוטיות):
        ב-אין המענה הבא למי שפנה אליכם, ענו לעצמכם,
        1. האם חוסר המענה הוא תוצר עלגות תקשורתית שלכם- אין לכם את המלל הנכון או האנרגיה למצוא אותו, או אפס נקודה משהו של אלימות.
        2. האם יש רצון להיתפש על ידי מי מהאנשים שמוקירים כמי שרואים בחוסר מענה כשקול למענה לגיטימי?
     9. אי הנחת האישי שלי מהיעדר מענה
        1. בדרך כלל נענה.
        2. מייחס לפניות שלא נענה להם ערך פאן אינטלקטואלי, לא יישומי,
        3. למקרים שמשער שפנייתי לא תזכה למענה- נמנע מלשגרה.
        4. באותם מקרים שלא בטוח אם איענה- ברירת המחדל תהיה רחישת הכבוד לנמען, שולח את השאלה. לא רוצה לפחת ולחשוב ש'לא יענה'.
        5. אם מתבדה, הנמען לא עונה, מצר על כך ש
           1. 'הצקתי'. אין לי כוונה כזו.
           2. הנמען הלא עונה בעצם שייך למועדון שאני לא מוקיר את את התנהלות חבריו.
           3. מצטער לחשוב, שאם הנמען נוקט באי-מענה שלתפישתו לגיטימיהנמען מייחס איכויות ירודות כאלה
              • לעצמו
              • ולחיווי על טיב יחסינו.
        6. על התשובה הקונקרטית לשאלתי, מצר כמובן פחות- לא מהותי, ניתן לחיות עם זה.
        7. חושב שכל אחד, לא מעריך יחסים משמעותיים אמיתיים, בעלי ערך, אם יש בהם את הלגיטימיות של אי-מענה.

     10. תפישתי

         לא רוצה להיות 'לא עונה'.

         1. מסיבותיי הרבות ואולי העקומות, רוצה לקיים את ערך הזמינות הרבה לסביבתי,
         2. לכן, חשוב לי לענות לכל פנייה שפונים אלי:
            • מוקדם,
              מהר, על ציר הזמן,
            • מלא,
              ברור, על ציר התוכן.
         3. מוכן להקצות לכך תשומות, גם יקרות, לשם תחזוק הערך,
            כולל כשיודע שלא יכול להקצות תשומות מיידיות בשל מילוי ערך גדול יותר, לסמן- 'קיבלתי, אתייחס בהמשך'.

473. היהפוך אידיאולוג עורו, תפישה חברברותיה?

     לא מוצא עניין רב, גם לא מעט, בשיח דתי או פוליטי עם מי שעיקר תפישתו מושתתת על אמונה או לאומיות;
     אין מצע משותף שבה יש סיכוי שמישהו יזוז מעמדתו.
     
     בבחינתי מכניקת מחשבה, המרחק בין בעלי אמונה לאומנים לבין תואמים להם בצד השני, הכביכול רחוק מהם, בצד הפאשיסטי או בצד הדתי קצר יותר מאשר אלי.
     אותה מכניקת רציונל, דמיון דיאלקטי.
     
     כשבעלי אמונה ולאומ ים רוצים 'הדברות', שיח עם אחר בעל מכניקת מחשבה שונה משלהם, הם מיייחלים:
     1. לגייר לתפישתם,
        לתפוס תועה, ובמתק שפתיים להראות שהם חמלתיים, ליברלים שמגנים על קולקטיב אליו שייכים,
        כמו הדתיים המתוקים שמשכנעים חילוני כאילו להתארח אצלם בשבת או לפחות להניח תפילין בראשון. בנועם הליכות מתוק. או,
     2. לגיטימיציה,
        לקבל לגיטימיציה מדרך מחשבתם מדמויות שהם מעריכים, שלצערם, בתקווה זמנית, לא נמנים על מחנותיהם.
     
     בשיח, אני לא מתכוון להתגייר, כמו שבעל האמונה הלאומן לא מתכוון להפוך לליברל, ובדומה לאחר התועה שימשיך לשבת על הטריבונה.
     
     לא מתכוון לתת לגיטימציה לתצורת מחשבה כזו.
     
     אני לא בתחרות על 'מי יותר רדיקלי' ורוצה שינוי.
     
     אני ממש לא רוצה שרעיונות אופייניים, שנהגים בתודעת רפורמטורים מבית המדרש הליברמני והלפידי- האב, והבן טרום הפיכתו לרוח הקודש בעזרת מגוון מרהיב של ימניים ותועים, יקודמו.
     זהו אותו בית מדרש קולקטיב לאומי, שמרני, רפובליקני, שהדיר את האל מהשיח, המיר אותו בלאומיות ישראלית/ יהודית לא פחות אדוקה, מטעה ומתעה.
     
     צורת חברה וממשל אידיאלים, לתפישתי, היא משאת נפש(י) רחוקה. לא תהיה בימיי.
     כאיש קטן, רוצה אותה, אבל לא דחופה לי כעת.

474. מדרג טריוויאלי

     למי שיש חמלה על גופתו שתמות, מניח שיש לו רמות חמלה שונות לגופות מתות אחרות.
     
     למי שאין חמלה על גופתו שתמות, בטוח, שיש רמות חמלה זהות לגופות מתות אחרות. כשלו.

475. דיאלקטיקה דומרנית

     בישראל היום, 11/11/2013 מצוטט דומרני.
     דומרני,השומר על זכות השתיקה בחקירה, התייחס לראשונה לחשדות נגדו במהלך הארכת מעצרו ואמר: ״אני איימתי על איש ציבור? לא סחטתי את הרב אפרגן. הוא אמר לי שיש שמועה שאני רוצה לפגוע בו. אמרתי לו שאנחנו אנשים מאמינים באלוהים שלא עושים רע חלילה לאיש כזה. הוא בירך אותי, את אשתי וילדי. כשנפגשתי עם הרנטגן הוא נישק לי את היד אז איך זה מסתדר עם הטענה שאיימתי עליו? אני מבקש שהמשטרה תגיד לי למה אני עצור״ והוסיף כי כוונתו הייתה להשכין שלום ביו חצרות הרבנים בנתיבות לאחר הבחירות.
     

     הערות

     • ההדגשה שלי.
     • הטקסט מובא גם מהעיתון.
476. 

     משולש היברידי

     1. ישנה נזילות רעיונית תפישתית על מצע מעשי נחרץ.
     2. ונחרצות קפוצת גבינים על מצע מעשי נזיל.
        אני.
     3. רעיונות היברידיים, כדוגמת דת וחילוניות הדרים תחת קורת גג אחת, אתיקה רכה,
        דורשת קשיחות עשייתית, על מצע של עשייה אינטנסיבי עם אמצעי בקרה חלושים.
     
     אביגדור ליברמן*, כארכיטיפ, כמייצג ז'אנר, בהיבט אישיותי אידיאולוגיה-מעשה מכיל שלושה רבדים:
     1. קפוץ גבינים ונחרץ לשומעיו,
     2. היברידי בתפישותיו- יכול להיות גם נץ וגם פשרן, גם חילוני וגם נשוי לדתיה, גם אוכל טריפות וגם חוגג זיכויו בכותל, גם עובד מדינה גם דואג לעסקיו, גם  וגם,
     3. נחרץ ותקיף (אלימות?) במעשיו.
     
     *
     ההתייחסות לאביגדור ליברמן נסמכת על עיבוד המידע שספחתי מהמדיה.

477. RCQ

     
     לפני כמה עשרות שנים עלה הצורך להסביר איך מי שנתפשו כמוכשרים, והתפישות מגובות במדידות iq, Intellectual Quotient לא הגשימו את הפוטנציאל שתלו בהם.
     
     נוסח ה- eq, Emotional Quotient. יכולת גיוס אחרים להנעה לפעולה במישורים רגשיים מעבר לתמריץ רציונלי ישיר.
     
     כשעברתי במחוזות שונים נוכחתי שיש שונות גם בנטיית ה rcq, Relevance Contribution Quality , מינוח זמני, 'מדת מוכוונות של אנשים להיות רלוונטיים לקידום סיטואציה'.
     
     זהו ממד איכותני,
     לא אל מול פרוייקט מסויים,
     אלא כמבנה אישיותי קבוע למכלול פלטפורמות משתנות.
     לדעתי, זו תכונה, אישיותית.
     
     לעתים תכונה זו, זיהוי היות הכישור, גורמים לבעלי כישורים כביכול בינוניים להגיע מעבר לתחזיות המקדמיות הנסמכת על יכולותיהם האינטלקטואליות הצפויות,
     וזאת בשל זיהוי מי שצורך את שירותיהם שהם רלוונטיים, מוכוונים, תורמים לקידום סיטואציה יותר מעתיר היכולות והכישורים שמוטה לקידום אג'נדות והתניות אלטרנטיביות.

     תוספות

     • סיוג
       תכונת התרומה לקידום הסיטואציה היא התנייה קיימת, שלעתים נחלשת בהתנגשות עם ערכים חזקים ממנה כ-
       • חוסר יכולת כישורית,
       • אי-נוחות רגשית מול מרכיב דומיננטי בסיטואציה,
       • התנגשות הקצאת אנרגיות אל מול משימה תובענית אחרת.
     • יתר
       לעתים יש להתגונן מפני רצון יתר לקידום הסיטואציה של מישהו. ועדיין יזכה להערכה על אותנטיות כוונתו.
     • טעות אבחונית
       הטייה רווחת ומטעה של הכישור נוצרת כאשר פרסונה עם רמת rcq נמוכה תורמת לסיטואציה מסויימת רבות.
       ההטעייה נובעת מכל שתרומתו היא בהלימה עם עניין אישי רב שיש לו או כאינטרס זמני או פוגשת כישור והתניה לעשייה שנמצאת בהלימה עם הסיטואציה.
     • אפקט הילה
       בראיונות עבודה, בהערכת התאמת כישורי פרסונה בתרומתה להשגת יעד מסוים, רווחת טעות אבחונית בשיוך לפרסונה כישורים בעקבות ההילה שהקשרים כהשכלה, תרבות, צורת תקשורת נכרכים בהערכת כישורים.
       אפקט ההילה משיק לייחוס כישורים לפרסונה שמפעילה פוזיציה ולא מנפקת את התוצרת המצופה.
       כמימוש העיקרון הפיטרי, ההצלחה הקודמת מאירה ומחזקת את התקווה שהמחויבות שהובאה לאתגר הקודם תשרת גם את האתגר הבא.
     • תסכול
       פרסונות עם רמת מחויבות גבוהה לקידום הסיטואציה עלולים לחוש לא מוערכים דיים או אפילו מיותרים אם המשימה מולם מחייבת, לפי תפישת המעריך, כישורים חסרים במרחב העשייה, מעבר לביצוע דוחפני מקדם.
     • מקור
       (טריוויאלית) מניח, שהדפוס נקבע בבית ההורים, ההביטאט המגדל. באיזו מידה ציפו ההורים שהילד יהווה חלק מפתרון הבעיות או או הבעיות לפתירה.
       • מה גרם למיקום הראשוני של הילד בבית- תמהיל שלא יודע לפענח של סביבה הורית עם כישורים מולדים, התנהגות וגנטיקה.
     • הטמעת תפקיד
       בהמשך החיים, הניסיון, החוויות, האירועים היוו הטמעות של המדל הבסיסי, ושיעתוקים לתפקיד הנטמע בבית הגרעיני.

478. מפגש היעדר גבולות

     זמרים קיימו יחסים עם קטינות.
     
     מפגש היעדר גבולות, הן של הזמרים והן של הקטינות.

479. תקשורת מלמדת

     ממגוון ערוצי הלימוד,
     ההתניה החזקה ביותר שלי היא
     ללימוד פרונטלי, ממקור הידע, ישיר וורבלי, אלי.
     
     בנושאים מסויימים כהיבטים של התנהלות אנושית, הגדרות, אחיזות, מצבים מנטליים,
     מפיק ערך רב מהעברת תוכן לאחר.
     
     לכן, במודע, בעת שמאתר פוטנציאל של ספיחת ידע,
     מעדיף את מצב ה'קשב'.
     כששותפי לסיטואציה אינו 'מלמד', אני מלטש תפישות, הגדרות, בהעברת המידע.
     
     מקווה. מאחל לעצמי, שמנהל את זה נכון-
     • לא חוסם מצב למידה,
     • לא מעיק עם השפרצה,
     • אונס מצב אחד על אחר.
     
     לא בטוח אם ועד כמה מצליח.

480. בעיית זיכרון ובדייה

     בעיית זיכרון- שיכחת מידע.
     
     בעיית בדייה- יצירת מידע שלא היה.
     
     בעל הראשונה, חסר לו אפס נקודה משהו תיעוד של מה שהיה,
     לבעל השניה עודף אפס נקודה משהו של מה שלא היה.

481. אפליה מתקנת

     
     לא מברך על אפליה משום כיוון.
     
     לא רואה איך מתקנים עוול אחד, בעוול מכוון אחר.
     
     אפליה מתקנת- אוקסימורון- כ'טוהר הנשק', למבולבלים רציונלית או לפחות מושגית.
     
     ידידי המזרחי, תובע עכשיו, מייד, בנחרצות, למגר את סוגיית העדתיות, שיש לפתור 'אחת ולתמיד' את בעיית העדתיות, שלפחות חצי משופטי בית המשפט העליון יהיו מזרחיים.
     
     - לא מתתנגד לצעד דרסטי פותרני, גם אם לא מתפעל ממנו.
     
     "לא יכול להיות שפחות מ- 10% מהמרצים מזרחיים." נכון.
     
     יש גם לתקן לשיוויון במוצא עדת האסירים?
     
     ולא כתנאי, אלא כשאלה, איך, על פי איזה מפתח לייצג, נשים, דתיים?
     
     אלה הן סוגיות כמו רעיון הקיבוץ,
     • באו לפתור בעיה,
     • שלא כדאי לגעת בה,
     • נגעו בה,
     • ולא ייצרו פתרון לסוגיה בשמה באת,
     • ויצרו אינספור אחרות.

482. תמונת מצב

     בעמוד הפותח של הדה מרקר מ- 20/11/2013, ארבע כותרות לכדו את עיניי, צירופן שמצטבר לתפישה וותיקה על מגמות חברתיות כלכליות:

     1

     בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, המידע הפך נגיש לכל. הידע עבר סוציאליזציה.
     כתוצאה מכך, הידע איבד את ערכו שהיסטורית, עד לאחרונה, המחזיק בו וביישומיו הנגזרים, גזר פרמיות על הידע שאצר והשימוש בו.
     בעולם השואף לכלכלה יזמית, יעילה וחופשית, מי שחולש על תשתיות המונים, במקרה זה- תשתיות מידע גלובליות מממש ערך בשיעורים קיצוניים.
     

     2

     כתוצאה מאובדן ערך הידע, המחזיק בו, מעמד הביניים, לא רק בארץ, בכלל העולם שכולל מעמד ביניים, עובר הליך קוועצ'ינג, שיטוח, התכנסות לתוך עצמו, כלפי מטה, ונטמע ברמות ההכנסה הנמוכות. כמו החקלאים שהיוו כוח עבודה לבעלי האדמות, כמו הפועלים שהיוו כוח עבודה לבעלי המפעלים, כן בעלי ההשכלה שנהנו עד כה מערך הידע ויישומו שאצרו.
     כך, קָטֵן הפער בין תחתית ההכנסה לבין תקרתה, המהווה רצפה לשכבת ה'קרובים לתשתיות',
     וזאת בשל היות הידע וההשכלה בהליך הנגשה מואץ.
     כך, המפיקים תוצרת באמצעות הידע, מי שנחשב מעמד הביניים- האינדיבידואלים הופכים לברי תחליף. בקלות, ובכך נטמעים עם הפרולטריון לכדי משחה אחודה.

     3

     לארגונים, התאגדויות תעסוקתיות- בהשלכה להתנהלות מוטה סוציאליזם, קשה לשרוד בעידן של שוק חופשי בהליך שכלול מתמיד, בו התעשיות המסורתיות מצמצמות שולי רווח.
     מניח שקושי השרדותי זה מתהווה בעיקר בשל התנהלות המתעדפת את ערכי הסולידריות התעסוקתית על ערכי הרווחיות, יעילות תפוקתית, המתעלמת ממגמת מיקסום הרווחיות העכשווית, שבמאה ה-20 איפיינה חלק קטן יותר מהכלכלה.

     4

     המעמד הבינוני, מי שחש את ההרעה במצבו, במקרה זה הפרטים חברי הארגונים, מתקוממים מול מי שמאגד אותם- שכן מבחינתם, אוגדנים אלה מהווים מעמסה תקציבית, לא ממלאים את תפקידם כמעצור מפני החולשים על התשתיות, ולא פועלים על פי הציפייה.

     בצמצום

     בכלכלה החדשה, במאסות לא באינדיבידואליות,
     הידע מאבד מערכו,
     דור הבייבי בומרס היה הדור האחרון שחווה התפתחות,
     עקומת שיפור רמת החיים ההמונית מתעקמת בעצם ימין אלה, ויורדת מטה,
     והפערים בין העשירונים העליונים לתחתון ישטחו. מטה.

     הערות

     1. ביושר איננטלקטואלי, ניתן לראות בפוסט זה את פרשנותי הסובייקטיבית לאוסף, נקודתי, כמעט מקרי של כותרות, שמחזקת פרדיגמה רעיונית שאוחז בה זה מכבר ואונס באמצעותה את הגירוי.
     2. לא מייחס ערכיות למצב- זה תוצר התפתחות אנושות, שבה כעת, בשני העשורים האחרונים, נמצאת תפנית.
     3. להליך אבולוציוני גלובלי זה לא רואה, עדיין,
        1. מענה סביר או קביל,
        2. מסלול התפתחות- לאן ימשיך.
     4. מקווה שתחזיתי הקודרת- שגויה.

483. סוציו-פיזיקה

     הסוציולוגיה, כפיזיקה, לא נחה לרגע.
     תמורות כתוצאה של יחסים בינאישיים,
     גם אם איננו עוקבים אחרים,
     לא מתמללים את השלכותיהם,
     לא מבינים את חוקיהם ומתחקים אחרי מניעיהם,
     או מתמללים את השפעותיהם המיידיות.

484. מהפך בבחירות לראשות מפלגת העבודה: יצחק הרצוג ניצח את שלי יחימוביץ'

     
     • מעולם לא הצבעתי למפלגת העבודה.
     • מכיוון שלא דחוף לי לשנות את שיטת הבחירות הקיימת- היא לא גרועה יותר מאחרות, רואה חשיבות רבה לקיומה המעשי של מפלגת העבודה.
     • העבודה הוותה את נדבך המעש הביצועיסטי לתפישה הערכית ליברלית של מרץ, שמעליה בפירמידה המסלו(אית).
     • שלי יחימוביץ', לאחר ההתרסקות בראשות ברק גרפה את המפלגה והחזירה אותה לחיים. שאפו על הכוונות המצוינות.
     • שלי יחימוביץ' זוכה להערכתי הרבה על יושרתה ישירותה ועוד יותר תבונתה העמוקה.
     • היא לא מקבלת את הערכתי על חתירתה חסרת ההומור לצדקנות, על משנתה הסוציאלית התיאורטית, ועוד יותר על תכניותיה הלא ניתנות ליישום.
     • בתור מנהיגה, אישיותה הבסיסית, המעוררת אנטגוניזם- בשונה ממתיקות י.לפיד או מהכבוד שסופחת לבני, לא מאפשרת לה לעבוד בצוות. לכן, נכון למפלגה שלא היא תעמוד בראשה.
     • חברי המפלגה בעטו בה, בעטו אותה. 17% הפרש למנצח. חש אליה אמפטיה רבה.
     • יותר ממה שהצביעו הרצוג בעטו ביחימוביץ'.
     • אין לי הערכה רבה ליצחק הרצוג.
     • כמו שנתניהו עבורי הוא לא ביבי, הרצוג הוא לא בוז'י.
     • ב1978 היינו בבה"ד 15. כחניכים. אמר לי "צילמתי אותך." זוכר שעורר את תמיהתי על השפה הזו, הפאתטיות התהומית. יותר מאוחר הבנתי בעזרת התנהלות משפחת רבין- סוציאליסטים מה סוציאליסטים, בעיני עצמם הם סוג של אצולה, שגם האחרים אמורים להכיר בה.
     • שומע שהרצוג זוכה להערכה על תפקודו כמיניסטר. משמח.
     • רואה בו איש מנגנון, פוליטרוק, פוליטיקאי, לא מנהיג מתווה דרך כלשהי.
     • העבודה בראשותו היא האיום על הבית היהודי בקואליציה. מחליש במשהו את בנט אריאל ושקד מאיום התנהלותם הקיצונית.
     • מניח שמטרתו של הרצוג היא להוביל את מפלגתו בנחישות מהירה, אולי במהירות נחושה, לממשלה, אחרת ימצא עצמו בתהום הנשייה או ננשך על ידי נשות התהייה- ליבני, יחימוביץ', מיכאלי, שפיר, גלאון, כל אחת מסיבות הביס שלה.
     • אתפלא אם יתמיד בתפקידו זה לטווח ארוך. מצפה שיהיה מזכ"ל למשמורת.
     • מקווה שמישהו בשיעור קומה גבוה משלו, ליבני ומעלה יעמוד בראש המפלגה בבחירות הקרובות.
     • לא נאה לי להתייחס מגדרית ל-מי מוביל את המפלגה, ובכל זאת, חבל בקטנה שזו לא אישה.

485. שיוויון, האמנם?

     בין אנשים ערך נאצל.
     
     אז איך זה שיש כל כך הרבה פרשנות על היותו, משמעותו, יישומו?
     
     מניח שמפני שבין אנשים יש שונות גורפת, מולדת ומתפתחת:
     • בכישורים,
     • במראה,
     • ביכולות,
     • בהזדמנויות,
     • במימושן,
     • באנרגיה,
     • בתנועה,
     • במין,
     • גזע,
     • מוצא אתני,
     • אמונה
     • קרבה לטובין,
     • קרבה למוות.
     אם להזכיר את חלקן.
     
     כך ש
     שיוויון בין אנשים- אין.
     החיים נותנים משקלים שונים, ומשתנים, למאפיינים שונים של פרטים במצבים שונים.
     
     מי שנתפש בסיטואציה כ
     • חלש ודורש שיוויון, מתוייג כדורש חמלה,
     • חזק ודורש שיוויון, מתוייג כמעוות צדק. 

     לכן

     שיוויון, כצדק, הוא שאיפה למימוש עם ידיעה מקדמית, שיש מגבלת הצלחה להשגתו.
     
     וכך כחלק מחיים ראויים- לא משתמש במלה טעונה כ'מוסריים', כהחלטה מקדמית פוסטולטית שיש לה השלכות פרקטיות, ללא רציונל משכנע, יש לקבל את עקרון השיוויון בין פרטים.
     
     שיוויון נוסח המטפחת של תמיס אלת הצדק, המתייחסת לאנונימיות הטוענים.
     
     בשל כך, כשצדק מוחלט היא משאה שאין יומרה להגיע אליו, במקרים שאי אפשר לגזור 'צדק' יש להפר לשאוף אליו, ככל הניתן, ובעיוות כלפי החלש או המיעוט, לא כמטרה לחזק את החזק או להרביע את הרוב.

486. איפה היו ההורים?

     בעקבות פרשת הזמר המפורסם עולות כמה סוגיות מעל הכאן והעכשיו הרכילותי.
     
     בין היתר עולה הערכה האם איך ובאיזו מידה תושפע ההצלחה העכשווית לעתיד, לטווחים הבינוניים והארוכים.
     
     שאלה אחרת, מרתקת, אותי, אף יותר- שאלת האחריות ההורית.
     ועוד יותר ההתייחסויות לשאלה. סימה קדמות, עיתונאית חשובה בתת טור נושא כותרת, ידיעות אחרונות המוסף לשבת 22.11.2013, התייחסה לנושא.
     בתמצית המליצה:
     "בהזדמנות קודמות כתבתי, שהדרך היחידה להתחקות אחר מעשיהם של הילדים שלנו היא להתחקות אחריהם.
     ו-
     ...להפוך כל אבן כדי לבדוק מה הם מסתירים...
     ומפרטת היכן לחפש - בכל מקום.
     
     הרציונל:
     "...אחד התפקידים הכי חשובים של הורה הוא לבלוש אחרי הילד שלו, שבגילים מסויימיםשיקול הדעת שלו הוא לא משהו, ולילד ולילדה שיושבים לידו בכיתה יש הרבה יותר השפעה עליו מאשר לנו."
     יש גם איך אסטרטגי:
     "...לא ממש משנה איך, בתנאי שעושים את זה בחשאיות..."
     וגם עצה, שמכיוון שיש סיכוי שהמעקב יתגלה, וישפיע שלילית על היחסים- להכחיש בכל מקרה. 

     פרשנות(י)

     מעניין.
     כעיתונאית המתחקה אחר החדשות,
     שם מוצאת את הפלטפורמה להביא את אישיותה המסויימת
     - שאינני מכיר כלל, אלא את הכתיבה ואת תכני העיסוק,
     מטפלת, תקשורתית בכאן והעכשיו, הטקטי, הקונקרטי הביצועיסטי.
     
     מבינה את יחסי הכוחות של הסובייקטים,
     עוקבת אחרי פעולותיהם בכל האמצעים העומדים לרשותה,
     רק ברמת עניין וחרדה גבוהים יותר מאשר למושאי עבודתה,
     שכן כאן אלה הם הפופאלעך האישיים.

     אישית

     • לא עקבתי אחרי התנהלות ילדיי.
     • (אולי) רוצה להציג את חוסר המעקב בשל הכבוד שרחשתי, רוחש להיותם, או ההסתמכות על החינוך שימנע מעשים מסוג זה.
       ועם זאת זו סיבה משנית.
     • הסיבה העיקרית לחוסר המעקב,
       שאם (אני מייחס) לעיתונאית הטייה אישיותית לטיפול קונקרטי בכאן והעכשיו המיידי,
       אינני מוטה לשם.
       לא רואה עצמי, את עצמי, בעצמי, נכנס לטריטוריית אחר, באופן כללי,
       אלא, אולי, בנסיבות מאד מסויימות,
       שהתגוננות תיאורטית שתוצאותיה עלולות להיות חמורות ככל שתהיינה,
       לא נכללות בנסיבות אלה.
     • חש אין אונים, אימפוטנטיות מול התגוננות כלפי התנהלויות בנוסח הבנות עם 'הזמר המפורסם'.
     • כן מייחס חשיבות עליונה, בעיניים זרות ייתכן מופרזת,
       לתקשורת מתמדת, רציפה,
       כאסטרטגיה שמנחילה סטנדרטים התנהלותיים, רפרנסים התנהגותיים, ערכים נתפשים.
       מאמין, שאם נכשל, ביישום האסטרטגיה,
       פעולה קונקרטית, טקטית אוסרת, מונעת/ מקדמת תקלה ממין זה לא תצליח לקדם/ למנע את מה שחושש ממנו.
       מאוחר מדיי.
       בתבוסתנותי חושש שפעולת מנע קונקרטי עלולה להקצין תגובתיות שגוייה.

487. פרויקט ונוס

     את נושא ונוס וכלכלת המשאבים, מכיר. מעט.
     
     מישהו הפנה אותי אליו, כשאמר שאנחנו חולקים תפישות דומות.
     
     אינטואיטיבית, כסולד מהסמלות- דגלים, טקסים, מחוות, מלים בוראות מציאות, מערכת ההפעלה של אפל, הרעיון של להימנע מהסמלת ערך למשאב באמצעות כסף נראה
     • קוסם,
     • ועם זאת (אולי בשמרנותי) לא משוכנע שישים, בעיקר בכלכלה וירטואלית אבסטרקטית.

     מסכים

     עם רעיונותיו הרציונליים אני שלם- רציונליים.

     ערכים ש(אני) מייחס להם חשיבות גבוהה, ז'אק פרסקו בחתירתו ל-

     מחשבה רציונלית.

     הדרת פרדיגמות אמונתיות

     שיוויון בין אנשים- אין התייחסות לשוני בין אינדיבידואלים על רקע של מין, גזע, דת, לאום, ושוני סוציולוגי.

     חתירה לסטנדרטיזציה של מושגים ליצירת שיח- רתיעה מפרדיגמות של רעיונות וביטויים.

     יצירת פתרונות חדשים-. מחשבה עצמאית, שמביאה לתוצאות רציונליות דומות- ניתוק המחשבה מנוף הולדת בעליה.

     התרחקות מהתכנסות לקונבנציות, תקיפת אחיזה ברעיונות שרירותיים שהם רפלקציה התואמת את סביבת הגידול.

     בשונה מ

     ועם זאת, (אני) נרתע מחתירה לפתרונות גורפים, מושלמים, מידיים, טוטליים.
     חתירה כזו היא סוג של תוקפנות, שלא לומר אלימות, לטעמי.
     
     ישנה הפשטת יתר של הדוגמאות, אולי כדי להתאים לאזניים השומעות.
     
     ההצעות לפתרונות טכנולוגיים נשמעים לי מעניינים, לא יודע אם ישימים.
     הסדר המוחלט, האופייני שנשענים עליו- לא עושים אותם אטרקטיביים לטעמי.
     מעדיף את חריקות חוסר המושלמות, חן אי-הסדר.

     	ז'אק פרסקו	אישית
     כלכלה	מהות ובסיס יישום הרעיון: אין אמצעי תשלום. נגישות למשאבי כדור הארץ, לכל. חינם.	או שלא הבנתי את התכנות והשכנוע ביתרון, או שאני שמרן.
     פתרונות טכנולוגיים	חקירה כלל עולמית, תכנון מרוכז לרווחת הכלל.	אין לי יכולת להעריך התכנותם. יש לי רתיעה מפתרונות מצוינים של תכנון מרכזי.
     מקצועות	בעיקר מטפל בבעיות התעסוקה והייצור של טכנולוגיה וחקלאות.	היום ובשנים הקרובות, ישנה בעייה של הזדקנות ותחזוק אנושי, מקצועות הסיעוד. מיכון ישיר לא פותר את זה ישירות.
     אופי אנושי	יצירת 'אדם חדש'	כל ניסיון לשנות את האופי האנושי לכיוון מסויים, למיטב הבנתי לא צלח. עצם הניסיון מרתיע אותי.
     אנשים	חותר ללכידות	סולד מהתכנסות, דה סוציאליזציה, וחיברות אד-הוק.
     תמרוץ	סיפוק מתרומה לחיים קהילתיים	בבסיס ההתנהלות האנושית נמצא בחינת יכולת אישית של פרט בהשוואה לאחר, ותרגום לתמורה ויתרון. לא יכול להסכים שאינדיבידואלים יהיו מסופקים מערטילאיות אלטרואיסטית של 'תרומה מספקת לקהילה'.
     מכניקת מחשבה	בהיפר-רציונליות, מתעלם, מנטרל. מציע לאנשים 'טוב' ישמחו לאמץ.	פרסונות נבדלות האחת מהשניה (גם) במכניקת המחשבה המאפיינת אותם. פתרונות גורפים ש'מבטיחים' טוב, גם אם קוסמים זמנית לפרטים מסויימים, עתידים להשתנות במהלך חיווי מציאות נצברים.
     אלימות	משוכנע שאם המשאבים יהיו חופשיים, רמת האלימות תונמך משמעותית.	הקצאת משאבים חופשית לא תחסל אלימות. אולי תקטין אותה. הקשר בין אלימות למשאבים קיים, אך מובהק יותר בקרבה בין גירוי לרמת תגובתיות, ובכל מקרה תלוי אישיות יותר מאשר תלוי (נגישות ל)משאבים.
     מדינה-לאום	ביטול התארגנויות מדינה ולאום.	עם חתירה לביטול מבנה מדיני טריטוריאלי אני מסכים, אבל רואה את זה מתקדם, אורגנית, אבולוציונית בעתיד רחוק מאד.

     הסיפוק

     תפישות עתירות פרדיגמות פרלימינריות 

     עמדות של פרטים היונקות מקונבנציות תפישתיות,
     אם של אינדיבידואלים יציבים השומרים אמונים לתפישה אחת,
     או בעלי מצפנים משוכללים ודינמיים שנעים על ציר זמן בין תחנות תפישתיות
     הן אימוץ תפישות שרירותיות הנשענות על פרדיגמות פרלימינריות.
     
     תפישות אמונתיות לא יכולות להתפתח במנותק האחת מאחרת ובאבולוציה שלהן להגיע לאותן פעולות.
     פולחנים דתיים, טקסים, לא יכולים להתפתח במנותק ולהגיע לזהות.

     תפישה רציונלית

     מחשבה רציונלית מאפשרת להגיע לרעיונות דומים במנותק מגיאוגרפיה פיזית או רעיונית מתכנסת.

     פרשנות ויישום

     פרשנות המיישמת פרקטית, לא עולה בקנה אחד, מקרה זה לפחות, עם הפרשנות המיישמת שלי- מעדיף אבולוציה התפתחותית התואמת אופי אנושי.
     
     חושש מתהליכים השואפים להגיע בעתיד ל'טוב מוחלט', בצעדי רוע ברור בהווה.
     
     אנשים  חותרי התכנסות נורמטיביות. ברמה הרגשית.
     לא יודע להלחם בזה.
     
     בשונה ממנו- אין לי כוונה כזו,
     ועל כך רוחש לו כבוד רב וגם אטימות מועטה.

488. צעיף צמר על בטריות, בחוף הים, ביולי

     זה שעושה זאת, לא אומר שעושה זאת נכון, מדויק,
     ומסיק את המסקנות הנכונות.
     
     ישנה קבוצת אנשים שמנהל איתה סוג של תקשורת,
     שיש להניח שאני היחיד שהם עוסקים אתו
     בסוג זה של תקשורת.
     
     ברור לי, לפחות מול אלה שברור גם להם ש-

     1. הערך שנותן, הוא מועט מאד,
        לא כהצטנעות  לא פותר דבר, זה תקשורת, אף אחד לא היה מוכן לשלם על כך או לראות בכך כלי.
     2. ועם זאת, תרומה זו היא עבור המקבל היא בלתי תחליפית,
        במובן, שמי שקיבל את התוכן, החשיפה לתקשורת, לא היה מקבל את אותה במקום אחר.
     כמו באסטת צעיפי צמר מחמם בחוף הים בקיץ-  אין לזה ערך חיובי, יכול להיות חונק, אבל אם מישהו דווקא את זה מחפש- אין מקור אחר.
     
     ביחסים, הייתי רוצה לתפוש את פוזיציית הלמידה,
     אם לא לומד רוצה לנפק ערך וללמד או מלנפק חווייה.
     
     כשלומד מקבל ערך- מידע שלא היה לי קודם.
     
     כשמלמד,
     • משפריץ טובין,
     • מתיימן בללמד,
     • מעמיד תיאוריה וניסוח למבחן.

489. מת אריק איינשטיין, מאר"ן

     26/11/2013 בערב, בשידור גביע אירופה לאלופות, התבשרתי שאריק איינשטיין התאשפז.
     מודי בראון איחל לשני הצופים היקרים שלהם- אריק איינשטיין ושימי ריגר איחולי החלמה, תקווה שיצפו במשחקים.
     בהמשך עודכנו שהמצב קריטי.
     לקראת חצות נאמר שהגיע לבית החולים במצב מוות קליני.
     
     מת
     
     אושיה.
     
     לא מכיר או יודע על דמות שספחה התייחסויות אמפטיות,
     לא רבים כל כך,
     לא מגוונים כל כך,
     לא הרבה כל כך
     מפרטים, כאריק איינשטיין.
     
     בעצם יש.
     
     מותו, ההתנהלות הציבורית של אותו ציבור שאני בממשק איתו, שנמנה עליו, בעקבות מותו של איינשטיין,
     
     קהילה היא אוסף פרטים שמתייחסים לסט ערכים מגוון דומה מבחינת תוכן הערכים והיררכית חשיבותם.
     
     חידד את קו ההפרדה בין שתי קהילות ראי סוציולוגיות.
     
     מפלגת יש עתיד מהווה רפלקציה של ש"ס.
     ועם זאת שתי המפלגות אלה מבנים צרים, אד-הוק, שנותנים בבואה של יום בחירות עם דפוסי הצבעה אקראיים במובן, שיום אחרי, שלא לומר תקופה אחרי לא ניתנות לחזרה או אפילו ניבוי, שכן הם תמצית של ציבור רחב והטרוגני יותר.
     
     בראש שתי קהילות אלה*,
     
     דמויות אייקוניות, קונצנזוסיאליות שמאות אלפני אינדיבידואלים מתייחסים אליהן כנושאי ערכים מסוימים, מאובחנים, שאותם פרטים מזהים כערכים גבוהים, ערכים שרוצים לייחס לעצמם, לעמיתיהם, לקהילתם.
     
     
     • קהילה שפרטיה מתייחסים לרב עובדיה יוסף כייצוג אייקוני,
     • וזו שפרטיה מתייחסים לאריק איינשטיין.
     * ישנן כמובן קהילות נוספות שמרכיבות את פסיפס הקהילות המרכיבות את החברה הישראלית, אך אלה אינן מאובחנות באמצעות שתי איקונות בסדרי גודל אלה.

     זמן אמת

     בשידור משחקי גביע אירופה לאלופות, בשלב בו טרם הוכרז על מותו,
     אנשי ערוץ הספורט
     - מתבקש לכנותם רבנים בכירים של העדה,
     בירכו את צופיהם הבכירים, אותו ואת שימי ריגר בלי לנקוב בשמם, איחולי החלמה.
     עם הכרזת מותו, פירטו
     - מתבקש לומר התנאו, התגאו לחדד את ייחוסם וההקשר שלהם לאדמו"ר,
     את היחסים עם איינשטיין, איך ידעו שצלצול טלפון בשעות לא סבירות- ששי 19:30 או שבת 14:15, היה יכול להיות רק אריק איינשטיין שמבקש לדעת או לאמת
     - מתבקש לומר סוגיה הלכתית.
     פריט טריווייה.
     ברקע השידור שומעים משיכות אף מחובר לעיניים דומעות,
     - מתבקש להשוות לאריה דרעי המתייפח בקול ללא דמעות,
     ומושיק תאומים, מבעלי הפועל תל-אביב
     - מתבקש לומר אריה דרעי, מנהיג התואמת ש"ס,
     מבעלי קבוצת משאת נפשו של איינשטיין, מבכה את מותו הבלתי נתפש, ואת יחסו
     - מתבקש מושא האמונה, הנאמנות, הזהות, נטולת התנאי, הפלטפורמה- ש"ס,
     להפועל תל אביב,
     וכל הדובר מתפעלים מעומק הידע
     - מתבקש להקביל לידע של מר"ן בסוגיות הלכתיות,
     לפרטי טריוויה ומאורעות ספורטיביים.
     
     ההשלכות וההקבלות לתמונת הראי למות מאר"ן טריוויאליות על גבול הקלישאה.
     וגם ההבדלים האישיים הם גדולים כמובן.
     
     הדמיון בהתייחסות פרטי הקהילה לאיקונות להזדהות רב אף יותר.
     בהיתלות ההמון בדמויות המגדירות השתייכות, ערכית, חברתית, זהות.
     
     בהמשך התכנית, בסקירת תוצאות המשחקים, הוצא קהל- כמה תריסרי אוהדי נאפולי שהיו אמורים לנפק רעש, להשפריץ צבע- קבוצתם המקומית הפסידה, יש אירוע לאומי סוציולוגי עצוב שלא מסתדר עם תכלית הבאתם, תוך אזכורים של יקיר צופי התכנית, ולשימי ריגר, איחולי בריאות.
     העליצות, הידע, ההומור בכל זאת חוזרים,
     • אולי כי 'כך ציווה לנו',
     • או אולי גם לציניות יש תקרה או קצה,
     • או בפרקטיקת החובה המקצועית, שכן ה'הקרנה חייבת להימשך'.
     שלושת אלה הם חלק מסממני הקהילה, וטוב שכך.

     זה לא דת זו סוציולוגיה מגדירה

     ההזדהות, הצער העמוק עם מותו של אריק איינשטיין הוא מניפסטציה, אמירה מכריזה, כר להזדהות סוציולוגית של קהילה.
     "כמה שאהבנו אותך, אריק."
     
     אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בבואו המפתיע לכיכר,
     כאומר- גם אני שייך לקהילה הזו - 'אל תתפשו אותי כבלתי מזוהה עם הקהילה הזו',
     וסיפק הוכחות ושבועות תואמות.
     
     בשונה מאקטיביות המגדירה של
     • הרב עובדיה יוסף
       שהיה פעיל עד כמעט מותו בעיצוב מתחזוק של קהילתו, באמצעות כתבי קודש, תפקידים ממלכתיים, מוסדות ביצועיסטים, ומנגנון מפלגה,
     • י.לפיד
       שמנסח את גבולות הקהילה באמצעות תפקידי מפתח בתקשורת, בהקמת מפלגה, תפקידים ביצועיסטיים, ובעיקר הגררה בוטה - Explicit-
       stated clearly and in detail, leaving no room for confusion or doubt במשור, שופין ועט,
     אריק איינשטיין התנהל פסיבית;
     בעשייתו, התנהלותו, יחסיו עם דמויות אייקוניות מתחום התרבות לתחומיה, הספורט והתקשורת, ובעיקר באישיותו הנאה, המצחיקה הקולית, בשירתו, בקולו, האינטונציה, הופעתו, בשובבותו המתממשקת לשולי המיינסטרים ובעצם מרחיבה אותו, היווה אבן שואבת לפרטים שרוצים להימנות על הפריפריה של התרחשות זו, בהכרזה ובמידת החצנת ההתכנסות לערכיה.
     
     (כנראה ש) איינשטיין לא ניכס לעצמו תפקיד זה.
     כלומר, לא עושה זאת במודע בכוונה כלשהי.
     
     בכך, בערך הצניעות שהואדר על ידי אוהביו, ערכו הועצם להיותו האייקון אליו גדל.
     
     שנים לא תרם אקטיבית לזהות תפישתית הזו,
     אלא רק לחזקה, לתחזוקה בפלירטוט עם התודעה הקהילתית באופן שהיה
     
     
     • מספיק מרוחק כדי לטשטש סימני זהות קונקרטיים שירחיקו אוהדים שלא מזדהים עם פן כזה או אחר באישיותו או מעשיו,
       היה נחרץ נגד ערכי הרוע, המטושטשים,
       יחצ"ן את הצניעות, ההתרחקות מערכים שכל אחד לא אוהב באחר, הסתפקות בד' אמות-
       ומי באמת רוצה להסתפק בהם?
     • ומספיק קרוב כדי לתחזק את מעמדו כאייקון מזוהה מתכתב, מתראיין, מדבר עם ערכי הזדהות.

     אישית

     אריק איינשטיין היה דומיננטי בדיאטה המוזיקלית תרבותית שניזונתי ממנה בשנות ה-7- וה-80, עת התעצבו טעמיי.
     
     בכיתה ה' בדיון עם דנה, החכמה של ה' 2, נחלקנו היא אריק איינשטיין, אני יהורם גאון.
     
     האיש הזה, זה הדבר הכי קולי, חמודי, מצחיק וכייפי שיש.
     איזה יפה הוא. אין דברים כאלה.
     הטיק המתוק, העווית בו מרומם את חלק הגוף הימני בתזזזז כלפי מעלה.
     
     גנריקה כחולצת כפתורים מעל טי-שירט עגול צוואר רשומה על עצמו. מדהים! כמה מאמץ ומופרכויות אנשים מפריחים כדי לעצב זהות- עד כדי שני זמנים בו שעונית.
     
     אוהב את שיריו. חמוש במשקפיים. יושב על בסן פרנסיסקו על המים. אדון שוקו.
     
     כאשכנזי חסר אמונה ונטול אינטליגנציה רגשית, אין לי את הרגישות לשבץ שירים כמייל סטונס בחיי.
     
     יכול להעריך את העובדה שפרץ דרך בניסוח הרוק העברי.
     
     לא פחות את העובדה, שאיתר, פירגן ועזר לבנות כל כך הרבה יוצרים. נפלא בעיניי.
     הצמיח סביבו דשא שאהבתי.
     
     בגל"צ דברו על השיר תוכי יוסי. על העצב, על ביצוע מדהים.
     בשטחיותי הלכתי לקרוא את המלים, לראשונה. אין יכולת להאזין לתוכן השירים בהתנגנם.
     פאק! לסרעפת. לא קורה לי. השתנקתי.
     ביצוע נפלא.
     לא ידעתי מעולם על מה השיר, אם היו שואלים אותי, הייתי גם יכול לענות שזהו שיר ילדים, כמתבקש מחוסר הקשב שלי. וגם לי היה תוכי, אמנון, בכלוב במרפסת בחולון ששחררתי בגיל 3.
     והשיר זה לא פחות אברהם חלפי. ומיקי גבריאלוב.
     
     אף פעם לא הבנתי מה זו האהדה האדוקה לקבוצת כדורגל.
     
     ההזדהות הזו.
     נמוך. לא נכון (לי).
     התחרות מי מתכנס יותר. למה בעצם?
     אוהב ספורט. לצפות.
     לא רואה את החן שבאהדה. בז להתכסות האדוקה.
     
     איישנטיין הוא אנטיתזה, אולי, לתצוקות, הצעקות והתעוקות ביציעים העיתונאים,
     ועם זאת לא שמעתי את דעתו על מי שניהל את הפועל תל אביב או את מוסדות הכדורגל או את הכדורסל.
     וברור שהייתה לו דעה, נחרצת, שכן ביכה את הקבוצה.
     אז איזה ערך מניע מניעה יש להעריך את השתיקה?
     לא מוצא.
     באהדתו לטריוויה, בטוח שזכר את צ'ארלס סמית, שחקן הניקס בין 1992-6.
     היה פאואר פורוורד מוכשר, שהגיע לניו יורק אחרי הצלחה בקליפרס.
     הקבוצה הייתה מחוספסת חוטבי עצים ושואבי מים שעובדים קשה.
     צ'ארלס סמית היה 4 קלאסי.
     צ'ארלס אוקלי נתן את גופו ונשמתו- כישרון כדורסל לא היה לו, לצד פאטריק יואינג שנתן את כולו כולל ברכיו.
     סמית הוסט לעמדה 3. הוא נתבע לתת את כולו. כל פרשן דבר על העלאת רמת האגרסיביות. אבל זו, האגרסיביות, לא הייתה בו.
     זוכר אותו עולה לדאנק, בכוח, באגרסיביות, כאילו, עושה תנועות יתר ברגליים נחרצות ולא נחוצות.
     לא ברור לי למה התכוון, כשהתגעגע בנחרצותו למדינה שהלכה פייפן ולארץ ישראל הישנה. לא פירט.
     
     הפגין ידע, אהבה לידע ברמת טריוויה בנושאים מסויימים. מעורר את הערכתי.
     
     עוד יותר מכבד ידע היוצר הקשרים ופחות טריוויות מולקלוריות.
     
     צערי על מותו מופנה לצער על משפחתו שנגדע ממנה,
     תרומתו האקטיבית נגדעה מזמן,
     במותו, לא חלק ממני מת
     לא דחוף לי להתכנס בצער,
     להצטער בכינוס.
     
     אייקונים יש בסמארטפון.

     התכנסות

     ב- 1982 נטלתי חלק במבצע שלום הגליל, טרם שינוי שמו ל'מלחמת'.
     הייתה לי התחושה, של 'יאללה, קדימה, לתת להם בראש', אופוריה אגרסיבית.
     מאחורה במעומעם, הייתה גם התחושה הלא לגמרי מתומללת של 'זה לא בסדר' השגעת הזו שלי, ההתכנסות מתחת לגלימת הכוח, הלגיטימית, ולנפנף בנשק מהאנרציה והחסות הנומרטיבית קונצנזוסיאלית.
     
     אהרון בכר, כתב בתחילת המבצע משהו בסגנון,
     ש'קשה להישאר אדיש או שוחר שלום, למראות טורי הטנקים שעולים לצפון.'
     
     הסתובבתי ב-טרום לוויה בכיכר רבין.
     לא כחלק מטקס.
     מעניין, סקרנות לחוות את ההתרחשות.
     
     רואה את הקהל.
     קשה להישאר אליו אדיש או מנותק מההתנייה להימנות על פרטיו.
     השתכשכות הביחד-נס עם אנשים שרואה בהם ראויים, יפים, כמו שרוצה להראות בחברתו.
     
     שלמה ארצי אמר שאיינשטיין אמר לו:
     "עד שהתרגלתי לחיות, צריך להתרגל למות."
     

490. הורות עכשווית

     בתכנית רדיו המילה האחרונה, אבישי בן חיים העלה בעיה:
     
     כשבתו של בן חיים מבקשת ממנו ממתק והוא לא רוצה לתת לה,
     היא אומרת לו
     "אם לא אקבל אהיה עצובה."
     
     השדרן פנה לעמיתתו עירית לינור, הידועה ושואל לעצתה במשא ומתן:
     לינור, עמוד תווך של ישראל הליברלי/שמאל/חילוני-סטית משתפת בפתרון שהיא נוקטת בו.
     "אני אומרת שנגמר.
     כך הכעס מופנה לזה שאין לא מופנה אליי.
     צריכים לדעת לשקר."
     
     
     אכן,
     אנחנו דור שירא את הוריו ופוחד מילדיו.

491. עירוי גלויות בין מסכימים בהגברה

     גילוי עריות הוא קיום יחסי מין בתוך המשפחה.
     ביהדות, משפחה גרעינית,
     בנצרות עד קרבה שביעית.
     
     מסתבר,
     שישנה תופעה, נדירה אך קיימת, בה בני משפחה גרעינית,
     שהופרדו בשלב מוקדם בחיי הצעיר שביניהם,
     חשים משיכה רומנטית.
     
     כלומר, זוגות בהם
     • אם ובנה,
     • אב ובתו
     • אחות ואחיה
     חשים משיכה לקיום קשרים יציבים על ציר הזמן, מבקשים להקים משפחות, ולהכיר בהם כמשפחות נורמטיביות.
     
     כשזוגות אלה, כשהם בגירים ובאים למסד את קשריהם ברשויות, הם מואשמים ב'גילוי עריות', שנחשבת עבירה פלילית, בכל המדינות, כולל מדינות שהתירו נישואים חד-מיניים.
     
     

     השאלה

     האם לדעתך יש לאפשר,
     יחסים בין קרובי משפחה גרעינית, בגירים, בהסכמה
     או, להותיר מחוץ לחוק והנורמה?
     
     

492. למה שאלה זו דוקא - הנושא טעון

     באחת מ'שאלות דיקמן' ענה לי שמרן ימני רהוט-
     למה שאלה זו דוקא - הנושא טעון
     כל כך הרבה יש בשאלה הזו, נטולת סימן השאלה או כל סימן פיסוק אחר בסופה.
     אני מחפש את השאלות המפרידות, חותכות, מטרידות, מגדירות, מעוררות,
     והוא, כנציג דומיו, המתכנסים ומחזקים את הרוב, את המאחד ומסכים,
     החושש, מתרחק ונמנע מהמפריד והטעון..

493. עירוי גלויות בין מסכימים בהגברה - תפישתי

     לחברה אין מקום להתערב ליחסים בין בגירים בהסכמה.
     
     זה לא רוצה לאפשר התערבות כזו,
     זה ששולל אפשרות לגיטימית של חברה בה אני רוצה לחיות, להתערב ולמנוע מעשים בין בגירים בהסכמה שלא פוגעים בסביבתם.
     
     זה לא שחותר לליברליות כערך.
     זה שנמנע מפגיעה בערך חרות של פרט,
     גם אם הוא מיעוט,
     וגם אם מעשהו לא תואם את טעמיי
     ואף נוגד את העדפותיי,
     אך נעשה בהסכמה בין הבגירים המשתתפים ולא פוגע בסביבה.
     
     לגבי החשש מהולדת פגומים גנטית:
     1. אין לי ידע מה המשמעות הכמותית,
     2. המשמעות הפרקטית על פרטים העוסקים ברבייה מסוג זה חזקה יותר, והם הלוקחים את הסיכון הגדול יותר, אמור להיות נקודת רי-קונסידריישן עבורם,
     3. אני כפרט בחברה לוקח על החברה שנמנה עליה לטפל גם במי שלא יכול לדאוג לעצמו ממגוון סיבות, כולל מסיבות של גילוי עריות הוריו.

494. עלבונה

     שרה סילברמן, 42, סטנדאפיסטית שמתמחה בטיפול הומוריסטי מהז'אנר חסר המעצורים בטאבו-ים,
     מדברת ישירות על “smelly vagina”,
     מעידה, שנעלבה,
     כלומר, תפחית לעצמה ערך, וולונטרית
     מאמירתו של הקומיקאי ג'ונה היל, 30, בתכנית סאטורדי נייט לייב
     "את היית הקומיקאית האהובה עלי בתור ילד."
     
     בריאיון ל'דיילי ביסט' 22.11.2013, אמרה שההערה פגעה בה,
     והוסיפה, שברור לה, שאמירתו קשורה לעובדה שהיא אישה, שכן שכשנשים מגיעות לגיל מסוים, והן עדיין דעתניות וחזקות ומלאות אנרגיה יש נטייה קבועה לגרום להן לרצות להסתתר.

495. מחוברת- משולש ארבעה קודקודים

     בתזקיק

     חיים כמסע
     1. מימוש אג'נדה, יחידנית.
     2. עשייה ביצועיסטית, חסרת מנוחה,
     3. חתירה לשליטה.
     בעוד ששלושה קודקודים אלה נראים, מדווחים על ידי הפרסונה, לא מצריכים פרשנות,
     התנהלות זו נשענת על קודקוד חרדה בסיסית, מהותית, הסבר פרשני. שלי.
     זאת בדומה לעשייה המאפיינת, שתתוייג על ידי כאקססיבית וכסוג של אלימות.
     
     
     • >בהקצאה חיובית אג'נדות משנה תומכות, מקדמות את האג'נדה העיקרית
     • בהקצאה שלילית מיותרות בהיותן מסיחות משאבים אנרגטיים, תודעתיים וברי קיימא מהאג'נדה היחידה.
     
     הצמדות לאג'נדה יחידנית היא יישום, תיעול, גורם מניע של אישיות רוויית רגשות בלתי ניתנים לייצוב, ומתועלים לאותה אג'נדה כמקור מתמיד לשליטה ונחמה, זמניים.

     רוֹוֶח

     מוכר?

     ארכיטיפ

     חוסר איזון בין אותה אג'נדה, לאחרות משניות;
     בעוד לאג'נדה המהותית מוקצה משקל עיקרי ודומיננטי של מכלול תשומות החיים,
     מהויות אחרות, כקשרים בינאישיים, עיסוקים אחרים, עניין בדיסצליפינות אחרות, מהוות תמיכה באג'נדה או מיותרות ומאיימות.
     מצפה למצוא מחוברים ממין זה, שמקדמים אג'נדה יחידנית לא מאוזנת מול אג'נדות אחרות בין:
     • אמנים,
     • פוליטיקאים,
     • יזמים, ממציאים,
     • מדענים,
     • הורים, שרואים בילדיהם כמושאי אג'נדה.
     למימוש האג'נדה מגוייסים יכולות-
     • ביצוע פותרני של פעולות המקדמות את האג'נדה,
     • בינאישיות לקידום האג'נדה.
     שאר תחומי החיים מקבלים חשיבות נמוכה ממשנית, אלא כגורמים מסייעים.
     
     במקביל ליכולת ספיחת אהדה מגורמים בסביבה שמקדמים את האג'נדה,
     ישנו מצב רגשי טעון (- חרדה, נוירוטיות, עצבנות) כרוני, קבוע, מצב עוררות קבוע,
     בשל התמודדות קבועה ומתמשכת עם איומי חיוויים רגשיים בלתי מרוסנים שמניעים לפעולה מתמדת, ריבוי פעולות מידיות שתכליתן:
     1. ניסיונות למנוע את האיום שיתרחש, אם לא תינקט הפעולה המתגוננת,
     2. ופעולות עצמתיות, גורפות, לטפל באופן מיירט וגורף בעת קרותם.

     מאפיינים

     חרדתיות	מאפיין עיקרי, החשש לפגיעה באג'נדה.
     תפישת חיים	סובבת סביב קידום אג'נדה יחידנית המועלת לרמת חשיבות של משמעות קיומית, כשמשמעות וחשיבות אותה אג'נדה יחידה מועצמת תוך הפחתת חשיבות, דחיקה כלפי מטה בהיררכיה הערכית של סולם ערכים אחרים, באופן שנתפש כהיעדר איזון בין האג'נדה היחידה לבין ערכם של מרכיבי חיים אחרים,
     התמרה	התמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית. מכיוון שהפרסונה מבינה שאינה יכולה לעסוק רק בעצמה, במיומנותה הופכת את התעוקה האישית לאידיאולוגיה מקדמת של הכלל.
     מכניקת יישום תפישת חיים	בשל היות אג'נדה אחת, והתמודדות עם מצוקה רגשית, ישנה כמיהה מתמדת לפתרונות. תפישה דיכטומית המחלקת חיווי מציאות לשניים: מקדם פתרון, מהווה בעייה, מה שלא נופל בקטיגוריה פתרון- לא מעניין, הוא חלק מהבעייה שכן סופח משאבים במחסור.
     פתרונות	הקצאת מרב המשאבים ליצירת פתרונות והתרחקות מבעיה. על הפתרונות להיות גורפים באופן, שאיום היותם יוסר. לכן יש מהתחלה להקצות את כל המשאבים לפתרונם.
     עשייה	עשייה אקססיבית. פותרנית. עכשווית, מיידית, חזקה, גורפת, חרֵדה, חסרת מנוחה, נתפשת כאלימה מהסובלים ממנה מעוצמתה, שמטפלת בקידום האג'נדה או הסרת איום על השלווה הבלתי מושגת על הרגשות הבלתי נשלטים. בשל ההטייה לפעול מהר, עוצמתית ופתרנית, העשייה יכולה להיחשב כאלימות, שכן נעדרת מחשבה אסטרטגית מקדימה, אין מידתיות בשימוש במשאבים, כדי להגיע לתוצאה, קווי סבירות, נורמטיביות או מוסר יכולים להיחצות.
     יזמות	פן אופייני, שכן הפרסונה נתפשת כאישיות יזמית, המקדמת את האג'נדה. ועם זאת, חלק ניכר מהיזמויות הן פעולות שנובעות מאי-שקט רגשי, חוסר יכולות להשתלט על דחפים לעשייה שתתמודד עם האיום הבא.
     רגשיות	מפותחות רגשית, עוררות רגשית מתמדת, בחלקה הגדול נעזרת במשככים כפתרונות למצוקה או זקוקה להם. מנעד רגשי בלתי נשלט שמצריך תחזוק מתמיד וחשש מהתפרצות בלתי נשלטת, וגם ביכולת גיוס ותמיכה של הסביבה בקידום האג'נדה. בשל הרגשיות החזקה, ציפייה מהסביבה שתבין את המצוקה ותפעל לפיה, גם ללא תמלול הבקשה, שכן היא נמצאת ברולרקוסטר רגשי, ויש את ציפייתה להתחשבות בלתי מתחשבנת, ואכזבה קשה אם איננה.
     שליטה	גורם השליטה המאפיין משוייך לחשיבות שהפרסונה משייכת לאג'נדה. עם זאת- זה הפוך. החרדה מניעה את השליטה כמעקה התנהלותי, והשליטה נודעת למכלול הגירויים בחיים.
     שינוי אמפליטודת ותדירות ערך מיוחס	התייחסות לאנשים בהתאם לתפישת הפרסונה אם מקדמים או מונעים את האג'נדה. בשל ה'חרדה' הקיימת כמצע לדינמיות החיים, תפישת הפרסונה את מי או מה שמקדם למי או מה שמונע, משתנה קיצונית, בכיוון, הן במידת העוצמה הכיוון והן במהירות השינוי.
     פרפקציוניזם	המשך השליטה- בתחומי האג'נדה והחרדה, כל פתרון שאינו מוחלט, גורף, מלא ומיידי, ייחשב כלא פתרון.
     אביזרים	כחובבת פתרונות, הפרסונה מקיפה עצמה ב'גדג'טס משתלשלים', ש'בלעדיהם אי-אפשר'.
     פשטנות	רתיעה מלוגיקה ממבנים לוגיים מורכבים. המורכבות עלולה למנוע את פרשנות המציאות לשתי אפשרויות שיפתרו את הסוגיה. אם הסוגיה לא תפתר, האג'נדה תפגע, המצב הרגשי יוחמר.
     תפישת ערך	בשל החתירה לפשטות, תפישת ערך דיכוטומית, לקיצון, מהר. כלומר, ערך הוא חיובי, מאד בשל הזיהוי בו כמקדם אג'נדה או מסיר חרדה, וההיפוך, מיידי קיצוני לצד שני- שכן איבד את תועלתו.
     זמן	ממד הזמן נטול זיכרון עבר. לא חשוב, מעניין או רלוונטי, אלא מעיק, וסופח תשומות סרק יקרות. לכן אין בחינה רטרוספקטיבית- אין מעשנה שישנה את העבר. ההווה המידי הוא כר העשייה, לטפל באיומי העתיד המאיימים להתרגש.
     מידתיות	אם יש זיהוי שמושא האג'נדה באיום, ההתפרצות הרגשית לא מאפשרת בחינה רציונלית של הקצאת משאבים, במקום זאת שימוש בכולם, שכן יש לטפל באג'נדה ובעצם באיום הרגשי, ולכן יש תגובות גורפות שאמורות לחסל את האיום.
     סבלנות	בשל האיום המתמיד מכניסה למצב רגשי בלתי נשלט, אין סבלנות- כאן, עכשיו, מייד, ובלי ספיחים שיתעוררו בהמשך. ברוב המקרים, הדמות נוירוטית, מפעילה טרור על סביבתה באופן שיש לצרוך את תשומותיה, במועד, במידה, בתצורה. אין לדמות את המשאבים הרגשיים, את הטולרנטיות לסבול פנייה שלא מתואמת אליה.
     סביבה כמשאב	עבור הפרסונה, הסביבה הוא משאב מתכלה, בעל תפוגה, עם ערך מתהפך. ישנה ציפייה של הפרסונה, שאותה אג'נדה שהיא מגוייסת אליה, הגשמתה אמורה להיות הכרחית או לפחות מספקת עבור סביבתה. ישנה תמיהה אם לא כעס כאשר הציפייה לא מתממשת.
     גיוס תמיכה	ישנה מיומנות של גיוס תמיכה מהסביבה. משפיעה מטובה על סביבותיה. חיפוש מתמיד והתכנסות לדמויות עצמתית, פותרניות, תומכת, גיוס עמיתים אליה כמקדמת חזון משותף שקשור לאג'נדה שלה, אז יש לה בו עניין מיוחד והעמיתים מתגייסים בשל יכולתה להפעיל משאבים עצמתיים, גיוס כפיפים, קרובים, או שמהווים פתרון או כמקטיני אי-נוחות, או 'רק שלא יפרו שלווה'.
     צריכת חמלה	מול המשפחה הקרובה היא הדמות אותה יש לרצות, בשל צרכיה הייחודיים. שלא יפרו את האיזון בה שואפת להימצא, שכן בהעדרו תתפרק למצב רגשי בעייתי.
     עצמה	נתפשת כדמות עצמתית. מעוררת את הערצה על הנחרצות. נותנת השראה על ההישגים. העצמה מיוחסת ליכולת להקצות משאבים בלתי מידתיים ליירוט האג'נדה. עם זאת, זו דמות חלשה שמחפשת את מגוננות הסביבה, ובעיקר, לא יכולה להסתדר עם תעוקת חרדותיה.
     אימפוטנציה	בצד החתירה להתכנס לדמויות מושיעות, משנות מגמה, פותרנות על, מי שנמצא בקרבת הפרסונה לאורך זמן: הגיע מסורס, נכון לוותר על עקרונות חשובים כדי ליהנות מהטובין שיש לאג'נדה של הפרסונה להנות גם אותו, מי שצמח מתחת לפרסונה, בתוך האג'נדה, לא יכול היה לשרוד לאורך זמן ללא השפעות מעצבות על אופיו.
     אינטליגנציה	ישנה חוסר קוהורנטיות בין האינטליגנציה המיוחסת לפרסונה לבין השימוש בה מחוץ לקיום האג'נדה. יש רתיעה ממורכבות, מרכישת ידע שאינו משרת ישירות את האג'נדה, ייחשב כחוסר פרקטיקה מיותרת, מייצרת רעשים תודעתיים המאיימים על השלווה הבלתי מושגת.
     תחושה-רציונל	ישנו בלבול מתמיד בין מניע לפעולה רציונלי או אמוציונלי. בהגנה על או קידום של אג'נדה, הדחף לפעולה יכול להיחשב כרציונלי ולמעשה זה יישום רגשי בלתי נשלט. לכן הפעולות נתפשות לעיתים כבלתי סבירות, ומקבלות את נופך הקציונליות המדומה על ידי הפרסונה בהכריזה 'הייתי חייב' שזה רציונל כביכול לגיטימי לצורך בלתי נשלט. מבחינת פרסונה 'תחושה' בלתי מתומללת זה תצורה עליונה של סיבה לפעולה, ולכן לא רק שתמלול מקדים לא הכרחי, אלא הרציונל הוא בכלל משני לתחושה המדריכה הנעלה עליה.
     סבירות	הפרסונה עשויה להתייחס לשאיפה לצאת ממצוקה רגשית כרציונל סביר לפעולה שאחרת לא הייתה נחשבת כסבירה. הפרסונה תובעת מסביבתה להכיר בפעולות מסוג זה, כסבירות שכן, מבחינתה, הן הכרחיות לצאת ממצוקה רגשית אליה נשאבת ולא משתלטת על השלכותיה.
     הומור	אמצעי להציג את המציאות באופן שיספח את האהדה וקידום האג'נדה.
     אהבה עצמית	הפרסטונה 'מאוהבת' בייחודה, ועם זאת על בסיס קבוע מתחבטת עם מה הייתה משנה כדי שחייה יהיו נסבלים, שכן הם עבורה אינם. זהו מבנה אישיותי שעל אף המחשבות, הרצון הכמיהה, למידה, אימון, עשייה קונקרטית, לשינוי- קיים ובלתי משתנה.

     מיתוסים

     הנחשפים לפרסונה עשויים לייחס להתנהלותה האפיינית ערכים חיוביים, נשאפים, ראויים לחיקוי, ולמעשה הם שוגים בתיוג:
     • עוצמה
       הפרסונה נתפשת כחזקה, שולטת, דומיננטית,
       שכן פעלתנותה, נחרצותה, מעשיה מעידים על כך.
       עם זאת, כחלשה מבקשת הגנה מתמדת; החתירה להבנה, חמלה, עזרה, סעד, התחשבות בצרכים ייחודיים לה מסביבתה וחיפוש מתמיד של דאוס אקס מכינה לפתרונות גדולים, חובקים, עוצמתיים, כוללים, פותרניים במחי אבחה אחת, הוא גורם מאפיין קבוע.
     • התפעלות/ נורמטיביות
       הפרסונה מצפה שיתפעלו מהישגי האג'נדה היחידה שלה. מבחינתה אישוש, נחמה.
       בצד אלה שעומדים מהצד ומנידים בראשם, מאתרים את הבעייתיות,
       הפרסונה עצמה יודעת כמה קשה לה, וכמה רוצה לשנות את הדאון שתמיד נמצא מעבר לפינה, ותמיד מקיים את הבטחתו להגיע.
     • אסרטיביות- שולטת על חייה
       התפישה שהפרסונה שולטת ומנווטת את חייה נסמכת על חיוויי שליטה ופעולה.
       פעולותיה הן תגובות לעובדה שאינה שולטת בחרדתה ופעולותיה העוצמתיות אינן מתוך אסטרטגיה ארטוכת טווח אלא מתוך תגובתיות לכאן ועכשיו.
     • עסוקה בסביבתה
       האג'נדה בה משקיעה את מכלול תשומותיה חיצונית לה.
       אז זהו שלא, אג'נדה אחת ממקדת את מהות יישותה, לא נותרו תשומות לטיפול חיובי, מקדם, בגירויים פריפריאליים, שאינם קשורים ישירות לה.
     • מנוחה ונחלה
       סיפוק, מנוחה, נחת- כביכול הסיבה לעשייה הבלתי נלאית, הכביכול זמנית, היא תמידית.
       סיפוק לא יהיה שם- החרדה לא נפתרה, מבנה האישיות לא השתנה, כנראה גם לא ישתנה.
     • מיומנות פותרנית
       העיסוק בפתרונות מקנה מומחיות ומיומנות.
       הפתרונות לא באים לפתור את הסוגיה מולה הפרסונה נמצאת. לאלה הפרסונה מגייסת את המומחים סביבה.
       פתרונות העשייה מופנים לטיפול מתמיד במצבים רגשיים בלתי נשלטים, שמבטאים את התגובתיות לחוסר היכולת הרגשית להתמודד עם השלכות המצב.
       יכולת הגיוס שלה את סביבתה לא ניתנים ללמידה ואימוץ, והפתרונות להשתלטות על הרגשיות המתפרצת לא מתאימים לאחרים, וכנראה שגם לא לפרסונה עצמה, מכיוון שבהיותו עובד, הפתרון רלוונטי זמנית עד להתפרצות הבאה הבלתי נמנעת.  
     • (אי)אלימות
       לא מיוחס לפרסונה אלימות, היא איננה קרימינלית.
       עם זאת, פעולותיה אינן מידתיות בעוצמתן, הפרסונה מתכוונת להפעיל את מכלול התשומות להדביר כל בעייה, הן לתפישתה והן לתפישת סובביה.
       ככאלה, נקודתית הפרסונה פוגעת בפרטים אחרים, ותמידית- בעצמה.
     • אג'נדה חסינה
       ניתן לטעות ולחשוב שהאג'נדה, בשל היותה יחידה, היא בטוחה להישאר כזו, יחידה.
       מהלך החיים, לעתים, לא מאפשר יישום מתמיד לאג'נדה.
       אז, יכולת הביצוע, השבירה, הפירוק, ההרס תופנה כלפי האג'נדה. צפי-
       מכיוון שהאג'נדה היא משנית לאישיות, היא הכליא, תיעול האישיות מסוימת לעשייה וההתייחסות האופייניים לדמות, הפרסונה גם תפרק את האג'נדה, באותה תקיפות, נחרצות, בסוג של אלימות שאיפיינה את פעולותיה לקידומה.

     הפרסונה

     ישנה ציפייה של הפרסונה, ש-
     • סובביה האנושיים,
     • הגשמיים,
     • התשומות
     • והאירועים
     יתגייסו לעזרה, סיוע ותמיכה לקידום האג'נדה.
     הסובבים מהווים אינסטרומנטים להשגת האג'נדה והייצוב רגשי, לא בהכרח בסדר זה.
     
     למעשה, העיסוק בספיחת אהדה רגשית חותר לייצוב, היא נדבך אחד מעל, במובן של אחרי החרדה, ומתחת, במובן של לפני תחזוק האג'נדה.
     
     התניה לצמצום הגירויים הסביבתיים, בהתייחסות אליהם כגירויים מסיחי תשומות מהאנרגיה שאמורה להיות מתועלת לאג'נדה,
     והתייחסות לגירויים הקיימים כהשלכה מתמדת המשפיעה על היישות האישיותית.

     תגובתיות הסביבה

     • הסביבה מודעת, מגיבה, מעריכה את הנחרצות הנתפשת. את ההישג.
       • ככל שהצופה הנחרץ קרוב יותר, כן מעריץ יותר- אחרת לא היה יכול לשרוד.
       • מעריצים שאהדו ולא שרדו- מבינים את הבעייתיות.
       • ככל שהצופה הנחשף מרוחק כן התגובה לא נדרש למחיר הנתבע, כן יאהד את הדמות, לא נתבע לתשלום המחיר.
     • הסביבה מזהה את החן, את יכולת גיוס הפרסונות והמשאבים לרקידום האג'נדה.
     • התגובתיות, נוירוטיות, הפועלת ללא לאות, המידיות, גורמת לסביבתה של הפרסונה
       1. להעריך את היכולות, ההישגים, שמביאה ההתמקדות בקידום אותה אג'נדה.
       2. אלה שמייחסים לעצמם הססנות, ונחשפים לדמויות אלה, מתפעלים מיכולת ההחלטה הביצוע, הנחרצות, ומייחלים לפתרונות הגורפים החזקים שהפרסונה מדגמנת.
       3. אחרים, קרובים בצד אהדתם לדמות,
          מזהים את הפעולות הגורפות והנחרצות כסוג של תוקפנות, אלימות, שמופעלת על ידי הפרסונה לסביבתה בחתירתה לפתרונות, ובעיקר- לעצמה.
          הם מזהים בה קורבן של פעולותיה ואופן נקיטתם.
     
     ניהול חיים
     מכיוון שיש אג'נדה מקדמית ברורה וחזקה תכנית החיים היא מימוש האג'נדה.
     מעבר לכך, אין ממש ניהול חיים, אלא,
     התמודדות עם גירויים באופן שלא יסיחו את התשומות הדרושות להתמודדות עם המציאות,
     תוך חשש, שלא יספחו תשומות תודעתיות מסיחות, שיש לפרסונה את הידיעה שאין לה את התשומות להתמודד איתן, בהצהרתה, חשיפתה, את מיחושיה, היעדר האנרגיה, הבעיות המדיציניות המהוות צידוק והוכחה שאין לה את התשומות הדרושת לטפל בהסחות אלה.
     
     
     
     מנעד חיוויים רגשיים רחב, חזק, מהיר באמפליטודה ובתדר בין צחוק חזק לבכי, מוחצן.
     קינון אינטנסיבית בקצוות. הרגישות והחמלה מתועלים בעיקר פנימה, אל הדמות והאג'נדה.
     
     חן, הומור עצמי מעורר אהדה רתום מידית ותמידית לגיוס ורתימת הסביבה על צירי יחסים ארוכי טווח שיהוו מקלטים לדמויות שעברו מתפקיד מקדם מטרה מידית לתפקיד מקדם רגשי על ציר זמן מתמשך.
     
     מתאפיינת ביכולת יצירת ערך לסביבה המגוייסת.
     
     בחינת מושגי 'טוב' 'רע' מופשטים, כשאינם ישירים לקידום האג'נדה, מפתיעים בכך שאינם תואמים את האינטליגנציה המיוחסת לדמות.
     מוסבר ברגולציה אינסטינקטיבית להקצאת תשומות ל-מה שמחוץ לאג'נדה הראשית נתפש כמיותר, סופח אנרגיה וככזה- לא מעניין במקרה הרך, ומאיים במקרים הקשים, בשל תחושה מתמדת של חוסר תשומות מספיקות לניהול השליטה העצמית הבלתי מושגת.
     
     ציפייה לזמינות אנרגיה ומשאבים גבוהה של הסביבה,
     שלא תואמת את המוכנות להיות זמינים לאחרים.
     
     חוסר סבלנות המאיים על הסביבה, שנובע מחוסר היכולת של הדמות להתמודד עם גיוריים חיצוניים, וחוסר הגבולות בתגובתיות אליהם.
     
     איסוף חפצים, ארטיפקטים, אביזרים פרקטיים תומכים, ליצירת טוויסטים תודעתיים מנחמים.
     
     תחת מסווה של החצנת עצמאות, חתירה מתמדת להתכנסות לכוחות גדולים, מושיעים, פותרניים, מגוננים וחומלים.
     
     תקשורת עם קשב סביבתי מצומצם, מעט למהות אחר שאינו נוגע לממשק היחסים, תגובה שאינה תואמת לתוכן אלא למה שמתאים רגשית בעת הגירוי.
     חיתוך, זירוז וצמצום שיח שיתכנס לפרשנות המציאות עם אג'נדה מקדמית שמטרתה הקלת עומס ותעוקה רגשית.
     תביעה להבנה, 'זה אני, המותג.'

     עמיתי הז'אנר

     Sounds familiar? מכרים שניתן להשליך עליהם התנהלויות דומות?
     זה ז'אנר.
     אין זהות בין שני פרטים.
     יש דמיון עמיתים המאכלסים את הז'אנר.
     
     העמיתים לז'אנר נבדלים האחד מהשני ב
     • קרבה משתנה לליבת הטיפוס
       • כמה קיצונית הם מיישמים את המאפיינים,
       • עד כמה הם קיצוניים ביחס בין תפישתם את סביבתם כמשרתת את האג'נדה, והבנה שלסביבה יש אג'נדה לגיטימית משל עצמה.
     • הפלטפורמות המיישמות
       האג'נדה השונה ויישומי הקידום שלה,
     • מידת הפתולוגיה- המצוקה הרגשית.

496. אלימות-משאבים

     הקצאת משאבים חופשית לא תחסל אלימות.
     תקטין אותה במדה כלשהי.
     
     הקשר בין אלימות למחסור במשאבים קיים,
     אך מובהקת יותר היא היחסים בין
     
     
     • רמת גירוי,
       היחס בין סובייקט לאובייקט
     • רמת תגובתיות,
       באיזו מידה יש נטייה לפעולה לעומת שמירה אנרגטית.
     כלומר, לדעתי, ההיבט האנושי האישי גדול יותר מהנגישות למשאבים.
     
     ויש, כמובן, להוסיף את כל אותם מקרי אלימות שכלל אינם קשורים למשאבים כלכליים, אלא לתפישות ערך עצמית.

497. אנרכיה

     בפשטות

     בעד ביטול מבנה מדיני טריטוריאלי.
     
     עם זאת, ובנחרצות,
     מתנגד לחוסר סדר חברתי.
     
     

     ביישום

     רואה את המגמה, מתקדמת, אורגנית, אבולוציונית מבשילה בעתיד רחוק מאד.
     השאיפה תיאורטית. לא מתכוון, אין ע ניין לקדם אותה.

     תהליך

     בעתיד כלשהו ככל שפרטים ידירו מחייהם אלמנטים אמונתיים, אל, ריבוי הנחות פרדיגמטיות פרלימינריות, כלומר ינהגו ביתר רציונלית,
     חיים רציונלים ליברליים, שואפים לקביעת מינימום של פוסטולטים.
     
     משער שפרטים יתכנסו לקבוצות סוציולוגיות אד-הוקיות, התואמות את טעמיהם והעדפותיהם למילוי צרכיהם, וזאת במבנים חברתיים הולכים ומתרופפים בעומק הזיקה אליהם.
     
     קבוצות אלה, לא בהכרח תהיינה על רצף טריטוריאלי, הומו-גיאוגרפי.
     
     הליך זה יוביל אבולוציונית, לפרגמנטציה פוליטית, התכנסות מדינות למבני גושים, שוב, לא בהכרח גיאוגרפית.
     
     מניח שתהליך הפרגמנטי של גופים מדיניים ילווה באלימות, שכן,
     • רובה המכריע של האנושות, רואה עצמה בהקשר של דת ולאום.
     • אנשים לא מייחלים להתנער ממבנה מדיני מסורתי, כפי שהוא היום.
       שיוך לאומי מהווה נדבך משמעותי מדיי מכדי לבטלו באמצעות שכנוע.
     • כפי שמדינות הוקמו, גבולות נקבעו, ברובם המכריע במלחמות עקובות דם,
       מצפה שגם תהליך ההתגבשות לגופים,
       ולבסוף התמוססות הגופים ילווה בקונפליקטים אלימים.
     • הסיבה לכך-
       תהליכים כאלה, יצירה ופירוק של מבנים אנושיים, קורים אצל המוני פרטים עם ריבוי תודעה.
       ריבוי זה לא מאפשר תנועה סימולטנית של ריבוי פרטים סימולטנית.
       היעדר הסימולטניות הזו בין אנשים תיצור דיסהרמוניה חיכוכית בין אינטרסים, ולכן חוסר הסכמה בקצב ההתקדמות.
     
     כך, ש-מלחמות בין מדינות צפויות עוד זמן רב.

     תוספת

     סולד מתהליכים שחותרים לטוב 'מוחלט'
     בעלות של מצוקה 'זמנית'.
     
     רעיונות המהפכה היו נשגבים.
     ההמונים היו צריכים להלחם על חירותם האישית.
     יצירת טרור כדי להגן על נשגבות הרעיונות שלילית בעיניי.
     
     חכמה קטנה לומר על המהפכה,
     ועם זאת תקף גם כאן-
     חתירה לחברה רציונלית צריכה להיות אורגנית,
     בהיווצרות בשלות.

498. ספגטי ברוטב עגבניות

     מרכיבים

     0.5 קילו		ספגטי
     0.75 קילו		עגבניות - קצוצות. אפשר מקופסה
     2 יחידות		שום (שיניים) - פרוסות
     1 יחידות		פלפל שאטה
     0.3 כוס		שמן זית
     250 גרם		מוצרלה - חתוכה לקוביות בגודל שני ס"מ
     15 עלים		בזיליקום - קרועים ביד
     1 כפית		אורגנו - עלים טריים קצוצים או חצי כפית עלים יבשים
     1 כפית		סוכר
     		מלח
     		פלפל

     אופן ההכנה

     • שופתים שני סירים.
     • אחד גדול עם מים מומלחים,
     • אותו מביאים לרתיחה ואחד בינוני עם השמן.
     • לסיר המים הרותחים מכניסים את הספגטי ומבשלים לפי הוראות היצרן. זה ייקח כעשר דקות.
     • מטגנים בשמן את השום והפלפלון. כשהשום מזהיב, מוציאים אותו ואת הפלפלון ומשליכים.
     • במקומם מוסיפים לסיר את העגבניות. ממליחים קלות ומפלפלים.
     • מסננים את הספגטי ומוסיפים אותם לסיר עם העגבניות.
     • מערבבים ומסיפים את המוצרלה, הבזיליקום והאורגנו. מערבבים דקה ומסירים מהאש.

499. פרדוקס אמונה ודת

     בהתייחסות ראשונית, מפתיע ש
     אמונה פחות אדוקה מהעדרה.
     
     ישנה רמה משתנה של 'חוזק' אמונתי,
     ציוויים רבים של דת.
     אם מאמינים יותר או פחות,
     מקיימים ציוויים פחות או יותר,
     עדיין נותרים 'מאמינים' ו'דתיים'.
     
     חתירה לרציונליות,
     העדר אמונה,
     אינם נעים על ציר מנעד,
     לא מאפשרים את חופש המידתיות.

500. נכון וטוב

     מדהים אותי איך אנשים מבלבלים בין
     נכון/ לא נכון
     ל-
     טוב/ לא טוב.
     דוחים את מה שנתפש בדעתם כ'לא טוב' בהתייחסות כ'לא נכון'.

501. תמלול מציאות טוב

     ההתיימרות הרציונלית היא חתירה, שאיפה ל
     
     
     1. לצפות במציאות, להבין אותה לעצמי,
     2. לתאר אותה במלל באופן מדויק.
        מכיוון שאני שואף להיות רציונלי, עבורי, תיאור המציאות באופן מילולי
        1. מאפשר לאחוז אותה תודעתית, להגיב אליה רציונלית, וכך להתמודד עם מרכיביה באופן מיטבי וממקסם את רצונותיי בתוך האפשרויות והמגבלות.
        2. התיאור המילולי מאפשר העברת המציאות לאחר.
           העברת המציאות לאחר מאפשרת
           1. לחלוק את הטובין עם מי שרוצה-
              הבנת מציאות שהוא או אני נחשפתי אליה באופן שיקדם את המקבל,
           2. בקרה על איכות תפישת המציאות.

     מציאות נכונה, טובה

     שואף לתאר מציאות באופן 'נכון'.
     להימנע מתיאור 'לא נכון', שגוי.
     
     לא מתאר מציאות 'טובה' או כ'לא טובה'.
     אין מציאות 'כואבת' או 'שמחה', יש השלכות מציאות על פרסונות באופן ש'כואב' או 'שמח' לפרסונות.

     התכנסות

     לא רוצה להתכנס לתפישות משותפות,
     הנאת ההשתכשכות בביחדנס ההסכמה המאפשרת יישומי רעיונות שרירותיים, המקדמים פוסטולטים.
     מציאות, מחשבה רציונלית המפענחת אותה היא נטולת ערך חיובי או שלילי.
     
     רעיונות רציונליים לא עומדים במבחני תקפות של רוב מאשש מתכנס.
     הם נכונים או לא.

     אין התכנסות, אין ביצוע ויישום?

     היכולת לכפות על ציבור רעיונות שרירותיים, הולכת ופוחתת.
     
     טיבם של רעיונות שרירותיים היא לעמוד בבחינת הכינוס, לא המציאות.
     
     לכן, על ציר זמן, רעיונות שרירותיים נסמכים על כמיהת ההתכנסות הדתית, לאומית, אתנית, תרבותית.
     
     אלה, להערכתי, באטיות ובנחישות במגמת איבוד יכולתם.
     
     אולי נשמע תבוסתני, אבל זה אומר שהרעיונות לא בשלים ליישום,
     • לא במובן שהרעיונות לא טובים, עליהם להתעדכן,
     • במובן שהמייישמים לא מוכנים להם, בעת בחינתם.
     
     לכן, מעדיף להניח ליישומם, לשמחתי חי בחברה ליברלית דייה כדי לומר שאי-הנוחות התיאורטית שיש לי בה היא נסבלת.

502. נשים מבטחנו

     אוהד-מבעלי מניות של הפועל תל אביב התראיין בתכנית רדיו כמה ימים לפני הדרבי,
     אמר
     את הדרבי האחרון אריק איינשטיין ניצח לנו,
     את הקרוב ננצח עבורו.
     ונשאר בחיים, כלומר מקבל קרדיט כאוהד שרוף, ראוי.
     
     הקשרים לוגיים? רציונל? סיבה תוצאה?

503. כאוטיות דיסציפלינה ספונטניות

     איזה יופי-
     דיסציפלינה הדוקה, על מצע כאוטיות מדומה מכוסה בספונטניות מתונה.
     
     
     

504. התכנסויות

     נרתע מהתכנסויות.
     
     כן מקבל יכול אפילו ליהנות מהתכנסות אד-הוק, שיש מכנה משותף, עכשווי, רוחבי, כלומר לא נמצא על ציר זמן, שמקדם צורכי הנאה של קבוצה אמורפית, זמנית, לאג'נדה משותפת.
     
     בשונה מ-
     
     מגוחך ככל שיהיה, כאן,
     במהות התכנסות מאוסה, לא אד-הוקית, שמגנה על רעיונות רעים.

505. אמונה טפלה

     הנחה שמייחסת קיום פיזי לתפישה מנטלית.
506. 

     כיסוי וחשיפה

     המכסה את העדר השער בפדחתו בדמי שיער,
     חושף את חומרת בעייתו.

507. אליטא

     קבוצת הפרטים בחברה עם נגישות לטובין-
     כסף, תשומות של כלל החברה
     החורגת מחלקם היחסי בה.
     
     בעבר נולדו לאליטא ומתו חבוקים בה.
     
     בעידן המודרני, בשל המוביליות החברתית, אליטא
     • איננה אטומה, אלא ניתן להיכנס אליה,
     • מי שנכנס אליה נכנס זמנית,
     • יש סיכוי סביר שיאבד את זכותו להימנות עליה. 
508. 

     זכויות יוצרים

     בכמה מקרים התבקשתי לנסייח, לערוך טקסטים של אחרים.
     
     במקרים שנשאלתי מה עמדתי לגבי הקרדיט על הנכתב, עניתי גרסה של התשובה שלהלן:
     
     

     ---

     נקודה נפלאה!
     
     זוכרת שלא היה דחוף לי להביע עמדות בכל מיני נושאים שאני שאלתי התייחסויות עליהם?
     
     לא ראיתי בהתייחסותי ערך.
     
     היה שווה, לי, (בין היתר) לעבור על הטקסט שביקשת, בעבור יצירת ההזדמנות להתייחס לסוגיה זו, כאן.
     
     ולשאלתך-

     1. תודה ששאלת,
     2. הרבותה שאני סופייח מהקצאת תשומותיי- זמן ומשאבי תודעה, חסרות הערך, במעבר על המסמך ששלחת אלי הן-
        1. להביא לך, תועלת, גם אם קטנטנה, בתחומים שאני יכול, קל לי ונהנה מזה,
        2. להשפריץ עליך מייל זה.
           [מין קורצ'קיות, כזו, 'המורה שמילקיהו', לועגת לכך איריס.]
     3. לי, ממש אין צורך בקרדיט.
        ככה פשוט- לא עונה על שום צורך שיודע לזהות.
     4. אני מכריז (גם כאן), באופן גורף ובלתי חוזר,
        שניתן לעשות כל שימוש בכל ביטוי, ניסוח, רעיון, intellectual property שאני מעלה, שמייח על כך, לא רואה בכך נדיבות, במניעה רואה אנאליות,
        1. אין צורך לשלם לי על כך,
        2. לא לתת לי על זה קרדיט,
        3. או ליידע אותי טרם/ לאחר השימוש או המעשה.
     5. אם את חושבת שההערות שהארתי רלוונטיות, ואת תרוויח מייחוסן לעצמך- עשי זאת!
        ישמח אותי שתרוויחי מכך:
        1. טובין כלכליים, ישמייח מאד ביותייר.
        2. טובין ערכיים, ישמייח ביותייר מאד.
     6. אם מישהו היה צורך את תכניי על בסיס עסקי, הייתי שמייח, פעמיים:
        1. מרוויח מכך טובין,
        2. מדד אובייקטיבי לערכם- מישהו מוכן לשלם עבורם.
        3. המקרה הזה, הוא לא המקרה.
     7. לבסוף, ביהירותי, כל ביטוי שאני מתפעל ממנו, אני נותן קרדיט לזה ששאלתי אותו ממנו,
        וזאת משני טעמים-
        1. הביטוי לא שלי (כמה פעמים שמעת אותי אומר "ידידי הנערץ..."?),
           סט ערכיי המסוים לא תואם את ערכי האחר,
           לא מפעיל את עקרון ההדדיות- זה שלא חשוב לי הקרדיט, שלא תואם את חשיבות 'כל הזכויות שמורות' שננקט על ידי רובה המכריע של האנושות, לא אומר שלאחר זה לא חשוב,
        2. הרבה יותר חשוב- (לצערי) במהותי, אני (כנראה) כל כך יהיר, מלא בעצמי, שאני לא מוכן לייחס משהו שאני חושב שהוא בעל ערך ולא אני ייצרתי אותו, לעצמי.
           לא רוצה את תחושת חוסר הניקיון הזו.

     
     הבהרתי עצמי,
     או שזו הייתה תשובה מסוג ה'סותרת את עצמה', 'מרובת רבדים', 'מורכבת'?
     
     אם לא הייתי ברור,
     אנא התעכבי על מה לא מתיישב לך כדי שאבהיר את עמדתי.

509. אם הקלישאות

     אחת מאמהות הקלישאות,
     
     אם משהו דומה לאחר, ושונה רק בסדרי גודל, הם - גם אם לא זהים - דומים.
     
     כדרכן של קלישאות זו אמירה לא בלתי נכונה, כל כך טריוויאלית שנדונה לשכחה או התעלמות.
     
     החכמה- איתור שוני בין דברים דומים שמתמצת בסדרי הגודל.

510. אליטה

     קבוצת הפרטים בחברה עם נגישות לטובין-
     כסף, תשומות של כלל החברה,
     החורגת מחלקה (של הקבוצה) היחסי בה.

     בעבר

     מסורתית, פרטים נולדו לאליטה ומתו כאליטה.
     שליט המבנה החברתי- הפרסונה החזקה, הורישה גנטית את תכונותיו לצאצאיו, שאם ניחנו בכישוריו הצליחו לשמור את הנגישות לטובין כלכליים.
     או שלא, ונטמעו.

     בעידן המודרני

     בשל המוביליות החברתית
     תוצר הנגשת משאבי הידע בעקבות התפתחות אמצעי התקשורת על מצע טכנולוגי,
     הנגישות לנכסים כלכליים בעקבות קרבה לתוצרים שאינם ברי קיימא,
     גרמה להשתייכות לאליטה להיות דינמית, אינסטנט, קצרת מועד, עם תאריך תפוגה,
     שכן לא נשענת על כניסה אוטמטית בשל ייחוס משפחתי לאצולה שלטונית, גנטיקה משמרת.
     • איננה אטומה, חדירה, ניתן להיכנס אליה,
     • מי שנכנס אליה, נכנס זמנית, עם מועד תפוגה-
       יודר ממנה עם הסיבה שנכנס אליה תאב את רלוונטיותה, וכך יגבר הסיכוי שהמוביליות עם האמפליטודה הגדולה שאפשרה להימנות על אליטה, תהיה זמנית ותחשוף את פן התדירות- השינוי המהיר שיסביר את איבוד זכיונו, הזמני, להימנות עליה.

511. זה כמו

     חווה מצבים בהם מתאר אופי, התנהגות, תופעה, התנהלות של מקרה או פרסונה X,
     באזני Y,
     ומוסיף ש"זה כמו 'Z'..."
     
     בשלב זה, קורה לעיתים מזומנות, שמאבד את קשר והסכמת רבים איתם חולק את התובנה הנחשפים לפרוטוקול תקשורת זה.
     
     טענתם-
     1. למה אתה משתמש ב-'כמו'?
     2. מי זה ה'Z'? זה לא אותו דבר.

     מכניקה

     בבוחני תופעות, אני שואף ל
     1. פרקם ליחידות הקטנות ביותר המרכיבות אותם שמסוגל,
     2. מחפש תופעות דומות באפיוניהן,
     3. וזאת במטרה ליצור כלל מנבא עתידי לתופעות דומות.
     ישנן תופעות שהן 'מרהיבות', בולטות, בשל היותן
     • מוכֶּרות, מפורסמות, לי ולמי שמנהל איתו את הדיון אודותיהן,
     • קיצוניות, מכילות את הסוגיות בהן דן, ולעתים בגרסה קיצונית שלהן.
     בקישור "זה כמו" מחבר את האלמנטים המכילים את המאפיינים.
     מסייע לי לקשור תופעה מוכרת לתופעה הנידונה.

     כשל

     רבים דוחים את ההקשר.
     
     אינסטינקטיבית הם דוחים את-
     1. עצם השימוש באנאלוגיה,
     2. את הדמיון לאחר.
     בעוד שניתן לדון על מידת הדמיון האחר,
     הכפירה בשימוש באנלוגיה משדרת, שהקשירה בין המקרה או הדמות הנידונה למקרה או דמות ה'כמו', לא משרתת, רגשית, הסכמתית, את מי שדן איתו,
     לכן מתנגד לכך.
     
     

     כשל כשל (כפול)

     אני, שלא מותנה להסכמה,
     שכן מחליט להיות מחויב לתפישה שנראית לי כנכונה,
     מסרב לנטוש את המכניקה,
     בודק, מבקר עם אחרים, כדי לראות האם ה'כמו' תקף.

     תוספת, מוקדמת

     יום אחד, מי מחבריו של דן ראה אותו מפרק מצה לפני ליל הסדר.
     
     "תהילימזוגער" גער בו "מי שאוכל מצה טרם ליל הסדר, כמוהו כמי שבא אל נערה טרם פרקה."
     
     כך?" תהה דן,
     "עשיתי גם את זה וגם את זה, תאמין לי, זה לא אותו דבר."

512. ליברליות השמרנים

     שמרנים, מהזן האינטליגנטי' חותרים לקבל הכרה ממי שהם תופשים כליברלים.
     לא להפך.
     
     שמרנות נבנית על שני עקרונות:
     • חרדה, חשש, פחת, זהירות,
     • פשטנות רעיונות קיימים ושימורם.
     כך,שיח של שמרן אינטליגנט בא
     1. לספוח הסכמה מהאינטליגנט הן לחשש והן לפתרון המוצע,
     2. והתנערות משמרנים שלא נאה לו להיות מקושר אליהם רעיונית.
     זה אינהרנטי למהות השמרנות.
     הרעיונות הפשוטים, הנשענים על לוגיקה פשוטה, מיידית המוצעת על מצע שהונח בעבר, שבסיסיו יש התגוננות או חשש מתוצאות הפרת הסדר הקיים,
     גורם אי-נוחות לשמרנים אינטליגנטיים להיות מזוהים עם שמרנים אחרים, שהם לא מעריכים.
     
     זה כמובן לא עושה את השמרנים האינטליגנטים ל-פחות 'צודקים' או נבונים בעיני עצמם,
     או שמדיניות שמרנית צ'רצ'יליאנית הצילה את אנגליה, אולי את שאר העולם מאימי הנאציזם.
     
     ועם זאת השמרנים מתוסכלים מהעדר הערכה לרעיונותיהם, והעובדה שהם מזהים, גם אם לא מסכימים, שליברליות עלולה להיות מסוכנת, לא אחראית, תועה וטועה, אבל יותר אינטליגנטית.
     
     זה נכון ל-
     • נתניהו שמחפש ומוצא תמיכה אצל בוחריו הימניים, ומייחל להכרה מליברלים,
     • ציפי לבני מיישמת,
     • יאיר לפיד מבין את זה.
     • שטייניץ מבקש את ההערכה של ביילין, את ההסכמה של ליברמן, לא את הערכתו.
     התופעה של כמיהה להכרה, הערכה של ליברלית על ידי שמרנים אינטליגנטים, ובוזם לסיבות הלא נכונות ששמרנים אחרים נמצאים בהם, בא לביטוי באופן מובהק בשיח שאני מנהל עם אנשים.

513. עידן ההנגשה - כישורים אוברייטד

     בעידן הנוכחי- כישורים זה זה אוברייטד!
     
     בשל הנגישות לכלים שבעבר לא היו,
     • הנחוש מגיע למחוזות שבעבר, כישוריו  לא יכול היה,
     • זה שיש לו כישורים עם נחישות, יגיע רחוק יותר, שכן תקרתו מעט יותר גבוהה,
     • וההוא חסר הגבולות, עם הנחישות והכישורים יגיע לגבהים שהורדוס לא הגיע.
     האנושות שלמה 4,000 שנה פרמיה על כישורים גבוהים.
     
     בעשוריים האחרונים, בהליך האצה,
     בעקבות סוציאליזציית, נגישות הידע והתקשורת לכל,
     האנושות משלמת הרבה פחות.
     
     זה נותן הזדמנות לכולם-
     כלומר לאף אחד סטטיסטית,
     למעטים מאד מאד שיעשו המון המון,
     והאחרים שיישאר להם מעט מעט.
     
     ואנחנו, מדהים- הדור האחרון שנהנה.

     הערה

     בהרצאה מדובר על ערך הנחישות, כמרכיב עיקרי להצלחה.
     
     ברקע יש את אלמנט ה'מצוינות' שבהוויתו מסיט לשוליים את האלמנטים שאינם נוגעים ישירות למשימה העיקרית, החשובה, הלעיתים יחידנית המבטלת היבטים חיים נוספים, שפרט בחר לעצמו, במודע או באינסטינקט לעמוד בה, ואת התכונה הזו להעצים ולהנחיל לנוספים.
     
     בהכללה, בפשטנות, בצד היכולת לקדם מטרות באמצעות הנחישות,
     
     
     הנחישות היא יכולת להמשיך לבצע החלטה מקדמית על מימוש משימה על אף המכשולים, קשיים, אי-הנוחות, האלטרנטיבות הנקרות בדרך למימושה.
     
     כמה מאותם 'נחושים' הם אנשים לא כייפיים, שלא נחמד להיות במחיצתם, שלא נעימים לסביבתם, כי שמחתם ונוחותם לא חשובה גם להם, או לפחות מגוייסת או מוקרבת להתמקדותם במושא נחישותם?
     
     האם הנחוש מצליח יותר? נהנה? שמייח?
     לא בטוח שעם מה שראיתי וחווייתי וניסחתי, שלם עם ההתאמה המוצעת כאן.

514. אלימות תוקפת מתגוננת

     אלימות- פעולה נכפית- נעשית בניגוד לרצון אחר, תוך הפעלת אילוץ למימושה.
     אלימות היא 'פוזיטיבית' במידה קיומה.
     כלומר, יש רמת אלימות מנמוכה או מעטה עד גבוהה ורבה.
     אין העדר אלימות גדול או רב.
     
     בדרך כלל היא חוליה אחת מתוך שרשרת פעולות של המבצע, ביטוי מקומי של מתווה התנהלותי.
     
     מכיוון שמושג ה'אלימות' טומן בחובו, אינהרנטית, כמושגים אחרים, ערכיות שלילית, אנחנו נוטים לייחס לאחרים, לא לעצמנו.
     
     מבחין בין

     אלימות	אקטיבית	פאסיבית
     גירוי:	רצון להגדלת שפע	רצון לגונן מפני מחסור
     רצון:	קידום רצון המבצע	מניעת רצון אחר
     כוונה:	מתוכננת לעתיד כלשהו	אימפולסיבית, אינסטינקטיבית
     תנועה	פרוגרסיבית	רגרסיביות
     אנרגיה:	מתפרצת	נדחסת ומשתחררת
     אקטיביות:	פרו- יוזמת	ר- תגובתית
     השראה:	מעוררת הערצה	מעוררת הזדהות
     ביקורתיות:	מפחידה	מעוררת חמלה
     טיפול בפתולוגיה:	תיעול סובלימטיבי	ריסון תגובתי
     רציונל:	"שלי, מרצון"	"שלי, נכפה ויתור"
     אלטרנטיבה:	אימפוטנציה חולשתית	אין ברירה
     מסר מהסביבה:	הרגעה, תיעול	הרגעה, שליטה
     הפעלת אחרים	בגרסה המתוחכמת	אוקיסמורון, המניע המתגונן יוצר תכנון פרוגרסיבי

     מידת אלימות

     הנטייה הפרסונלית לפעולה נכפית בניגוד לרצון אחר תוך הפעלת אילוץ למימושה,
     להערכתי,
     היא מבנה אישיותי.
     יש לה רמה מסויימת, אופיינית.
     
     מידתיות האלימות היא ברמת הבלמים למימושה כתגובה לגירוי.

     תמהיל אלים

     כל האפשרויות:

     אלימות תוקפת	אלימות מתגוננת
     גבוהה	נמוכה
     נמוכה	גבוהה
     נמוכה עד היעדרה	נמוכה עד היעדרה

     
     אנשים יכולים להיות מפוזרים בכל מקום בהמיספירה הצפונית של הגרף.
     
     מניעת פעולה איננה ההיפך מאלימות,
     אלא, בדומה לאלימות,
     או שאין בה מימד של אלימות או קיימת.
     
     בעוד שאין פחות מהיעדר אלימות, או מניעת פעולה, כלומר יש תחתית, רצפה,
     לאלימות אין תקרה.

     טענתי

     • תגובתיות אינה תוצר יחידני של מהות הגירוי.
     • אנשים ממוקמים במרחב האלימות המאפיין את אישיותם.
     • המיקום הוא תוצר
       1. גנטיקה
          קשה לתחזית ומדידה. 
       2. חינוך
          הטמעת ערכי התנהלות.
       3. רציונל
          חישובי רווח והפסד מורכבים להנעה לפעולה.
     • בחשיפה ובחינת פעולותיהם אנשים חושפים את מיקומם בגרף.
     • רמת המוביליות על הגרף קיימת, אך נמוכה
       מהסיבה הפשוטה, רק מרכיב הרציונל ניתן לשינוי על ציר הזמן.

515. כלי תקשורתי

     טרם שיחה (כל שיחה), שואל לכיוון אופיה:
     1. שומע,
     2. משמיע,
     3. דיון.
     
     אחרי השיחה עושה בקרה, מה היה שם?
     
     אם מה שהיה לא מימש את הכוונה- תקלה. שלי. ניהול שגוי.
     
     עצם השאלה חשובה מתשובה קונקרטית.
     השימוש בכלי, מיימן ומשפר את היכולת.

516. מציאות רבודה

     ב- 22/12/2013, בתכנית עובדה של אילנה דיין, הובא סיפור של ישי הדס, שאימץ נערה אתיופית.
     האיש הטוב כרת איתה חוזה- תקבל תמיכה, תשלים לימודיה, תשנה במו ידיה את הגורל שנגזר עליה.
     
     סיפור נפלא.
     
     כשהייתי במוסקבה, במגעיי עם האנשים שם, שמתי לב, שלכל תיאור מציאות מתווכת על ידי אחר, לכל רצון, שיח, יש עוד ממד על זה הגלוי ראשונית לעין.
     ייתכן שהממד הנוסף יתגלה בעתיד, ייתכן שלא. ראיתי כל כך הרבה הידן אג'נדה שהפציעה, שפיתחתי בטחון, שהעובדה שאינני רואה את הכוונה הגלויה לא משנה כהוא זה את עצם קיומה, כפי שלא שמעתי את רעש חבטת הקוקוס בחוף לא משנה את העובדה שהוא נפל, ואחרים היו שם לשומעו.
     התופעה הייתה מאובחנת לי, נפוצה, ברורה.
     קישרתי את קיומה לתרבות שרידה נוקשה, בתנאי ממשל ומזג אוויר קשים.
     לצערי, לא הייתה לי את השפה כדי לבחון ביטויים שפתיים שלה.
     
     בשהיותיי בעולם שלישי, בדרום אמריקה ובאופן מובהק באפריקה נוכחתי שהמציאות שם כל כך פלואידית, צפה, לא סגורה על עצמה, שהפער בין אמת, לבדיה, למציאות, לרצון, הוא עניין של פרשנות, בלתי ניתנת לאחיזה.
     
     ישי הופתע להתעדכן, שלסופי יש ילד. ושאין לה בעל. אבל כן חבר. שהוא האבא. ושלא היה לה זמן להתחתן.
     
     ישי, אתה מקסים, מלא רצון טוב, ומעשה תואם.
     
     קשה לי להאמין שמה שצולם הוא הוויית המציאות, גם אם ישי הדס לא יתעדכן ברבדיה הנוספים.

517. שליטה: משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע

     המשפט נאמר על סיפוק ייצר מיני.
     ואני חושב שהמשפט נכון אף יותר לשליטה, קונטרול.

518. פרדוקס ליברלי

     במאבקו ליברלי למתן זכות לחופש פרט לאינדיבידואל ישנן כמה אבסורדים:
     1. טובה מהמעלה השנייה
        בשונה משמרן שמחזק התנהגות התואמת את אמונתו,
        ליברל מחזק התנהגות שלא תואמת את התנהלותו אלא התנהלות אחר, ובכך רואה את קידום טובתו.
     2. גיוס ליברל לטובת לא בהכרח ליברל
        • תמיכת הליברל במי שמימוש חירות אמונתו ופעולתו נמנעת, נעשית מתוך תפישת חופש.
        • רצונו של איש המיעוט לחופש התנהלותי יכולה להתמקד במימוש חירותו האישית בלבד, כשבסיס פעולתו היא אנטי ליברלית. 

519. תודעה רחבה

     כמה מטובי ידידיי נחנו בתודעה רחבה.
     
     תודעה זו מכילה מרווח גדול ורחב המאפשר פער,
     • בין מציאות נתפשת לאמונה, לה מייחסים נוכחות אונטולוגית.
     • המייחס חשיבות לאמונות, במודע ערך מקדם להבנת המציאות,
     • המתחזק טקסים ופולחנים ככלים לחיים.
     • התולה בכוחות עליונים, על חושיות, מיסטיקה לסוגיה, מענה לגיטימי לשאלות, בהעדר תשובות רציונליות, במקום להסתפק בהבנה שנמצאים ב'אי-ידיעה זמנית', ויכולת לחיות עם תפישה זו תמידית.
     • המקצה לרגשותיהם קיום עצמאי, מקדים פעולה, במקום חיווי מאוחר להוויה.

     אישית

     שמחת התודעה הרחבה

     מניח שישנם בעלי תודעה רחבה שמחים.
     לצערי, לא ראיתי כאלה.
     
     ממשיך לחפש.
     
     מה שמוצא ביניהם זה (מידות משתנות של) חרדה, נוירוטיות, אלימות ודיכאון לגרסאותיהם, שהם תולדה של התודעה הרחבה.
     
     

     לי

     מייחס לתפישתי שאני חי חיים אולי לא מושלמים, אבל בהחלט טובים, ל-
     
     
     1. (בעיקר ל)סטטיסיטיקה שהיטיבה אתי באופן שעל גבול הטעות הסטטיסיטית,
     2. (והשאר ל)ניהול חיים, פעולות שנעשו מתוך מחשבה מקדמית ולאחריה,
        1. בין יתר 'ניהולי החיימים', רתיעה, התרחקות, מגילויי תודעה רחבה,
           • רוצה לומר מודעת,
           • מוכן לשלם מס שפתיים ולומר אינסטנקטיבית, והרציונל ליווה מאוחר יותר את הפעולה.
        2. וזאת תוך המורכבות שהקרבה ל, השיח עם, בעלי תודעה רחבה מרתק אותי, ובלי להעליב :-) - כאיידס את חוקריה,
           • מרתק, באמת, בריבוי ממדים,
           • תוך חמלה על הלוקים בה,
           • בזהירות לא להידבק,
           • ובכמיהה (שלי הצנועה, מתונה, תבוסתנית בשונה מחוקרי האיידס, ) בהתיימרות, למציאת המגננות.

520. דיבורים ומעשים

     שומייע רבות שהעשייה חשובה יותר מהדיבור, באופנים שונים את התמה-
     מדיבורים אין עיבורים.
     
     בשיח, בהתייחסות לא מוסיפים את 'עליה', כלומר ש'עשייה חשובה יותר מהדיבור עליה.'
     
     הרצתי בגוגל 'מעשים דיבורים'.
     קבלתי את התוצאות הבאות- כך וכך אזכורים המחייבים את העשייה ושלילת הדיבור.
     כדי להקטין הטייה תוצר הפלטפורמה הרצתי 'דבורים מעשים', תוצאות כמעט זהות.
     
     לא בטוח מה זה בדיוק מעיד, אבל אותי מעניין.
     
     מסתכל ימינה ושמאלה ורואה את קידוש העשייה.
     בבחינת אני עושה משמע אני קיים, אני לא עושה, עכשיו מייד, חזק- אני אימפוטנט.
     עשייה כמענה לכל צורך.
     
     ואני מסתכל ותוהה, מהפעולות, כמה מהפעולות הן
     • עשייה רוטינית,
     • עשייה אינסטינקטיבית,
     • פעולה מעשית לפתרון תעוקה רגשית, ישירה, מסיחה ממצב רוח בלתי נשלט,
     • וכמה הן פעולות שקדמו להן מחשבה תחילה, מתומללת, דיבור?

521. רציונל השיגעון

     בהארץ 3/1/2014 התפרסמה הכתבה של פרופ' יעקב רופא.
     
     הערותיי האישיות בסוף:
     
     בחמש דקות, חסרות סבלנות:
     
     וב- 18 דקות:
     
     
     
     
     

     משוגע? הבחירה כולך שלך

     דיכאון? אנורקסיה? יכול להיות שהכל עניין של בחירה. תיאוריה לא שגרתית של הפרופסור יעקב רופא מטילה את האחריות לטירוף על האדם

     לפני קצת יותר משנתיים ישב הפרופ' יעקב רופא באולפן של לונדון וקירשנבאום וניסה להסביר מדוע אין דבר כזה "אי שפיות זמנית", וכיצד מבצע אדם מעשים קיצוניים מתוך בחירה רציונלית. הוא דיבר בשצף, מנסה לשטוח בזמן קצר את התיאוריה הלא שגרתית שלו. פניהם המשתאות של המנחים העידו שהתקשו לרדת לסוף דעתו. "תודה, זה מרתק", סיכם מוטי קירשנבאום ושלח את הפרופסור לדרכו, ואת הצופים להפסקת פרסומות. האמירה של רופא נותרה תלויה בחלל האולפן כפרובוקציה ריקה וחסרת פשר. היתה זו אחת ההבלחות הבודדות שלו בתקשורת, על אף שכבר למעלה משני עשורים הוא מפרסם מאמרים וספרים שמקפלים בתוכם תפיסה חתרנית וקשה לעיכול, בנוגע ליחסים הסבוכים שבין נפש האדם לשיגעון והטירוף.
     
     לא כל יום בוחר פרופ' לפסיכולוגיה להציג את השיגעון האנושי כעניין של בחירה מודעת, באופן עקבי כל כך, ולזכות להתעלמות כמעט גורפת בקהילת המדע המקומית עמה הוא נמנה. אבל ככל שהדבר תלוי בפרופ' רופא - פסיכולוג ומרצה בחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר־אילן (ועד לאחרונה ראש החוג) - אין הדבר מרפה את ידיו. ההיסטוריה, כך הוא סבור, נוטה חסד לאלה שהולכים נגד הזרם ומתגלים בדיעבד כמי שהקדימו את זמנם. עד שזה יקרה, ממשיך רופא לפרסם מאמרים ולהפיץ את התיאוריה שלו.
     
     "התיאוריה של פרויד בנוגע לתת־מודע אומצה על ידי המערב, כיוון שפרויד סיפק תשובות לשאלות שהיו אז חסרות מענה בכל הקשור להתנהגויות ביזאריות, כלומר שינויים התנהגותיים דרמטיים חסרי היגיון", הוא מסביר. "אבל תת־ההכרה שמציג פרויד הוא מפלצתי. הוא יכול לגרום לאדם לשיתוק גופני ולתופעות קיצוניות אחרות, ממש שד. תת־הכרה כזה אינו קיים במציאות, ומחקרים מ–20 השנים האחרונות הראו שאדם זוכר את החוויות הקשות שלו ולא מדחיק אותן. מאז פרויד יש לנו מאה שנים של חקר הנפש מכל זווית – ביולוגית, קלינית והתנהגותית, והפסיכולוגיה נוחלת מפלה בסוגיה פעם אחר פעם. התזות הרבות הללו לא מצליחות להגיע לסינתזה כיוון שהן נשענות על אותה הנחה בסיסית לא נכונה, הגורסת שהפרעת נפש היא מחלה שנכפתה עליך, ואתה קורבן.
     
     
     
     ההתלהבות של רופא בהצגת הדברים לא הופכת אותו ואת רעיונותיו לפופולאריים במיוחד, לפחות לא בקהילת בריאות הנפש בישראל. עם זאת, אחד המחקרים שלו מ–2008, שזכה להתעלמות בישראל, גרר תגובות אוהדות מעבר לים, בעיקר מצד קולגות שלו באוניברסיטאות כמו הרווארד, ברקלי ואחרות. לפני כחודש התפרסם מאמר חדש שלו בכתב העת האירופי לפסיכולוגיה (EJOP), בו הוא ממשיך לנסות ולטלטל את הקהילה הפסיכולוגית והרפואית, לחבוט בפסיכואנליטיקאים מצד אחד ולהתנגח בפסיכיאטרים, הנוירולוגים והביולוגים - אנשי הטיפול התרופתי, מהצד השני. במאמר הוא מעלה על המוקד את מה שהוגדר על ידי פרויד כ"הפרעות ההמרה" – שבהן מצוקות נפשיות מודחקות, לכאורה, עוברות תהליך המרה ומקבלות ביטוי בסימפטומים פיסיולוגים דמויי מחלה. הפרופ' רופא קובע כי לא מדובר בהפרעה שמקורה באירוע טראומטי מן העבר - כי אם בבחירה מודעת של האדם. באותו מאמר הוא מתאר גם את המכניזם הנפשי המשוכלל, המאפשר בחירה בהתנהגות לא שפויה, לצד תהליך הונאה עצמית ושכחה המאפשרים לאדם להתכחש לאותה בחירה.

     כמו לקנות עגבניות

     מאמרו האחרון מצטרף כאמור למאמרים קודמים שפרסם: האחד מ–2008, בו הוא מבצע שחיטה כשרה של מושג ה"הדחקה" של פרויד. במאמר שני, מ–2010, הוא מסביר כיצד ומדוע אנחנו בוחרים את הפרעות הנפש שלנו כך שישרתו אותנו בצורה מיטבית. במקביל, הוא כותב בימים אלה את ספרו השני במספר, שייקרא: "אי-שפיות ושיגעון – הגנה שאינה ניתנת להגנה", ויכלול ראיות נוספות שאמורות לתמוך בתיאוריה שלו לצד ניתוח מקרים של דמויות מוכרות - מהמתמטיקאי והכלכלן ג'ון נאש, דרך מרגל האטום מרדכי ואנונו ("היה פרנואיד"), ועד ה"אופנובנק" רוני ליבוביץ' ("התייחסו אליו כמו שודד רגיל אבל הוא היה נוירוטי לחלוטין").
     
     הגישה שלו מאופיינת בבסיס אקזיסטנציאלי, המעניק להכרה תפקיד מרכזי ובעל אחריות בלעדית להתנהגויות שאדם מאמץ לעצמו. הוא אינו מאפשר מרחב של כניעה לתת־ההכרה. עבודת המחקר של רופא שואבת תובנות מהפסיכולוגיה ההתנהגותית של הכלכלה, ומתורת המשחקים בכל הקשור לאופן שבו מקבל אדם החלטות. כל אלה מובילים אותו למסקנה שהדרך שבה מפתח אדם הפרעה נפשית אינה שונה מהאופן שבו מתנהל עולם הצריכה החומרי שלו.
     
     "אדם לא בוחר בדיכאון, הוא נקלע אליו כתוצאה מאירוע חיצוני או מחוסר מיומנות להתמודד עם החיים. מנחם בגין, למשל, לא בחר בדיכאון – הוא נקלע אליו בעקבות מלחמת לבנון. דודו טופז לא בחר בדיכאון – הוא נקלע אליו בגלל שהורידו אותו מפסגת האולימפוס. אילו אפשרויות עומדות בפני אדם ששרוי בדיכאון בלתי נסבל? הסחות דעת רגילות אינן אפקטיביות במקרה כזה, ולכן נדרשת פעולה אגרסיבית יותר: הוא יכול לבקש לשים קץ לחייו, אבל האפשרות הזו לא מתאימה לכל אחד – זה מתנגש לא פעם עם המעמד שלך ועם האופן שבו אתה רוצה שיזכרו אותך. אפשרות אחרת היא להשתמש בסמים כמפלט. אסי דיין, למשל, ניסה להתאבד, אבל הוא לא יכול היה באמת להרשות לעצמו לשים קץ לחייו, ובחר בסוף להשתמש בסמים. אפשרות אחרת היא פעולת נקם, כמו הפעולה שנקט דודו טופז נגד שירה מרגלית, דבר שלא פותר את הדיכאון. בסופו של דבר, כשאתה בוחן את מגוון האפשרויות אתה רואה שהאופציה הרציונלית ביותר מבחינה תועלתנית, היא הבחירה בשיגעון", טוען רופא. כאן - מגוון האפשרויות הוא רחב. עולם הפרעות הנפש מציע לאדם המדוכא קשת רחבה של התנהגויות עם סימפטומים קלים וחמורים. "מה יוצא לי מהשיגעון? אני טוען ההפך מפרויד - השיגעון הוא אמצעי להדחקה ולא להיפך. זו הסחת דעת קיצונית שמאפשרת להתמודד עם הדיכאון", אומר רופא.

     

     אבל מהו בעצם השיגעון? המושג שקיים עוד מתקופת יוון העתיקה ומהתקופה המקראית ונקרא כיום פסיכופתולוגיה, מתייחס למצב נפשי, הכולל מגוון התנהגויות אבנורמאליות המפירות נורמה חברתית, לעתים עד כדי סכנה לאדם ולסובבים אותו. רופא מבקש להיות ממוקד יותר ומגדיר חמישה מאפיינים לשיגעון: הראשון, הפרעה שמהווה נטל כבד על קשב האדם, מעסיקה אותו ומפריעה לתפקודו. השני - הופעה פתאומית וספונטנית של ההפרעה, ללא מקור או גורם ברור. המאפיין השלישי הוא חוסר מודעות לכך שהאדם אינו יודע להסביר את התנהגותו, המאפיין הרביעי הוא נדירות – בו לוקים עד 3% מהאוכלוסייה, והחמישי - סטיגמה חברתית, לפיה הסביבה והקהילה הרפואית מתייגת אותו כחולה או לוקה בהפרעה.
     
     

     "השיגעון הוא מוצר כלכלי. הוא אינו שונה מבושם או עגבניות, ויש סופרמרקט גדול של הפרעות ושיגעונות", הוא טוען ומסביר שאת הפרעת הנפש שלנו אנחנו בוחרים על פי קריטריונים כלכליים של צורך, זמינות ועלות מול תועלת. "הבחירה שלי את ההפרעה צריכה לתת מענה מיטבי כך שישרת אותי בצורה מיטבית. חייל בזמן מלחמה, למשל, לא יבחר בהפרעת אנורקסיה אלא בהפרעה הגורמת לו שיתוק פיזי. במלחמת העולם הראשונה והשנייה פינו חיילים כאלה לעורף, או טייסים שלפתע איבדו את ראייתם בלילה", הוא טוען, ואינו פוסח גם על המרכיב ה"שיווקי" ביחסי המסחר שבין "הצרכן" להפרעות הנפש. "בתקופה של פרויד היו רק מקרים בודדים של אנורקסיה. מדוע לאורך השנים חלה עלייה בתופעה? החשיפה שלה למעשה 'מוכרת את הסחורה'. זה נכון גם לגבי מקרים בהם הבעל רוצח את אשתו – זה משפיע וזה תורם לזמינות של התופעות הללו", הוא טוען.
     
     על אף הניסיונות של רופא לשוות להפרעות הנפש מעמד של מוצר מדף, קשה לדמיין בחירה מודעת בהפרעות נוירוטיות כמו אנורקסיה, בולימיה, ריבוי אישיות או פאניקה, שלא להזכיר הפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה, דלוזיה, או אישיות דו־קוטבית, הגורמות לאובדן בוחן מציאות ומיוחסות לליקויים נוירולוגים במוח ולנטייה תורשתית. "אני לא מתכחש לכך שיש תפקיד לביולוגיה ולגנטיקה בהיווצרות הפסיכוזה, אבל אני טוען שהמצב ההתחלתי הבעייתי באותם בני אדם - מקשה עליהם כל כך לקלוט מוסכמות חברתיות, עד שהוא הופך אותם ליוצאי דופן ומבודדים, וגורם להם עוגמת נפש קשה ביותר. בניגוד לנוירוזה, שהיא תוצאה של התמודדות עם דיכאון שמקורו ביחסים עם הסביבה החיצונית, במצב של סכיזופרניה בחירת ההתנהגות נובעת ממצב קיצוני יותר, פנימי, שבו אדם לא סובל את עצמו עד כדי כך שהוא בוחר באלטרנטיבה של התנהגות פסיכוטית המקבלת את מצבו", אומר רופא.
     
     במאמרו האחרון מתאר רופא את תהליך הבחירה המהיר של ההכרה, את ההפרעה הנפשית ואת ההונאה העצמית שהיא מספקת ללוקה בהפרעה. "כשאתה נמצא במצוקה נפשית ישנם תהליכים תת־הכרתיים של אינטואיציה. אלה תהליכים ספונטניים שיש בהם רציונל, והם משמשים אותנו במקומות שבהם נדרשת קבלת החלטות - חוקרים כמו הפרופ' דניאל כהנמן זוכה פרס נובל ואחרים, כתבו על התהליכים הללו מאמרים רבים", הוא מסביר. במאמר הוא מפרט מנגנון מורכב, לפיו הפתרון למצב הבלתי נסבל מתגבש ברובד תת־ההכרה – שם למעשה מתגבש הרעיון לבחור בהפרעת נפש כזו או אחרת. "תת־ההכרה 'מציע' את הפתרון, אבל ההכרה היא זו שמחליטה לממש את המעשים וההתנהגויות באופן רציונלי, מתוך כוונה לשפר את מצבו של האדם", הוא טוען. אימוץ ההפרעה גורם לאדם לשיפור התחושה ומאפשר לו להתמודד, אולם בשלב הזה הוא נדרש להתמודד עם המודעות למעשיו ועם השיפוט העצמי והחברתי. כאן נכנס לפעולה, על פי רופא, מנגנון ההסחה, השכחה וההונאה העצמית, המאפשר לאדם לפעול לכאורה במנותק לתודעתו. הוא כולל, בין היתר, הפרעות מכוונות בקידוד האינפורמציה באזור הזיכרון במוח, והסחות דעת כתוצאה מהעיסוק התדיר בסימפטומים החדשים.

     אין תחרות לתרופה

     לו היתה אחדות דעים תיאורטית וקלינית בנוגע להתפתחות ולטיפול בהפרעות הנפש, ייתכן שרופא עצמו היה מתויג כלוקה באחת מהן. גם אחרי מאה שנות מחקר, עולם בריאות הנפש משוסע ומפולג מתמיד, ורופא סבור שרק התיאוריה שלו מסוגלת ליישב את הסתירות בין הגישות השונות. היא הולכת יד ביד עם הביקורת החריפה על כך שהטיפול הנפשי מפנה את מקומו לגישה הביולוגית והתרופתית, ללא תוקף מדעי מספק. הביקורת הזו הגיעה לשיאה סביב הוצאת המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי – ה־DSM, שטמנה בחובה שינויים מרחיקי לכת, בכלל זה את ביטול הציר הנפרד שיועד עד אז להפרעות האישיות, והכללתן ברשימת ההפרעות הפסיכיאטריות הכוללת. ה־5־DSM זכתה לקיתונות של ביקורת עם הוצאתה במאי 2013, כשחלק מהמבקרים הצביעו על כך שהיא משקפת תהליך ביולוגיזציה מדאיג של פתולוגיית הנפש, ואף האשימו את המעורבים בעריכתה בקשרים של ניגודי עניינים עם חברות התרופות.
     
     "אני לוחם גדול נגד פרויד, ובכל זאת אני חושב שהוא תרם יותר להבנת תחום בריאות הנפש מכל אנשי הגישה הביולוגית. לשים אדם שלוקה בשיתוק או באפליפסיה היסטרית מסיבות נפשיות יחד עם לוקים במחלות עם בסיס ביולוגי - זו טעות חמורה. מה שהוגדר על ידי פרויד כ'הפרעת ההמרה' כבר מוגדרת כיום כ'הפרעה נוירולוגית פונקציונלית'. יש פריחה של תעשיית הכדורים ואין כיום מי שיתחרה בה, אבל לא ייתכן שכל הפרעה נפשית מובילה להנחה שמשהו התקלקל במוח. המודלים הרפואיים לא יודעים להסביר מדוע בחלק מהמקרים רופא אליל או טיפול קוגניטיבי ופסיכואנליטי עוזרים. הם גם לא יודעים להסביר מדעית מדוע 80% מהמקרים של אנורקסיה, בולימיה וריבוי אישיות הן אצל נשים – זו צרה משותפת גם של הפסיכואנליטיקאים וגם של הביולוגים".
     
     לדברי הפרופ' משה אדד, פסיכולוג וקרימינולוג וחתן פרס ישראל לקרימינולוגיה לשנת 2010, שמכיר את רופא ואת התיאוריה שלו, הוא מסכים עם טענותיו בנוגע לנוירוזות. "לעיתים הנטייה שלנו היא להכניס עוד ועוד רפידות לנעל כדי שהמסמר שתקוע בסוליה לא יטריד אותנו. אדם מחפש פתרונות אקונומיים. פרופ' רופא מעלה מחשבה חשובה בכיוון האקזיסטנציאלי, במקום גישת הטראומה. לגבי הפסיכוזות - לי קשה עם טענותיו של רופא ואני חולק עליהן כיוון שמדובר בבעיה ביו־כימית – בין אם מדובר בכשל בתפקוד הטרנסמיטורים במוח או בכשלים אחרים, ואני חושב שכאן הדרך של הביו־כימאים נחוצה". לשאלה מדוע התיאוריה של רופא לא זוכה להכרה בישראל, מנסה אדד להשיב: "דע לך דבר אנושי – אנחנו אקונומיים גם במחשבות שלנו. רובנו לא מוכנים להשקיע אנרגיה נפשית כדי לחשוב אחרת וממשיכים בדרך שבה הורגלנו. לדעתי, רופא פורץ כאן שער ותורם תרומה שאולי בעוד 50 שנה תיקלט יותר".

     הערותיי האישיות

     מתחילת העמוד
     1. בגדול תומך בגישה,
     2. פרופ' רופא מגדיר חמישה מאפיינים לשיגעון:
        1. הפרעה שמהווה נטל כבד על קשב האדם, מעסיקה אותו ומפריעה לתפקודו.
        2. הופעה פתאומית וספונטנית של ההפרעה, ללא מקור או גורם ברור
        3. חוסר מודעות לכך שהאדם אינו יודע להסביר את התנהגותו
        4. המאפיין הרביעי הוא נדירות – בו לוקים עד 3% מהאוכלוסייה
        5. סטיגמה חברתית, לפיה הסביבה והקהילה הרפואית מתייגת אותו כחולה או לוקה בהפרעה
        לא שבלתי נכון.
        ו-עם זאת, לדעתי, שיגעון זו הפרעה איכותנית במובן שהיא בלתי ניתנת לכימות,
        אלא תיוג חברתי של אינדיבידואלים מנותקים תקשורתית,
        שייפסקו בנפרד,
        שהפרסונה מזהה ומגיבה למציאות באופן שאינו רציונלי, לתפישתם את קידום טובת הפרסונה.
     3. ל-מתוייג כ'תת מודע', אני מכנה מידע ברמת תמלול חלקית.
     4. פרופ' יעקב רופא מתייחס לפתולוגיות, למאורעות מאובחנים.
        אני מזדהה עם גישתו ה'אקונומית' למקרים הדומסטיים, היום יומיים של רוב האנשים, כל אותם מאורעות אינסופיים של-
        הרציונל של התנהגות לא רציונלית- יש לה אקונומיקה משלה.
     5. לאי שפיות מתייחס כ’שיבוש בתגובה לתפישת מציאות’.
        השיבוש עלול להיות חלש תמידית, עוצמתי זמני, ועם כל מצבי הביניים האפשריים.
     6. בפתיחת הסרטון הארוך המראיינת מציינת את רעיונותיו של פרופ' רופא על היותם "...יכולים לחולל כעס וזעם רב בקרב האנשים..." ולא מסתפקת ב"תפיסה חתרנית וקשה לעיכול" של המאמר.

522. רפרזנטציה והסמלה

     בבסיס מחשבה רציונלית נמצא תהליך עיבוד תפישה ממידע שנקלט על ידי החושים.
     עיבוד תפישתי רציונלי מתקיים על מצע שלושה נדבכים,
     1. קליטת מידע מחושים תופשים
        • ראייה,
        • שמיעה,
        • מישוש,
        • טעם,
        • ריח.
     2. עיבוד- מכלול מרכיבים מנטליים, מוח,
     3. בהליך מתומלל העושה שימוש במושגים התואמים את המידע הנצבר.
     לידיעתי המצומצמת, הדיון על 'נכונות' תפישת מציאות טרם הוכרע 8-O .
     
     תמלול המציאות, מהווה שלב בלתי נמנע בתפישת מציאות, כולל את ייצוג תופעותיה הנידונות.
     
     השפה מהווה תווך בין תפישת מציאות חושית לבין עיבודה.
     [מושגים בנוסח 'תפישה רגשית' זה עיבוד מציאות חלקי, מתומלל בחלקו.]
     
     אם החתירה היא להבנת המציאות, על מרכיבי השפה לייצג את המציאות באופן הרזה, יעיל, האפשרי.
     
     התהליך אינו מושלם, שכן, אינהרנטית ייצוג מציאות אינו יכול להיות ללא נפח או השפעה על המציאות אותו נועד לייצג.
     
     ניתן להתווכח על תקפות הייצוג, ולא יוכל להיות חסין מביקרות הפרכתית, פילוסופית,
     ובכל זאת ייצוג מציאות איפשר בניית פירמידות לפני 4,000 ומשהו שנה, הנחתת אדם על הירח לפני ארבעים ומשהו, ולהעביר את אוסף אסוציאציותיי אלייך, כשאיננו במרחק ראייה או שמיעה.
     
     ועם זאת,
     שימוש בהסמלת מציאות, במודע, תיווך מציאות על ידי ביטוייה בתקשורת בינאישית השואפת להטעין משמעויות נוספות על המשמעויות הבסיסיות הראשוניות, מאבדת את חתירתה, כוונתה, התיימרותה לדיון רציונלי.
     
     

     הקו המבחין

     מהו הקו המבחין בין
     תמלול מציאות המתכוון לתארה - ייצוג,
     לבין - הטענת מציאות במשמעויות שאינן קשורות למציאות- הסמלה?
     
     כאשר מתייחסים למציאות בייצוג שמוסיף לה נפח, ערכי, מימדי, שרירותי,
     כלומר באופן שתודעת אחר שאין לה קשר מקדמי עם המציאות לא יכולה לפענח אותה,
     זו תקשורת מסמילה.
     
     תקשורת מסמילה כאקט אמנותי, זו אמנות.
     
     תקשורת מסמילה כאקט רציונלי לטפל במציאות,
     איך נאמר בעדינות-
     
     כשומר נפשי, מתרחק.
     
     הסמלה יונקת סדר והגיון משרירות.
     זו פעולה המכילה פרדוקס מובנה.

523. בין שמרנות לליברליות

     אבחנה בין שמרנות לליברלית מרתקת (אותי).
     מקצה לאבחנה, שרטוט הקו המפריד ביניהן תשומות רבות.
     
     מייחס לאבחנה זו בסיס רחב של מכניקה מחשבתית אופיינית.
     
     בתמצית- בחשיפה להעדפות תפישתיות מסוימות, ניתן לחזות העדפות אחרות, הנגזרות מתפישות עולם אופייניות.
     
     ובמלים אחרות-
     במובהק, תצפיתית אישית- אף שאינו מגובה באמפיריות מדעית,
     פרסונה, בהצגתה עמדות בנושאים מסוימים, בצפייה בסממנים המעידים על השתייכות סוציו-אקונומית מאובחנת, וחיוויים נוספים,
     מאפשרת חיזוי אינטואיטיבית של נטייתה לתמיכה ברעיונות מסויימים, רתיעה מאחרים\ וזאת על סמך חשיפה לתפישות אחרות.

     רקע

     אבחנה בין
     • ימין לשמאל פוליטי,
     • חתירה לביטחון מרתיע חיצונית ומגונן פנימית מול שלום מוותר החוצה ומהמר פנימה,
     • כלכלה מאפשרת, סועדת, חומלת, רווחת, מתחשבת,
     • עושר מעטים נשאף וחומל מול סוציאליזם המוני תקיף בדרישה להתחשבות,
     • קישור דמויות מייצגות, מעוררות חיבה לרעיונות מסויימים ואנטגוניזם אישי לרעיונות מיוצגים אחרים,
     • העדפה לרעיון מקדם פוזיציה פרסונלית מגזרית, למול תפישה פרשנית לקידום חברה כמכלול,
     • הגירת אנשים ממדינות טוטליטריות עם רמת בחירה תפישתית אפסית, עם רתיעה מובנית מפני תיודי נטיית שללטון מחד, ותרבות דמוקרטית נמוכה מאידך,
     • אכזבה מהתנהלות אופיינית קודמת מול תקווה ליישום חדש.
     כל אלה ועוד, הכתימו את האבחנה החדה, המסורתית, בין תפישות שמרניות לליברליות, שאולי בעצם מיעטה להיות גם בעת שהוטבעו,
     גרמו להתרחקות מתיוגים שהוטמעו תנועה לכיוונים של עירוב תיוגים,
     לבחינה והכרעה פֶּר סוגיה, וגם הכרעה זו עשויה להשתנות על ציר זמן ומאורעות,
     החלטות של נטישת 'בתי מדרש' ראשוניים מאובקים לתפישתם,
     אכסניות תפישתיות מסורתיות מובהקות ועבשות לטעמם,
     לטובת החלטה רלוונטית, מטפלת אד הוק למול גירוי מציאותי קיים, שמהווה ערך משמעותי שמקדים בתעדוף הטיפול בו ערכים אחרים, נחותים תיעדופית.
     
     ככאלה, אנשים עשויים לראות עצמם כתומכים בטיפול מעשי בסוגיה אחת אל מול בית גידול רעיוני, שנותן משקלות שונים לריבוי נושאים.
     
     כך, רבים מהאנשים לא תופשים עצמם במושגים של 'שמרנים' או 'ליברלים', במיוחד כאשר לתואר 'שמרן', בעברית לפחות, נלווה נופך שלילי שאנשים מעדיפים לא לייחס לעצמם גם, אלא גם אם נתפשים כאוחזים בדעות כאלה, ובה בעת לא מוכנים לתייג אחרים כ'ליברלים', בשל ההילה החיובית 'נאורה' הנלווית לתיוג זה.

     התפישה

     אלה האוחזים בתפישות מסוימות, יש להניח שאוחזים גם בתפישות בנות דוד לאותו הז'אנר.
     
     המכריזים על עצמם שאמונה, לאום, חשובים להם, יש להניח שתפישותיהם לא יעלו בקנה מידה אחד עם תפישות חברתיות ליברליות אינדיבידואליות.
     
     הרצון להעלות % חסימה בייצוג, עולה בקנה אחד עם רצון במשילות חזקה, מדינה חזקה, רתיעה ממתן זכויות למיעוטים, ראיית פוטנציאל נזק גדול בגורמים חתרניים, מתן ערך לסמלים וטקסים, חתירה לפתרונות פרקטיים, פותרניים מיידית, ביצועיים, מידיים, גורפים, המבכרים מעבר על עקרונות שוליים כעת לטובת נשגבים בהמשך, לעומת עמיתיהם שאינם מאובחנים ככאלה.
     
     מניח שישנו הבדל בין רמת חשש משתנה בין אנשים בנטייתם לשימור מבנה חברתי קיים לעומת עמיתיהם הגטרסים שחברה טובה יותר מאפשרת מבנה חברתי מהודק פחות.

     השגות

     כשלפרסונה יש עניין פרטיקולרי על משמעות פרקטית של סדר חברתי- יש להניח יחצה קו ההפרדה בין תפישה מאז'ורית אחת לאחרת.
     
     ישנה תפישה רחבה של 'הבלתי מקובעים' המגבשים עמדה לפי העניין והסוגיה העומדת לפתחם:
     • אם זה כך בנושא מסויים-צ יש להם עניין אישי בו, פחות מעניין.
     • אם כתפישת עולם, ישנה בחינה 'עניינית בלבד', נטולת פרדיגמות תפישתיות
       • או שהפרסונה היא בעלת עניין מובהק, יש לה שליטה במרחב הסוגיות
         סטטיסטית, התכנות זניחה,
       • או שהפרסונה אפאטית מסיבה כלשהי,
         ייתכן הרבה יותר,
       • או, שבדיקה עמוקה יותר תראה שיש לפרסונה סט העדפות ברורות, ניתנות לצפייה (רמז- איננה ליברלית. ליברליות מצריכה הליך של פירוק והרכבה, איננה אימוץ.) 

     חתירה

     מתבקש לחזור לנקודת האפס, טרום תוויות נגועות ערכיות, תיוגי המשנה, משיכות סוגיות לוקליות תפישות גלובליות, להתעלם מניואנסים, עמדות היברידיות, מניעת פרוגרסיביות הדדית- מהמלקולה העשייתית לכלל התיאורטי, אלא רגרסיביות, מהאידיאה ליישומה. ומנסה לאבחן את המאפיינים המזוקקים כמהויות נטולות מימד ערכי.
     
     מתעניין ב-
     1. לאבחן את קו פרשת המים שמבחין בין מהויות מאובחנות, בין חי לצומח, יבשה לים, באלמנטים הברורים מזוקקים חד משמעיים שלהם,
     2. להצביע על איזורים שאינם ברורים ולאפיין אותם.

     מאפיינים

     
     

     	שמרנות	ליברליות
     פרט	משרת את ערכי עליונות הקולקטיב.	קולקטיב בשרות ערכי עליונות הפרט.
     קולקטיב	משמעות פרלימינרית מיוחסת, שלא ניתנת לבחינה, אלא לחיזוק והוכחה.	משמעות אד-הוק(ית), בהתאם לבחינה, רצון, העדפה, צורך ורצון הפרט המשתנה על ציר זמן ומאורעות.
     מחייבות רעיונית ל-	לתפישה ורטיקלית, חוליה עכשווית קריטית לשימור ערכי יסוד קודמים מהעבר והעברתם האפקטיבית לעתיד.	בחינה מתמדת לאטרלית- רציונלית, התאמה לרצון פרט
     פרדיגמות	ערכי צדק וחמלה קולקטיבית על פי תפישות דתיות, מסורתיות, הנשענות על פוסטולטים.	רציונל אוניברסלי חופש פרט שלא פוגע באחר
     אמונה	קיום כוחות מטפיזיים ביחסי שמירה דו-כיווניים.	שלילת קיום כוחות מטפיזיים
     בקונפליט	התכנסות לחוק, הלכה, קודמת, או לסוכניה.	הכרעת רוב הקולקטיב הזמני.
     ערכי יסוד, קדושה	קיום סט ערכים בלתי ניתנים לבחינה או תעדוף שנועדו ליצירת קולקטיב השומר על פרטיו	שמירה על ערכי יסוד מינימליים, השומרים על הפרט וחירותו- רציונליות, חיים, חופש באי פגיעה ישירה באחר
     הסמלה	שימוש בטקסים והסמלות לאבחנת הקולקטיב	הדרה של טקסים והסמלות, הפרט במרכז
     דיאלקטיקה	לגיטימיציית שימוש בצידוק טכני, שכן ההלכה נקבעה שרירותית, ויש כוונה לשמרה, גם שרירותית. שימוש ברציונליות לאחר קבלת אקסיומט או פוסטולט השרירות.	הפחתת ערך ל-מי שלא שייך לרעיונות נעלים כ'שיוויון'.
     יחסי שלטון-פרט	מינימליזציה בהיכון הסדר	יחסי גומלין עם פרטים להתמודדות עם הגיוון
     חברה	חיזוק הרוב	חיזוק מיעוטים
     מעטפת מדינית	מעטפת הדוקה חזקה	מעטפת רופפת חלשה
     מעשה	חתירה למעשים פותרניים מניעה אקטיבית	נטייה להבנה, הגדרה תיאורטית כתחליף למעשה. רתיעה ממעשה שנוגד רצון פרט, מחשש לאלימות.
     אי-וודאות	רתיעה ממצב של אי-וודאות, אלא אם בחסות רציונל כח עליון, כך שמאורעות לא מוסברים משוייכים לכוחות הגדולים מהטבע, ועצם קיום ה	על אף חתירה מתמדת להבנה, במקרים של אי-ידיעה, יש יכולת ל'חנות' בהמתנה לרציונל מסביר שיגיע בעתיד כלשהו ולא לאמץ הסברים מטה-פיזיים.
     הטיות אישיותיות	רתיעה ממורכבות, נטייה לפישוט, חתירה לשימור סדר, רתימת ערכי זהירות, התגוננות, שמירה, שעשויים להתפש כפחד, חשש, חרדה חתירה לפתרונות עשייתיים	תפישה מורכבת עד כדי בלבול אינהרנטי או נתפש הסברה
     טולרנטיות	פרגמנטציה שמרנית: בשל ריבוי ערכים מקדמיים, יש טולרנטיות לקיום חלקם לפני הוקעה מהקולקטיב.	דה-פרגמנטציה ליברלית: בשל ריבוי רצונות ופרשנויות אפשריות, נטייה לבחינה שאינה מחוייבת לפרדיגמה בשל הנטייה האנושית להתמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית, ליברליזם במהותו אינו סובלני כלפי מי שאינו ליברל.
     אימוץ גישה	אמונה, כדמוקרטיה, מקבלת תוקף בריבוי השותפים לה. מי שמאמין בקיום יישויות שאינן נתפשות רציונליות, והוא יחיד באמונות אלה, נתפש כחריג, או כמי שמאבד את שפיותו. לכן בבסיס האמונה יש את החתירה לגיוס מתמיד של שותפים לאמונה ש'רואה את האור'.	לא דחוף
     גיוס והוכחה	ה'צדק' נשען על שרירותיות ו'רוב', לכן יש גיוס מתמיד של המגוייסים ואלה שלא.	הערך נשען על תפישת חרות פרט אבסטרקטית, הגיוס נמצא מול מי שסובל מהיעדר חרות הפרט, שפרדוקסלית, יש סיכוי סביר ורב שהוא חותר להבנה למצבו המיוחד, לאו דווקא לליברליות.
     גיוון	שימור קיים לרווחת התכנסות רוב.	מפוצלת, יחידנית, פורצת גבול בנקודה מסוימת על מנעד המורכב מריבוי נקודות [נמנע משימוש ב'אינסופי'.]

     מייחס את האבחנה למכניקת מחשבה.

     המשפיע ההשתיכות לתצורת מחשבה

     1. מכניקת מחשבה,
     2. התכנסות לערכים סוציולוגיים סטרוקטורליים,
     3. רצימת תפישה רעיונית לתפישת טובין קונקרטית.

     משמעות

     מיסיונריות.
     מקור התפישה
     
     על פי בחינה מחודשת זו, גישה כסוציאליזם/ קומוניזם,
     באופן שנתפש אינטואיטיבית כליברלית היא שמרנית.
     
     עם הפצעת הרעיון של חתירה לשיוויון כלכלי ברמת כפייה משתנה, תוך הדרת האל ושימוש באמצעים רציונליים להצדיקו, שאר המאפיינים
     
     שרירות במהותה, מאפשרת טולרנטיות.
     לדת יש ריבוי מצוות.
     ריבויין מאפשר להישאר בתחומיה עם קיום חלקן.
     
     היעדר אמונה, חתירה למחשבה רציונלית והיעדר העדפה אישית לתשתיות חברה לא מאפשר טולרנטיות.
     
     כך שמי שמביע תפישות היברידיות, בעצם בתצורת מחשבתו שמרן, שמסיבות סוציולוגיות או ספיחת טובין מקומי, מחזיק בדעה ליברלית.

524. קובע מצחיית הצבא והמשטרה

     מישהו אולי יכול להסביר לי מאיפה הגיע העניין הזה שבמאה ה-20, מאת ההמונים למפקדים בכל הצבאות בעולם, היו כובעי מצחייה עם מראה כל כך מאובחן? יכול להיות, שכופי ושומרי הסדר, השררה, הביטחון,
     גם אם לוחמים זה בזה עד מוות,
     באמצעות אימוץ פריט שכולו עיצוב ייחודי, מסמל, מתרחק מפרקטיקה,
     נועד להצהיר ש-
     'אנחנו חולקים בינינו, כנושאי משרות מאובחנות, כשלוחי שררה, אלמנטים
     • ערכיים בסולם מאובחנים,
     • תפישתיים בנוגע למהות הסדרים המדיניים,
     • עמדות בסוגיות בטחון,
     • קבלת סולמות היררכיים שרירותיים,
     • השקפות תרבותיות,
     משותפים?'
     
     שחבישת הכובע הייחודי הזה על ווריציותיו
     מקבע דמיון מנטלי,
     גם בין יריבים,
     המאובחן לא פחות
     ממשותף בין עמיתים לאותה חברה?

525. דברות המנהל

     

     1. בבניית פרוייקט

        חשיבה רגרסיבית, יצירת:
        1. חזון,
        2. מטרה,
        3. יעדים,
        4. תכנון,
        5. ביצוע,
        6. בקרה.

     2. בשלב התכנון

        1. סימון מטרה,
        2. התווית נתיב,
        3. גזירת פעולות,
        4. הקצאת תשומות,
        5. הערכת עלויות,
        6. יצירת מדדים ואבני דרך שאכן המטרה מתקדמת לפי התכנית.
           • אם התכנית לא מגיעה לאבני הדרך כמתוכנן, יש לעדכן את התכנית בהתאם למידע החדש.

     3. הבאת כישורים לביטוי

        אינך מרוויח מספיק כדי שתעבוד רק בשביל הכסף.
        וודא, שבנוסף לפרנסה תפקידך מביא לביטוי את כישוריך ויכולותיך ומסב לך הנאה וגאווה בעשייה.

     4. קידום מרחיק

        בכל שרות לקוחות, אוניברסלית, עם ההתקדמות ההיררכית, המנהל מתרחק מלקוחותיו.
        • זהה את התופעה,
        • נצל אותה לטובתך: תקשר עם לקוחותיך, עמיתיך ומנהליך, כל הזמן.

     5. הַרְשם בהתמחות המורשם

        הרשם את אנשיך בתחום התמחותם – חתור להיות מקצועי יותר מהם בתחום התמחותם.

     6. התכווננות

        בכדורסל ובניהול, מי שרואה עצמו שחקן ספסל, ימצא עצמו מחוץ לקבוצה.
        יתירה מזאת, לעתים עצם הכיוון גבוה הוא כישור מיירט תפקיד או משרה.

     7. שרשרת

        הצרפתים אומרים
        'מי שהחלפת אידיוט, ומי שהחליף אותך נוכל.'
        
        גם עליך יאמרו זאת.

     8. רלוונטיות

        ראה מה שאיש אינו רוצה לעשות ועשה זאת אתה.
        כך תהדק את חגורת הרלוונטיות על משרתך.

     9. גיוון

        הימנע מתסמונת מינוי כפיפים בדמותך.
        • אתר אנשים עם תכונות משלימות לשלך.
          לפעמים פחות נעים, אפילו מרתיע,
          ועם זאת, מגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה לאור גיוון היכולות.

     10. קווליפיקציה

         אבחן את חוזקות וחולשות אנשיך.
         • הטל משימות התואמות כישורים ככל האפשר,
           אנשים אוהבים את המשימות שהם טובים בהן.
         • הימנע מלהטיל עליהם מה שאינם מסוגלים לעשות.

     11. ריבוי משימות

         אם יוטלו שתי מטלות בו זמנית,
         תיעשה רק אחת- זו האהובה על המבצע.

     12. חיקוי

         אל תתפתה ללכת שולל אחר הצהרות ״למדתי ממך", "אתה גדול" ושבועות נאמנות.
         מידת אמירת ביטויים אלה עולה ככל שהספק מזהה את מידת התמכרותך למתיקותם.
         • תאמין לתקפותם רק כשתראה שמחקים את פעולותיך.

     13. פחד ותיעוב

         זכור: מי שחושש ממך בפניך,
         שונא אותך מאחורי גבך.

     14. אין זיכרון

         לארגון יעיל זיכרון מתעתע:
         • זיכרון תהליכי:
           לפרטי המוצרים, שירותים ולקוחות.
         • חסר זיכרון אנושי:
           בעיני מנהליך וכפיפיך אתה שווה כפעולתך האחרונה המיוחסת לך.

526. לזניה ארבע גבינות ורוטב פומודורו

     ynet 08/01/2014 14:15
     לזניה מהירה של 4 גבינות ורוטב פומדורו

     מצרכים

     1 חבילה עלי לזניה ברילה
     2 צנצנות רוטב עגבניות בטעם פומדורו, ברילה
     1 גביע 750 גר' גבינה לבנה
     1 קובייה גבינת פטה/בולגרית, מפוררת בידיים
     200 ג' גבינת קצ'קבל/צ'דר מגורדת
     1 שקית גבינת עמק מגורדת
     1 גביע שמנת חמוצה
     3-4 ביצים
     1/3 כוס קמח
     מעט אגוז מוסקט
     1 כף אורגנו יבש (לא חובה)
     מלח לפי הטעם

     אופן ההכנה

     1. בקערה גדולה מערבבים את כל הגבינות עם השמנת וצנצנת אחת של רוטב עגבניות, מתבלים, טועמים, משפרים טעם ומניחים בצד.
     2. משמנים תבנית אפייה במעט שמן ומסדרים בתוכה את עלי הלזניה, כך שיכסו את תחתית התבנית בצורת רעפים חופפים. על עלי הלזניה מניחים שליש מכמות הגבינות ועליה שוב עלי לזניה, חוזרים על התהליך פעמיים כך שהשכבה העליונה תהיה של עלי לזניה.
     3. על עלי הלזניה שלמעלה יוצקים מעט מרוטב העגבניות שנשאר וכן את הגבינה שנשארה בקערה.
     4. אופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך כ-40 דקות.

     הצעת הגשה

     יש להמתין לפחות 20 דקות לפני פריסת הלזניה לשם התייצבות המאפה.

527. אותנטי בלא אותנטי

     לא הסתדרתי עם תגובות רגשיות מזוייפות,
     או לפחות כאלה שלא נראו לי בהלימה לסיטואציה,
     לא למדתי לחיות איתן.
     
     בעולם רווי תגובות רגשיות מזוייפות,
     התגובות היחידות שניתן להאמין באותנטיותם הם חיוויי מצוקה.
     
     אישית, אצל אנשים שמזהה אצלם תגובות לא תואמות את תפישתי,
     סומך על כך שמזהה אותנטיות רק בתגובות האי-נוחות.

528. שמרנות ליברליות, אריאל שרון

     שמרנות ליברליות

     ימין-שמאל, שוחרי ביטחון-שוחרי שלום, קפיטליסטים-סוציאליסטים, מקדמי משילות-מקדמי זכויות פרט, ספיחת כוח לרוב-ויתור לטובת מיעוט, הידוק הסדר לטובת בטחון חברתי-ריפיונו לטובת חופש, עשייה חזקה לטובת הרוב הממורכז עם מחיר פגיעה בשוליים-עשייה פחותה הנזהרת מפגיעה בשוליים, התייחסות למחוות-המנעות,
     הם ועוד, בנים, נכדים, נינים ובניהם
     לאבות, אולי אמהות, של ליברלים ושמרנים.
     
     עוסק בשרטוט הקו נמפריד בין הגישות.

     שמרנות ליברליות

     הפרדה זו מככבות דמויות ארכיטיפיות, המהוות קצה אופייני.
     אניח ש-
     • רונלד רייגן כמייצג שמרנות,
     • ברק אובאמה כמייצג ליברליות.
       (- קשה למצוא מנהיגים, נושאי משרות, בכלל, ליברליים שחרגו מתפישתם העצמית כ'ליברלים' :oops: .)
     וישנן דמויות מרתקות לא פחות, ההיברידיות.
     אלה שלא נופלות בין הקטיגוריות, הקשות לאבחנה. מה הן?
     (ששש... שמרניות.)

     אריאל שרון

     היברידי

     אריאל שרון על דרך ההדרה,
     • בהיותו נטול אל, ועכבות, מקדם ההתנתקות, מקים את מפלגת קדימה,
       לא ייתפש על ידי מי שרואה עצמו כימין קלאסי, תולדת שמרנות, את שרון כימני,
       שכן שרון במקורו 'מפא"יניק'- גם הם נודעו כאנשי מעש, פחות כאנשי תפישת עולם אידיאית, התנהלותו המקדמית לא נתפשה כימין, על אף שלא הייתה ליברלית- כמו מפא"י,
       בשלהי הקרייה הפוליטית שלו התנער מכמה מיסודות שמרנות מובהקים, כולל מאכסניה מפלגתית ימנית.
     • מניח, שלא יימצא ליברל (לפחות לתפישתי, ליברליות מהי) שיראה בשרון ליברל,
       שרון, בטיחוניסט, מגן על אדמה, ארץ, מדינה, לא נחשף בתפישותיו כמקדם זכויות מיעוטים, או רגישות אותנטית לאוכלוסיות מצוקה.
     כלומר, אם לא בטוח שהוא גם וגם, יותר בטוח לומר שהוא לא ולא.

     איפיון

     התנהלות שרון אופיינה לאור ערכים כ-
     • שימוש בכוח, כמאפיין,
     • ראייה מצמצמת ומפשטת,
       • צמצום המציאות לבחרה מבין שתי אלטרנטיבות פעולה,
     • עשייה מתמדת,
     • חתירה לפותרנות,
       • מאובחנת, לטווח הקצר,
     • יזמות, ואם לא תגובתיות ובעל מקרה-
       • מיידית,
       • עוצמתית
     • הצבת עובדות מממשות רצון,
       • דחיית ציפציפיאדת קבלת ההסכמה לעתיד כלשהו- אז יהיה קשה יותר להתנגד ולהזים את מימוש הרצון העכשווי.
     • פרקטיקת צידוק התנהלות לא ערכית כדי להשיג ערכים אחרים,
     • שחרור מעול בית מדרש רעיוני מקדמי
       • בחינת פתרונות לסוגיות שהמציאות מציבה נטולת משקעי ערכים מקדמיים,
       • לכן יהיו רעיונות מקוריים.
     • תגמול-
       • חיובי, מועצם, למי ששותף למשימה,
       • נגטיבי, למי שלא.

     היברידי? אזהושלא

     הקמת מפלגה היברידית כקדימה, בתהליך הדה פרגמנטציה בהצטמקותה, ביצירת רסיסי התנועה, היות יש עתיד, שימשו ועדיין אכסניה לדמויות פוליטיות ומצביעיהן ההיברידיים. כביכול.
     
     אז זהו, שלטעמי, היברידי- זה לא.
     זה ימין משוחרר מכבלים.
     זו התנהלות שמרנית,
     שלא מחוייבת לפרדיגמות מסורתיות, אלא לעקרונות בסיסיים של כוח לחזק, שימוש בכוח, ייתכן גם אקססיבי, קידוש עשייה חותרת תוצאה מובהקת, מיידית, הפחתת חשיבות הלוקסוס הערכי תפישתי,
     שכן, מוסר תיאולוגי לא מגוייס,
     ובמקום זאת חשיבות עליונה לשיח דפנסיבי של זהירות, הגנה, פחד, התגוננות, מונעת מזהירות, חשד וחשש האופייניים לעקרונות העומדים בבסיס מחשבה שמרנית.

     אישית

     מטבעי, יותר מעניינת אותי אבחון הפרסונות הנוהות אחר אישיות שמקרינות תפישות וערכי התנהגות ששרון הדגים.
     
     אני מתפעל מהיות אנשים מעריצים הן, את ההתכנסות לסוג כזה של פעולה, והן ל(היעדר ה)תפישה מקדמית.
     עוד יותר מתפעל ממי שנטול תפישה מקדמית, מוטה עשייה, וחשוב לו להיתפש כ-כן בא מתפישה.
     למה, אגב?
     
     נרתע מהתנהלויות של פרסונות מז'אנר הארכיטיפים כשרון,
     וכן של טיפוסים מובהקים פחות מהז'אנר.
     
     רואה בהתנהלות שרונית למיישמיה כסוג אלימות, המחוות חברות אמיצה לבודדים.
     לא רואה הומניות או חמלה.
     במעריצי התנהלויות כאלה, מזהה את הכמיהה לעשייה אלימה, לאנשים שמתפעלים מכך כמאמצים ערכים אלה, לא רוחש כבוד רב. גם לא מעט.

     מס שפתיים

     • גם אם העדפתי האישית, טעמיי האותנטיים ברורים,
       אין כאן אמירה ששמרנות עדיפה או נחותה מליברליות מעבר להטיות והתניות טעם,
       בטיפול בסוגיות.
       כלומר, אין 'נכון'. זה טעמים.
     • בהתנגשות קונקרטית בין ביטוי של גישה אחת לשנייה,
       הגישה שמגייסת רוב מתמטי, פשוט, ללא תחכום או ייחוס, ללא חסימה כזו או אחרת, ייושם.
     • ווינסטון צ'רצ'יל, השמרן, הזהיר, הכוחני והלוחמן במלחמת העולם השנייה היווה מענה טוב הרבה יותר לאיום הנאצי מנוויל צ'מברליין.
     • היות שרון בכל צמתי ההתרחשות במדינה במהלך 55 שנים מאז הקמתה- עובדה.
       • היות עובדה זו גוררת את ההערכה לפועלו למען 'כלל המדינה'.
         • ההערכה לא נובעת מ'הקרבה'. אין כאן הקרבה.
         • אחרים, אני, אם היינו בוחרים להיות בצמתים אלה, לא הייתי מצליח.
       • משער, אין לי ידע אמיתי שסומך עליו, שהתנהלות במלחמת יום הכיפורים 1973, ובכלל זה צליחתו את התעלה, היוו גורם משמעותי ביותר למזעור מכלול התקלות במלחמה זו.

529. עצלות

     • תיעול אנרגיה לאפיקים מונעי הוצאת אנרגיה, שנתפשת כלא מקדמת ישירות,
     • הוצאת אנרגיה רק אם התמורה מראש ידועה,
     • התמורה הידועה היא גבוהה,
     • אין חדוות הוצאת אנרגיה,
     • לא להתרשם מהוצאת אנרגיה ממשהו שנותן כיף מיידי, זו הנאה זה לא חריצות.
     כנראה שבעייתי אף יותר הוא מי שניגש למטלה בלי שהוא סופר אנרגיה כלל.
     
     ביל גייטס אמר, ש-
     תמיד אקצה עצל לביצוע מטלה קשה,
     שכן הוא ימצא את הדרך הקלה לבצעה.

530. התנשאות שפיטה ונזיפה

     אני מתנשא על המתנחתים,
     שופט את הנשפטים, השפוטים, הפשוטים, השטופים, המשופטים (לא את המטופשים)
     ונוזף במתנזפים המנוזפים.
     
     ואני כולה חשבתי שמאיר את עיניהם בתפישותי.

531. הרהורים על שוק העבודה, 2020-40

     האם תוחלפו ע"י מחשב?
     הגל שמאיים להטביע את העובדים בעולם

     מאמר מאלף בדה מרקר.
     
     
     1. המאמר מתעלם מדרג ניהול הביניים, שמהווה את אופק התקדמות העובד הזוטר, וזאת בשל שכלול רציף, מתמיד באמצעי התגמול, המיכון והבקרה:
        1. הן בנפח המועסקים
        2. והן בגובה התגמול,
           שמהווה את אופק התקדמות העובד הזוטר, וזאת בשל שכלול רציף מתמיד באמצעי התגמול, המיכון והבקרה,
     2. נתח משמעותי מהמקצועות הטכניים, צרכני מלאכות מיומנות ודיוק יומרו במקצועות תומכי תשומות מנטליות
        1. פְּרֶה, מתחזק ומונע-
           לשמור ולשפר הנאות מנטליות ומצבי רוח
        2. פוסט, מטפל-
           1. בחוליים מנטליים שיהיו רבים יותר עם הגדלת מגזר הזקנה,
           2. פרישה מוקדמת משוק העבודה,
           3. טיפול בצעירים שלא זכו להכנס לשוק העבודה, למשרות שהוחלפו על ידי מכונות.

532. הומני, אחרי העידן הטכנולוגי

     עם הבשלת עידן העידן הטכנולוגי, העלאת רמת החיים של כלל האנשים,
     אבולוציונית,
     האנושות תסיט חלק ניכר ממשאביה, לטיפול הומני, בשל-
     1. האצה טכנולוגית
        תהליך קורה, יקרה במשולב, בשל התפתחות מואצת של הטכנולוגיה, שתעצים את התפתחותה באמצעים טכנולוגיים,
     2. אישי
        ההתמקדות האישית, ברווחת הפרט, מעבר לשרידה, אלא בביינג המנטלי
     3. צורך,
        טיפול פוסט, אחרי, באוכלוסיות הזקוקות לסיוע מנטלי-
        1. הגדלת מגזר האוכלוסיה שיצא ממעגל העבודה בשל חוסר התאמה לדרישות במקביל להגדלת תוחלת החיים, 
        2. פליטת אנשים בגיל העבודה בשל היעדר ביקוש לתשומותיהם,
        3. חוסר יכולת השתלבות של צעירים להיכנס לשוק.
     4. רמת חיים
        טיפול פרה,
        1. ההנגשה הטכנולוגית מוזילה את מוצרי הטובין ברי הקיימא.
        2. רמת החיים של אנשים תכיל טובין מנטליים, עליהם ישלמו. 
     משער שמקצועות העוסקים בביינג האינדיבידואלי, ברטטחת הפרט ובטיפול בהעדרה יהוו את מקצועות הליבה של העידן ההומני בסיפו של העידן הטכנולוגי.

533. מתיחת מציאות

     בדיות, הגזמות, הדמיות, המצאות, מתיחות, סילופים, עיוותים, פיברוקים, פינטוזים, שקרים מופרכים, פורחים, אצל אנשים רבים שונים בנסיבות מגוונות.
     
     את הסיבות לשקר, ניתן להבין, להצדיק בתנאים מסויימים- הפקת רווח מסיטואציה.
     
     המעניינים, לטעמי, הם עיוותי המציאות שיוצריהם בטוחים באמיתותם, נטולי כוונת עיוות מקדמית מוצהרת,
     או אפילו אלה שאינם מובהקים, כאלה שאינם בקצה, ברורים ומובהקים, אלא ליד האמת, שניתן להתדיין על מידת אמיתותם, אלא שהחותם האישיותי משפיע עליהם.
     
     עיוותים אלה, במובהק, אותי יותר מעניינים משקרים ישירים, מודעים, פשוטים, לטובת הפקת רווח ברור.
     ולא, לא מדבר על פרשנות על הטיותיה, אלא על תיאור אירועים שאחרים שהיו שם היו מתארים וולונטארית אחרת.

     לאן, על ידי מי, האמת נמתחת

     במתמטיקה האמת אחת, והשגיאות אין סופיות,
     בבדיות אנושיות, במקרים רבים, אנשים בודים אמיתות במובהק באופן שמשרת, תואם, מתאים לאישיותם.
     להלן כמה קטיגוריות למתיחת מציאות, כשאין כוונה מודעת לכך:

     הפקת טובין, נחישות מנטלית, טריוויאלי

     • תאווה לקבלת טובין,
     • או מצוקת חשש,
     גורמים להגמשת תפישת אמת כדי לקבל טובין או להימנע מפגיעה.

     טיוב הסיפור, צ'יזבט

     הסיפור המסופר פחות מעניין בהיותו מוכפף למציאות הפשוטה, אז זו תמתח לכיוון שהדובר חושב שתעניין יותר. המתיחה תיעשה כמידת מיומנותו כמספר סיפור ואוסף ערכיו.
     המספר מחוייב לטיב הסיפור יותר מלתיאור המציאות.

     פלואידיות

     • אמנים
       שמתייחסים למציאות כמרחב אירועים ללא הקשרים היררכיים לא מחויבים ללוגיקה לא מיומנים בתפישתה, יעוותו אותה,
     • כאוטיים
       טיפוסים שלא מפענחים, מהיעדר כישורים או מהתניות חינוכיות או תרבותיות, את הסדר הקיים, ואינסטינקטיבית מניחים שבאי-הסדר ינווטו טוב יותר, ישמרו על חרותם, לא יסבלו ממגבלת הסדר המעיק,

     פרדיגמה

     כשבוחנים מציאות באופן שאמור לאושש תפישה מקדמית, ואונסים אותה לכיוון ההוכחה.

     תפישת ערך, רגשי נחיתות

     מתיחת המציאות לטיפול בשינוי דימוי עצמי באמצעות ספיחת ערך.

534. פרסום דור חדש

     נוסע מאחורי אוטובוס.
     רואה את המודעה המתכוונת למכור מכונית אמריקאית, קטנטנה:
     חמש מעלות למכונית:
     • זולה, מחיר באמת נמוך- זול בהרבה מהו-גלגלי שלי, לא מדד לשום דבר- גם הוא לא יקר,
     • 6 כריות אויר, מהוות תחליף לבטיחות אקטיבית נמוכה של אוטו חלש, ופסיבית של קטן וקל,
     • החביירים יכולים להדחק בה, יחד עם הנהג וכף של נעליים, חמישה,
     • חיבור בלוטות' למוזיקה! בין $2.66 ל- $11.90, כולל משלוח(!) מסין.
     • מלא צבעים.
     
     
     ובתרגום,
     בן הדור החדש, צ'מע לנו, אנחנו בעניניים, מבינים מה מעניין אותך. לך לאמא המבועתת ממך שלך, עשה לה פאניקה שתקנה לך ת'אוטו."
     
     
     

     הערה:

     יכול להיות שהמכונית מעולה, הפרסום החדש, הוא העניין.

535. **********

536. העדפת חיים

     בילדותי העדפתי שבבגרותי אהיה בפיקים, חיוביים ושליליים, בתנועה, בשינויים מתמידים, על יציבות.
     תמצתתי את הגישה בתמלול-
     "שיהיה לי מה לספר לנכדים."
537. אני לא מחובבי הסיכונים
     • "מכירת סטטיסטיקה" כך שמעתי יש המכנים.
     • כלומר, במצבי אי-וודאות מעדיף רווח קטן בסבירות של למעלה מ- 50%, מאשר רווח גדול בסבירות נמוכה.
     • זה כל כך מושרש, שמעולם לא המרתי הסוג כזה של הימורי של רווחי ענק בסבירות נמוכה.
     • בעצם משלמים פרמיה על תקווה.
     • בהימורים טהורים, לוטו, גירודים וכאלה, יש ייחול ל- Deus Ex Machina.
     • סיכון בשונה מהימור אנשי עסקים לןקחים סיכונים על סמך תחושתם, שלאחר מעשה תתברר כ-מוצדקת/ מוטעית, שהם מזהים הזדמנות שיוכלו ליישם.

538. GPS

     מכשיר יוצר סדר נטול אג'נדה למי שמחוץ לסדר עם אג'נדה.
     • כלי ניווט.
     • לאנשים שרוצים להגיע למטרה מסויימת.
     • הם נעים בחוסר ידיעה, רפרנס, למקומות ידועים.
     • אבל יש תכנית- מאיפה להיכן.
     • כלומר במוד של סדר, יש הנחה מקדמית שלמקום המסוים רוצים להגיע.
     • במציאות צפה ולא ברורה.
     • המכשיר כשלעצמו, הוא אנטי תזה- באמצעות מערכת קבועה- לוויינים, בודק מיקום יחסי לנקודה קודמת.
     • לא מניח הנחה א-פריורית, מקדמית- מהיכן מגיע, ולא פוסט-פריורית, עתידית, לאן אמור. בודק תמידית.
539. בילדותי הייתי ילד אהוב ומקובל.
     בנערותי לא הייתי בתנועת נוער, לא סחבתי חברים קודמים אז לא היית במסגרת מאורגנת. זה היה חסר אבל לא חסך.
     ראיתי אז קולים. כל מני פרוצי מסגרות, בריבוי פרצות ומסגרות.
     מסתכל על חלקם היום: אלה הפרומים- פרומים, מחוץ לגריד. עצוב משהו.
     • מצביעי קדימה וליכוד,
     • לא נוסעים לסיני כי אין שם בתי חולים,
     • מרחיבים ביתם בגיל 50, כשילדיהם יוצאים מהבית במטרה לעשות מקום לנכדים,
     • נוסעים לניו יורק ורוצים כל יום לחזור לרחוב 34.
     • חולמני הרפתקאות
       במעש חתרני שימור רוטינות.
     • אם לא חייבים לא יוצאים מרמת אביב.
540. אנחנו, סליחה- אני לפחות, מתעניין בתכנים וחוויות.
     • איך אתה מבלה?
     • איזה הנאות רגעיות, בנות חלוף אתה צובר?
     • איזה תובנות וחוויות ארוכות טווח אתה סופח?
541. כריזמה, ככישורים או העדרם, מסתבר אינה תלויה בגיל, שפה או גיאוגרפיה.
542. צרכנולוגיה
     • ב-1985, היו מזכירות אלקטרוניות.
       תכננתי איך מנוי מחייג לאחר ושולה את ההודעות המיועדות לו. תא קולי, שהיה נפוץ במיוחד החל מאצע שנות ה-90, עד שנהרג על ידי האינסטנט מסג'ינג, עשור מאוחר יותר.
     • בדצמבר 1987 החלטנו שרוכבים על אופנוע לאלסקה.
       לא ידעתי איזה אופנוע.
       באפריל BMW הכריזה על דגם R100GS פריז-דקאר, פורץ הדרך, מושלם למשימה.
       ביוני 1988 הייתי מהראשונים לרכוש ($6419.20) ממשלוח 600 החתיכות שהגיעו לארה"ב.
       ב- 18/7 יצאנו לנסיעה.
     • ב- 1991 רציתי מדפסת, לייזר, אחרי האפסון 24 סיכות שהיתה לי.
       לא הסתפקתי ב- 300 dpi הקיימות.
       לא עברו כמה שבועות ו- hp הכריזה על ה- mp5, המיתולוגית עם ה- 600 dpi במחיר סביר.
       
     • ב- 2007 אחרי 4 שנים ללא אופנוע, החלטתי ש"לכולם יש, חוץ ממני." רציתי אופנוע ל'זקנים', אול ארונדר, שממצע תכונות, יודע לעשות הכל במחיר שלא יודע לעשות שום דבר ממש טוב.
       בחיפושים אחרי דגמים חדשים של יצרנים, מסתבר ש- Kawaski תשיק עוד מספר חודשים אופנוע מקטיגוריה חדשה- Versys, הייתי הראשון להזמין אותו בישראל, הגיע אחרי עוד שלושה חודשים.
     • 2012, רוצה לחדש את האופנוע, יותר איכותי, יותר חזק, מתביית על הדגם האפרורי BMW F650GS.
     • בדיוק מה שמחפש, רק מה-
       • קצת חלש מדי, פגם מוטורי,
       • יש לו דיסק דיסק קדמי יחיד- פגם אסתטי בלתי נסלח,
       • ונקרא 650 כשהנפח שלו 800, פגם שיווקי בלתי נשכח.
       
       ב- 3/7/2012 מחפש מה חדש, וידיעה בת יום - 17 שעות, ליתר דיוק - מבשרת שהיצרן הגרמני לקח את הדגם הקודם, ולדגם 2013 הוסיף
       • 5% כוח,
       • דיסק קדמי,
       • 50 לשמו- F700GS.
       וואלה, עוד קצת תוספת כוח, מתן עוד 100 לשם- היה עושה את העבודה, אבל הכיוון נכון, והתוצר תואם את ציפייתי. האופנוע הבא.

543. טיפ טף, זיקנה

     אני כבר לא משתין, אני מפטין- מטפטף.
544. זכיתי לשמוע הרבה בחיי "למדתי ממך"
     • זה מחמיא. נעים.
     • מעל רמה מסויימת פחות.
     • בשלב כלשהו צפה השאלה:
       • איך זה שאת אנשים מאד מאד חשובים, לא הצלחתי ללמד כמה דברים שהיו לי מאד מאד חשובים?
545. זה שאני לא עושה רעש ברגע מסוים, זה כנראה אומר שאני עסוק בלעשות נזק. מתמקד בז'אנר האישי, הפסיכולוגי, הבלתי הפיך.

546. חיפוש משמעות

     קיבל אוברייטד רציני מאד. ערכי, אינטלקטואלי.
     באמא'שכם חיפוש משמעות זה 'התווך שבו מצד אחד אנשים עם אישיות נידפת מחפשים אחיזה אצל אנשים שיוצרים תשובות נחרצות שמקדמות את עצמם, בתקווה שלתווך הנוצר יתנקזו מספיק אישיויות ממוצעות ליצירת סוציולוגיה מאובחנת.'
     • 'ו-מה אתה עושה?' יציקו המעיקים.
     • 'מבהיר לעצמי מציאות ותפישות.'
     • שואף לייצר תפישות אוניברסליות שתקפותן אינן תלויות בזמן ומיקום השחלות האישיות.
     • והן "לצריכה עצמית"- לא ממש, כלומר ממש לא, דחוף לי שאיש ייאמץ את ביאושי תוצריי.

547. פרופסיית התאמת פרסונה לפוזיציה

     • יחסי מנהל-כפיף בסביבות עבודה מגוונות, ששודרגו לחברות קרובה המשתפת חוויות משמעותיות זומן באמצעות חברת השמה למכון הערכה.
     • שם הבוחנת המנוסה חרצה שהאיש:
       • יכול ללקות בחוסר אמינות,
       • יש לו קשיי הטמעות/ התאקלמות בסביבה חדשה,
       • ויש לו יכול מכירה.
     • מניסיון רב עם האיש-
       • קשה לומר על מישהו 'מאד ישר'.
         כן יכול להעיד שטולרנטיות שלו לחוסר יושר של אחרים הדוקות משלי.
       • לא ראיתי, בחיי, מישהו שנטמע בסביבתו יותר ממנו. ברמת השפה, ההומור, התרבות, המחוות הגופניות, באימוץ המחוות הפיזיות. לא ראיתי דבר כזה.
       • הוא ממש לא איש מכירות.

548. איך קבלת את העבודה?

     כשספרתי שהייתי במקום מהמופרכים ביותר במשרה מההזויות ביותר, נשאל 'איך קבלת את זה'.
     כאילו שזה מעניין או משנה.
     מכיוון שמעביר את התשובה במנגנון הכרעת 3, 30, 300 מלים, עונה או ב-
     1. "ביורוקרטית אדמיניסטרטיבית, ממש לא מעניין איך." או-
     2. כשהבנתי שאני לא רלוונטי לשוק- רוצה הרבה יותר מדיי עבור המעט מאד ערך שיש, רוצה ויכול לתת,
        שאלתי עצמי במה אני טוב:
        • לצערי, ברור לי שבמעט מאד דברים.
        • אבל יש דבר אחד, שאני הכי טוב בעולם. באמת- מספר אחת. אלוף העולם.
          אני הכי טוב שיש ב-לדעת מה עושה לי טוב ונעים. בזה- אין טוב ממני.
        • מאידך, מה טוב לאחרים אני הרבה פחות.
        לכן, במעט הזמן שנותר, כל זמן שהזרועות הרפויות האלה יכולות לסחוט, הראש הרופס הזה יכול לרצות, רוצה לסחוט את מה שאני באמת הכי טוב בו.
     כך קבלתי את המשרה.
549. מעל גיל מסוים, די צעיר אגב, הסיכוי שמישהו יגלה כישורים חדשים החבויים בו די קטן.
     יש סיכוי גדול יותר שייעשה שימוש חדש בכישורים ידועים. קיימים.

550. הסכם ברור. מראש

     • ידידי הנערץ, מקדים ומספר ששותפו הקודם היה על תקן המעודדת שלו בעת שבא עם יוזמה, ובהמשך היה המבצע והאדמיניסטרטור של היוזמה.
       החוזה ברור- הוא בעצם מבקש שאכנס לנעליים מוגדרות אלה.
     • חושף את הרעיון.
     • לא נפלתי מכסא ברצפה, מריענון הרעיון שעשה אותו עשיר לפני 15 שנה.
     • לא הסכמתי,
     • וממילא עמדתי בהסכם.
551. פגשתי תעשיין שכל אחד מכיר את תוצרתו.
     סיפר, שרכש כמות גדולה של חומר גלם במחיר שבהמשך צנח.
     כך, הגיע כל בוקר למפעל וראה הר של חומר גלם שהסב לו הפסד של אלפים כל יום.
     "מי שעובד קשה" נימק רציונלית "נעזר בפסיכולוגיה:
     הוריתי לשלם במכה אחת את כל התשלום כדי לנקות את תחושת ההפסד."
552. ידידי הנערץ מספר שאשתו לשעבר "מצוינת בלנפק תשובות."
     נוסעים על רייח הדלק ניחוח הבנזין. האשכנזי שלי מתעורר ותובע למלא.
     הוא קצת מהסס "אנחנו כבר מאחרים יותר מדי." ומוסיף בשכנוע עצמי "אפשר להמשיך לסוע כך שעות." .
     "אנחנו טייסים" מכניס את האולטימה רציו מונדי, הכיבוס החיובי-רגשי לכפייתיות הנזהרת.
     בתחנה הנטושה, על מצב 'תדלוק עצמי' הוא ככה, תרגום האפעס של אמי, מתנהל כמי שלא ממש מתורגל במילוי מיכל, מתקשה לפתוח את פתחו, מתלונן שאינו רואה את המקשים.
     יוצא להושיע. הוא מסתדר. שם לב שהוא מתדלק ב- 98 במקום ב- 95 אוקטן.
     "עצור" אני מייעץ, "אתה ממלא 98."
     "כמה הפרש זה?" "איזה 20%", משיב.
     "אבל כמה זה בנומינלי?"

553. אבחנה פרוקטוגרפית

     ידידי שחרר אבחנה עמוקה: "לתחת שלה יש אטיטיוד של כוס."
554. אני מציק.
     רוב הזמן בע', לעתים עם ח'.
     מציק. תמיד.
     התנועתיות היא בחוויית המאבחן. המציק, מעיק.
     

555. זו פוריות?

     • כמה פיצ'פצ'תי את הרעיון שיהיה לי מכשיר הקלטה מחובר לקסדה ברכיבת האופנוע לראש העין? לאלסקה, במכירות הגלידה בטקסס?
     • כמה, חומר התאדה.
556. בשנים האחרונות, כתיבה 'נשית' מרבה לעסוק ביחסי הגומלין, החד כיווניים אגב, בין חיוויי המציאות לתפישת הערך העצמית.
     את המגמה הזו מובילה דנה ספקטור, כותבת מצוינת, שמפשילה שחלות, שורטת, צובטת וצורבת אותן במדורה. כלומר במדורה.
     יש מי שמחרות ומחזיקות אחריה, בתפוצה וכישרון פחותים.

557. רגישות

     • מידת הטולרנטיות שלנו להיות במצבים לא נוחים.
       • פיזיולוגית.
       • רגשית.
     • באיזו מידה אנחנו מצפים שסביבתנו תהיה 'רגישה' ותכיר באי-הנוחות שלנו?
     • מה אנחנו נוטים יותר, לחשוב שנהגו בנו ב'רגישות' יתר, חסר, או תואמת?

558. רשע

     • בדרך כלל, הצופה, או הנפגע הם המתייגים את המעשה כמרושע.?
     • פיזיולוגית.
     • רגשית.
     • באיזו מידה אנחנו מצפים שסביבתנו תהיה 'רגישה' ותכיר באי-הנוחות שלנו?
     • מה אנחנו נוטים יותר, לחשוב שנהגו בנו ב'רגישות' יתר, חסר, או תואמת?

559. יכולות בדגרדציה

     • במנהטן, באמצע הישרימים, למדתי לנהוג במשאית.
       • היו לי חלומות ביעותים שהגרוטאה הכתומה חסרת הבלמים של השלפרס לא תעצור לי- ולא קרה.
       • את ה-26 פוטר כבר הייתי מחנה כמו מכונית סאלון,
       • ואת ה- 22 של הרץ הייתי נוהג כמו אוטו ספורט.
     • בסוף העשרימים, באלף הדולר האחרונים רכשתי תואם ibm 8086, xt.
       • השתלטתי על מעבדי תמלילים, תוכנות גרפיות, מצגות.
       • הייתי power user
       • השכרתי את המיומנות לפי שעות.
     • ברכיבה על אופנוע שלטתי
       • היתה לי התחושה שאני מבין בכל מהירות כמה ניתן להטות
       • ואת הזויות שצריך להתיישר בכל האטת בלמים.
     • בתחילת השלושימים, הייתה לי תחושת אומניפוטנטיות של שליטה במטוס.
       • הבנתי את הסיבה-תוצאה של התנועה
       • שלטתי במרחב האווירי.
       • העמקתי, למכשירים, מסחרי והדרכתי.
     • בארבעימים הרגשתי את הנסיגה:
       • את ההתקהות
       • האיטיות
       היתה לי התחושה שההשלכות עלולות לחרוג מהאישי שלי- ההשתנה מהמקפצה עלולה להיות יותר כואבת ממביכה, ויותר חשופה מ-רק למשכשכי בריכה- קרקעתי עצמי.
     • לקראת סוף הארבעימים הרגשתי שיש לי שקית ניילון על העיניים:
       • לא הצלחתי לקרוא.
       • חוסר האונים שבניתוק היה בלתי נסבל.
       • ים של כסף נתן לי 90% פתרון ל- 90% של הזמן.
         ומשקפיים על האף. פרמננטית.
     • בתחילת החמישימים ניסיתי ללמוד תכנות:
       • התנפצתי. כבר ביסודות.
         • לא הצלחתי לפתור בעיות.
         • כשהיו מסבירים לי את הפתרון הייתי מבין.
         • לא הצלתי לייצר פתרונות לבד.
         • תסכול רב.
         • הכלים המנטליים שלי לא מתואמים לדרישות.
         גם העובדה שבהמשך, בכתיבת htmlים ובתוכנות ליצירת אתרים ואחרות השתמשתי במה שנחשפתי אליו בתכנות לא ניחם.

560. יכולת משחק

     • נטול אותה.
     • לחלוטין.
     • כלומר לדבר מול קהל אני יכול. אפילו נהנה. אם יש תוכן ברור מראש שיכול להשתמש בו כמתווה לא מחייב.
     • להכנס לתוכן מוכתב מראש- לא.
     • להכנס לדמות? אני? אין מצב!
     • לא שורד מצבים שמחייכים ללא סיבה, או צוחקים מלאכותית.
561. במטוס: "הי, אשתדל לא להפליץ."
562. בתיאטרון: "אשתדל להתנהג יפה- לא מבטיח."

563. מנהטן

     בנחרצות (כלומר זה ממש בסדר לא להסכים אתי):
     • ארה"ב למאה העשרים זה לא פחות מרומי למאה הראשונה;
     • מדינה עצומה, עם כל כך מעט משמעותי לראות,
     • ואז יש את מנהטן שזו תמצית הדחס של הכל עם די.אנ.אי. של היתר ושלא דומה לשאר- כמו רומי.
     • זה לא שמנהטן מצצה את לשד האומה, זה הלשד המנקז עצמו לשם ומוזן מכל היתר.
     • שקיעת ארה"ב, איבוד מיקומה מזכיר הן את חשיבותה עד עתה
     • והן את דימיון מנהטן לרומי.
564. בפגישות, לא סובל שהצד שלי-
     • קוטע את רצף שחרור המידע של האחר,
     • מסביר לי את כוונת האחר,
     • מסביר, מבאר, משקף את דבריי לאחר.

565. הנעה לפעולה

     • כמה אנשים נוטים לעשות פעולה כשהרציונל לעשותה הוא הפרוגרסיביות- "כבר עשיתי ככה וכך",
     • ולא כי בנקודת זמן מסויימת, לתפישתם הם השלמת המשימה הוא הדבר הנכון לעשות??

566. תרומת איברים וגופה

     • בתרומת גופתי או אבריי, למדע או לאדי, אין כל מעשה או אלמנט נאצל.
     • נדיבות זה להקצות לאחר טובין או תשומות בעלי ערך, בחדוות הנתינה.
     • במותי, לגוויתי אין כל ערך.
     • ואם כן- לא אני נותן לה את הערך, אלא האחר.
       • אז למה לתת לחי את זכות ההחלטה על דומם אחרי מותו?
       • שהחי יחליט על 'אחרי היותו'?
       • איך קרתה התקלה האבולוציונית הזו?
       • זה חלק מהקונספירציה הדתית, שפסאודו חילוניים אוחזים בה?
     • לכן אם יעשו בה משהו בעל ערך יותר מאשר אם יקברו אותה, לא באמת נתתי דבר, שכן אני אינני. זו גוויה, אפילו לא גווייתי, אני אינני.
     • ומי שלא מוכן לתת- הוא לא באמת נותן או לא נותן משהו.
       • הוא איננו.
       • הוא חושף את ייחוסו ערך למשהו.
       • מכל סיבה שהיא, רציונלי בחייו הוא לא.
       • כלומר, הוא אולי 'מפותח רגשית/ תודעתית', אך לפחות באספקט אחד, ואם כך, יש להניח שבעוד, הוא מדגמן סוג של אמונה דתית, בכך שאינו מייחס למוות את פשטות החידלון אלא מורכבות תרבותית, הקשרית, נרכשת.

567. של מי המסיבה הזו?

     • לפני שאמי מתה, התעניינתי אצלה איזה לווייה היא רוצה.
     • "צנועה" השיבה.
     • לא כל כך האמנתי.
       • אם רצתה לווייה בחייה, אין בהיבט זה 'צניעות'.
     • אבל זו בכלל המסיבה של שאריהה, לא?
568. בחוויתי נתקלתי במעט מאוד אנשים, ששינו את סט התפישות וההתנהגויות הנלוות אליהן באופן משמעותי.
     שמעתי יותר אנשים שמעידים על עצמם "השתניתי".
     עדות זו, בעיקר מעידה על היות הקוף ביקורתי באופן שלילי על סט התנהגויות או תפישות שליליות, והבעת תקוותו שהחליף אותם באחרות. לא זוכר שנתקלתי במי שהיה חסר ביטחון עצמי, והפך לאישיות בטוחה, בקמצן שהפך נדיב, ברציני שהפך ליצן.
569. מהבחינה זו, הדור שלנו, שלך ושלי, הגיע לשיא הנוחות למאסות של אנשים, ומעתה תהיה רגרסיה, שבה כמו בקומוניזם/ קפיטליזם/ פיאודליזם הקשה, מעט אנשים יחלקו יותר עושר, וריבוי אנשים יחלקו פחות. פעם זה היה בשל היעדר הנגישות למידע, היום בשל (אי אפשר לומר עודף) אינטנסיביות הנגישות. מימד האיכות הולך ונעלם.

570. פיצוח ה-איך לעשות כסף

     • רבים מתעסקים עם פיצוח ה"נוסחה" לעשות כסף-
       • הקצה תשומה
       • במחיר הנמוך ביותר שתוכל
       • הוסף לה ערך
       • מכור אותה במחיר הגבוה ביותר האפשרי,
       • וודא שהמכירה גבוהה יותר מהקניה.
       • ככה פשוט.

571. נהאנ"ה

     נידפות הנחרצים אונ נחרצות הנידפים

572. בניית קבוצה

     קבוצה זה אוסף של פרטים עם מכנה משותף. (לא, לא הסתכלתי במילון. בן יהודה, אבן שושן ודומיהם הם אוטוריטות למקור המלים והתפתחותן. הגדרות, אחיזות מלים ומהיות, מעדיף להשתמש במיומנויותיי.)
     קבוצות נוצרות סביב פעילות משותפת ונותרות כקבוצה כשהפעילות נשמרת או מתפתחת ומהווה פלטפורמה עליהם הפרטים מונחים.
     
     רוב הקבוצות נוצרות אורגנית תוך קידום מטרות אד-הוק שלשמן הפרטים קובצו. כשהמטרה נעלמת, הקבוצה מתאיידת.
     
     קבוצת ספורט היא דוגמא לקבוצה מגובשת ומאובחנת היטב, ובעצם חבריה נחשבים כ'קבוצה' לפרק זמן קצר במיוחד. משתנה מהותית בטווח של חודשים-שנים ספורות.
     [ועוד יש מי שתופשים עצמם כאוהדי הקבוצה. פיקציה לא אינטליגנטית של רצון להזדהות קמאי.
     מה שאינם מבינים שהדבר האותנטי באהדת קבוצת כדורגל, זה התייחסות לקבוצת האוהדים. הם הקבוצה.]
     
     קבוצה יכולה להיות כתה בבית ספר, מחלקה בצבא, וכן הלאה. משימת הפרטים הסתיימה, נפוצו, מסגרת הקבוצה, הפלטפורמה נשארה, תכניה האנושיים נפוצו.
     
     'משפחה' (ביולוגית) היא הקבוצה הכי 'אצילה' שיש, שכן היא נבנית מלאכותית, למשימה. בעת שמוספים ילדים ביולוגים, המבנה ניתן להתפרקות אך לא הקבוצה והקשריה.
     ילדיו של אלמן יישארו עם אותם הורים בפרידתם ובמותם. הקבוצה הוקמה, והיא נצחית.
     בעוד שגרוש יכול לאהוב את אהובתו החדשה עד כלות, להתחתן ולמות מאוהבים, או להפרד בדרך- כל זמן שלא ייצרו ילדים, קבוצתם היא זמנית. אם הגרוש ייאמץ את ילדי אהובתו, גם רשמית, והאהובה תשבע לתפקד כאם לילדיו, זו קבוצה 'אד-הוק' עם תאריך תפוגה, אמנם לא ברור מתי, אבל וודאי שיגיע.

573. למה בזיעת אפיך תאכל לחם?

     היכולת להביא ערך לאחר, שמוכן לשלם על כך בטובין מתוך ערך שהוא הביא איננה טריוויאלי.
     להביא ערך מתוך תחושה של הנאה מתמדת בעש/ייה זו היא ממש בנדירות.

574. תרבות

     בעודי מפסיע במשעולי נווה צדק,
     ביום חורף אביבי ביותר בואכה סוזן דלאל,
     שתי מטרונית חולפות על פני,
     ושומע את המשפט הבא:
     "לתערוכה הקודמת, שנערכה בג'נבה הגענו מלוצרן"

575. גָן החרדה, גֶן השעשועים

     שלחתי סמס למכרה וותיקה השואל האם מכירה חברה שבמקצועה אמורה להיחשף אליה.
     לא נעניתי.
     שלחתי עוד אחד.
     לא נעניתי.
     לא יכול להיות. לא היא, לי.
     בדקתי שוב את הטקסט ששלחתי.
     לא גיליתי בעייה.
     בהמשך חשבתי שאולי לא מזהה, לא כתבתי את שמי. הנחתי שאני מופיע בספר הכתובות שלה. אולי לא.
     שלחתי בשלישית עם שמי.
     ענתה.
     סביר.
     מה שהפתיע אותי, שמסיבות אפשריות רבות מה הן באמת? משלה,
     החליטה לענות שמכירה את החברה, רק לאחר שידעה מי זה.
     
     ואני מתפעל מהפרקטיקה, משימור האנרגיה, שלא לאמר קמצנות תשומתית, אולי החרדה מהלא נודע המאיים, בטוח שמלווה ברציונל משכנע, לחוות 'אני מכירה' רק כשיודעת למי.
     חיים קשים.

576. משמרי טקסים חילוניים

     נחשפתי למי שרואים עצמם כ'חילונים גמורים'.

     הם

     • מעידים על עצמם כ'נטולי אמונה',
     • לא מאמינים ב'כוח עליון בורא ומסדר מציאות',
     • לא שותפים לקונספט 'שכר ועונש',
     • לא מתייחסים למוות משמעות מעבר ל-'הפסקת חיים'*
       

       ---

       *
       ועם זאת על אף עדותם זו, לא משוכנע בתקפותה.
     
     חשוב להם להיות 'חילוניים' ולהיתפש על ידי עצמם וסביבתם ככאלה.
     
     להפתעתי,
     בין מי שתופשים עצמם כחילונים, יש מי ש
     • משמרים טקסים כ-
       • ברית מילה,
       • בר מצווה,
       • חתונה,
       • לווייה,
       ונוספים,
     • מבצעים פעילויות קונקרטיות הכרוכות באי-נוחות כ-
       • שמירת כשרות בתצורה זו או אחרת,
       • צומות חגיגיים,
       איש איש ותמהילו.
       
     • מייחסים משמעות למלים מעבר להיותם אמצעי תקשורת לאחיזת מציאות- מיסטיקה,
     • חולקים תחושת שייכות ל-לאום, מעבר למכנה משותף של שפה ותרבות.
     • וכאלה שהרחיבו לשימור מנהגים שאינם פרקטו-קונקרטיים רציונליים נוספים.
     חילוניים בעיני עצמם אלה עשויים להיות בעלי אמונות טפלות, נודרי נדרים, מטקסי טקסים, יכולים להיות פטריוטיים למדינה, או לאומנים לאומה.
     
     אותם 'חילונים' עושים זאת מבחירה, במודעות עם רציונל- מבחינתם הם חילונים גמורים, חשובה להם המסורת, הזהות, ההמשכיות, לא מזהים ממד דתי/ אמונתי בתפישתם.
     

     מיקום משמרי הטקסים

     היכן ממוקמים מי שעוסק בזהותו כ'חילוני', רואה ומעיד על עצמו שבתפישתו הוא חילוני? האם הוא כמי שמכריז על עצמו שהוא 'אמן', 'שחקן', 'זמר', 'פסנתרן', 'ספורטאי', ובעצם הכרזתו משייך את עצמו לקבוצה זו?
     או, אולי, הוא דומה למי שמצהיר על עצמו 'ליברל', 'מעודכן', 'פתוח לרעיונות חדשים' ובכך משקף את רצונו ל-איך ערכית רוצה להיתפש?
     
     משמרי הטקסים, בהנחה שאינם נמנים על אלה 'שלא זוכרים למה', כלומר, בהנחה שפועלים מתוך ביקורת תודעתית ולא מתוך רוטינה שלא מעוניינים להפסיקה,
     מדירים את האל מתפישתם ונותנים לשימור הטקסים צידוקים רציונליים לקיומם- שימור זהות אישית, לאומית, עולם עויין שממילא מתייחס אליהם כמזוהים לאומית ולכן עליהם לשמר את הזיקה לדומים להם.
     
     עם זאת, אותם גילויי טקסים, מתאפיינים בהיותם שרירותיים, כלומר מהותם היא פעולה שאיננה פרקטית, לוגית, רציונלית, שתודעות שונות היו מגיעות אליה בחשיבה אינדוקטיבית.
     יישום טקסים היא קבלת החלטה מקדמית, א-פריורית, שמחייבת את המבצעים את יישום הפרקטיקה, ואז ייצרה בהליך רגרסיבי רדוקציה לרציונל של 'למה נכון וכדאי, מעשית' לבצע פעולה שמראש הוחלט לבצעה. מין טאוטולוגיה;
     על משקל שאמת יכולה להיות אחת- 2+3=5, והשגיאה היא אין סופית,
     אין שני אנשים בלתי מתואמים, שהיו מבצעים אותן פעולות באופן וולונטארי כ*-.
     • חיתוך פיסת עור מאיבר מין גברי בגיל 8 ימים,
     • ניהול פרוטוקול תקשורתי, מסויים במובהקותו המשתנה בחלק מתכניו אחת לשבוע בהגיע זכר לגיל 13 שנים,
     • ביצוע פרוטוקול תקשורתי מאובחן כשאין טריגר אמפירי להפעלתו, אלא להכרזת זוג על רצונם לחיות יחד,
     • אמירת טקסט מסויים כשהמת על פתחו של הקבר וזאת במילוי מדוקדק של פרוצדורה טקסית מאובחנת,
     • וכל זאת בתחושת שליחות של שימור ערך, בשל ציר הזמן האנכי.

     ---

     *
     דוגמאות לטקסים 'יהודיים', בשל היות הטקסט בעברית.
     
     משמרי טקסים אלה, רוצים את הכבוד, תובעים את תו האיכות והתקן, מצפים להכרת היותם ה'עגלה המלאה', של מי שגזר על עצמו הגבלות במאמץ לשמר ערך גדול נתפש. הם לא מסכימים עם הדרתם מחילוניות.
     
     הם מתפלאים שלא מקבלים את הכבוד, אולי אף סופגים לעג ממי שתופשים עצמם כחילונים רציונלים כלפי מי שמתיימר, מבחינת החילוניים, להיות רציונלי ובעצם נתפס בקלקלתו, כלומר באמונתו.
     
     הם תמהים על היעדר הסובלנות למימוש אמונתם שנתפשת כפגיעה בטוהר הרציונליזם ונחשפים לרמת סובלנות משתנה ולועגת להמשך קיום האמונה וההיבטים המעשיים המשוייכים לה.
     
     מבחינתם, [מי שבכלל עוסק בהבלים אמורפיים אלה, נטולי אחיזה מציאות או מימוש פרקטו-קונקרטי] בתפישת עצמם כחילוניים, רואים בתפישה הרציונליסטית 'קיצוניות'. ב'קיצוניות' כחיווי שולל ניתן לכרוך
     • הן חוסר נורמטיביות שיש המבלבלים אותה עם 'חוסר סבירות',
     • והן התנהלות 'להכעיס', ששוללת לשם השלילה תפישה דתית אמונתית.
     הם אינם רואים ברציונליות דיכוטומיה של קיום/ היעדר קיום אמונה, שלא יכולה להיות על מנעד 'הרבה-מעט' רציונליות.

     אני

     בתפישה מי הוא דתי ישנו עירוב בין מי שממלא אחר מצוותיה לבין מי שמאמין בעיקריה.
     נחשפתי ל-

     מאמין ומקיים מצוות	מאמין ולא מקיים מצוות
     לא מאמין ומקיים מצוות	לא מאמין ולא מקיים מצוות

     
     

     	מאמין	מקיים מצוות
     	כן	כן
     	כן	לא
     	לא	כן
     רציונליסט	לא	לא

     למי שמאמין בעיקרי הדת, וקיבל על עצמו לקיים את מכלול
     
     
     
     לא רואה במשמרי הטקסים 'מאמינים עצלים' שמסיבות כלשהן לא מקיימים את פרקטיקת הציוויים הקשורים לאמונה בה הם מחזיקים- הם לא קבלו על עצמם סט אמונות מלא, אלא חלקי.
     
     גם לא רואה בהם את מי שתופשים את היות האל פרילאנסר פותרני הנכון להתגייס בכל עת מצוקתית לקריאתם.
     
     למה הם ממאנים להיתפש כ'מאמינים', אני מבין.
     [יכול להציע ש-
     
     • נמוך להם סוציולוגית להשתייך ל'מאמינים',
     • ראוי להם, אינטלקטואלית, להתייחס למציאות רק למרכיביה הנתפשים והמעובדים רציונלית.
     אך פחות מעניין.]
     
     מגזוזטראת צפייתי, באמונתם, בפרקטיקה שהם מיישמים, הם חלק מקהילת עמיתים, עם סממנים דומים. בדרך כלל, הם אינדיבידואלים אינטליגנטים, משכילים, מודעים, העוסקים מתוך עניין עצמאי בסוגיות זהותם.
     
     בדרך כלל, עקרונות אמונת חילונים (- אוקסימורון) אלה הוטמעו בבית גידולם. על פי רוב, ההביטאט שלהם ערך, אף הוא בדומה להם, מודיפקציות לאמונות האורתודוקסיות וייצר ווריאציה של פרקטיקה אמונתית על המקור.
     כלומר, הם ירשו הן את
     • עיקרי האמונה,
     • הן את הרצון לשמר אותם,
     • והן את התפישה הליברלית המאפשרת לגיטימיות ל'עריכת גירסה עצמאית' לאמונתם.
     הם משמרים נורמטיביות נוחה שמשקללת את נוחותם הרגשית, מחשבתם ההיררכית רציונלית, ואת הנורמטיביות המקיפה אותם
     אותי מעניין קו ההפרדה, מה ש מדיר קישור למסקנה את החילוניים בעיני עצמם מתפישת חילוניות רציונלית כפי שאני תופש אותה.
     

     חילוניות

     לתפישתי כפי שתובא להלן
     חילוניות היא חתירה תודעתית לתפישת היבטי המציאות באמצעות החושים ולעבד את המידע באמצעי סיבה-תוצאה לוגיים.
     
     ככזו, לתפישה רציונלית נעדרת מאמונה, יש שני מאפיינים:
     1. אוניברסליות
        תפישות המציאות של תודעה אחת זהות לזו של תודעה אחרת אחר, כשהן ניזונות מאותם גירויים, וזאת בלא שיש תיאום תפישתי ביניהם, אלא בשימוש בכלים רציונליים
        יש להפריד בין ניתוח רציונלי אך שגוי של מציאות לבין חתירה לאמונה,
        ולהסכים עם ה(כמעט תמיד)מובן מאליו, שטעמים והעדפות אינם בבחינת תפישת מציאות.
     2. ביטחון אי-הידיעה
        באין הסבר רציונלי לתופעה כלשהי, החילוני יכול לחיות עם העדרו, טרם אימוץ הסבר ממחוזות החוץ-רציונליסטים, המיסטיים, כוחות 'מנהלי יקום'.
     
     
     

     תפישת אמונה מול העדרה

     להלן הניסיון, היומרה הבלתי נגמרת
     • כיומרה,
     • וכתהליך שמניח ומקווה שלעולם לא יושלם,
     לנסח לעצמי* את קו ההדרה בין אמונה, לבין היעדרה.
     

     ---

     *
     לא להאמין- מס שפתיים. צניעות מעושה, כמוה כיהירות אותנטית.
     
     בסיס תפישתי הוא שאמונה היא כמו מצב הריוני.
     • ישנו מנעד 'תחילי, מועט – מתקדם, רב'.
     • אי-הריון הוא מצב מוחלט ללא מידתיות.
     • אין לדעת על מי שאינה בהריון, אלא לשלול חיוויים שהיא כן.
     בשונה מהריון, שהוא בהגדרה מצב זמני, אמונה הוא מצב תודעתי מתמשך שמארח פרקטיקות אמונתיות ברמת יציבות משתנה.
     
     על העדר אמונה כתפישת עולם ניתן לומר, שממדי האמונה טרם נחשפו, אבל קיימים; יש להניח שהיו, ועוד יותר- שיבואו.
     עם טענה זו, אינני יודע להתמודד.
     
     

     	אמונה	היעדר אמונה (רציונליות/ חילוניות)
     תפישות מה הם עיקרי הגישה?	תפישת אינדיבידואל בה תופעה מתקיימת גם ללא חיווי חושי. הסכמה שאינדיבידואל עשוי להשפיע על מציאות אמפירית באופן שנתפש באמצעות חושי אינדיבידואלים אחרים, רק מכוח הפעלת תודעתו, ישירות או באמצעות גורמי-על חיצוניים. בדת- אלים.	התופעות בטבע הן תוצר של סיבה תוצאה, גם אם בלתי ניתנות להסבר זמין מיידי.
     איפיון מה ההשלכות של התפישות העיקריות?	ליברלית, אישית, סובלנית לפרשנות, במובן שמאפשרת לכל מאמין לחיות באמונתו, בווריאציה על המציאות הנתפשת, בהסברים לסיבותיה ולדרכי הטיפול בה. מכילה אלמנטים בלתי מתושאלים - 'קדושה', ומשתמשת בהסמלות מציאות - טקסים. עם זאת אין טולרנטיות לבסיס האמונה, שהוא נחרץ ובלתי ניתן לערעור. בשל התפישה שיש 'כוחות-על מנהלי יקום', יש מי שמנהל שכר ועונש על פעולות הפרט, מין קונספט כזה שמגוייס בדרך כלל לרווחת או הגנת המאמין.	פרדוקסלית, חילוניות, היא תפישה אדוקה, מוחלטת טוטליטרית, שאינה סובלנית כלפי פרשנות. ועם זאת חלק מרציונליות היא הטלת ספק בכל דבר ובדיקתו האם עומד בעקרונות הפירוק ההיררכי לוגי למרכיביו והיכולת לחזות מציאות על סמך ניתוח המידע.
     חתירה למה האינדיבידואל שואף בגישה?	מחשבה אינטואטיבית, לא מיומנת לוגית, כאוטית, שאינה תומכת דייה (-לתפישת המאמין) ךהבנת המציאות או השלכותיה הנגזרות, וזאת באופן המאיים על תפישת ההומאיזטאזיס של הפרט, מנתבות אותו לחיפוש סיוע, מעקה תפישתי, שייקל על הבנת המציאות, יסייע בפילוס נתיב התנהלותי ולעיתים ייחול להתערבות, דאוס אקס מכינה, ליצירת שינוי משמעותי, באופן שמחוץ להשיג כוחו של הפרט.	לרציונליסט מחשבה היררכית מסודרת לוגית שבעליה סומך על עצמו שיסתדר במציאות כאוטית- זו שהסדר בה לא פוענח.
     האנשה מהם המימדים האנושיים המיוחסים לגישה?	אמונה- כתפישה אבסטרקטית, נזקקת למתווכים, נציגים מטעם, סוכנים ופרשנים. היא מואנשת; מתקשרת עם מי שחי על פיה, מתגמלת על דבקות בה או מענישה במגוון סנקציות על כפירת מאמיניה בה, לפחות על פי נציגיה.	הגישה הרציונליסטית תיחשב כאינטליגנטית, מנוכרת, ומאיימת. מקור האיום בשימור המבנה החברתי, והשרדות אישית: בהיות הרציונליות נטולת אלמנטים מוסריים, היא נסמכת על 'מעצורים' תפישתיים פרסונליים, שירסנו חתירה לקידום תפישת תועלת אישית של האוחזים בגישה. מסוכן לסמוך על מעצורים אלה: מבחינת הרציונליסט, אם ימצא לנכון שביצוע מעשה המקדם אותו יפגע באחר, יבצע, מבחינתהמאמין, שנסמך על כוחות גדולים ממנו ומותנה אליהם, יחוש מאויים ממי שנעדר התנייה מרסנת כזו.
     אופי אישיותי מהם המימדים האנושיים המיוחסים לפרסונה הנמנית על הגישה?	המאמין נתפש על ציר שבין תפישת עולם ערכית חמלתית לבין קנאות פרימיטיבית חשוכה. יכול להיחשב כאיש חזק וערכי הדבק באמונתו, וכחלש שהטמין אבנים בכיסיו התודעתיים כמשקולות מייצבות את נידפותו בחששו מפני מציאות בלתי ניתנת לניהול עתירת 'רגעים מכוננים' שמחייבים פתרונות דרסטיים מעבר ליכולותיו.	רציונליסט נתפש כקריר, מנוכר, מנותק, אוטיסט, מתנשא, אינטליגנטי נוטה למדעים מדויקים, עם מחשבה אבסטרקטית. מקור ההתנשאות: תפישת יתרון של מי שבוטח ביכולתו הרציונלית על מי שלא. ככזה, מכיוון שנתפש כנטול מעצורים מוסריים שמקורם בכוח-על, המאמין בתפישת מיקסום טובתו האישית עלול לאיים על סביבתו כמי שעלול לעבור על קודי מוסר חברתיים.
     איפיון מה ההשלכות של התפישות העיקריות?	ליברלית, אישית, סובלנית לפרשנות, במובן שמאפשרת לכל מאמין לחיות באמונתו, בווריאציה על המציאות הנתפשת, בהסברים לסיבותיה ולדרכי הטיפול בה. מכילה אלמנטים בלתי מתושאלים - 'קדושה', ומשתמשת בהסמלות מציאות - 'טקסים'.	פרדוקסלית, חילוניות, היא תפישה אדוקה, מוחלטת טוטליטרית, שאינה סובלנית כלפי פרשנות.
     הנחות א-פריוריות איך מתייחסים להנחות-על?	שימוש בהנחות מקדמיות כחלק מהמציאות, מהוות מהות האמונה.	שלילת הנחות מקדמיות.
     אי-ידיעה איך מתנהלים עם היעדר תשובות רציונליות?	האמונה באה לתת מענה לסוגיות אי-הידיעה, מהווה את ההסבר לה, בסיס צידוק קיומה.	קיימת יכולת לחיות עם אי-ידיעה, (איך נוצר העולם...) נמנעת מהסבר אמונתי מיידי מוצע עלי ידי סוכן אמונה או על ידי- תיוג הנחה כאקסיומה, שהיא בלתי נמנעת, לא רצויה, מעטה ככל האפשר,או המתנה להסבר רציונלי עתידי.
     הוכחה מהו הצידוק לתפישה?	על אף הנחת הנחות א-פריוריות, במין טאוטולוגיה סיבובית, קיים חיפוש לצידוק הציוויי האמונתי של ההנחות המקדמיות- אין לאכול בשר עם חלב, יש למול את היילוד, פוסטולט שמשרת בריאות, לכן מוצדק. שימוש בחיוויי מציאות כהוכחה לתפישה המקדמית- יכול להיות שעולם כה מורכב היה יכול להברא שלא על ידי האל?	היסק על עבר שמנבא תופעה עתידית, הגעה לאותה מסקנה על סמך אותם נתונים על ידי תודעת אחר.
     נראות איך נתפש אוחז בגישה?	אוחז באמונה נחשב כ'אנושי'. מי שאינו בן אנוש לא תהיה אמונה. בעל האמונה חושב שחסר האמונה מפסיד מימד בחיים אם נעדר אותה. מכיוון שאמונה היא מכנה משותף למאמיניה יכולה להתפתח אחוות בעלי אמונה, והקצנה ביישומה. בעל אמונה יכול לבקר עמית על אדיקות יתר או חופשיות לפי קוד שרירותי שנראה לו אוניברסלי אך מובן רק לו. בעל אמונה אחת יכול לבוז ל-, להיות עוין את מי שמחזיק באמונה אחרת אם נוגדת את שלו.	הרציונליסט מודע להיותו מיעוט המוקף במאמינים בדרגות שונות בנושאים שונים. לעיתים הוא אפולוגטי בהיותו נתפש כ'לא אנושי. הרציונליסט מתייחס לבעל האמונה כ'עובד אלילים', שאין יכולת או טעם לנהל איתו שיח רציונלי, ובז לו אם במוחצן או בהסתר.
     סובלנות איך גישה מתייחסת להיפוכה?	אמונה מאפשרת לרציונליות לדור עמה בכפיפה אחת. במתח ביניהם, ייעשו מודיפקציות והתאמות על צירי זמן, תפישות, פעולות, בהכרח לא בקוהורנטיות עם האמונה או ברציונליות, עם זליגות התנהגותיות לשני הצדדים, תוך שימוש ב' רציונל ללא בסיס הגיוני '. אדם מאמין יכול לפעול רציונלית. יתירה מזאת, אם לא היה נוהג ברציונליות, לא היה מצליח ליישם את אמונתו לאורך זמן.	לאישיות רציונלית אדוקה, אין פניוּת לאמונה. נטישת הרציונליות יכולה להיות בעקבות החלטה לא רציונלית, טראומה מצוקתית.
     תנועה לאיזה גישה יותר גלישה מהשניה?	אבולוציונית לאמונה; עם ההתפתחות היכולות המנטליות, האינטליגנציה, התמלול החיוויים הרגשיים, עולות שאלות שהולכות והופכות מורכבות שאין להן תשובות נגישות, יש יכולת לאמץ תפישות א-פריוריות שלא עולות עם מציאות נתפשת. אישיות שיש לה מאפייני מאמין (בתצפיותיי האינטואיטיביות) יכולה לנטוש אמונה אחת, אבל הכישורים הקוגניטיביים, רגשיים מנחים לאימוץ אמונה אחרת, לא מאפשרים את השלתה.	בהיעדר אינטליגנציה ויכולת רגשית, צמחים, חיות פועלים רציונלית- על פי חוקי הטבע, באופן תגובתי דומה לגירויים זהיםבהיעדר אינטליגנציה ויכולת רגשית, צמחים, חיות פועלים רציונלית- על פי חוקי הטבע, באופן תגובתי דומה לגירויים זהים. עם התפתחות האינטליגנציה הכלים התודעתיים מתפתחים ומתיימנים.
     סיבה מדוע מומרת גישה אחת באחרת?	מעטים הם המקרים בהן אמונה ניטשת. במקרים בהם הסוציולוגיה האמונתית נרפית האישיות הרציונלית הלאטנטית יוצאת לאור.	במצבים טראומטיים, נטול או בעל אמונה חווה 'התגלות'- epiphany. רציונליסט עשוי לאמץ אמונה בשל חוסר היכולת לעמוד מול עוצמת התופעה שחווה עם (היעדר) הסבר לה.
     אנושיות מהי ההתייחסות לרגשות בכלל, ולחמלה בפרט?	ייחוס למרכיב אמונה כביטוי לאנושיות. בהתעלם ממעשים 'לא אנושיים' שנעשו בשם האמונה, רוב האנשים מאמינים.	רציונליות כשלעצמה נטולת מימדי אנושיות או חמלה. רציונליסטים נתפשים כחסרי חמלה, 'לא אנושיים'. הרציונליסט בהתאם להעדפותיו ונטיותיו- עד כאן אין רציונליות, במסגרת תמלול התנהלותו בחייו, יחליט באיזה מקרים, אמצעים, משאבים וויתורים יקדם את מימוש הערך.
     מוסר למי יש עקרונות התנהגות המאבחנים בין 'טוב' ל'רע'?	בקבלת האמונה מוטמעים עקרונות מוסריים, שעשויים להשתנות בין אמונה אחת לאחרת. אמונה מפקיעה את עקרונות המוסר מרציונליות- לא סומכת על המאמינים שבכל פעילות יקדמו את טובתם באופן שלא יפגע באחרים ובחכברה, ולכן מיצקה עקרונות מוסר כציוויים.	רציונליזם לא בוחן ערכית פעולות אלא האם מקדמים את טובת הפועל. לצמחים או חיות אין מוסר. רציונליסט יכול להעדיף קידום ערכים מסויימים על אחרים, וייתן לך צידוק רציונלי שכך מזהה בהם את תפישת טובתו. ערכים אלה מוטמעים א-פריורית על ידי שילוב של אישיות וסוציולוגיה. אישיות רציונלית שלא הוטמעה בה מרכיבים א-פריוריים של קידום עצמי בהתאם לחברה המקיפה אותה נעה על ציר שבין אוטיזם לסוציופתיות פסיכוטית. אישיויות קצה אלה הן ה'אחראיות' למוניטין השלילי של הרציונליזם.
     רצף מה ההתייחסות לפעולות הנובעות מהגישה בעבר?	פעולה שנעשתה מתוך האמונה, כתחזוקה ישירות או כקידום תפישת טובת הפרט לאורה, מתקשרת עם ממדים הוליסטיים, על רצף אירועים זמן ופעולות. מקבלת הכשר, הקשר ותוקף ביחסי גומלין עם עיקרי האמונה.	פעילות רציונליות היא יחידנית, פרטיקולרית, לא מתוקפת מעצם רצף. אין קשר נסיבתי ערכי בין פעולות על עצם קיומם.
     הצטרפות איך מאמצים גישה?	פיתוח אמונה יש צורך בתודעה. האמונה המתפתחת תהיה באמצעות: דמויות דומיננטיות המקיפות את הביטאט הפרט בשלב ההתפתחות התודעתית עשויות להטמיע תכני אמונה שרירותית. בעת שפרט נחשף למצב שאין לו הסבר לתופעות האופפות אותו, ותודעתו אינה יכולה להישאר במצב של העדר הסבר ל-למה, או מענה ל-איך..., מענה, יש סבירות שהפרט ייסמך על הסבר פותרני שיינתן על ידי סוכן כריזמטי של האמונה. [-קשה להאמין שיש מי שחווה מאורע טראומטי ואימץ בעקבותיו סט אמונות וציווים שלא הכיר קודם או תוּוָך אליו על ידי גורם אחר, אלא פיתח אותם עצמאית]. כשיש ייחול לתפנית מאז'ורית בעלילה, שמשהו יקרה מהר או יימנע והיות הגורם מחוץ להשפעת הפרסונה, יש פנייה לגיוס כוחות-על* שהאמונה עשוייה לייחס להם השפעה אמפירית על הסיטואציה.	צמחים כתוצר של הטבע, פועלים באופן שתואם רציונל, כדי להיות ברירת המחדל הראשונית של כל אורגניזם, לפני שספח תודעתית תפישות שרירותיות הוא התנהלות רציונלית. צמחים כתוצר של הטבע, פועלים באופן שתואם רציונל, כדי לצמוח. תצורת האינטליגנציה הנמוכה של חיות מאפשרת יישום פעולות רציונליות, גם אם חשופה לטעויות זיהוי בסביבה 'זרה' להן, אף שאינה מתומללת. מעל אינטליגנציה מסויימת מצופה מאדם שיפתח כלים לניהול מכלול התנהגותו במרחב באופן רציונלי, שיקדם את טובתו במורכבות על צירי זמן, תשומות, מחיר, והסכמת סביבתו.
     * אצל רציונליים יש 'ריכוז אנרגיות' במובן של מיקוד תשומות לקראת התמודדות עם מטלה, בשונה מאנשי אמונה שמניחים שבכוח התודעה המציאות תושפע אמפירית.
     תקפות איזה חיוויים מחפשים לתקפות הגישה?	חיובית- חיפושי הוכחה מתמידים מצטברים ובהגדרה לא מספיקים, לחיזוק אמונה א-פריורית.	נגטיבית- חיפושי הפרכות מנתצות פרדיגמות נוחות תפישתית כחשש שתפישה היא שגויה או תוצאה של גישה לא רציונלית.
     עמיתים מה היחס לאוחזים בגישה דומה?	שאיבת חוזק, לגיטימיות, תקפות ועוצמה, וכן חשש מלחץ תגובת עמיתים שאימצו סט תפישות שרירותיות א-פריוריות דומות.	עמיתים לתפישה הם מי שהיו נוהגים מול אותה באופן דומה, הם מהווים בקרה להתנהלות רציונלית, לא כמקור כח תומך רגשית.
     אמונה באמונה מה היחס לאוחזים בגישה דומה?	המאמין מניח, חושב, חפץ שהחתרן הרציונלי בסתר ליבו שותף לווריאציה של אמונת המאמין, כלומר מכנס.	החתרן הרציונליות, מניח, חושד שכל אחר הוא לא רציונלי, מפריד, וגם אם יוכח אחרת, מצפה לשמיטתו מהרציונליות.
     זה היופי בין רדיקלים משמימים לימניים מרתקים: בעוד השמרנים מתכנסים לקיים, הניתן, המוכר והקבוע, הרדיקלים מתרתקים מהשונה, האמןרפפי, האחר והמחדש.
     נורמטיביות-סבירות* מה האבחנה ביניהם?	הקהילה מהווה גורם מחזק נורמטיבית, ובשל כך, כביכול, מוכיח לוגית.	סבירות לא מקבלת את תקפותה מרוב, בקהילה כלשהי. סבירות נסמכת על מחשבה לוגית היררכית שמאפשרת לחזות קרות דברים בעתיד על סמך יצירת קשרים בין מרכיבים, וברמה האנושית- מי שנמצא רגשית מחוץ למצב והיה נוהג באופן דומה בסיטואציה דומה, בניקוי טעמים והעדפות אישיות.
     * ישנו בלבול רווח בין 'נכון לוגית' ל'הסכמת רוב'. שני מעגלים אלה עשויים לחפוף, ובמצבים רבים במידה רבה, אבל ישנן פעילות נורמטיביות שאינן סבירות- פנייה אל מת בלווייתו באמצעות הקהל השומע, ופעולות סבירות שאינן נורמטיביות- התייחסות לדגל כפיסת בד.
     אינדיבידואליות מה יחסי פרט-קהילה דומה?	לקהילה תפקיד חשוב בהטמעת תחזוק ושמירת האמונה בהיבט החיובי מחזק ובהיבט השלילי מעניש על היעדר יישום פעולות שהן תוצר האמונה.	הרציונליסט לא שואב את אנרגיית התנהלותו מקהילה דומה, שכן ביטויים רציונליים הוא רואה בכל מקום גם אצל 'מאמינים'.
     סדר מה ההתייחסות לכמיהה וההכרה בכוח המסדר את הייקום. בעיקר על מושג ה'צדק'?	בעל האמונה, מייחל חלק מאמונתו, פרקטיקה תועלתנית מייחל לסדר ייקומי שיאיר את ההבנה הבנה בסיבה תוצאה, בשלב הראשון והפחות חשוב, וייטיב עימו בשלב השני והחשוב.	סדר הייקום הוא תוצר של מרכיבים פיזיקליים שמתיישרים ביניהם על ידי סט חוקים שבחלקו ידוע ומובן. סדר ביחסים, כהשלכה של רעיונות הפיזיקליים הוא תוצר של מפגש מחשבות ומעשים של אנשים ועצמים שונים בייקום. אין לרציונליסט את האמונה בכוחות מטפיזיים 'המסדרים' את רווחת הפרט, ולכן לא מייחלים להם. מושג ה'הצדק' נתון לפרשנות על טובה מצרפית של כלל כלשהו מול פרטים המוכלים בו. 'צדק מוחלט' כידיעה מוחלטת הוא לא ערך נשאף, מפני שאינו בר הגדרה.
     שגיאה מהי ההתייחסות לטעות התנהלותית במימוש התפישה?	אמונה קוראת לכך 'חטא'. מאפשרת מחילה במגוון של אמצעים: החל מהתעלמות המאמין, המשך הפניה לפרוטוקול האמונה לטפל ב'חטא' המסויים (- בקשת מחילה/ וידוי לחטא מסויים), וכלה בקניית מחילה מהממסד האמוני, כ- אינדולגנציה, שטר מחילה.	הרציונליות תתייחס לתפישת מציאות שגוייה כמקרה מצער של קליטת נתונים מוטעית, כהערכה לקויה של משמעותם, או כעיבוד שגוי בלתי רציונלי. תיתכן מחלוקת על הסתכמות על מרכיבים שגויים בתפישת המציאות, וכן טעמים- מהי מידת המיידיות של של קידום טובת הפועל, עדיין בגבולות הרציונליות. אין השתת 'עונש' על ביצוע שגיאה, מהתפישה, אלא, נזק לאינדיבידואל מעצם ביצוע השגיאה, והתיקון, הוא הבנת משמעות ההכרה בטיפול שגוי במציאות, שעדיף שלא יחזור.
     מוטיבציה למה לאחוז בגישה?	תחזוק האמונה הוא ערך עליון, שנובע ממנו, כתגמול, כתוצאה, בעקיפין, כתוצר לוואי כ- after effect קידום איכות חיים גבוה למאמין. בתודעת המאמין, יישום האמונה הוא שימור יחסי גומלין בין האמונה לבין התוצאה המתבקשת על ידי המאמין.	המוטיבציה של הרציונליסט לשמור על גישתו, היא תפישתו שהבנה רציונלית של המציאות מהווה, באופן ישיר, ערך קיומי לחיים טובים יותר מאלטרנטיבה של שיכוך תודעתי.
     ...דוקציה מהי הגישה האינדוקטיבית בונה, או הדדוקטיבית מפרקת?	אמונה, היא בנייה אינדוקטיבית מחזקת את השרירותיות בהנחות יסוד, ציוויים והכרזה על תפישות או עצמים כ'מקודשים'- פרקטיקה שמונעת בחינה או פירוק.	הרציונליות נגטיבית במובן שרואה בפירוק דדוקטיבי של מרכיבי המציאות לאלמנטים לוגיים (המילה science באנגלית מקורה ב- scientia, ידע בלטינית, σχίσμα ביוונית חיתוך.) תהליך הבנה רציונלית, בחינה, החלשה, ושבירת תפישות קודמות שאינן עומדות למבחן רציונלי, נטול אמונה.
     השתייכות איך מצטרפים לקהילה* ?	פרסונה עם נטייה אישיותית אמונתית תקבל החלטה- רציונלית, להחיל על עצמה סט אמונות של קהילת מאמינים מסויימת, לאור המענה שסט האמונות מציע. המענה יכול להתפש על ידי הפרסונה כבעל ערך, אם נותן הקלה ל אי-נוחות רגשית שבה הפרסונה נמצאת, כמספק מענה 'רציונלי' לשאלות משמעותיות חסרות פתרון אחר מרצה דמויות מפתח בחיי הפרסונה. במקרים אלה הפרסונה מקבלת החלטה, מודעת או בלתי מתומללת, לקבל את שרירויות תפישתיות וליישם את הפוסטולטים הנלווים.	רציונליסט לא מקבל החלטה להשתייך לרציונליזם. זהו תוצר של מבנה אישיות, שרואה כיעד לפענח לוגית את היבטי קשרי סיבה-תוצאה בחייו. רואה במחשבה החותרת לפיענוח סיבה ותוצאה, כפעולה המקדמת את תפישת הטוב של הרציונליסט הרצונליסט מניח שיתמודד עם המציאות באופן מיטבי בחידוד קישורים אלה. במצבי אי-נוחות- ייתחפר בתוך מעגלי ה'סיבה-תוצאה', אינטואטיבית, לא כאידיאולוגיה, מייחס לעצמו יכולת להתמודד עם המצוקה על סיבותיה ולהתייחס אליה כסך מרכיבים מציאותיים שלא מנוהלים לטובתו. אין פנייה מגייסת לכוחות-על שייחלצו לעזרתו, מפני שאינו שותף לאמונה בהיותם.
     * אין (לי) הסבר מה גורם לפרסונה להיות רציונלית או נוטה לאמץ גישה תפישתית אמונתית.
     תחזוק לאחר ההצטרפות איך עיקרי הגישה משמרים את ערכם?	בניטרול הגישה הרציונליות, החולקים את הגישה האמונתית מגייסים היבטי רציונליות לשאוב חוזק לאמונתם מחיוויי מציאות בלתי מוסברים רציונלית. בתור שכאלה, משוייכים למקור האמונה, לסוכנים מטעמה, לממסד האמונתי, לדמויות דומיננטיות בהיררכיה האמונתית, ובהעדרם המאמין עצמו מתחזק אמנותו בניסיון לצרף אליו עמיתים לאמונתו.	רציונליזם שואפת ליישום מלא. אין רצון לצאת ממנה לחופש. זו לא מטלה שרוצים להשתחרר ממנה. תפישה בסיסית שרציונליות מקדמת שמאוששת בפיענוח יומיומי מתמיד של מרכיבי המציאות.
     תיווך מי עומד בין הפרט לבין הגישה?	לאמונה יכולים להיות מתווכים בין תודעת המאמין לבין מקור האמונה. הם מחזקים ב- מיומנותם, נסיונם והיותם מושא לריצוי את תפישות האמונה, ואף יכולים להיות גורם מאיים לשימורה.	אין.
     טקסים מהי ההתייחסות להסמלה של מציאות?	שימוש בייצוגים סמליים של מציאות ולייחס להם ערך כשלעצמו.	אין. טיפול במציאות כהווייתה ללא תיווך סימלי. השתתפות בטקס כהסכמה לפנייה, כחוסר רצון לעשות עניין מאי-ההשתתפות, לא מתוך נטילת חלק במהותו.
     מיסטיקה מהי ההתייחסות לשיוך כוח למלים?	למלים עשויה להיות משמעות מעבר להיותן אינסטרומנט לאחיזה תודעתית של תיאור מציאות. מכיוון שהמאמין מתייחס ליכולתו הקוגניטיבית להשפיע על מציאות, הוא עושה זאת בתמלול. מכאן קצרה הדרך לייחס למלים מסויימות כמיצוי, ריכוז, תמצית הסמלה של מציאות ברואה, וככזו מלה יכולה לתאר רעיון מופשט וחשוב, ומכיוון שכך צפוי לשייך למילים מסויימות ערך מעבר להווייתן.	אין. טיפול במציאות כהווייתה ללא תיווך סימלי. מלים ככלי לאחיזה תודעתית של המציאות השתתפות בטקס כהסכמה לפנייה, כחוסר רצון לעשות עניין מא-ההשתתפות, לא מתוך נטילת חלק במהותו.
     מיסיונריות מהי השאיפה להנחיל לסביבה את הגישה?	בהחלטה מודעת לנטרל ממד רציונלי, יש צורך לתחזוק מתמיד של אמונה. בהעדר רציונליות מובנית חלק מחיזוק אמונת המאמין היא חתירה מתמדת לקבלת תמיכה המגיעה מהסכמת האחר. לכן המאמין ישתף את סביבתי בטוב שהוא רודה מיישום האמונה, יוכיח את נכונותה לאחר, וינסה לשכנע אותו לאמצה.	הרציונליסט לא מתייחס לעמיתיו לתפישה כמי שמחזקים אותו. הרציונליסט יכול לבוז למאמין, ללעוג, להתנשא על כך שהמאמין כיבה את הרציונל, ינסה באמצעיים לוגיים להוכיח למאמין שאמונתו לא רציונלית, ויעשה זאת מכל מני טעמים, שהטעם של חיזוק עצמו נעדר מהם.
     אי-רציונליות מהי ההתייחסות לטעמים, העדפות ויצרים*?	בהיררכיה, תחזוק האמונה מקדים את מימוש טעמים והעדפות של הפרט. תיתכן מניפולציה אישית של מאמין שיגייס את האמונה למימוש פרטי של טעמים העדפות או יצרים.	רציונליות, יכולה לחיות עם היעדר הסבר רציונלי- היא 'מחכה', 'ממתינה לפיצוח עתידי'. גישה רציונליות תעודד הסברים לתופעות בלתי מוסברות גם אם לא תדע להצביע תמיד על מקור טעמים, העדפות ויצרים. עם זאת, הרצונליסט קשוב ליצריו וטעמיו, יקבע לעצמו, שרירותית, מקומית, באופן שניתן לשינוי, פֶּר מקרה, את סדרי העדיפויות על ציר הזמן והקצאת המשאבים למימוש טעמים העדפות ויצרים שרוצה לממש ויגייס את הכלים הרציונליים לתיעדופם הפנימי, וניהול מימושם בעולם של תשומות במחסור.
     * המונח רגש לא מוזכר בשל ההנחה שאין סטנדרטיזציה בהבנת המושג.
     זמן מה המשמעות של יישום רציף?	האמונה קודמת לכל גילויי המציאות. אימוץ האמונה נמצא אחרי קיום אנושי. לאמונה יש משמעות על רצף זמן שמתבטאת בספיחת ערך מעמיתים לאמונה, הממסד האמונתי, וצבירת מיומנות ביישומה. יש מי שצבר יותר ניסיון ביישום עיקרי האמונה. יש מי שנוהג באדיקות יתירה או פחותה ביישומה.	התנהלות רציונלית באה לאחר היות תפישת המציאות, בתפישתה בעיבודה בברירת הכלים והדרך להתמודד עם השלכותיה. עקרונות הרציונליות לא עומדים על ציר זמן שמתקף אותם. לזמן אין משמעות מעבר לציר המארח את המאורעות, וככזה יש לו משמעות היררכית רבה, מה קדם לְמה.
     אדיקות מה הסובלנות לשמירה על הגישה?	המאמין מתנהל גם על פי עקרונות רציונליים, בלעדיהם לא יכול היה לשרוד. באמונה יש מימד שמתכתב עם הרציונלית, בכך שלאחר הנחת הא-פריורי, האמונה אמורה לתת מענה לצרכים- תפישה רציונלית, ויש למצוא לכך מענה רציונלי. המתח בין קבלת מימד לא רציונלי לבין הסברים ויישומים המתכתבים עם ההיררכיה הלוגית, בהכרח יוצרים ביישום האמונה ממד דינמי של טולרנטיות ומידתיות. ברציונליות אין מדתיות גדולה או נמוכה של אדיקות.	הרציונליות דיכוטומית- קיימת או איננה. יש מי שנוהג ברציונליות, ומי שלא. הרציונליסט שואף לנהוג ברציונליות על רצף בסיס קבוע.
     קדושה מהו היחס לאלמנטים שיש עליהם הסכמה וולונטארית לא לגעת בהם?	קבלת העיקרון- קדושה, שישנה תפישה בה כחלק מאמונה, לרעיונות, חפצים, יש ערך-על, א-פריורי, אותו יש לקבל כהווייתו ללא בדיקה או עוררין.	אין. שלילת תפישות או חפצים כבעלי יישות א-פריורית בלתי ניתנים לבדיקה, חיתוך, בחינה, הבנה. מתבקש שערך החיים יהיה 'קדוש', הוא לא- אין קדושה.
     ייצריות מהו היחס לרצונות, תשוקות מאוויים פיזיולוגיים?	פרדוקסלית, ניתן יהיה לחשוב שהמאמין הוא טיפוס ייצרי שאמונות מסורתיות עושות רגולציה על מאווייו, מהטעמים של שמירה על מבנה הקהילה בידול המאמינים השייכים לאותה קהילה ממאמינים אחרים מדד לדבקות האמונה.	הרציונליסט מכיר בהעדפות וטעמים ומגייס את יכולותיו כדי להשיגם, תוך ניהול השגתם כדי להמנע ממצב שקיום תאווה ייצרית אחת ימנע תאוות חשובות יותר, לטעמו. בשל 'ניהול' זה, הרציונליסט ייחשב כפחות 'ייצרי, כשלמעשה חלות עליו פחות הגבלות.
     השתייכות אתנית מה היחס של אינדיבידואל ל'עם', לאום, האם אופקית או אנכית?	המאמין, מייחס משמעות להיותו חלק ממורשת אבותיו, החוליה המקשרת לילדיו, ובתור שכזה יש לו משמעות. כך יש לו זיקה למי שחולקים את אותה מורשת והתנהגויות נגזרות מכך. כדי להוסיף מימד פרקטי להתייחסות זו, המאמין גורס שאם היה נוטש את המורשת הזו אלה המאיימים עליו לכלותו היו מכלים אותו בשל אותה מורשת ולכן יש לטפחה.	הרציונליסט רואה את הזיקה כאופקית. עם מי שיש אינטרס משותף כעת. אין ייחוס למורשת אבות, ואין משמעות להנחלה של 'מורשת' לדורות הבאים. הרציונליסט מכיר באבולוציה של חיות, של בני-אנוש, התפתחות שהביאה למצב עכשווי. הוא מכיר בתרבות משותפת, בערכים אסתטיים, אך לא במורשת מקודשת, שיש לשמרה מעצם היותה מורשת.
     ערכיות איכות המציאות תפישת מציאות כ-'טובה' או 'לא טובה'	במחשבה עתירת פרדיגמות קיום הפרדיגמות מייחס למציאות איכויות, שהפרדיגמות אמורות לטפל בנתפשות כשליליות המובנות בה.	אין מציאות 'טובה' או 'רעה', 'שמחה' או 'עצובה'. יש השלכות מציאות על פרסונות באופן ש'כואב' או 'שמייח' לפרסונות. חתירה לתפישת מציאות 'איכותית', באופן 'נכון', מדויק, שמאפשר ניבוי רציונלי של השלכותיה באופן שממקסם את צרכי, רצונות והעדפות הפרט '.

     מה שמדיר את משמרי הטקסים מהתפישה הרציונלית הכוללת, הנשאפת על ידם,
     תיתכן מניפולציה אישית של מאמין שיגייס את האמונה למימוש פרטי של טעמים העדפות או יצרים. רציונליות, שיכולה לחיות עם היעדר הסבר רציונלי- היא 'מחכה', 'ממתינה לפיצוח עתידי', לא תדע להצביע תמיד על מקור הטעמים והעדפות. עם זאת, הרצונליסט קשוב ליצריו וטעמיו, יקבע לעצמו, שרירותית, מקומית, באופן שניתן לשינוי, פר מקרה, את סדרי העדיפויות על ציר הזמן והקצאת המשאבים מהם הטעמים העדפות, שהוא רוצה לממש ויגייס את הכלים הרציונליים לניהול מימושם בעולם של תשומות במחסור.
     
     
     
     
     
     
     
     23/1/2014