אם מוסקבה היא הווה, המרכז העיסקי, הפעילות המעשית, התוססת, אדריכלות מעשית פרקטו-קונקרטית, פוסט-מודרנית, פסאודו-אסתטית, תל-אביב, אז סנקסט פטרסבורג היא היסטוריה, תרבות, ערש המהפיכה האידיאולוגית, המנומנמת, אדריכלות מפוארת, היסטורית, סמלים, משמעויות, מוסדות השכלה, לכל אבן סיפור, לכל פינה הסבר, סיפור לכל הסבר פינה לכל אבן, פרשנות לכל נאד. הֶעבר. ירושלים.
במוסקבה היופי הנשי הוא קומודיטי. בסנקסט פטרסבורג הן, הבנות, מהז'אנר האינטלקטואלי. המראה הסלאבי, בטוויסט אינטליגנטי, זה שאינו בוטה ופחות מוחצן.
אם בכל מקרה ומקום כדאי להיות חכם, מוכשר, נאה, רלוונטי, added value לסיטואציה, במוסקבה,
כדאי גם להיות כוסית. או להתחמש באחת, או יותר, ולא לתת לאף אחד לטעות, או סתם לא להבחין
בכך. לכן, במוסקבה הן גבוהות, מוגבהות, מטופחות, רזות, אתלטיות, מוחצנות ובכמויות.
בפתח כל מסעדה בסדרי גודל של סבירה ומעלה המארחת היא מארחבעת. קוואדרחת. כלומר ארבע
מארחות. ומהז'אנר. כהומאיות המשווקות מסעדות דגים במנילה, הבבושקות המזמינות והשחורים
המשדלים לחנויות המזכרות בארבאט, כך, אולי, במסעדה: אם האוליגרך הנכנס למסעדה נמלך
בדעתו ושוקל מנוסָה, למראה המארחת יערוך רי-אססמנט. שכן, וזה ידוע עוד מאז גילוי השוּם
למאכל אדם, שטרם התגלו מכלול סגולותיו המדיציניות, אין כמו מארחת מצויינת לעיכול או
לפחות לטיפוח החשבון.
אז זהו, שבתור חובב שירותים ידוע, שלא לומר מקצוען, שכן אף אחד לא הסמיך אותי או משלם
על כך שאחשיב זאת כמקצוע, ביום ביקור אחד, שני אתרים הותירו את רישומם הנמחה: האחד,
ברשת קפה אופנתית שירותי הגברים ממוקמים בחדרון מרווח כשהאסלה נטועה בקצהו. תקרת החדרון
הולכת, בעצם נשארת, ומתנמכת בואכה האסלה, שכן מעליה מדרגות. כך, גם קצר קומה שכמותי
לא יכול לעמוד. לכן, מתבקש, בעצם נאלץ, בלחץ התקרה, לשבת תוך כדי. כנקבה. אי-אפשר היה
למקם את האסלה מטר אחורה? יש מקום. אני עד.
האתר השני פשוט ומעניין אף יותר: מסעדה אורינטאלית. רשת הנקראת 'שני צ'ופ סטיקס', רק ברוסית. עמוסה באופן בלתי נתפש. כל היום. אוכל קצת יותר מסָביר במחירים מעט פחות. שירות זוועה ושירותים מעניינים; שם, במתחם, שלוש דלתות. השתיים האחרות צופנות שירותים סטנדרטיים לכל דבר ועניין, בעיצוב חרדל-בורדו. הדלת הראשונה, בהיפתחה חושפת, טא-דם, חדרון מעט גדול יותר, ושם, ממוקמות ברווחה זוג שלם של אסלות.
ו-אני, נעדר מחשבות קונספירטיביות שכמוני, נשאר עומד תוהה מול פלאים אלה. אנא עזרו לי קוראים אהובים ונאמנים שהגיעו עד הלום, האם יש קשר בין המקרים? האם יש כאן אמירה אירוטית, אורולוגית, אנאלו-קונצפטואלית כלשהי? האם ואולי, בזירוגים כפולים אלה, סרגיי התכוון שאולג ומאשינקה היושבים על נישנושי סשימי ומדסקסים את הפרלודים הצ'ייקובסיקאים, במקרה שנתקפים בדחף, סימולטנית, בלתי ניתן לדחייה, של הטמפורה שזה עתה נכנסה גם לצאת, עכשיו, מייד ובדיעבד, וכדי ששיחתם התרבותית בענייני מעלה לא תוסח מענייני מתחת, אלא יוכלו להמשיכה, בצוותא וללא מפרע בהליך יצואתה?
6/9/2010
